אובדן התמימות

קצת על כדורסל מכללות

 

 

 

 

ken

 

לא היה ענף ספורט בחיי שאהבתי יותר מכדורסל מכללות.

זה כנראה התחיל עם נדב הנפלד וקונטיקט, המכללה האהובה עלי במשך תקופה די ארוכה, בעיקר בעידן דורון שפר, כאשר היינו רואים כל כך הרבה משחקים שלו- והיינו נפעמים.

כדורסל רומנטי ונהדר כזה לא היכרנו. וגדלנו על כדורסל. מכיתה א' אני פריק של המשחק. בשבילי משחקים של מכבי בגביע אירופה היו שיא ילדות. ואז משחקי הליגה בארץ. ואז- האהדה העצומה שלי להפועל סל עם כל הגיבורים. וכמובן כל הזמן במקביל טירוף ה-NBA. מכיתה ג' בכל יום שבת אני רואה בערוץ הלבנוני את משחק השבוע מה-NBA. והסגידה לללייקרס ולכל הגיבורים (וגם סגידה לגיבורים שאינם בלייקרס).

הייתה אהבת כדורסל אינסופית. ועל התשתית הזו צמחה אהבה מטורפת למכללות. כבר בגיל צעיר הבנתי שזה משהו אחר, נקי יותר, טהור יותר, מרובד ומרתק יותר, וכנראה גם מעניין יותר. כי כשאתה כדורסל מכללות אתה לא רק נהנה מהדר כשלעצמו אלא גם ממה שהדבר יכול להיות, ממה שהוא יהיה, מלראות עילוי בגיל 18-21 ולדמיין באיזו קבוצה הוא ישחק ב-NBA, והאם הוא יככב, ועד כמה הוא יככב, ותמיד להתגאות על כך שראית אותו ראשון. כי כמה פריקים של מכללות כבר היו בארץ?

אבל אני מגיל 15-16 בטירוף. מנסה לדלות כל פיסת אינפורמציה. בדיוק התחילו אז כבלים ולפעמים היו מראים משחקים מליגות מכללות סמי זניחות. ואני מקליט הכל. ורואה. ומשנן. ואפילו עורך רשימות של שחקני קולג'ים, גם כאלה ללא כל סיכוי להגיע ל-NBA. כי אולי הם יהיו באירופה.

ואני רודף אחר כל מגזין שאני יכול להשיג. ואם אני משיג- אני בעננים. Street and Smith's הופך לתנ"ך. שם אני קורא על כל המכללות באמריקה. כל השלוש מאות ומשהו (בדיוויז'ן 1). ואני גם לא מזניח לחלוטין את דיוויז'ן 2. וכשאני בצבא אני גונב מביתו של טל ברודי את המדריך הנפלא של ריק בארי (כי הבן של טל, חבר טוב בצבא, לא מוכן להשאיל לי אותו). אז פעם אחת כשאני ישן אצלו אני גונב ואז מצלם בין 200-300 עמודים במכונת הצילום בצבא ומחזיר לחבר את המדריך. הוא כועס אבל סולח מהר. מבין עד כמה אני מכור.

ואז אני מגיע לארצות הברית אחרי הצבא. לראשונה בחיי. ואני חי את היסטריית הקולג'ים מדי יום למרות שאני חי בעיר, בוסטון, שספורט המכללות בה אינו פופולארי במיוחד. כשאני הולך לראות את בוסטון קולג' אני לא נהנה יתר על המידה. אבל כשאני נוסע לאמהרסט לראות את יומאס אני כבר נכנס ממש לתוך האווירה הקסומה. ואז אני מבקר בצפון קרוליינה ורואה את דיוק בקמרון אינדור סטדיום. ואז אני מבקר בהרטפורד קונטיקט כדי לראות את טורניר ה-NCAA. אני כל כך נרגש מהנסיעה שבדרך מבוסטון אני נוסע במהירות יתר וחוטף דו"ח שמן ומשפט בקונטיקט. כשאני רוצה לראות את טורניר ה-NCAA בשנה שהוא מגיע לבוסטון אני לא משיג כרטיס. במשך שעות אני סורק את השטח סביב האצטדיון (כרטיסים מראש היה צריך לקנות חודשים רבים לפני). ואין שום ספסר. אין כרטיסים. א-י-ן כרטיסים. ובבוסטון תמיד, אבל תמיד, אפשר לקנות כרטיסים מספסרים. גם במשחקי הסוקס הכי גדולים. גם במשחקי הסלטיקס הכי גדולים. אבל כשהביג דאנס מגיע לעיר- אין כרטיסים. עד כדי כך כדורסל המכללות אהוב באמריקה- וגם בבוסטון כשיש את הדבר האמיתי.

לא אשחזר כאן את כל האושר והעניין שכדורסל המכללות הביא לי ב-26 השנים האחרונות.

גם כשחזרתי לישראל לפני 11 וחצי שנים המשכתי לעקוב אחר המכללות קרוב ככל האפשר. כתבתי על הנושא כשיכולתי לא מעט. ותמיד היה ESPN כך שכל המשחקים הגדולים כמעט שודרו. אבל לפני שנה לקחו מאיתנו את הערוץ אולי החשוב בטלוויזיה. ובשנה האחרונה לא ראיתי מכללות. וכמעט לא עקבתי אחר המכללות. כבר שנים אין לי היכן לכתוב על הענף. וגם כעת אין היכן לראות אותו.

לכן, אולי לראשונה בחיי הבוגרים, לא הייתי נרגש לקראת תחילת הטורניר השנה. אני גם עובד בעבודה שלא מאפשרת לי לראות ספורט מתי שאני רוצה. אז לא ראיתי כמעט את כל הסיבובים הראשונים. בשנים האחרונות ניתן היה לראות את כל המשחקים באתר של ה-NCAA אבל הכסף הגדול וזכויות השידור מונעים זאת מאיתנו השנה- לפחות מאלה שגרים מחוץ לארצות הברית. ואת המשחקים בארץ, מעט מהם, משדרים בערוץ של ONE.

אז לא יצא לי לראות כלום עד שאתמול בלילה ראיתי את מישגן סטייט-קונטיקט (לא כל המשחק) ואת קנטאקי-מישיגן (כולו). הייתי בעד מישיגן סטייט וקנטאקי. רק קנטאקי ניצחה. עם לא מעט פרשנים מוכשרים- כדרכו בקודש בשנים האחרונות של ג'ון קליפארי. ראיתי גם קצת מוויסקונסין ופלורידה שהעפילו לפיינל פור. הרמה לא באמת גבוהה. אני יודע שלא מעט פרוספקטים משמעותיים כבר הודחו.

אבל לראות קנטאקי- מישגן היה תענוג. האנרגיות, הקהל, האינטנסיביות, התשוקה, ההגנה, השיפוט (כמעט אין עבירות שהן לא ניסיון לרצח), האתלטיות, השליטה בכדור, הסלים הגדולים, והטעויות. כן- גם הטעויות.

וגם המאמנים הגדולים שעדיין מעטרים את כדורסל המכללות. ונחמד לראות שקווין אולי, שחלק את תפקיד הרכז עם דורון שפר, מוליך כמאמן את ההאסקיס לפיינל פור (הישג עצום. גם הפתעה עצומה כי קונטיקט לא איכותית במיוחד).

הפייבוריטית שלי לזכיה היא קנטאקי אבל אולי זו יותר משאלת לב. לא כי אני אוהד וויילד-קאטס מסורתי, אבל פלורידה משעממת אותי (לא מכיר את השחקנים ואין פרוספקטים גדולים), וויסקונסין עוד יותר וגם ביוקון אין הרבה מה לראות מעבר לרכז הנחמד נייפייר ועוד שחקן-שניים.

לפחות כשרואים את קנטאקי, כל שחקן כמעט יגיע ל-NBA. גם אין לי יותר מדי נגד פילוסופיית ה-ONE AND DONE. כדורסל המכללות במובן הזה נהרס כבר לפני 18 שנה כשקווין גארנט ויתר על המכללות וקפץ היישר מהתיכון ל-NBA (דרך הבחירה החמישית בדראפט). בשנה לאחר מכן קובי בראיינט וג'רמיין אוניל עשו זאת ומאז כדורסל המכללות כבר אינו אותו דבר.

כוכבי על בתיכונים הגיעו היישר למקצוענים, וגם אלה שעברו במכללות לרוב לא נשארו שם יותר משנה אחת. אבל לעתים זה מספיק.

והאמת- כדורסל המכללות לא יכול להשתנות באמת. כי תמיד יהיה טאלנט (גם אם לא הגבוה ביותר) ותמיד יהיה סוג הכדורסל הייחודי והמקסים, וכל הקסם שמסביב.

השאלה רק מה יקרה כעת כאשר שחקנים מתאגדים ובקרוב צפויים להרוויח כסף. זה אולי באמת יחרב לא מעט מכדורסל המכללות.

אבל מבחינתי כל הדברים הללו הרבה פחות משנים מכך שאין לי ESPN ושאני לא גר באמריקה. מישראל- קשה להיות באמת דיי הארד קולג' פאן.

 

yo co

 

עונת המלפפונים 36: שב ב-יול!
רשמים מניצחון במשחק עונה

20 Comments

Amir A 1 באפריל 2014

המשחק של יוקון-מישיגן סטייט היה מהנה יותר מכל משחק NBA אולי חוץ ממשחקים של קבוצות כמו הספרס, שם הרעיון של כדורסל קבוצתי עדיין לא מוקצה מחמת המיאוס. אולי הרמה לא גבוהה, ואולי הטעויות מסוגלות לפעמים להוציא אותך מדעתך, אבל כמו שכתבת התשוקה והאנרגיה הן משהו שאי אפשר למצוא במקומות אחרים. הידיעה הזו של הרבה שחקנים שנמצאים על המגרש שאולי זו הפעם האחרונה בחיים שלהם שהם יעמדו על במה כזו הופכת כל התקפה למשהו גדול הרבה יותר מסתם עוד איזה משחק. איפה זה ואיפה שחקנים כמו כרמלו אנתוני.

טל 1 באפריל 2014

פלורידה אכן מעצבנים אבל דרגה מעל כל היתר. הפסד שלהם בחצי או בגמר יחשב להפתעה ענקית.
אני בעד הרומנטיקה וניצחון האנדרגדוג האמיתי – ויסקונסין עם קמינסקי הנהדר

ניינר 1 באפריל 2014

השנה לא ראיתי כלום מהטורניר-יוחזר ESPN לאלתר! וברצינות, זו חתיכת אבידה הערוץ הזה

אריאל גרייזס 1 באפריל 2014

ESPN זה באמת אבידה עצומה. משחקי מכללות לא הייתי קם לראות בלילה אבל כן הייתי רואה שידורים חוזרים במשך היום. גם התקצירים של ספורט סנטר חסרים מאוד. אומרים שאפשר למצוא הכל ברשת וזה נכון אבל צריך לעשות את זה בצורה יזומה והאיכות היא לא אותו דבר. גם אני כמעט לא עוקב אחרי המכללות אחרי תקופות שהייתי עוקב כל יום.
רציתי שמישיגן סטייט יקחו אבל עכשיו נהיה בעד יוקון

fish & chips 1 באפריל 2014

שמעתי שיש איזור בארצות הברית של אמריקה , ששחקנים במכללות ( פוטבול וכדורסל ) החליטו להתאגד באירגוני עובדים

ומשם , הדרך להתאגדות רוב שחקני המכללות ( כל אחד בענף שלו ) קצרה

אולי גם בספורט המכללות יתחילו להיות שביתות

שחר ד. 1 באפריל 2014

כבר היתה השנה שביתת השחקנים הראשונה בהיסטוריה של שחקני מכללות. שחקני קבוצת הפוטבול של גרמבלינג סטייט (שהיא מוסד ספורטיבי חשוב בקהילות השחורות) שבתו בעקבות תנאי אימון מחפירים ולא הופיעו למשחק נגד ג'קסון סטייט והפסידו הפסד טכני.
השביתה הובילה למספר שינויים במוסד שנמצא בקשיים כלכליים.

fish & chips 1 באפריל 2014

מעניין

אבל זאת מכללה קטנה( מבחינת חשיבות , מסורת וגודל התוכנית – program )
לא ? ( לא מכיר בענף הפוטבול כל כך )

היו תקדימים במכללות הידועות/גדולות ? ( בפוטבול או בכדורסל )

שחר ד. 1 באפריל 2014

גרמבליג סטייט נחשבת לקולג' הפוטבול החשוב ביותר בקהילה השחורה בארה"ב (למרות שמשחקת בחלק השני של הדויזיה הראשונה).
המאמן האגדי שלה, אדי רובינסון, עדיין מחזיק בשיא הניצחונות בקריירה בדויזיה הראשונה (רובם לפני הפיצול ל-2) ומשחק סיום העונה שלה נגד אוניברסיטת סאוטרן נערך בכל שנה בסופר דום של ניו אורלינס והכרטיסים נמכרים חודשים מראש (האיום העיקרי בשביתה היה שהם לא יופיעו למשחק הזה, שהכנסותיו משמעותיות מאד לאוניברסיטה).

אני אישית לא מכיר משהו דומה לזה שקרה במכללות הגדולות (מלבד נורת'ווסטרן כמובן) אבל הסיפור הזה בהחלט היה גדול בארה"ב בזמן שהתרחש.
(ד"א הישראלי היחיד ששיחק פוטבול בדויזיה הראשונה שיחק כקיקר אצלם תחת אדי רובינסון – לצערי אני לא זוכר את שמו)

fish & chips 1 באפריל 2014

מעניין , תודה

אודי 1 באפריל 2014

נורת'ווסטרן. באילינוי אישרו להם להתאגד. עכשיו הם הולכים לפגוש את החבר'ה שבוושינגטון

שחר ד. 1 באפריל 2014

פלורידה לא משעממים! במהלך העונה באמת לא נהניתי לראות אותם יותר מידי, אבל במהלך הטורניר הבנתי שזה פשוט היה בגלל שה-SEC היה משמים ולא בגללם. בטורניר פשוט התאהבתי בהם.

וחבל שהפסדת את אריזונה, אותם באמת היה תענוג לצפות.

(ואני לא אגיד מי אני רוצה שתנצח, כי כפי שהוכח כבר אין ספור פעמים השנה, כל מי שאני בוחר מפסידה…)

אודי 1 באפריל 2014

כדורסל המכללות לא נהרס ע"י גארנט. זה נפגע בעיקר מרגע שהליגה אסרה על תיכוניסטים להצטרף אליה, וחייבה אותם בשנה של כדורסל (מכללות או אירופה, כמו ג'נינגס) לפני שהם נכנסים לנ.ב.א.

מיכל 1 באפריל 2014

היי, יופי של טור!

נהנתי מאוד, וכמובן שאני חולקת את האהבה הגדולה הזאת.

תיקון קטנטן. ג'רמיין אוניל וקובי ברייאנט היו באותה שנה בדראפט.

יואב בורוביץ' 2 באפריל 2014

תודה מיכל, תוקן

רמי פורטלנד 2 באפריל 2014

טור נהדר . והלוואי שתכתוב יותר טורים בסגנון הזה .

צביקה 2 באפריל 2014

אכן espn עוא אבידה גדולה ולא רק בגלל כדורסל מכללות.
הטור מחזיר אותי לשנים בניו יורק בהן הייתי פריק של כדורסל מכללות. יצא לי לראות את יוקון של שפר בטורנירי ביג איסט בגרדן ובטורניר שהבית המזרחי שלו שוחק בקלוסיאום בלונג איילנד. אין דברים כאלה.
אגב הלוואי על ליגת העל שלנו תנאי אימון ומקצוענות שזוכים לה שחקנים בקולג'ים זניחים בדיוז'נים נמוכים דוגמת הקולג' בו אני למדתי.

avri 3 באפריל 2014

If you want to write about college hoops, try hoops.co.I'll. Maybe the doc will let you in;-)

יואב גורן 3 באפריל 2014

חברים, הכי חשוב:http://www.nba.com/standings/playoff_picture.html

יואב גורן 3 באפריל 2014

הניקס בפלייאוף!

בעז 3 באפריל 2014

רק שהטבלה משקרת.
הניקס מקום 8 כי הם שיחקנו שני משחקים יותר מאטלנטה, ויש להם הפסד אחד יותר ונצחון אחד יותר. הטבלה כרגע מסודרת לפי יחס נצחונותהפסדים ולכן הניקס מדורגים 8. בפועל, הניקס צריכים שאטלנטה עד סוף העונה יפסידו לפחות עוד שני הפסדים יותר מהשניקס יפסידו, כי שובר השיוויון הוא לטובת אטלנטה. לניקס נשארו שישה משחקים, כולם נגד קבוצות פלייאוף. לאטלנטנה נשארו שמונה משחקים, ארבעה מתוכם נגד קבוצות לוטרי. הסיכויים של הניקס לעלות קלושים.

Comments closed