אתגר הפנטזיה – בולט נגד רודישה / נחשון שוחט

bolt

—-

אוהדי ספורט משקיעים לא מעט אנרגיה ודמיון במתן פרשנות להישגים של הספורטאים הבולטים, ביחס לדורם ובתחומם.  הם מנתחים את הישגי העבר וצופים את הישגי העתיד, מפרשים תחרויות שראו או שיראו, הספורט שהתרחש או יתרחש לנגד עיניהם.

אוהדי ספורט משקיעים לעתים קרובות כמות כפולה של אנרגיה ודמיון בפרשנויות לגמרי היפותטיות בהתייחס לתחרויות פנטזיה שאותן לעולם לא יזכו לראות.  ובגלל שאין מציאות שבמוקדם או במאוחר תבוא ותחבוט בדעה (או תאושש אותה), אז בדיוני הפנטזיה הדעות נוטות להיות הכי מלאות להט ונחרצות.  הדיונים מעגליים ובלתי-נגמרים.  ככה זה כשזכות המילה האחרונה היא לדמיון.

מסי או מראדונה?  ג'ורדן או לברון? (היצירתיים יותר יעדיפו לדמיין את  "ג'ורדן נגד ג'ורדן", אם כבר פנטזיה.  צפו בוידיאו. קטש או ברקוביץ'? סמפראס או פדרר?  הבנתם את הפרינציפ.  אתם הרי מכירים את הז'אנר.  מאות דיונים מהסוג הזה פקקו מן הסתם כבר כמה פעמים את דפי דה-באזר.  כי אין כמו החופש שמאפשרת הפנטזיה.

גירסת הפנטזיה של אוהדי האתלטיקה הקלה היא לאו-דווקא תחרות בין-דורית.  קיימת כמובן השאלה הנצחית של ה – G.O.A.T (Greatest of all time) אבל גם בדמיון לא קיימת התחרות שתוכל ליישב אותה.  בריצה תהיה תמיד הנוכחות האובייקטיבית של השעון, והמדד שהוא מספק מקשה לתאר אפילו סיטואציה דמיונית של "תנאים שווים" או של תחרות ממשית.  האלוף יימדד תמיד בהתייחס להשראה שסיפק ולעצמת הדומיננטיות שלו בתקופתו.  לכן, דיוני הפנטזיה המעניינים יותר של האתלטיקה מעמתים בין הכוכבים הגדולים של התקופה– בין האלופים/השיאנים למרחקים שונים. הפנטזיה היא המפגש ב"מרחק ניטרלי" – נקודת האמצע בין שני המרחקים.  נכון שזו לא שאלה רלוונטית במיוחד, או בכלל, להערכת איכותם של אתלטים שכדי להשיג את העליונות נדרשים להסתגלות והתמחות מאד ספציפיות, אבל ממתי פנטזיה צריכה להיות רלוונטית?

שנת 2012 היתה שנה מעניינת במיוחד באתלטיקה הקלה.  היא ראתה את אוסיאן בולט משחזר את מבצע שלוש מדליות הזהב האולימפיות, כולל בונוס של שיא עולם ב – 4*100 ומפגן דומיננטיות מושלם שהשתיק את כל מי שהעז לקרוא עליו תיגר;  היא ראתה את אריאס מריט שולט בגולדן-ליג, זוכה בקלות בזהב האולימפי, ומשלים שנה פורצת גבולות עם שיא עולם בלתי-נתפס של 12.80 שנ' ב  – 110מ' משוכות;  היא ראתה את דאבל הארוכות המרשים של מוחמד פארח (שנראה כמעט "קל מדי", למרות עומק מרשים של מתחרים);  היא ראתה של אשטון איטון משפר את שיא העולם לקרב 10 באליפות ארה"ב וחוזר עם הזהב מלונדון;  והיא ראתה את דיוויד רודישה הקנייתי בעל הסגנון האצילי קובע שיא עולם מדהים בגמר ה – 800מ' האולימפי,  ללא מושך ובריצה שאותה הוביל מהצעד הראשון. רודישה היה לאדם הראשון שירד מגבול ה – 1:41 שנ'.

רשימה חלקית.

התאחדות האתלטיקה העולמית נדרשה לבחור את "אתלט השנה" והפשרה שבחרה – להכריז על בולט כאתלט השנה, ועל הריצה של רודישה כ"הופעת השנה" ( "performance of the year")  –  עשתה מעט מאד כדי להכריע במחלוקת.  דיוני הפנטזיה רק תפסו תאוצה:  בולט או רודישה?  השליטה של כל אחד מהם בלתי-מעורערת, אבל מי מביניהם הוא באמת השולט?

אז בינתיים השמועות רוחשות ומסתמן סיכוי טוב שתהיה לנו האפשרות לצפות בתחרות הפנטזיה הנדירה הזו מתרחשת:  מפגש ניטרלי, מרחק 400מ', הקפה אחת של המסלול, שיאן העולם ל – 100מ' ו – 200מ' מול שיאן העולם ל – 800מ'.  בדיוק באמצע.  רודישה יצטרך לרדת, בולט לעלות.  רודישה למצוא עוד מהירות, בולט עוד סבולת וגם מעט יכולת אירובית.  בולט יצטרך למקסם את היתרון המוחלט שלו על פני 300 המטר הראשונים ורודישה יצטרך לנצל כל טיפה מיתרון שימור המהירות במאתיים המטרים האחרונים.  שניהם, אם הם רציניים (ובענייני אגו ספורטאים ברמות האלו נוטים להיות מאד רציניים), יידרשו לבצע התאמות ולהוסיף אימונים שהם פחות מורגלים אליהם כדי לזכות באדג' הנוסף הדרוש.

עיתון ה – Star הקנייתי קיבל סקופ מרודישה, שמתעקש שהמאצ' אפ הזה הולך לקרות ממש בזמן הקרוב, למטרות צדקה ו"בשביל הכיף".  טרם נקבעו התאריך והמקום, אבל נראה שהרעיון מתגלגל וצובר תאוצה.  נכון שבפעם הקודמת שניסו את הקונספט הוא הסתיים כ"פלופ" גדול – תחרות בין דונובן ביילי למייקל ג'ונסון ל – 150מ', כשג'ונסון הפסיק את הריצה אחרי 30מ' בטענה שמתח את השריר.  ובכל זאת נעשה קצת hype.  כי כמה הזדמנויות כבר יש לנו לצפות בפנטזיה מתממשת?

המתמודדים:

  • דיוויד רודישה הוא האלוף האולימפי ושיאן העולם בריצת 800מ'.  הדומיננטיות שלו מוחלטת.  לא רק שהוא מחזיק בשיא העולם (1:40.91 דק') אלא בשלוש התוצאות המהירות בכל הזמנים, 6 מתוך ה – 8, ו – 10 מה – 20.  אחרי שלושים שנות דשדוש יחסי במקצוע (למעט וילסון קיפקיטר שזרח במחצית השניה של שנות ה – 90 ושיפר את שיאו של סבסטיאן קו) הוא העלה אותו לדרגה חדשה.  רודישה הוכיח את עצמו כ – frontrunner  נועז, בלי משחקים טקטיים, תפסו אותי אם אתם יכולים.  לעתים רחוקות הם יכולים.

ריצת השיא של רודישה ל-800 מ':

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

  • אוסיאן בולט, טוב, לא באמת צריך להציג.  9.58 שנ' ל- 100מ'.  19.19 שנ' ל- 200מ', 36.84 שנ' ל – 4* 100מ' עם רביעיית השליחים של ג'מייקה.  כולם שיאי עולם כמובן.  בשלושת המקצועות הוא בעל זהב אולימפי כפול. ולזכותו עוד שבע מדליות (חמש מזהב, שתיים מכסף) באליפויות עולם.  בולט, האיש והברק, ההצגה החמה ביותר בסבב התחרויות, שנדמה לפעמים שסוחב לבדו על כתפיו את הרייטינג של הא"ק.

ריצת השיא של בולט ב- 200מ'-

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

  • גם רודישה וגם בולט התחרו במקור, בנוער, כרצי 400מ'.  האח קולם או'קונל מאמנו של רודישה המליץ לו לעבור ל – 800 ולנצל את הסבולת העדיפה.  בולט, לעומתו היה אלוף עולם לנוער ל – 200מ', המרחק שבו סומן כהבטחה הגדולה.  ואז הגיע הרגע ההיסטורי ההוא בבייג'ין שבו הפך לאדם המהיר בכל הזמנים ל – 100מ' (שיא שאותו שיפר שנה לאחר מכן באליפות העולם בברלין).  כלומר, שניהם מכירים היטב את ריצת ה – 400מ' אבל מצאו את היתרון המוחלט שלהם דווקא כשהתרחקו ממנה.
  • גם רודישה וגם בולט נוהגים לשלב לפעמים תחרויות 400מ' צנועות בשלב ההכנה לעונה.  השיא האישי של רודישה  – 45.50 שנ' – נקבע ב – 2010.  השיא האישי של בולט – 45.28 שנ' – נקבע בג'מייקה ב – 2007.  שניהם מסוגלים לרוץ מהר יותר, כנראה, עם מיקוד מתאים.  מצד שני, אצל שניהם המיקוד בפירוש אחר.  על הנייר, התחרות נראית מאד שוויונית.
  • בולט דיבר לא פעם על מעבר להתחרות ב – 400מ', כולל מטרה לשבור את שיא העולם של מייקל ג'ונסון (43.18 שנ').  בינתיים הוא הפגין יכולת משכנעת של סאב 44 בריצת שליחים (זינוק בהרצה מאפשר לקזז חצי שניה ואף יותר) אבל לא ניסה לעשות את המעבר 

הפרמטרים להערכת הפוטנציאל:

כדי להבין את הדרישות הפיסיולוגיות של הריצה ולפיהן להעריך למי היתרון, אין מקור מתאים יותר מגדול מאמני רצי ה – 400מ' קלייד הארט, שאימן בין השאר את מייקל ג'ונסון, ג'רמי וורינר וסניה  ריצ'ארדס.  זהו האיש שיודע טוב מכולם מה דרוש כדי להגיע לשיא היכולת בריצת הסיבוב האחד.  הארט פרסם קובץ נפלא המסביר את עקרונות האימון שלו, כאן –

כמה דברים שהארט מלמד אותנו:

  • "המיאוץ ל – 400מ' הוא מקצוע "סבולת ספרינט" (endurance sprint) המשלב את המהירות של הספרינטר עם הסבולת של רץ חצי מייל" (= רץ 800).  "רבים מחשיבים אותו כמקצה התחרותי התובעני והמפרך ביותר".
  • "רצי ה – 400 נחלקים לשתי קטגוריות מובחנות- דגם הספרינטר ודגם רץ ה – 800.  לשני סוגי הרצים יהיו בדרך כלל הצלחות [ב – 400מ'] לאורך השנים.  לעתים יימצא אתלט בעל שילוב תכונות של ספרינטר ורץ 800".  (הארט מביא את מייקל ג'ונסון כדוגמא לרץ 400 מדגם הספרינטר, שהצליח באמצעות אימונים להביא את סבולת המהירות שלו לרמה גבוהה במיוחד, וזה הדבר שמקנה לו את העדיפות על פני יריביו).
  • "היכולת לחלק את המהירות והאנרגיה בצורה היעילה ביותר לאורך המרחק כולו היא המפתח העיקרי להצלחה בריצת ה – 400מ'.  אין איש המסוגל לרוץ את ה – 400 במאמץ all out מהזינוק ועד לסיום.  שליטה בקצב ובמאמץ היא חיונית.  ריצת ה – 400מ' איננה ספרינט מוחלט".
  • ·         "הסיבה שבגללה אנחנו רואים יותר ויותר רצים מדגם הספרינטר מצליחים בריצת ה – 400מ' היא בעיקר לנוכח העובדה שאנחנו מסוגלים לפתח סבולת מהירות [אצל ספרינטרים] בצורה אפקטיבית יותר מאשר לפתח את יכולות הספרינט של רצים למרחקים בינוניים".
  • "ריצת ה – 400מ' היא מקצוע המתבצע בתנאי חוב חמצן…"  המשמעות מכאן, לפי הארט, היא שהמפתח לפיתוח יכולות השיא לריצת ה – 400מ' היא ביצוע אימונים המכוונים להסתגלות להתמודדות עם הסטרס הנוצר בשלב המאוחר לריצה.  המשמעות היא שימת דגש באימונים על פיתוח "סבולת המהירות" (למשל:  5* 200מ', 4 * 300מ', 3 * 350 מ', עם מנוחות ארוכות של כעשר דקות) ועל אימונים שהארט מכנה כ"סבולת טמפו" (tempo endurance) – בקצב דומה לקצב התחרות (למשל 8 * 200מ', 6 * 300מ', מנוחות קצרות).
  • אם מסכמים את עיקרי "האני מאמין" של הארט, אז ברור שה – 400מ' הוא המרחק הקלאסי לתחרות הפנטזיה.  עד 350מ' בולט מנצח, לא כוחות.  מ – 450מ' – רודישה אמור לנצח בקלות.  ה – 400מ' הוא בדיוק הטריטוריה הניטרלית.  זו בדיוק הריצה שאפשר להגיע אליה משני הכיוונים.  ההסבר של הארט גם אומר לנו, למעשה, שאילו היה יכול לאמן במשך שנה את שניהם, הוא היה מצפה להצלחה גדולה יותר לבולט.  אבל המשמעות פועלת גם בכיוון ההפוך:  בלי האימונים האלו, הספרינטר הטהור יתקשה לעשות את המעבר ל – 400 ולהפגין את אותה רמת ביצוע, והיעדר סבולת-מהירות מספקת יהיה בעוכריו.

 

התחזית:

אני משוכנע שמבחינת בולט המעבר המוצלח ל – 400מ' הוא "רק" עניין של רצון.  אילו היה מחליט להקדיש עצמו לכך, היה יכול תוך שנה-שנתיים להפוך ל – world beater, כולל תוצאה מהירה מ – 44 שניות ויתכן שגם איום ממשי על שיא העולם.  אלא שה"רק" הזה הוא לא כל כך קטן, הוא לא דבר פשוט.  הוא מחייב שינוי משמעותי בתפיסה ובשיגרת האימונים.  לא ברור שלבולט יש סיבה ואמביציה לכך.  מכל מקום, ברור שהיכולת המשוערת הזו איננה היכולת הנוכחית.

אצל רודישה המצב הוא בדיוק הפוך.  גם אם יקדיש את עצמו בכל מאודו לאימוני ספרינט, הוא לא יוכל לחפות על החסרון היחסי במהירות.  מצד שני, יתרון הסבולת הוא יתרון מובהק שאותו הוא בנה משך שנים.  כל זמן שבולט לא מצמצם את הפער הזה, לרודישה סיכוי שאותו אי אפשר לבטל.

הפערים קטנים, וזה יכול ללכת בקלות לשני הכיוונים.  אז אני אלך עם הלב:  Rudisha for the win!

עכשיו נשאר רק לקוות שהתחרות באמת תתקיים (ושהפלופ של ג'ונסון נגד ביילי לא יחזור).

אוהדת גרמניה ביציע ישראלי (פוסט אורח של נעם ג'ן נב)
תנו להם אהבה (חיים לוי)

20 Comments

מתן גילור 26 במרץ 2013

נחשון, תודה רבה. מאד מעניין.
אני מעוניין להתייחס לשתי נקודות:
1. לגבי השאלה מי אתלט "גדול יותר" – לעניות דעתי התשובה היא בולט (אין לי תשובה לגבי אתלט השנה), הואיל והתוצאות שלו, מבחינה סטטיסטית טובות יותר. רוצה לומר, שאם היינו מציבים את שיאי העולם על ציר הזמן ובוחנים את קצב השיפור, אזי שהתוצאות שלו היו כמה עשורים קדימה. אין זה המצב אצל רודישה. ד"א, ריצת השנה היא אכן הגמר ב-800. לא רק בגלל רודישה, אלא בגלל השיאים של כל הרצים במקצה.
2. לגבי ה-400, כפי שנכתב, גם לי יש הרגשה שאם היו נותנים להם שנה להתאמן רק לריצה הזו בולט היה מנצח. בכל מקרה, אני חושב שזה תלוי בעיקר בו. אם הוא יקח אותה במלוא הרצינות, אני חושב שהוא מנצח בכחצי שניה. עם זאת, אם היינו עושים את הריצה היום, גם אני חושב שרודישה מנצח.

עמרי 26 במרץ 2013

אינטואיטיבית, בלי להבין דבר, אני מהמר על בולט בקלות.

1. לא רק ששיאו האישי טוב יותר, הוא גם עדכני יותר.
2. בולט הוא שיאן העולם ב-300 מטר. כלומר, התחושה שלי היא ש-400 הוא פשוט לא מרחק הביניים בו היכולות שלהם משתוות.

איציק 26 במרץ 2013

נחשון,
פוסט מעניין מאוד.
התכונת לכתוב שהתוצאה של רודישה 1:40.91 ולא 1:41.91.
נראה לי שאוביקטיבית התוצאות של בולט טובות יותר, אך רודישה שבר מחסום פסיכולוגי של 1:41:00. בעצם מאז סבסטיאן קו לא היה שיפור של התוצאה (השיפור של וילסון קיפקיטר היה קטנטן). מעניין לראות האם זה יהיה שבירת סכר והרבה ירדו עכשיו מ-1:41:00 כמו שקרה אחרי שסלניקוב ירד ב-1500 סיגנון חופשי מ-15:00:00, או להפך, כמו במקרה של בובקה, שהשיא שלו רחוק מלהשבר ואפילו רף ה-6 מטר הוא נדיר יחסית.
לגבי הפנטזיה, לא יודע האם אני רוצה שתתגשם או שתשאר פנטזיה ונושא לספקולציות דימיוניות. הדבר שמפחיד אותי זה פלופ, ללא קשר למנצח. כלומר ששניהם יעשו תוצאה חלשה ואז מה זה משנה מי ינצח. אני רוצה לחלום ששניהם שוברים, באותה תחרות, את התוצאה של מיקל ג'ונסון, אך זה באמת רק חלום.

shohat 27 במרץ 2013

נכון. יש טעות בפוסט. השיא הוא כמובן 1:40.91. ואני מסכים שיהיה מעניין מאד לעקוב אחרי ה – 800מ' בתקופה הקרובה. אחרי שנים ארוכות של קפאון, ישנם כמה רצים צעירים מאד שרצו 1:41 – 1:42 (נייג'ל אמוס מבוטסאוונה, טימוטי קיפטום הקנייתי ומוחמד עמאן האתיופי, שפה ושם הצליח לעקוץ את רודישה, כולם בני 18-19 בלבד).

דורפן 26 במרץ 2013

נחשון – שאלה.
כמובן שהמוטיבציה למרוץ כזה היא מסחרית בגלל ההילה סביב בולט. אבל מה אם אפשרות שרודישה יאיים נניח על ה3:25 ב-1500?

אופיר 27 במרץ 2013

רונן, לי לפחות רודישה נראה בעל מאפיינים פיזיים שונים מרצי ה-1500 הטיפוסיים – הרבה יותר גדול ועוצמתי, הרבה יותר דומה לרץ 400.

shohat 27 במרץ 2013

רונן, אי אפשר להיות פסקני אבל קשה לי להאמין שזה יקרה. גם רצי ה – 800 נחלקים לשתי קטגוריות: רצי ה – 400 – 800 המאד מהירים (כמו שהיו אלברטו חואנטורנה, ג'וני גריי, בורזקובסקי ורבים אחרים) ורצי ה- 800-1,500 (סנל, קו, אובט). רודישה עד היום לא התחרה ב – 1,500מ' ולא במקרה. ה – 1,500מ' הוא כבר מקצוע עם דגש אירובי מאד משמעותי, ולרץ מסוגו של רודישה אין הרקע האירובי ארוך השנים הדרוש להתחרות בו באיכות קרובה לזו שהוא מפגין ב – 800.

גיל 26 במרץ 2013

לדעתי רודישה ינצח. בולט יודע להגיע לשיא המהירות ולהשאר שם, בעוד רודישה טוב יותר בויסות וחלוקת הכוחות לאורך כל הריצה. זה נראה לי הגורם הכי חשוב פה.

אופיר 27 במרץ 2013

בצריכת סמים בולט מנצח hands down.

טימי 4 באפריל 2013

גם לי אין ספק בעניין

אמיר 27 במרץ 2013

אותי דווקא היה מעניין לראות את בולט עובר לקפיצה לרוחק.
קרל לואיס בזמנו היה אלוף בשתי המקצועות, ולבולט יש סיכוי גבוהה,
כאיש המהיר בעולם להצליח בכך אם יעבור אימונים מתאימים.
בכלל יש לי תחושה שאחרי ריו בולט יפרוש לשנה או שתיים ואז יחזור
לרוחק או ל400 בלי להתחרות יותר ב100/200

אייל הצפון 27 במרץ 2013

לא תחרות. בולט היה רץ 400 בגילאי נוער. הוא עבר ל100 ו-200 רק מגיל 17.
מה שמעניין יותר זה להשוות את רמת ההורנונים הגבריים והטסטוסטרון בין רצי 100 ו-200 היום ובין רצות 800 ממזרח אירופה בשנות ה-80.

martzianno 27 במרץ 2013

בולט כלכך דומיננטי בתחומו, שזה מיד יוצר אצלי אנטגוניזם כלפיו.
בדומה ללברון ורונאלדו.
זה לא קשור לאישיות (אוקיי, אולי קצת אצל רונאלדו…) – אני לא אוהב אותם וצריכות לעבור מספר שנים עד שאוכל להעריך את הישגיהם באופן אובייקטיבי.
את רודישה לא הכרתי לפני הריצה ההיא בלונדון וזה ללא ספק האירוע שהכי ריגש אותי באולימפיאדה.
אז מי ייתן ורודישה ייתן לבולט בראש (למרות שאני לא רואה את זה קורה…).

ש. בן ד. 27 במרץ 2013

נחשון,
אולי קצת באיחור אבל אני מצטרף למחמאות שחולקו בפעם הקודמת – אני מאד שמח לקרוא אותך פה, גיליתי אותך לפני כשנה ואני שמח שאתה תגיע עכשיו לקהל גדול יותר.

לגבי הפוסט, כדי להימנע מפלופ כמו שהיה בפעם הקודמת (ביילי ג'ונסון) צריך לממש את האמירה של ג'ונסון – מירוץ לא יכול להתקיים רק בין 2 אנשים וצריך למלא את האדנים ברשימה מלאה של 8 רצים (אולי שילוב בין יתר רצי ה-800 הצעירים לרצי 400 מובילים), ומי יודע אולי בריצה הזאת יהיה סיכוי לשבור את שיא העולם של ג'ונסון…

matipool 27 במרץ 2013

אחלה פוסט . כן ירבו .

קורא 28 במרץ 2013

אני מתקשה למצוא עניין בתחרויות הריצה בשנים האחרונות בגלל המעורבות הברורה של הסמים. נכון, אין הוכחות, אבל די בלהסתכל על הרצים האלה בשביל להבין שהם צורכים סמים.

יורם אהרוני 31 במרץ 2013

לא ממש מעניין אותי לראות תחרות הזמנה בה ירוצו בולט ורודישה 400 מטר. אפילו אם מישהו ישים פרס כספי גדול, עדיין לא כל כך מעניין. ספורטאים נותנים ביצועי על לא בשביל כסף אלא בעיקר כאשר הם רוצים לזכות בתואר חשוב. שנה אחרי לוס אנג'לס 1984 ארגנו בלונדון ריצה חוזרת ל-3000 מ' בין מרי דקר וזולה באד. היו שם פרסי כסף ענקיים. מישהו זוכר מה היה שם? הפנטזיה האמיתית בקשר לבולט ורודישה צריכה להיות פגישה שלהם באליפות העולם. זה יכול היה להתרחש רק במירוץ השליחים 4 פעמים 400 מטרים. בעבר היו כוכבים שלא בדיוק התמחו בריצת 400 מטר שעזרו לנבחרות שלהם במירוץ השליחים הזה (דיויד המרי, פייטרו מנאה עליו השלום, אדוין מוזס, פלו ג'ו המנוחה וכו'). זה התאפשר בין היתר מאחר שהיה מקובל שה-4X400 הוא המקצוע הנועל את האליפות. אולי בגלל הפופולריות העצומה של בולט, עכשיו מסיימים אליפויות, גם זו שתתרחש הקיץ במוסקווה, דווקא ב-4X100. אם מישהו היה חושב על זה זה היה יכול להתרחש כי באליפות העולם 2011 ג'מייקה סיימה שלישית וקניה שישית (בלונדון קניה נפסלה במוקדמות וג'מייקה לא סיימה אותן). אז בשביל הפנטזיה: רודישה מנצח בקלות ב-800 ב-13 באוגוסט ומתפנה לעזור לחבריו בשליחים (הוא היה הקנייתי הטוב ביותר ב-400 ב-2012!). בולט ובלייק מסיימים ראשונים ב-100 ב-11 באוגוסט וב-16 באוגוסט בבוקר נפסלים שניהם בזינוק מוקדמות ה-200. המוקדמות והגמר של ה-4X100 הם רק ב-18 בחודש, ומרוב עצבים הם מבקשים לרוץ אחה"צ (ב-16 בחודש) בגמר ה-400X4…

נר הלילה 3 באפריל 2013

מרי דקר וזולה באד, עשית לי את היום.

חזי 3 באפריל 2013

ב- 400 בולט שובר את שיא העולם ורודישה לא מתקרב אליו.
ב- 500 זה מתחיל להיות מעניין. לא ברור מי מנצח.
ב- 600 רודישה מנצח. חד משמעית.
ואם כבר פנטזיה זה לראות את לברון קופץ לרוחק או את קרל לואיס שובר את השיא של מייק פאוול שבמידה מסוימת עושה לו עוול.
ומה לגבי תחרות 1500 מטר בין רודישה להישאם אל גורוז'? אז נכון שקודם רודישה צריך לרוץ 1500 ושנראה שהוא מתקרב לשיא העולם, אבל… אין כמו פנטזיה!

נחשון שוחט 4 במאי 2013

אין אמנם שום עדכון חדש לגבי התחרות הזו. אבל בינתיים דיוויד רודישה שיפר את שיאו ב – 400מ’ ל – 45.15 בתחרות בניירובי.
http://www.capitalfm.co.ke/sports/2013/05/03/rudisha-warns-rivals-with-400m-pb-burst/
בולט לעומת זאת טיפה מוטרד מכאבים בהמסטרינג וביטל השתתפותו בתחרות המתקיימת היום בג’מייקה.

Comments closed