שריפה, אחים, שריפה, עיירתנו בוערה כולה.

אלא שהפעם הגויים דווקא איתנו. תומכים. אפילו הטורקים הרשעים. אבוי לבושה. טוב זה לא כי הם רוצים, זה כי אין להם ברירה. למה שלחו רק שני מטוסים. אולי הם באו לרגל פה.

 *

בשעת לילה, מואר באור היקרות של הלהבות שבגבעות מסביבו, עומד נשיא הקרן הקיימת לישראל, אפי שטנצלר, אל מול הכתב של ערוץ 10. בלוריתו הקלושה מתנופפת ברוח, אותה רוח שמכלה כל העומד בדרכה. הכתב מבקש להתעדכן במאמצי ההצלה. לשטנצרל, האם רק נדמה לי וקצה חיוך של התרגשות עומד בפניו, יש זמן מסך. בפריים טיים. ברייטינג גבוה. יש דברים שאסור להחמיץ.

הקרן הקיימת לישראל, פותח ואומר שטנצלר, כשהוא עומד עם צד הפרופיל הנכון למצלמה, ידיו כמדומני שלובות, פועלת בשנים האחרונות ל…, ופוצח בשירת המעשים המבורכים של הקרן הקיימת לישראל בעת האחרונה. הכתב מנסה לפקס אותו, לשאול מה הוא יודע שקורה שם מאחור, בלהבות, ושטנצלר מסביר שאנשי קרן הקיימת לישראל, שעושים כה רבות למען, וכולי וכולי.

השדר באולפן נכנס לתמונה. גם הוא מנסה לכוון את השטנצלר לעבר המלחמה באש שם מאחור. שטנצלר דואב על עשרות אלפי עצים שניטעו על ידי העובדים המסורים של הקרן הקיימת לישראל. קשה להעריך כמה פעמים במהלך השיחה הוא חזר על הצימוד הקרן הקיימת לישראל. בלוריתו הקלושה מתנפנפת ברוח. האם רק נדמה לי וקצה חיוך של התרגשות עומד בפניו. הוא היה פעם ראש מועצת פועלי גבעתיים, אחר כך ראש העיר גבעתיים, והיום הוא יושב הראש של הקרן הקיימת לישראל, שטנצלר.

*

ביבי מדבר על האש. על מי שכבר היה בקו האש. משחק מילים. הוא היה, רובנו לא. אז תסמכו עליו. הוא נראה קצת חיוור ורועד או רק נדמה לי. הוא מדגיש שהאיטלקים ידידינו הציעו סיוע כבד, אבל הם לא יכולים לבוא. זה אסון בקנה מידה בינלאומי, הוא חוזר ואומר. בינלאומי. בימים שהוא היה בקו האש היו אומרים כאן "זה עולמי". ענק. תשתה קפה טורקי, זה עולמי.

האסון בינלאומי. המסר המוטמע: זה אינו אסון לאומי, כזה שמדינה יכולה לו לבדה, כזה שאולי מדינה ראויה היתה עוצרת בזמן. נטפל בלקחים אחרי הקרבות, הוא אומר. בצדק. מה לקחים כשהכל מתלקח.

*

דיברו על הצתה מכוונת. כל הכיוונים נבדקים. סגן השר הדרוזי, קרא, כבר הודיע לרגל השמועה שהמציתים יועלו לגרדום כמו אייכמן. אולי נתקף חרדה שדרוזים הציתו במתכוון, ונדרש להוכיח. יש מצב להצתה פלילית. יש מאבקים על איזורי גרוטאות בכרמל וכדומה. אולי בכלל יד אדם לא היתה מעורבת. עוד אין לדעת.

יש לדעת, שזה יכול היה להיות אירוע בטחוני. נניח תוך כדי מלחמה, סתם תוך כדי טילים. זה לא רק מקרה של בטיחות, זה מקרה של ביטחון. שירותי הכבאות ייראו אחרת, אחרי 41 הגופות. זה חשוב. בבטיחות אנחנו תמיד קרקס, הכתובות צעקו על הקיר וכל זה, אבל הפעם שוב נפלנו עם הביטחון. הצבא, המשטרה ופיקוד העורף לא מוכנים.

*

אחד מאנשי הכבאות הסביר: דצמבר עכשיו, זה חורף, עבדנו הרבה בקיץ ובסתיו, ביקשנו לחדש את המלאים, אבל דצמבר זה גם סוף שנת התקציב, אז לא היה כסף. אם השריפה היתה בפברואר המצב היה שונה.

*

זה הכל. זה גורף. זה כל מה שאנחנו. הישראלים הנדיבים שמקבלים בעת מצוק את האחים שעזבו את בתיהם, הם אחיהם של הישראלים שחוזרים לאתרי האש ומפריעים. כולם חכמים כולם. כולם יאלתרו ויתפרו כל בעיה בזמן אמת. אף אחד לא יעשה פה סדר קצת לפני זה. אולי שטנצלר.

 

 

דדש האשכנזי / דור בלך
תודה לך, פוטבול / שרון אביטל