קיצור תולדות בעיטת המספרת (מחווה לערן זהבי)

לעתים זה קורה. פעם בכמה זמן, כמו כוכב שביט שחולף בשמיים. אולי לעתים תכופות מעט יותר. פוסט מאת רועי בית לוי

פוסט מאת רועי בית לוי

לעתים זה קורה. פעם בכמה זמן, כמו כוכב שביט שחולף בשמיים. אולי לעתים תכופות מעט יותר.

כאשר ראיתי את השער של ערן זהבי נגד ליון (באינטרנט, בתקציר של המשחק, מאוחר בלילה, כי באותו ערב הייתי בפתיחה חגיגית של יצירת מחול חדשה – תעשו עם זה מה שאתם רוצים), נזכרתי בשער מדהים שכבש בליגה המקסיקאית רוברט דה פיניו סוזה, לפני ארבע או חמש שנים (אולי אפילו יותר).

אחרי המשחק דה פיניו ניגש לראיון טלוויזיוני קצר בו נדרש לפי מיטב המסורת "לתאר את השער שכבש". החלוץ הברזילאי התחיל לדבר על בעיטת "הביסיקלטה" (האופניים) שלו, אבל המראיין המקסיקאי קטע אותו כדי לוודא שהוא אכן מדבר על אותה "צ'ילנה" שהוא התכוון אליה.

בעבור המשקיף מבחוץ ההבדל הזה יכול להתפרש כסמנטי בלבד, אבל בדרום אמריקה הדיון על המקורות האמיתיים של בעיטת המספרת, והשאלה "מי כבש את השער הכי יפה?", עדיין מפרנסים כתבות עיתונאיות, ויכוחים בין אוהדים ופרקים בספרי היסטוריה.

*

אנחנו קוראים לזה בעיטת מספרת, אותו מהלך שכל ילד שאי פעם בעט בכדור חלם עליו בלילה, בשעות בהן כל חובבן גמלוני הופך לשחקן הכדורגל הטוב בעולם.

אז, האיצטדיון הדמיוני מלא באוהדים רועשים, הקבוצה זקוקה נואשות לשער והשעון מתקתק עצמו לדעת אל הדקה ה-90. הכדור עולה גבוה באוויר ועושה את מסלולו אל רחבת היריב. הילד (שלובש בחלומו חולצה אדומה, צהובה או ירוקה) עומד בגבו אל השער ומכין את גופו לקראת המפגש עם הכדור. יד ימין שלו עולה למעלה, רגל שמאל נמתחת לאחור, המבט מרוכז בכדור, כל דבר אחר לא קיים. ואז, בדיוק ברגע הנכון, לא שנייה לפני ולא שנייה מאוחר מדי, הילד מנתר. הוא זורק את עצמו בנחישות אל החלל הריק, מפתל את גופו ופוגש בדיוק קטלני את הכדור, שפוגש בתורו את הרשת.

האוהדים זועקים את שמו, הקריין הלום הקרב מכריז על "בעיטת המספרת האחורית הכי מרשימה בתולדות המשחק", חבריו לקבוצה מניפים אותו על כתפיהם ועל פניו נסוך חיוך כה רחב עד שגם הבוקר, שכבר קורע פסים רחבים של אור בקירות חדרו, לא יכול למחוק.

הצ'אלאקה הפרואנית

הכדורגל הגיע אל דרום אמריקה בסוף המאה ה-19 על ידי ימאים בריטים, שהביאו עמם כדורי עור כדי לשעשע את עצמם על הקרקע החדשה בה עגנו.

בנמל הפרואני של אל קאייאו החלו הבריטים לשתף במשחקיהם גם את בני המקום, שנקראו בשפה המאפוצ'ית: "צ'אלאקוס". כנראה שבאחד המשחקים המוקדמים ההם כבש שחקן צ'אלאקו חסון ואתלטי שער מספרת מדהים, שהותיר את האורחים החיוורים מהצפון פעורי פה.

כך או כך, בניגוד לרוב המדינות בדרום אמריקה, בעיטת המספרת נקראת עד היום בפרו "צ'אלאקה".

"לה צ'ילנה"

הכדורגלן הצ'יליאני שהעניק לבעיטה הזאת את שמה הנפוץ ברוב המדינות דוברות הספרדית בעולם, היה דויד ארייאנו, אחד המייסדים של מועדון "קולו-קולו" המפואר.

בשנת 1927 יצאה קבוצתו לסיבוב משחקים בספרד, במהלכו ארייאנו הפגין את המהלך האקרובטי שהוא תרגל על הדשא בסנטיאגו. עיתוני התקופה יצאו מגדרם, שיבחו את הפעולה המקורית וקראו לה "לה צ'ילנה", משום שהגיעה מצ'ילה "בדיוק כמו התותים וריקוד הקוואנקה".

ארייאנו הצליח להכניס למילון הספרדי הרשמי את הכינוי לבעיטה שלו, אבל הסיפור הפרטי שלו נגמר הרבה פחות טוב. כמה שבועות לאחר אותה בעיטה מפורסמת הוא נפצע במהלך משחק ראווה מתיקול גס של בלם קבוצת ויאדוליד הספרדית. החלוץ הובל לבית החולים, אבל סיבוך של ניתוח בקע שגרם לו לצפקת, הביא למותו זמן קצר לאחר מכן.

ארייאנו מת, אבל ממציא המספרת לא נשכח. האיצטדיון הלאומי של צ'ילה קרוי על שמו, ועבור אוהדי קולו-קולו הוא תמיד יהיה הקפטן של "האינדיאנים".

האופניים הברזילאיים

הברזילאים קוראים למספרת שלהם "ביסיקלטה" (אופניים) ומתעקשים לייחס את המצאתה לליאונידס דה סילבה, הכוכב הבינלאומי הגדול הראשון של "הז'וגו בוניטו".

במאבק הזה בין מיתוס לאמת היסטורית, העובדות היבשות נזנחו בצדי הדרך לטובת כמה סיפורים צבעוניים על הביצועים של "היהלום השחור". ליאונידס בעט מספרת במשחק בינלאומי כבר בשנת 1932, מול אורוגוואי, אבל הבעיטה המפורסמת ביותר שלו הגיעה כמעט עשור לאחר מכן, במשחק מול פורטוגל.

האגדה הברזילאית, מהולה בקורטוב של לעג לאנשי המולדת הישנה, מספרת שהמאמן הפורטוגלי זינק מהספסל לאחר הבעיטה המרהיבה של ליאונידס וצעק לעבר השופט: "זה לא נחשב! הוא לא יכול לכבוש אם הוא לא עומד עם הפנים לשער!". למזלנו, השופט לא נעתר לו. ברזיל, ועמה גם הכדורגל המהנה, ניצחה.

בינואר השנה ליאונידס הלך לעולמו, בגיל 90. עיתוני ברזיל שספדו לו, ביכו על מותו של "ממציא הביסיקלטה". אף אחד לא העז להתווכח.

הנסיך האורוגוואי

באורוגוואי לא טוענים שהם המציאו את המספרת. הם מסתפקים בעובדה שאנצו פרנצ'סקולי שלהם, "אל פרינסיפה", כבש את שער המספרת הכי יפה בהיסטוריה.

זה היה בפברואר 1986 וריבר פלייט התמודדה מול נבחרת פולין, שהתכוננה למונדיאל במקסיקו. בשניות האחרונות של המשחק לוח התוצאות הורה על שוויון 4:4 והכל נראה גמור. אבל אז "אל בטו" אלונסו קיבל כדור מ"אל טולו" גאז'גו, והעביר אותו לראש של אוסקר רוג'רי, שנגח לכיוונו הכללי של אנצו, שעמד עם גבו לשער.

"הנסיך" עצר את הכדור על החזה, הקפיץ אותו פעם אחת על הרגל ושלח בעיטת מספרת אדירה אל הרשת. הקהל באיצטדיון יצא מגדרו, התמונה של הבעיטה הופיעה בעמודים הראשונים של כל העיתונים במדינה. פרנצ'סקולי קנה לעצמו מקום בפנתיאון הכדורגל העולמי. למי בכלל היה אכפת שזה רק משחק ידידות.

המלך הארגנטינאי

דייגו ארמנדו מראדונה ידע לחולל קסמים במהלך המשחק' אבל כל מי שהכיר את "לה פלוסה" (הפלומה) ידע שלא כדאי להסיר ממנו את העיניים גם באימונים.

העיתונאי הארגנטינאי סבאסטיאן רולדן מספר שבאחד האימונים של נבחרת ארגנטינה' בשנת 1993, דייגו לגם מבקבוק מים מינרלים והניח אותו על הדשא. הבקבוק נפל על צדו. דייגו, שלא יכול היה לסבול שהדברים לא מסתדרים לפי רצונו, שלח נעל לא שרוכה והקפיץ את הבקבוק על רגלו, פעם ועוד פעם.

"כל מי שהיה בסביבה עצר והסתכל עליו", כתב רולדן, "וזה היה בדיוק מה שדייגו רצה. הוא בעט בבקבוק כלפי מעלה, הסתכל עליו בעיניים הממזריות שלו, קפץ ובעט בו בשמאלית האדירה שלו. הבקבוק טס לשער ודייגו נפל על הדשא. כולם מחאו כפיים ודייגו ארמנדו מראדונה שכב על הגב וצחק".

את המספרת גילו הרבה לפניו, אבל רק דייגו יכול היה לבצע אותה בכזאת התלהבות. בדיוק כמו שילד חולם עליה.

* בונוס בעיטות מספרת *

מארקו ואן באסטן, אייאקס – דן בוש, 1988

ריבאלדו, ברצלונה – ואלנסיה, 2001:

אמאד מוחמד, עיראק – אוסטרליה, 2004

הונטלאר (מספרן סדרתי)

פלה (בסרט "הבריחה לניצחון")

קליפ "המספרות היפות בכל הזמנים"

כדורגל מהצד האחר - או איך אומרים גלאקטיקוס בפפואנית
האנרכיסט!

19 Comments

דורפן 11 בדצמבר 2010

רועי – עם כל הכבוד לדרום אמריקאים. הויאטנאמים הכי רוחניים וקוראים למספרת "מגש האופיום"

יוני 12 בדצמבר 2010

בגול של ערן זהבי אשתי שצפתה איתי הייתה די המומה. סיפרתי לה שבשביל הרגע הזה מיליוני ילדים בעולם קופצים באוויר ונוחתים על התחת או על הגב. אחחח, כדורגל זה החלום לא פחות מאשר המשחק עצמו.

אגב מספרת בדקה ה-90, יש סרט של פלה ככוכב מזדקן בקבוצה מקצועית שמבקיע בדקה ה-90 במשחק הגמר. אמנם הוליוודי, אך שווה אזכור…

תושב חוזר 12 בדצמבר 2010

אגב, אני סבור שכשעוצרים את הכדור על החזה זה פחות נחשב. זהבי לשלטון.

הופ 12 בדצמבר 2010

מרתק, תודה.
ברצוני להוסיף שעל אף הכתוב, המונח הרשמי הוא ככל הנראה "רובֵּניה", גם הוא על שם דרום אמריקאי בשם ATAR, שביצע אותה בפרובינציה ים תיכונית כלשהי בשנות התשעים בגביע מקומי חשוב.
אבל אם מדובר על משחקים רשמיים, ברור שהמספרת של פלה לוקחת, בגלל הנסיבות. באמצע המלחמה, כשהוא פצוע ולעיני קצינים נאציים אכזריים – אי אפשר להתעלות על זה.

גורדיטו 12 בדצמבר 2010

בשנים האחרונות אותו דרום אמריקאי עלום בשם ATAR שינה את שמו ואת שם הבעיטה לאלירניה.
התגובה שלך הצחיקה אותי מאוד :)

ארז (דא יונג) 12 בדצמבר 2010

אחלה פוסט רועי. (בדיוק דיברתי עליך שבוע שעבר בהקשר של פוסטים באינטרנט)
האמת שתמיד תהיתי למה ביסיקלטה, כי לפחות באופניים שאני מכיר, תנועת המספרת הזו לא נחוצה על מנת להניע אותם :)

עומר 12 בדצמבר 2010

תיקון: ליאונידס מת בגיל 90 בשנת 2004 ולא השנה. לפי המשפט שכתבת יוצא שהוא כבש את המספרת הראשונה במשחק בינלאומי בגיל 12. מרשים לכל הדעות.

חוצמזה, תודה על הטור המעניין.

אורי 12 בדצמבר 2010

והנה אחת של ג'ילארדינו כשמסביבו ארבעה (!) מגינים של אינטר.

http://www.youtube.com/watch?v=kMgkyQZtSk8

red sox 12 בדצמבר 2010

כל מה שאנצו פרנצ'סקולי עשה, עושה או יעשה הוא הכי יפה אי-פעם.
שאר הדיון לא רלוונטי.

איתן 12 בדצמבר 2010

המספרת של ריבלדו הכי מרשימה בין הלינקים גם בגלל המרחק מהשער ועוצמת הבעיטה ובעיקר בגלל התזמון שלה – דקה אחרונה במשחק אחרי שהוא כבר הבקיע כמה גולים (2?)וברסה הייתה חייבת את הגול הזה כדי לעלות ל..(ליגת האלופות?)..
המספרת של אלירן עטר הכי יפה בגלל התיזמון והעוצמה.
היה לי ויכוח לפני כמה זמן עם אוהד הפועל (ת"א), אני משום מה זוכר שגם אבוטבול הבקיע לפני כמה שנים גול במספרת לאחור בערך מה – 16. הוא לא האמין. מישהו זוכר?

פרלה 13 בדצמבר 2010

מסכים לגמרי בענין ריבאלדו.
אבוטבול, למיטב זכרוני, במדי באר שבע, הרשית כאמור אך במספרת לפנים (מול אחת התל אביביות).

מי ידע שהונטלאר 13 בדצמבר 2010

משחק כל כך טוב עם הגב לשער? איזו תכונה מוזרה.

דורי

דניאל 13 בדצמבר 2010

יש מצב ששל זהבי באמת הכי יפה?

פרלה 13 בדצמבר 2010

במילה אחת, לא. בשתי מילים, לא ולא. עבור אוהדי הפועל ת"א בוודאי שכן.

Seven 13 בדצמבר 2010

פוסט מרגש!

עומרי טנקמן 13 בדצמבר 2010

למישהו יש סטטיסטיקה על כמות המספרות שהונטלאר כבש מאז שהוא התחיל לשחק מחוץ להולנד?
כי עם כל ההערכה להונטלאר ההגנות ההולנדיות ידועות במסורת האירוח שלהן..

לכן גם לדעתי המספרת של ריבאלדו הכי מרשימה, בליגה חזקה, במשחק מכריע, שניות ספורות לסיום ועל כל זה צריך להוסיף את המרחק ושני שחקנים ששומרים עליו

עידן 16 בדצמבר 2010

אחלה רועי.
לא היה ולא יהיה שחקן מושלם וטוטאלי כמו פרנצ'סקולי. טכניקה, עוצמה, אופי, מנהיגות. פשוט ענק. לא מפתיע שזיזו קרא לבן שלו על שמו.

חגי מרום 18 בדצמבר 2010

אמצע שנות השמונים באצטדיון קרית חיים. בטווח ראייה מימין נמצא קן הנוער העובד והלומד שלי, שם אמצא בשנים שיבואו את האהבות הראשונות שלי. משמאלי יער האקליפטוס של פעולות א"ש הלילה.

אמצע המחצית השנייה במגרש העצום והלא נגמר של ימי ילדותי.
על כר הדשא נוצצים יהלומים אך אני מתמקד במלך השערים.
"אני אומר לך, בוא נתקדם עכשיו החוצה ונוכל להשיג חתימה מעודד" אני מפציר באחי ושנינו ממהרים במורד היציע, נחפזים להגיע לעמדת החתימות.

אנחנו כבר בדרך למטה, כר הדשא נעלם מעינינו ולפתע רעש אימים – שער!

לימים, עודד יספר שאחד השערים הכי יפים שלו נכבש במספרת לאחור באצטדיון קרית חיים, ממש באותו המשחק שאני הייתי בו, "משחק החתימות".

בשנים האחרונות חזרתי לצפות במשחקי קבוצת ילדותי.
בכל המשחקים לא עזבתי את מקום מושבי עד לשריקת הסיום, ממתין לשווא לאותה מספרת מיתולוגית אדירה, שתקפיץ אותי מאושר עד דמעות, יודע שאכן חלומות מתגשמים – עודד חזר לשחק.

Comments closed