מיקי, מוטי, מגי, אולסי, סילבר. אבל אנחנו באנו לוהטים

עם שובו של חברנו מוטי דניאל להפועל חולון, הפעם בתפקיד ניהולי בכיר, "דה באזר" מפרסם מחדש את הסיפור, מאת מוטי עצמו, שהופיע כאן ב-21 בנובמבר. דרך טובה להבין מהי חולון בשביל דניאל, ומהו דניאל עבור חולון.  

*****

 

  

 ישראל אלימלך (למעלה), ניב בוגין (למטה מימין) ואבי "כושי" מאור. דור זהב תוצרת בית

 

כאשר ידידי א' ביקש ממני להעלות זכרונות מהימים שלי כשחקן, חשבתי שזה לא מעניין אף אחד מלבדו. אני עדיין מחזיק בדעה הזאת, אבל לבקשה של חבר קשה לסרב. למזלי, נפלתי זמן קצר אחר כך על שידור חוזר בערוץ הספורט של השיעמומון שהתנהל השבוע תחת הכותרת "מכבי תל אביב – הפועל חולון, ליגת העל בכדורסל". בשניות עפתי אחורה בזמן, לאמצע שנות השמונים.

מבחינה טלוויזיונית היו אז בארץ ערוץ אחד ושתי קבוצות כדורסל. בימי חמישי היתה הבמה המרכזית של מכבי תל אביב, הקבוצה של המדינה, ובימי שלישי בתוכניות הנוער היתה הפועל חולון הצעירה ב"מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר".

מדי שבוע קיבלה חולוניה את הבמה בתכנית לצעירים של "הטלוויזיה" (כלומר הערוץ הראשון), בזכות סגל שחקנים מתוצרת בית, שכולם אהבו לאהוב. זאת היתה קבוצה שהבסיס שלה היה כמעט כולו תוצר של מחלקת הנוער המפוארת של האגודה, וזאת היתה קבוצה מדליקה, עם קהל נלהב, שמלבד סגול לא ראה כלום בעיניים.

גולת הכותרת, שיא השיאים, היה הניצחון הראשון ב"עידן המודרני" על מכבי תל אביב, ב-1985. על סגל השחקנים שלנו באותה עונה נמנו בין היתר ניב בוגין, ישראל אלימלך, אבי מאור ושני אמריקאים מצויינים, קלרנס קי (שהאוהדים קראו לו קיאה) ודייזי בארמור בעונתו הראשונה בארץ. והיו גם שני המשוגעים המקומיים: עופר יעקובי ואני. הקבוצה ניצחה הרבה, הפסידה לא מעט, אבל יותר מהכל היו לה כבוד, זהות ומחוייבות לסמל. זה היה כוחנו האמיתי.

רבים זוכרים דווקא את ההפסד הביתי הכואב למכבי ב-1983, במשחק הראשון של חצי גמר הפלייאוף, עם סל הניצחון של ג'ק ("המרטש") צימרמן בשניה האחרונה (89:88). לאחריו בכו איתנו את ההפסד כל מי שלא היו אוהדי מכבי.

הדילר של איקס

אבל עברו עוד שתי עונות ושוב נפגשנו בחצי גמר הפלייאוף. מכבי, שניצחה במשחק הראשון, שוב הגיעה אלינו לחולון. לאולם הפחים. ימי ההכנה למשחקי הבית נגד מכבי, ובמיוחד בסדרות הפלייאוף  היו תמיד מטורפים. בימים הללו הגיעו לאימונים יותר צופים מאשר למשחקי הליגה נגד קבוצות אחרות. כל סל באימון זכה לתשואות הקהל. מרדף מטורף התנהל אחרי הכרטיסים למשחק.

והיה עוד נוהל קבוע, שהתרחש תמיד באימון האחרון, המסכם, שלפני המשחק מול מכבי. אחד האוהדים החמים שלנו היה דילר מצטיין בשוק הסמים המקומי. עובדה ידועה היתה שאחד מלקוחותיו הוא "איקס", שחקן בכיר של מכבי. לפני כל משחק נגד מכבי הדילר היה מופיע במגרש ומודיע לנו: "חבר'ה, אל תדאגו – דיברתי עם איקס והוא הבטיח לי שהוא לא משחק מחר". למחרת איקס היה מופיע גם מופיע, ומשחיל לנו עשרים נקודות לפחות.

על הקווים עמד המאמן המיוחד ביותר שאימן אותי בחיי, אייבן דאנקן עליו השלום. קואץ' דאנקן היה שילוב של גאון כדורסל ועצלן משועמם, שהכל קטן עליו. האדישות שלו עזרה לנו להאמין שאפשר לעשות הכל בכדורסל.

מכבי, כמובן, לא חששו להפסיד. באותן שנים הם כמעט לא הפסידו בליגה הישראלית. מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, קווין מגי, לו סילבר, אולסי פרי והאחרים היו הקרם דה לה קרם של אירופה.

"לואי, אתם גמורים"

אבל אנחנו באנו לוהטים. הטירוף של הקהל הדביק גם אותנו השחקנים. הובלנו ושלטנו לכל אורך המשחק. אבל בראש לא הפסיק לנקר הסל ההוא של צימרמן. מכבי הרי תמיד ניצחה בסוף.

ביציעים, 3,000 אוהדים קופצים ונופלים זה על זה, משולהבים וגם מודאגים. כמה דקות לסיום, כשאנחנו מובילים בשמונה הפרש, ניגש אלי לו סילבר, אגדת ילדות עבורי, ואומר לי בעברית האיטית שלו: "נו, באמת מוטי, אתה יודע שאתם לא יכולים לנצח אותנו. מכבי לא מפסידה אף פעם לחולון".

הלחץ היה כל כך גדול שהאמנתי לו, אבל בשארית כוחותי, בחוצפה של בן עשרים, הוצאתי את המשפט: "לואי, אתם לא מסוגלים. אתם גמורים". רצה הגורל והזריקה המכריעה, זו שקבעה מי ינצח את המשחק, היתה בידיים של סילבר, הקלע המצוין. הוא החטיא אותה. ניצחנו את מכבי.

עופר יעקובי והעיתונאי

החגיגות דמו לחגיגות האליפות בחולון לפני שנתיים, אולי אפילו יותר שמחות. האוהדים שרו ורקדו באולם, אחר כך ברחובות העיר, אבל בסופו של דבר זו חולון, עיר שהולכים בה לישון. מחר יש בית ספר, צבא, עבודה.

למחרת המשחק התקשר אל עופר יעקובי ואלי אחד מעיתונאי הספורט הוותיקים, לשאול מה ההרגשה ולשמוע על החגיגות. עופר, מטורף כתמיד, הפליג בסיפורים מדומיינים, שהכיר מהספורט האמריקאי. הוא דיווח לעיתונאי על עיר עטופה כולה בדגלים, על תהלוכת הניצחון הארוכה והרועשת ברחוב סוקולוב וכמובן על החגיגות רוויות האלכוהול והזימה שנמשכו כל הלילה. קוראי העיתון גילו למחרת שחולון נראתה בליל הניצחון על מכבי כמו ריו אחרי זכייה במונדיאל.

לא במקרה זכינו להופיע שוב בתכנית הבאה של "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר"! 

היידה חולון!

***

וידיאו של הניצחון שלנו לא מצאתי באינטרנט, את הנצחונות של מכבי כן (הפסד למכבי ב-85'). אם מישהו מכיר, אשמח להתעדכן. 

* * * * *

מוטי דניאל ב"דה באזר"

"דה באזר" בפייסבוק

 

מייל אישי לעורך: אני רוצה להשתלב בעיתונות (מיכל אנגל)
שמעון הראל נ' אליעזר טביב - פסק הדין המלא

31 Comments

ד"ר א 21 בנובמבר 2010

בעניין השעמומון של שבוע שעבר, העיר מישהו (לא זוכר מי) שלאור המשׂחק מול פרוקום, צריך להעריך מחדש את חולון. מול מכבי בכושר רצחני (בשלב מוקדם מדי של העונה?) הם החזיקו הרבה יותר מהפולנים.

matipool 21 בנובמבר 2010

איזו קבוצה נפלאה הייתה לכם ! אין דברים כאלו יותר .
כמה אהבתי אתכם ושמחתי על הנצחונות על מכבי .
חולוניה !

moby 21 בנובמבר 2010

איפה הימים של שני זרים ומתאזרח -אומנם מכבי חירבה את כולנו אבל ראינו על המגרש את גורדון,שפע,דניאל,חזן,שטינהואר ואפילו אטלס האימתני.איזה ימים.

דורפן 21 בנובמבר 2010

מוטי – חולוניה היה המשינה של הכדורסל

מוטי 21 בנובמבר 2010

בהבדל מהותי- הם זכו לעשות קאמבק.
תמיד נוהגים להסתכל אחורה באנחה "היום אין דברים כאלה", אבל חולוניה באמת הייתה משהו מיוחד במינו

rondi 21 בנובמבר 2010

מוטי – יש פה עוד אנשים שהזכרונות שלך מעניינים אותם.

תודה!

אילי מנינג 21 בנובמבר 2010

היו גם אוהדי מכבי שבכו בסל של צימרמן.

ארנון 21 בנובמבר 2010

מוטי, מרגש לקרוא ולהזכר באותם ימים. הסתובבתי כמדריך בשומר הצעיר בחולון של אותם ימים, והיתה הרגשה שכל העיר חולצות כחולות, ברחוב ההסתדרות ובאזור היכל ה-1 במאי. לא היתה עוד עיר כזאת.
עשור קודם לכן, ב-,1976 לקחו אותי כילד לשומריה, ובגמר טורניר הכדורסל שיחקו קן חולון נגד קן שומריה. למורת רוחם של כל הקיבוצניקים, חולון ניצחו. אם אני זוכר נכון, היו שם לא מעט נציגים לקבוצה שצמחה בהמשך. היית שם?

מוטי 21 בנובמבר 2010

התחלתי בנוער העובד וסיימתי בשומר הצעיר- קן חולון המפורסם
עברתי בעיקר כי היה שם מגרש כדורסל שהתחרויות בו לא היו מביישות כל סטריט בול מודרני

תושב חוזר 21 בנובמבר 2010

הייתי שם, בשני המשחקים. וגם כשניצחנו 85-66 והנחלנו למכבי את התבוסה הגדולה ביותר מזה דור (דאז).
אני דוקא זוכר שמיקי לקח את הזריקה האחרונה.
תודה מוטי, איזה כיף של טור.

גיל 21 בנובמבר 2010

מוטי, בתור בוגר מיטרני כמה שנים אחריך, קשה להסביר לזרים את הטירוף סביב חולון. הס מלהזכיר מה שעשו למכונית של צימרמן אחרי המשחק.

דוד לביא 22 בנובמבר 2010

תזכיר, תזכיר :) כבר יש על זה חוק התישנות!

פאקו 21 בנובמבר 2010

כחולוני לשעבר, האהדה להפועל חולון של אותה התקופה היוותה את אחת החוויות המעצבות של תקופת ההתבגרות שלי. איכשהו נראה שלמרות הצרות, חלק מהרוח של אותה הקבוצה ממשיך לפעם בה מאז ועד עכשיו. השיא היה כמובן באותה אליפות מדהימה, אבל גם בדרך (העלייה הכפולה לליגת העל) וגם אחר כך (הגביע). נראה שאפילו בתקופה די מחורבנת כמו עכשיו, הקסם סביב הקבוצה הזו יעשה את שלו, והעונה הזו תיזכר לטובה.

אלון 21 בנובמבר 2010

קיאה קיאה חולניה.
השנים הכי טובות שהיו לי כאוהד כדורסל. היינו אז צעירים ותמימים וחשבנו שאפשר לקחת אליפות למכבי.
היינו ילדים וראינו את האלילים שלנו אוכלים פלאפל אצל מאיר.

יוני 21 בנובמבר 2010

הייתי כמה פעמים באולם הפחים. כבוגר אוסישקין, לא הבנתי איך 10 דקות לפני המשחק האולם ריק אבל מתמלא לגמרי בג'אמפ. יש סדר בחולוניה… והפחים זה עניין מאוד מועיל…

martzianno 21 בנובמבר 2010

אחרי הניצחון ההוא, המדריך שלנו בקיבוץ – נחלאווי מחולון – נכנס לבית הילדים בשש בבוקר והעיר את כולם (אז אוהדי מכבי) עם זמבורות.

דובי מילר 21 בנובמבר 2010

מה שאני זוכר מחולון זה בעיקר את קני בניסטר…

פאקו 22 בנובמבר 2010

חבל שדווקא את הליצן הזה אתה זוכר. בין שאר השטויות שלו, הוא היה קולע (סליחה, זורק) עונשין מהפינה של הבקבוק (ז"א מאחד הקצוות של קו העונשין). ראיתי אותו אח"כ בארה"ב במדי הקליפרס – כנראה הקבוצה היחידה שם שחשבה לקחת שחקן כזה.

דוד לביא 22 בנובמבר 2010

למעשה הייתם הקבוצה הישראלית האותנטית האחרונה. חמישה-שישה שחקנים שבאו ממחלקת הנוער של עיר די קטנה אז, שיחד עם שניי-שלושה אמריקאים ואוהדים מדהימים נתנה כדורסל של מלחמה ומיצוי יכולת כמו שלא ראינו מאז

אסף שלום 22 בנובמבר 2010

אתה באמת חושב שזה לא מעניין? זה נפלא לקרוא את זה ממקור ראשון! זה מחזיר אותי לתמימות של שנות ה 80

ארז (דא יונג) 22 בנובמבר 2010

זה מסוג הקטעים שאני עוצר לרגע וחושב על הכיף של לחיות בעידן כזה. לפני 15-20 שנה להיות מסוגל להגיב ישירות למשהו שמוטי דניאל כתב היה משהו מדהים עבורי. היום זה משהו שנראה כל כך פשוט והגיוני – כאילו שלכתוב תגובה למישהו ששרת לו שירי אהדה מהיציע (היו ימים…) זה משהו טבעי בעולם.

אחרי ישראל אלימלך וניב בוגין, מבחינתי חולון עדיין מקפיצה לי לראש את קובי ואלי בלול, שאצלם עדיין אמנם נשארה האהבה למשחק והמלחמה, אולם הכשרון היה קצת פחות מזה של הקבוצה עליה מוטי דניאל כותב.

פראליה 22 בנובמבר 2010

מוטי, עשית דה-זה-וו מצמרר לשנות השמונים, כשהיתה פה ליגה נהדרת וקהל במגרשים. לי אישית לרוממה מפוצץ, דרבי מטורף והתפלחויות לרוממה דרך החלון מתחת לאף של השוטרים.
תודה ומקווה לקרוא אותך עוד בהמשך.

איתן בקרמן 23 בנובמבר 2010

מוטי, איזה תגובות… הקהל מבקש עוד! :)

D! 24 בנובמבר 2010

הקהל בהחלט מבקש עוד
(אם זו לו הייתה חוצפה הוא היה דורש עוד).
תמיד נעים לקרוא זכרונות יד ראשונה.

amit pros 20 ביולי 2011

שיהיה המון בהצלחה לחולון,עכשיו מי מרים את הכפפה ומחזיר את ארי רוזנברג למכבי חיפה?

הקומיש 20 ביולי 2011

מוטי מוטי מוטי מוטיי … אתם מכירים את הלחן

מנחם לס 20 ביולי 2011

מוטי,
בגילי זוכרים רק דברים הסטוריים (אבל לא מה קרה הבוקר).

פעם, ב-1949 ו-1950 כיכבו כמה יהודים מצרים בהפועל חולון מרסל חפץ, ופרדי כהן, ועוד. הם היו תקופה קצרה טובים ממכבי ת"א. ואח"כ אני זוכר את הקבוצה של עופר אשד, ישראל אלימלך, ניר בוגין, האחים אלי וקובי בלול.
אבל המצרים האלה…בזמנים ההם הייתי בן 12 או 13 וחשבתי שהם קוסמים.

איתן בקרמן 20 ביולי 2011

מנחם, בקבוצה של שנות החמישים שיחק גם מוסא דניאל, אבא של מוטי.
אלימלך ובוגין זאת הקבוצה של מוטי.
מסורת ארוכה יש שם.

מנחם לס 20 ביולי 2011

איתן, אני זוכר שמוסא שיחק שם, אבל כשרציתי לכתוב את שמו פתאום חשבתי שהוא שיחק במשמר העמק אז חששתי להוסיף את שמו.

פאקו 20 ביולי 2011

מוטי וחולון המתחדשת – בהצלחה מכל הלב. באמת איש וקבוצה הראויים לכך (בלי קשר לאהדה שלי לקבוצה).

Comments closed