ישבו חכמי פיפ"א וקבעו

רק טעות שופט קיצונית, במשחק חשוב במונדיאל, גרמה לאנשי פיפ"א לשקול בדיקה אלקטרונית לשאלה האם הכדור עבר את הקו. רק את קו השער, לא הרוחב ולא האורך. שהצדק יהיה כמה שיותר סובייקטיבי

לפני קצת יותר מעשור, עם הבום של המילניום ולפני קריסת בועת ההייטק דאז, יצא לי להכיר את י', בחור חכם ומוכשר במיוחד. ולא רק זאת, אלא שאביו, שיהיה בריא, היה אחד הישראלים הראשונים שעשו את זה בענק, בתחום הטכנולוגיה בעמק הסיליקון.

שמע, אמרתי ל-י', יש לי רעיון. בוא נפתח את תוכנת הנבדל. הרי במוקדם או במאוחר זה יקרה, וההחלטה אם היה אופסייד תתקבל על ידי מכונה ממחושבת. חוקי הנבדל, כמדומני, היו אז פחות סבוכים מהיום.

י', חובב כדורגל במידה מסוימת, אהב את הרעיון. נפגשנו, ישבנו, חשבנו, ועלו כמה רעיונות לא רעים. צ'יפ מושתל בתוך הכדור, מצלמות, תוכנות מחשב. י' התייעץ עם מי שצריך, הריח מסביב, והודיע: זה לגמרי אפשרי. ולא בעלות גדולה מדי.

אני, מהצד הכדורגלני, התיעצתי עם כמה בעלי מקצוע בכירים, שאמרו לי: תעזוב, אפילו השופטים לא יודעים מתי יש פה נבדל פאסיבי או אקטיבי (שהיה ענין מרכזי, תלוי ב"השפעת השחקן הפאסיבי על המהלך"), וכמה הדמיות של מצבים שתכניס לתוכנה הבסיסית, המציאות תהיה מורכבת יותר. אין מצב שתמכור את הסחורה.

או.קיי, סיכמנו י' ואני, נחכה עם הטכנולוגיה של האופסייד. מה שכן, אמרתי לו, בוא נתחיל עם הענין הפשוט, האובייקטיבי לגמרי: האם הכדור עבר את הקו. קו השער, קו הרוחב, קו האורך, האם עבר במלוא היקפו.

אתה בטח זוכר את סיפור גמר המונדיאל של 1966, המרצתי אותו. אם השער של ג'ף הרסט היה נכבש (וליתר דיוק לא נכבש) בימים של טכנולוגיה גבוהה, תוך כמה חודשים כבר היה מיכשור כמו שלנו. הרי לא יתכן שמונדיאל שלם יוכרע על מצמוץ של שופט.

לא היה (ככל הנראה)

חכה ותראה, הוספתי בנחישות, זה שוב יקרה. אולי לא במשחק הגמר, אבל במשחק מספיק חשוב, בתחרות מספיק גדולה, כדי שתתעורר מספיק דרישה לטכנולוגיה המובנת מאליה הזאת.

ושוב יצאנו אל הדרך. הפעם זה התגלה כפשוט במיוחד. מה כבר צריך, בעולם ששלח אדם לירח עוד בסיקסטיז, כדי לפתח טכנולוגיה כזאת. הרי אין כאן שום שאלה יחסית ומרובת משתנים: או שהכדור עבר במלוא היקפו את הקו או שלא.

הרעיון הלך והתגבש, י' חקר את הדברים לעומק וגילה שאפשר לסדר מכשיר שכזה בעלויות לא גדולות, ברמת דיוק של מאה אחוז ובמהירות תגובה אפסית. הסטארטאפ בידינו.

נשאר רק למכור את הסחורה העתידית. יצאתי לבדוק, נפגשתי עם כמה בכירים ומביני דבר, הגעתי אל ישראלים שיושבים בעמדות בכירות בארגוני ספורט בינלאומיים, והבנתי: לך תחפש לך סטארטאפ אחר. הענין בכלל לא מקצועי, הוא פוליטי.

כמה תמימים היינו, במיוחד אני. הרי מראש היה צריך להיות ברור, שהשאיפה של פיפ"א היא להשאיר כמה שיותר כוח בידי האיש מספר אחד שלה במגרש, הרי הוא השופט. איש לעולם לא יוכל להוכיח שהשופט, או הקוון, עם כוונת זדון או בלעדיה, ראה מה שראה בהסתברות גבוהה יותר לטובת הקבוצה החזקה.

 

כן היה (בטוח)

"החזקה" זאת הקבוצה או הנבחרת שקונה זכויות שידור בכסף גדול יותר, שיש לאנשיה חשיבות גדולה יותר בפיפ"א או בהתאחדות של היבשת או בהתאחדות המקומית, "החזקה" היא מי שהשופט יודע שהשלטונות רוצים ביקרה.

לא תמיד יש "חזקה" מובחנת שכזאת, לא תמיד ההחלטה היא דווקא בעדה, אבל ההסתברות כמעט שקופה. ספק אם הקוון של גמר 66', בחראמוב הסובייטי, היה מקבל אותה החלטה אם זאת היתה גרמניה של ימינו, אם המונדיאל היה נערך בה ולא באנגליה, ואם השליט הכל יכול של פיפ"א באותם ימים לא היה הבריטי סטנלי רוס.

 *

והנה, חלף לו עשור, ובקיץ האחרון זה קרה. אותן נבחרות, עם החלטה הפוכה. אין לדעת כמה עמוק בראשו של השופט האורגוואי לריונדה היתה תקועה התמונה מהגול שלא היה של הרסט, אבל הפעם, דווקא כשהכדור של למפארד חצה בקילומטרים את קו השער של נוייר, הוא החליט שלא לחזור עליה, לא אישר שער, וטעה בענק מהצד ההפוך.

 

פיפ"א, כפי שקל היה לשער לפני עשר שנים, כבר לא עמדה בלחץ. השבוע נודע שהיא מוכנה לשקול, בטובה, את התקנת הטכנולוגיה שתאפשר קצת יותר צדק במשחק. המונופול הכוחני הזה הציב, כמובן, שורת תנאים, כדי למזער את הצמצום בכוחו.

 

הטכנולוגיה, כך נקבע, תתעסק רק בשאלה האם הכדור עבר את הקו, ולא בשום סוגייה אחרת. המערכת, וזה הגיוני, מחויבת להיות מדויקת במאת האחוזים. הסימון, וזה כבר מריח פחות טוב, ייקלט רק אצל שופט המשחק (חלילה שלא תהיה פה שקיפות).

 

אבל התנאי הרביעי הוא שמלמד הכל על תפישת העולם של פיפ"א. המערכת תיתן תשובה רק לשאלה אם הכדור עבר במלואו את קו השער. לא קו הרוחב (קרן), לא קו האורך (אאוט). למה? מדוע לא להקל על השיפוט ולחזק את תחושת ההגינות? את התשובות אנחנו כבר יודעים.

דרך אגב, רוני חתם לחמש עונות ביונייטד
"קריאה להרחקתם לצמיתות של הפוגעים ברוח הספורט" (איתן בקרמן)

7 Comments

עצמות עצלות (לשעבר lazybones) 22 באוקטובר 2010

אמן סלע

רוני 23 באוקטובר 2010

פוסט מעולה של ממש

הופ 23 באוקטובר 2010

המסקנה: עדיף להיות עסקן מאשר ממציא.
לא יודע כמה זמן לוקח למערכת לזהות את מיקום הכדור, אבל אם זה לוקח כמה שניות, אני בהחלט מבין את ההחלטה להתמקד רק בגולים ולא לעצור ולהתעכב על כל חוץ או קרן.
אחלה פוסט.

ארז (דא יונג) 23 באוקטובר 2010

רגע, בקרמן, האם אתה מעלה פה תיאורית קונספירציה לגבי פיפ"א והנחיות שהיא נותנת לשופטים לגבי לטובת מי לשרוק?
אולי אני תמים, אבל הסיכוי שדבר כזה אכן מתרחש נראה לי אפילו קטן יותר מהסיכוי שטובת הכדורגל והנאת הצופים הן בראש מעייניו של בלאטר…

Comments closed