בצהרי היום / הילדים של פרננדז

לפרנדדז נותרה אופציה אחת: לעבור לקמפיין הבא. לדלג על דור הביניים, להעביר את המפתחות לדור הזהב, ולנסח איתו מחדש את הכדורגל של נבחרת ישראל: התקפי, במערך ברור (ועדיף 4-4-2), מסודר מאחור ויצירתי מלפנים, ונטול פחד אובססיבי. הגיע תורם

המתקפה על פרננדז הועילה: היא הוציאה את שחקני הנבחרת מהשינה. ההתגבשות שלהם סביב המאמן, בהובלת הסטארים בניון ואוואט, היא סימן לרוח חיובית. הם ריאלים בנוגע לסיטואציה, אבל הם מחזיקים מעצמם, והם רוצים לתקוף. לא רק את התקשורת, גם ביוון.

יש פה דיל, הוגן למדי: השחקנים נותנים גיבוי מלא למאמן, אבל מעכשיו הוא יקשיב להם יותר. הוא ייתן בהם את כל האמון. מכאן נובעת הדרישה לתקוף. הטעות המכוננת של פרננדז היתה הצבת מערך הגנתי (אלרואי כהן ויואב זיו היו רחוקים מלהיות "קיצונים" כמובטח) שנדרש לשחק התקפי. השחקנים יקבלו מחר ביוון, במשחק ההזדמנות האחרונה, אפשרות גם למערך התקפי. חובת ההוכחה תהיה עליהם.

פרננדז הצליח עד עכשיו להיכשל כמעט מכל כיוון מקצועי, לא למד לקחים ולא הבחין בעניינים בסיסיים, שכל אוהד נבחרת מדקלם מתוך שינה: תמיר כהן לא בלם ולא חצי בלם, אין פה מגיני כנף אמיתיים, אלרואי כהן לא מגן ימני. כאלה.   

כשהמאמן נופל לבורות שחפר בעצמו (הפשלה של אוראל כהן בגול השני, שגמר את המשחק), בנוסף לבורות שחפרו לו שחקנים (הלו דקל), זה באמת יכול להביא את הקריזה.

 *

פרננדז לא באמת בטח בשחקנים שלו, לכן המערך הזהיר של 5-3-2 מול קרואטיה והנסיונות לברדק את המשחק. כשהחליף את תמיר כהן בקולאוטי, דילג ישר ל-4-3-3, ושוב הצליח להחמיץ את הידוע מראש: בכדורגל הישראלי צריך לשחק בדיוק באחד משניהמערכים אחרים, 4-4-2 או 4-5-1.

מערך של 4-4-2, בחלוקת תפקידים יותר התקפי או פחות, הוא הבסיס של השחקן הישראלי ושל הנבחרת. צריכים כאן לפחות ארבעה שחקני הגנה, כאלה שמתמחים בהגנה, הרבה לפני מומחים מדומים למשחק כנפיים. בונדרים, לא אלרואי כהן.

צריכים כאן גם לפחות ארבעה קשרים. שניים באמצע שהם הגנתיים מספיק ומוסרים טובים מספיק (אלמוג כהן המלךואלברמן), אבל שלא עליהם מתבסס הברק ההתקפי. איתם עוד שני קשרים לפחות, כדי לפתח משחק מהצדדים או האמצע. המשקל על קשר התקפי יחיד כבד מדי, בטח על ורמוט, ותוקע את החלוצים בלי אספקה.

הצורך ברביעיה הקדמית הוא הצהרת השחקנים: תנו לנו שישה מאחור במבנה סולידי, שתומך בהנעת הכדור בזמן תקיפה, וארבעת האחרים, שמתופקדים קדימה, כבר יוכיחו שיש להם ברגליים. גם בלי בניון ויצחקי, יש כאן מספיק כשרונות לאייש חוליה קדמית כזאת, שתיתן את הגולים. זאת הטענה.

עשרים הדקות האחרונות מול קרואטיה, אחרי שלושת החילופים, אוששו את הקייס, והגול של שכטר נעץ אותו. רק תן לנו לשחק, דורשים השחקנים, מאמינים בעצמם יותר ממנו. אם היה מאמין בהם, היה יוצא לקרב חזיתי מול הקרואטים, ולא מתבסס על התחכמויות טקטיות כושלות.

 

זה לא נסיך זה? להעביר להם את המפתחות                                    (מאקו סםורט)

*

כדי לחלץ את עצמו מהפלונטר, פרננדז חייב לקלוט את הרוחות. אם לא קודם, לפחות עכשיו כשאין לו ברירה. עבור סביבה שכבר התייאשה מכשלונות, שני הפלוסים שהציג פרננדז בשבת, יכולים בדיעבד לחפות על כל הטעויות שלו: הצעירים וההתקפיות.

די ברור מה צריכות להיות הציפיות, והן לאו דווקא הצלחה על המגרש, כבר בקמפיין הזה, כפי שדורשים עורפי הראשים. אחרי מה שהותיר אחריו קשטן, הנבחרת מחפשת קודם כל זהות חדשה. כזו שתיצור התאמה חלקית לפחות בין ההצלחות (היחסיות) של הקבוצות פה והשחקנים באירופה לבין התוצאות של הנבחרת, שלא כל כך מזמן עוד דורגה בקצה הדרג השני באירופה.

הזהות צריכה להיות ישראלית. אנחנו לא נורווגים. היתרונות שלנו הם כשזה מגיע לפרי-סטייל. יזמות. פטנטים. השחקנים שלנו ים תיכוניים, והכדורגל שלהם צריך להיות תוסס, מבוסס כישרון, ומעוגן בחיפוי הגנתי מסודר ולא הרפתקני. אחרת אנחנו מתבלבלים.

סגל השחקנים הנוכחי מודיע: אל תזלזלו בנו. הוא מורכב מבעלי כרטיס וי.איי.פי (בניון, אוואט, בן חיים), מקבוצת הציר של הדור הקודם (ברדה, תמיר כהן, זיו, קולואטי, קינן, בן דיין), אבל מי שכובש את הסגל הם החבורה שאמורה להיות דור הזהב (ורמוט, שכטר, רפאלוב, בונדר, כיאל, אלמוג כהן,  נאתכו, זהבי, ידין, גולסה, סהר, תמוז, בוזגלו, מלול).

פרננדז צריך לדלג על קבוצת הביניים. כבר ממחר. להשאיר ממנה רק את קינן, זה עדיין הכרחי, מקסימום גם את בן דיין, ובשער אוואט. כל השאר ילדים. המשחק הזה, ובדיעבד גם שלושת המשחקים שקדמו, יהפוך למשחק מכונן לדור הזהב, שגם ככה זורם פנימה מתוקף איכות השחקנים.

כל הנסיבות, מהאינטרס הכי אישי של פרננדז ועד לאינטרס המקיף של הכדורגל הישראלי, מחייבות ללכת עם זה מחר עד לקצה. לתת מקסימום מפתחות לדור הבא, דווקא במשחק קובע. לזרוק אותם יחד לבריכה. זה יהפוך את הקמפיין הנוכחי, שצפוי לכישלון מצד התוצאות, לקמפיין התנסות ראשון של הדור הבא.

*

לוזון מדבר על העפלה ליורו 2016, קמפיין שיתחיל עוד ארבע שנים. הוא לא בהכרח מזכיר שביורו הזה ישתתפו 24 נבחרות, כמחצית ממדינות היבשת, מה שמגדיל מאוד את הסיכוי להשתתף בו (אם יגדילו ל-48 כמעט בטוח שאנחנו בפנים).

2016 גם מתאים לתכנית הרב שנתית להפיכת גיא לוזון למאמן הנבחרת. הוא הרי קיבל לידיו, בנבחרת הצעירה, חלק מרכזי מדור הזהב. הרעיון הוא להפוך אותו למי שהוביל את הדור הזה. הילדים של לוזון.

ההזדמנות של המאמן הנוכחי היא להפוך אותם ל"הילדים של פרננדז", מתוגברים בסגל בחמישה-שישה מבוגרים יותר. אם פרננדז צליח לשכנע לאורך הקמפיין שהוא מרים כאן את דור התקווה הגדולה, מייצר איתו נבחרת אופטימית והתקפית וכבר מריץ איתה להקמפיין הבא, מוקדמות מונדיאל 2014, הוא יכול לצעוד להצלחה מפתיעה.

אם אני אבי לוזון (משפט מצמרר, נסו בעצמכם) אני לוקח את פרננדז לדיבור, רומז לו יפה שזה חבל ההצלה שלו. רק ככה, עם הכרזה אופטימית נחרצת לטווח הבינוני, הוא יקבל בחזרה את שאריות האמון בו.

 *

נסגור עם הפחד. אווירת "לא לפחד כלל", שליוותה את המשחק מול קרואטיה, הביאה כצפוי להתרסקות. גול ראשון מפנדל של קינן, שקשוק עמוק משחקן יריב. גול שני מהתפקיד והתפקוד של אלרואי כהן, תולדות הניגוד בין הרעיון ההתקפי של פרננדז למערך החששני שהציב.

הדור הצעיר בטוח בעצמו מכדי להתעסק בשאלת הפחד כן או לא. בני השנתונים המדוברים – הראשונים שלא מסוגלים לזכור טלוויזיה בלי מגוון ערוצי ספורט, או את המשחק נגד קולומביה, ופרשת נערות הליווי התרחשה כשבקושי ידוע מה זה זונות – מכירים היטב אחד את השני ויודעים כמה כישרון יש ביניהם.

והם מבקשים את המפתחות, את האמון. מחר צריך להיות הטקס הרשמי של העברת השלטון.

*

פוסטים קודמים:

בצהרי היום / אלף מילים

מי שאוכל ביצה לא מפחד, את הביצה לאבד!

נבחרת הקהילה החרדית

"דה באזר" בפייסבוק:

הבו לנו לייק

 

 

הריצה המושלמת
בחירתו של אוזיל

28 Comments

הופ 11 באוקטובר 2010

השאלה המתבקשת היא מה האינטרס של לוזון לתת לפרננדז רעיונות מועילים ולעזור לו להצליח, בהנחה (פרועה, אני יודע) שהצלחה כזו יכולה לפגום בסיכוי של האחיין לקבל את הג'וב?

בני תבורי 11 באוקטובר 2010

פוסט מצויין.
אני לא חושב שסגל הנבחרת שלנו רע או נחות, אני חושב שהאחד עשר שעולים למגרש אינם הנכונים ביותר למשימות שלפניהם, וזה קורה לא רק בגלל שהמאמן/ים פחדן/ים זה קורה גם בגלל מערך ציפיות לא ריאלי וניתוח לא נבון של הסיכויים שלנו נגד נבחרות כמו קרואטיה, יוון, דנמרק ואוסטריה, מבקרות די קבועות בטורנירים החשובים בעולם.
תמיד סברתי שרק מאמן שיגדל דור דרך מסגרות נערים ונוער, יוכל להוציא מהם את המיטב גם כבוגרים, ואם גיא לוזון הוא האיש, so be it. ואם הוא יכול להשתלט על הדוד שלו, עוד יותר טוב. ב – 2016 אהיה בן 63, אחלה גיל להתחיל ליהנות מהנבחרת הלאומית, שום דבר לא בוער. בינתיים אני עוד מתרפק על ה 4:1 נגד אנגליה הצעירה…

rondi 11 באוקטובר 2010

בני – שוב אני מסכים וחולק על הסברה שלך…

ברור שדרושה קפיצת מדרגה בשביל שנוכל באמת להתמודד עם קבוצות דרג א' ולגבור על קבוצות דרג ב'. ברור גם שקפיצת מדרגה כזו חייבת להישען על שיטה ודרך לטווח ארוך. אני פשוט חושב ששיטה ודרך לטווח ארוך לא אמורות להוריד ציפיות בטווח המיידי, אלא להתאים לעצמם למטרות ביניים.

מבחינתי המשימה של פרננדס לקמפיין הזה היא לבנות שלד לקבוצה. זכותו לעשות טעויות שכל אוהד מדקלם מתוך שינה, פשוט כי הוא חייב להתחיל מנקודת ההתחלה ללא דעה מוקדמת! הפסדים לקרואטיה ויוון הם סבירים גם בלי קשר לניסוי כלים שהוא הכרחי. אני מצפה שבלי קשר לתוצאות, בסוף הקמפיין לפחות 15 שחקנים ידעו מה הם צריכים להביא לנבחרת…בקמפיין הבא אני כבר דורש תוצאות!!!

נ.ב – גם הנבחרת הצעירה של גיא לוי שיחקה עם שיטה, מוטיבציה ומספיק כישרון שהצליחו לעורר בי גאווה – יש על מה לבנות…

בני תבורי 11 באוקטובר 2010

rondi
אני לא משוכנע שהמנדט של פרננדס, כפי שהוגדר על ידי מעסיקיו, הוא לבנות שלד לקבוצה. הלוואי ואני טועה, אבל נראה לי שהדרישות הן חד משמעיות וברורות: טורניר או הביתה. זו מנת חלקו של כל מאמן נבחרת ומשום כך אני לא מאמין שמישהו יקבל אורך רוח וגב סבלני מספיק כדי לבנות משהו יציב כפי ששנינו מאמינים שצריך להיות.
נראה לי שדווקא גיא לוזון, או גיא לוי ובוודאי מוטי איווניר יוכלו להגיע לנבחרת הלאומית כשהם מביאים איתם ערך מוסף בצורת הכירות טובה עם הדור הצעיר, מה שאין לפרננדס, ולא היה לגרנט וקשטן.

דורון 11 באוקטובר 2010

איתן,

אתה באמת חושב שההרכב הזה של דור העתיד הוא דור הזהב? אתה רואה שם שחקן התקפי שמתקרב ביכולות, בעקביות או בתוצאות לדור של ברקוביץ'-רביבו-אלון מזרחי (עם אבוקסיס ונימני כסייד קיקס)?

ורמוט בחור סימפטי מאוד, שכטר חלוץ נהדר, ומי עוד אמרת? בונדר? רפאלוב? מאור בוזגלו? בודאי שצריך להעביר את המפתחות, אבל אני לא בטוח שחוץ משכטר יש מישהו שרוצה בכלל לקחת אותם, ולא בטוח שיש מי שיתן אותם.

ואת הסגל הזה אתה שולח לשחק התקפי ביוון. כי באמת, מי אלה יוון בסך הכל? קטנים עלינו, לא? הכל הרי תלוי רק בנו.

זה פוסט פופוליסטי, שאילו היה מופיע בספורט 5 (עיין ערך הבליו של שגיא כהן) או אצל אוםירע היה גורר ודאי זעקות הנאה ובקשות למנות אותך כמחליף לפרננדז. מותר להנמיך ציפיות, זה לא בושה.

בוא נודה על האמת: יש לנו דור שחקנים בינוני מאוד. קרואטיה גדולה עלינו ב8 או 9 מ10 משחקים. ביוון, ננצח, אולי, באחד מ20 משחקים. אני מסכים שפרננדז עשה כמה טעויות מובהקות באיוש ההרכב, אבל לעלות ביוון עם הרכב הרפתקני, לקבל גול מטעות בהגנה (טעות? אצל דור הזהב?) ואז לרדוף אחרי נבחרת שהמורשת המשמעותית היחידה שלה לעולם הכדורגל ב20 השנה האחרונות היא הגנה יוצאת דופן? נשמע לי כמו מתכון לפוסט (שלא לומר הפוסט טראומה) שאחרי ההפסד ליוון.

איתן בקרמן 12 באוקטובר 2010

הפוך דורון, הפוך. חשבתי שזה ברור מאליו שאני לוקח בחשבון הפסד. מבחינתי הקמפיים הזה אבוד, ולכן חובה להריץ את הדור הבא, גם אם יחטפו הפעם. אני חושב שיוון גדולה על הדור הנוכחי, בדיוק כמוך, אלא שבניגוד אליך אני לא חי בתקווה שנפתיע, אלא חושב כאמור על הקמפיינים הבאים.

אל תמעט בהם: מכל הרשימה (החלקית) שפרסמתי בפוסט, יחד עם כמה ותיקים, אפשר לבנות נבחרת טובה.

שחקן נבחרת 11 באוקטובר 2010

נתתי אימיל שפעם היה לי ויותר לא.לא רוצה אלפי תגובות. רציתי רא לומר בעילום שם9 כשחקן ניבחרת שאנחנו כולנו מקיאים מכל הכתבותב עתונות. הנה עוד פעם כתב במאמר הזה כותב:

"פרננדז לא באמת בטח בשחקנים שלו, לכן המערך הזהיר של 5-3-2 מול קרואטיה והנסיונות לברדק את המשחק. כשהחליף את תמיר כהן בקולאוטי, דילג ישר ל-4-3-3, ושוב הצליח להחמיץ את הידוע מראש: בכדורגל הישראלי צריך לשחק בדיוק באחד משניהמערכים אחרים, 4-4-2 או 4-5-1.

מערך של 4-4-2, בחלוקת תפקידים יותר התקפי או פחות, הוא הבסיס של השחקן הישראלי ושל הנבחרת. צריכים כאן לפחות ארבעה שחקני הגנה, כאלה שמתמחים בהגנה, הרבה לפני מומחים מדומים למשחק כנפיים. בונדרים, לא אלרואי כהן
"

אף אחד מהעתונאים לא שיחק את המשחק ואף אחד לא מבין ש-4-4-2 או 4-5-1 או 4-3-3 או 3-3-4 זה הכל סירטוטים על הלוח ונכונים לרגע הראשון של המישחק גרידא. אח"כ מה שקורה במשחק קובע איך משחקים ולא ה-4-3-3 או ה-3-3-4. היחיד שמבין את זה נהוא הדוקטור הזה מאמריקה שקלע בול שהעתונאים קובעים אם זה 4-4-2 או 1-5-4 לפי השמותשל השחקנים במגרש ולפי איך שהם חושבים שהם משחקים בקבוצות, ולפי השמות הם קובעים את השיטה, ולא שהם רואים שיטת משחק ואז וכותבים עליה.
עזבו אותנו בשקט ותנו לנו לשחק. עם קצת עידוד מהעתונות והטלוויזיה במקום לחטוף עלבונות שמוציאים ת'חשק לשחק, היינו משחקים הרבה יותר טוב.

תומר ש 11 באוקטובר 2010

צודק צודק צודק. בין אם אתה אמיתי או בין אם לא.

ניר 11 באוקטובר 2010

מתפלא עליך. לא קראת ש"המתקפה על פרננדז הועילה", בתחילת הרשימה של בקרמן? שחקנים חרא, מאמן חרא, מדינה חרא – מזל, מזל שיש לנו עתונות עברית רצינית ואחראית שדאגה להתקיף את פרננדז ובזכותה "יצאו השחקנים מהשינה והתגבשו סביב המאמן".

איזה מזל יש לנו, עם מטומטם ועלוב שכמותנו, שיש לנו גאונים כמו בקרמן והחברים בוויינט שמריצים היום כותרת כמו "יוון? לפרננדז יש זמן פנוי" כי הוא העיז לכתוב משהו בבלוג שלו. איפה היינו בלעדיהם?

איתן בקרמן 12 באוקטובר 2010

בחייך, המערך קובע מי השחקנים שעל המגרש, ואם אתה עם עודף הגנתיים ומעט התקפיים, או אם אתה עם קשר התקפי אחד, זה משנה גם את כל הדרך שבה משחקים. חבל מאוד ששחקן נבחרת, ולמה לא להאמין שאתה כזה, לא מוצא הבדל בין קבוצה עם שלושה קשרים לקבוצה עם ארבעה.

שמרלינג 11 באוקטובר 2010

היה נדמה לי לרגע שפתחתי ynet… לפחות בקרמן נמנע מפרובוקציות הפעם.

איתן בקרמן 12 באוקטובר 2010

שמרלינג, מה שאתה לא מסכים איתו זו פרובוקציה? תראה איך אתה בעשר מילים בדיוק שתלת שתי פרובוקציות :)

שמרלינג 12 באוקטובר 2010

כן, זה נכון, אבל אין קשר לשאלה אם אני מסכים אתך או לא.
אחד הדברים הראשונים שפרסמת פה היה מאמר על תחילת העונה בליגת העל. הטקסט הזה זכור לי היטב ולכן התממות מצדך לא אמינה כלל.
במאמר הזה, כמו שכתבתי, אין פרובוקציה. הוא מאוד לא דה-באזרי, מתאים לכל עיתון או מקומון. בשביל לא לשתול עוד 'פרובוקציה' לא אפרט מה אני חושב עליו. אני מניח שקראת קצת מה מנחם לס חושב על דיון בנושא מערכים.

עומר 11 באוקטובר 2010

מי זה אוראל כהן?

לוינטל 11 באוקטובר 2010

יש מספיק כהנים בנבחרת בשביל למצוא בה גם אוראל אחד.
לא נורא, לפחות יש הרבה משחקים מעניינים מחר בערב

איתן בקרמן 12 באוקטובר 2010

צודק, עומר… נו מי זה יכול להיות? אלרואי כהן. הסיבה לפליטת הקולמוד הזו היא לדעתי שהשחקן הכי טוב בקבוצת הילדים של האחין שלי (הוא השוער הכי טוב) נקרא אוראל, והאותיות דומות לאלרואי.

יוני 11 באוקטובר 2010

הקבוצה הקודמת שפתחה עם 3 כהן בהגנה זו הפועל פ"ת עם איציק, שגיב וגל. בעונת העלייה מהלאומית. בנבחרת זה אלרואי, תמיר ואלמוג. אולי 3 כהנים זה קצת יותר מדיי עליות לתורה.

moby 11 באוקטובר 2010

יוני להיפך, יש להוסיף כהנים וככל המרבה…
ראה את הקבוצה השניה של כל אוהד כדורגל מעל גיל 35 ניסים ניסן והינוקא ירון כהן איפה הימים של בית"ר ת"א.

איתן בקרמן 12 באוקטובר 2010

מובי שכחת שאאיתם בהרכב שיחק גם ניסן כהן?

zivush 11 באוקטובר 2010

בקרמן – פוסט נורמלי סוף סוף. ענייני, לגופו של עניין. אני רואה שהקשבת והפנמת.

איתן בקרמן 12 באוקטובר 2010

חח האין זאת תחילתה של ידידות מופלאה?

zivush 12 באוקטובר 2010

צפוי כמו הרמה של משומר

סוס זקן 11 באוקטובר 2010

הם מבקשים את המפתחות? המפתחות אצל הג'ינג'י.
פרטים אצל פרנץ קישהונט נוחו עדן.
לא השתנה דבר מאז.

אברהמי 11 באוקטובר 2010

בקר, יש לי חלום: קשר ישראלי מתנהל באמצע המגרש כשלפתע מגיח מימינו או משמאלו המגן (שכבר וידא שהיש לו מספיק אויר לחזור לתפקידו המקורי). הקשר נותן לו כדור אלכסוני, והמגן מגיע בריצה, בלי לעצור, בלי למזמז את הכדור, ומרים כדור טוב לאמצע.

זה, ושוער שלא גורם לפאניקה בכדורי גובה.

מנחם לס 11 באוקטובר 2010

חזרתי הביתה לפלורידה.האם מישהו יודע היכן באינטרנט אני יכול לתפוש את המשחק נגד יוון?

דורון 12 באוקטובר 2010

יודע, אבל למה שתעולל את זה לעצמך?

דורפן 12 באוקטובר 2010

מנחם – http://www.atdhe.net. ברוח הפוסט האחרון שלי – המערכת אינה לוקחת על עצמה אחריות על נזקי הצפיה

כח הגברה 12 באוקטובר 2010

מצד אחד, אני מסכים עם ההנחה שהקמפיין הזה אבוד, ולכן אפשר לעשות כל מיני ניסויים ולקדם צעירים. בתנאי כמובן שמצהירים על זה ומוכנים לספוג הפסדים (גם ללטביה. בבית. כבר עשינו את זה לא מזמן), ולא "מתנחמים" בנצחון 1-0 במחצית השנייה.
מצד שני, אני בספק לגבי הדור הצעיר, והיכולת שלו לפרוץ קדימה אם רק יקבל הזדמנות בנבחרת. לדעתי, בכל העשור האחרון צמח פה שחקן אחד טוב ויציב (בניון כמובן), עם כשרון גדול, יציבות ומאמץ להמשיך להשתפר לאורך שנים. כשהיה לו קמפיין טוב, לא הפסדנו אף משחק וכמעט עלינו להצלבה. כשהיו לו קמפיינים לא טובים (אין לי הסבר למה רובם היו כאלה), התוצאות היו בהתאם. כל כמה זמן אנחנו שומעים על צעירים מוכשרים שעוד מעט "עושים את הפריצה" (יצחקי כבר פרץ? בוזגלו? רפאלוב? מליקסון? הרי גם הוא הוזכר ברשימה הזו עד לא מזמן). אני צריך להזכיר באיזה גיל אלי אוחנה הבקיע שלושער (עוד כותבים את זה בימינו?) במשחק עונה? הצעירים האלו לא פורצים, וכשכבר תופסים איזו תקופה טובה, לא מראים עקביות והמשך שיפור. כרגע שכטר היחיד שגם נראה מאד מוכשר וגם שומר על איזשהו קו עליה, אבל גם זה עוד טעון הוכחה, ובודאי שאי אפשר לבנות נבחרת רק עליו.

Comments closed