מה אנחנו, שחיה צורנית? / שחר דמרי

הסובייקטיביות בשיפוט היא אחת הבעיות הגדולות של ה-MMA

shogun_machida

כמו שאמרו חכמינו הגששים (זכותם וצדקתם תגן עלינו) “פרצה קוראת לגנב, וגנב כשקוראים לו… בא". והיום יש בMMA- פרצה רצינית מאוד בכל מה שקשור לשיפוט.

הסבר קצר לטובת מי שפחות מתמצא בחוקים. ב-MMA אפשר לנצח בשתי דרכים: הכרעה (נוקאאוט או הכנעה) או החלטת שופטים. במידה שלא הושגה הכרעה, שלושה שופטים נותנים ציון לכל לוחם בכל סיבוב. המנצח בכל סיבוב מקבל 10 נקודות והמפסיד מקבל 9 או פחות, והלוחם בסיכום קיבל יותר נקודות ניצח.

הקריטריונים לניקוד הם אגרסיביות, שליטה בזירה ואפקטיביות. כלומר במידה מסוימת השיפוט ב-MMA דומה  לשיפוט בהחלקה על הקרח או בשחייה צורנית.

שופטים בכדורגל  מקבלים אפשרות להפעיל שיקול דעת במקרים נקודתיים. האם העבירה בוצעה בתוך הרחבה או מחוצה לה, האם להוציא כרטיס צהוב או אדום. גם במקומות בהם הם נאלצים להפעיל שיקול דעת, יש להם לפחות קווים מנחים – עבירה שבוצעה מאחור תקבל עונש חמור יותר, הסיכוי שעבירה של מגן שהיה אחרון בדרך לשער תוביל לכרטיס אדום גדול יותר מאשר עבירה בחצי המגרש של הקבוצה היריבה. ובכל מקרה, שופטים בכדורגל לא נאלצים להחליט איזו קבוצה שיחקה יותר יפה או תקפה יותר ביעילות.

 זה לא המצב ב-MMA. אין קווים מנחים שאמורים לעזור לשופטים להחליט מי הלוחם שהיה יותר אפקטיבי או אגרסיבי, או מה מבין הקריטריונים יותר חשוב. האם ללוחם שתקף ויזם יותר מגיע לקבל את הניצחון יותר מאשר הלוחם שהיה יותר פאסיבי אבל הצליח לגרום יותר נזק? האם הטלה מוצלחת צריכה לקבל משקל גדול יותר מנסיונות הכנעה? האם לג'וני הנדריקס, שהצליח להטיל את קרלוס קונדיט שוב ושוב, מגיע לנצח, למרות שדווקא קונדיט היה זה שתקף ויזם והצליח להשתחרר מהנדריקס בכל פעם ולחזור לעמידה.

*

20091026120309_IMG_9991.JPG_

המצב הזה, שבו יש לשופטים יותר מדי מקום להפעיל שיקול דעת, יוצר לא מעט בעיות. הראשונה היא כמובן החלטות שיפוט מוזרות.

לעתים ההחלטות כל כך מוזרות, שלא רק הקהל מתעצבן, אלא גם בעלי תפקידים בארגון. לא פעם קורה שדיינה וויט, מנכ"ל הUFC, מחליט לתת את הבונוס לניצחון גם ללוחם שהפסיד, מכיוון שהוא לא מסכים עם החלטות שופטים.

בעיה נוספת שהמצב יוצר היא קרבות משעממים. הטלות מקבלות יותר מדי משקל כשמנקדים את הקרב,  ולכן בדרך כלל לוחמים שמצליחים להוריד את היריב אל הקרקע ינצחו את הסיבוב, גם אם לא תקפו או גרמו נזק אחרי ההטלה, או אפילו התגוננו בזמן שהיריב היה זה שתקף ויזם.

הספורט הזה נולד כדי לבחון מהי אמנות הלחימה היעילה ביותר. אמנם הוא עבר שינוי גדול ומוצדק כדי שיהיה יותר ספורטיבי ופחות קרב רחוב, אבל כשלוחמים שוכבים במשך קרב שלם בלי לעשות שום דבר זה תפוח שהתגלגל רחוק מדי מהעץ.

*

הפתרונות למצב די פשוטים לדעתי. קודם כל לתת לשופטים קווים מנחים: נסיונות לסיים את הקרב חשובים יותר משליטה בו. ניסיון הכנעה שכמעט הצליח צריך לקבל משקל גדול יותר מהטלה שלא הובילה לכלום. נוקדאון צריך לקבל משקל גדול יותר משליטה בזירה ואגרסיביות.

בנוסף יש לתת לשופטי הצד את האפשרות להיעזר באמצעים טכנולוגיים. השופטים שיושבים בשלושה צדדים מנוגדים לא יכולים תמיד לראות מה קורה בזירה כששני הלוחמים נמצאים בצד הרחוק מהם או כשהשופט או סתם צלם מסתירים להם – לכן צריך לתת להם טלוויזיה למקרים בהם אינם יכולים לראות מה קורה בזירה.

כמו כן, אם אני בתור צופה מקבל סטטיסטיקה במהלך הקרב, כמות הטלות וניסיונות הטלה, נסיונות הכנעה, כמות האגרופים בעמידה ועל הקרקע וכדומה, אישן סיבה שהשופטים לא יקבלו סטטיסטיקה דומה בסיום כל סיבוב שתעזור להם לנקד את הקרב.

יש לנו נטייה שלא לעשות שינויים אלא אם אנחנו רק בהתחלה של משהו או בזמן משבר. אמנם לא ה-UFC ממנים שופטים, אלא ועדות האתלטיקה, אבל המצב בו נמצא הUFC נותן לו את הכוח לכפות שינויים. הם עשו את בשנות התשעים והם עדיין יכולים לעשות את זה היום.

ה-MMA נמצא היום במצב די מיוחד, שבו הענף עדיין צעיר וה-UFC הוא סוג של מונופול, אבל  ה-UFC לא הולך להישאר בעמדה כזאת לעד. כבר היום נאלצים בארגון הזה לשחרר לוחמי עילית בטענה שיש להם יותר מדי לוחמים.

בענף שכבר מתחיל לגלגל מיליארדים זה רק עניין של זמן עד שיצליחו עוד ארגונים לתת תחרות ל-UFC, כמו זו שנתן לו ארגון פרייד היפני, ואז אולי כבר אי אפשר יהיה להוביל שינויים כאלה, שימשיכו להפוך את ה-MMA לסיפור הצלחה עולמי.

***

שחר דמרי ב"דה באזר"

בלומפילד
צ'לסי בגשר. הצלסו!

26 Comments

איציק 1 באפריל 2013

זה מה שקורה כשעושים בליל דיסציפלינות. לג'ודוקה נעילה חשובה מאגרוף, ולמתאגרף אגרוף חשוב מבעיטה. יצרו מגדל בבל של אומנויות לחימה ומתפלאים שיש בעיות. זה נקרא "סוף מעש במחשבה תחילה" וב-MMA פיספסו זאת ורצו לפוצץ אחד את השני במכות :-)
הפתרון פשוט, אבל אוהבי ה-MMA לא יואהבו אותו ולכן לא אמשיך…

שחר דמרי (גמל) 1 באפריל 2013

כבר אין מתאגרף ומתאבק, יש לוחמי MMA. אולי לוחם מסוים מעדיף להתאגרף ולוחם אחר מעדיף להכניע, אבל לשופטים לא צריכה להיות עדיפות לטכניקה כזאת או אחרת.

אולי זה נראה לך קצת מוזר ה"מגדל בבל" הזה, אני אכתוב באחד הפוסטים הבאים למה זה השילוב הזה הוא תהליך טבעי.

איציק 1 באפריל 2013

גמל,
כבאר-שבעי לבאר-שבעי (תקן אותי אם אני טועה) מה שנדיר באתר :-) אולי אין יותר הפרדה ברמת הספורטאים, אבל השאלה שלי אליך האם השופטים באים עדיין מדיסציפלינות שונות או שהם כולם צמחו (דגש על צמחו) בתוך מערכת ה-MMA. אם הגיעו מדיסציפלינות שונות והשתלבו במערכת אז הם מוטים בגישתם וצריך לעבור דור המדבר עד שאפשר יהיה לדבר על אחידות סבירה בשיפוט.

שחר דמרי (גמל) 1 באפריל 2013

אתה צודק פעמיים. חלק גדול מהשופטים מגיעים מענפי ספורט אחרים, חלק מאיגרוף, חלק מהיאבקות וחלק מדוקים. פחות התייחסתי לעניין הזה מכיוון שאני חושב שזה עניין של זמן עד ששופטי הצד יהיו אנשים שצמחו מהענף עצמו.
שני שופטי הזירה הטובים ביותר, הרב דין וג'ון מקארתי, הם לוחמים לשעבר ולכן הם מבינים בדיוק את הדקויות שבכל מצב. אצל שופטי הצד המצב קצת אחר, לחלקם אין שמץ של מושג מה קורה בזירה.
הבעיה שלי היא שגם כשיהיו שופטי צד שבקיאים בכל המימדים של הקרבות, עדיין לא יהיו להם קווים מנחים כיצד לנקד כל סיבוב.

גל דגון 1 באפריל 2013

אולי תכתוב מה לדעתך הפיתרון כדי שנוכל לדון בו, במקום הבולשיט המתנשא הזה?

שחר דמרי (גמל) 1 באפריל 2013

גל, לא צריך להתגונן. MMA זה ספורט ברוטלי ותמיד יהיו אנשים שלא יאהבו אותו, זה הגיוני. העיקר שיש דיון מעניין.

איציק 1 באפריל 2013

גל,
חבל שאתה מתלהם. בפוסטים הקודמים של שחר כתבתי שלדעתי ספורט זה לא אמור להיות ספורט, כמו עוד סוגים נוספים. לא אחזור על ההתכתבות. אם אתה מעוניין תכנס לפוסטים הקודמים של שחר.
מצד שני, כל עוד זה ספורט ומותר, השיפוט צריך להיות ברור.
אני מקווה שהבהרתי את הבולשיט המתנשא.

גל דגון 1 באפריל 2013

די לזיין את השכל. אתה טוען שהבעיה היא שילוב הסגנונות, זה לא קשור בשום צורה לסלידה שהבעת מהספורט בפוסטים קודמים. אתה פשוט זינקת על הפוסט הזה שעוסקת בבעייה טכנית (כאילו שבענפים אחרים אין) כאילו היא מאששת את הטענה שלך שיש בעיסוק בעיה מהותית שמונעת את הגדרתו כספורט. מגלדיאטורים עברת למגדל בבל. זה חסר שחר וחסר בסיס. ואתה מיאנת להרחיב כי אתה יודע את זה.

איציק 1 באפריל 2013

אהבתי את השפה שלך, כנראה אני אוהב אותה יותר בהמשך. היתי נותן לך את הנובל ולא לעגנון, קטן לאומתך. אתה יכול לחשוב מה שאתה רוצה, אבל נראה לי שזה לא הצד החזק שלך. בהצלחה.

עמנואל 1 באפריל 2013

חשוב לראות את הדברים בצורה אובייקטיבית ולא ליצור מערכת ניקוד או קריטריונים לניקוד שיהוו יתרון לסטרייקרים בגלל שרוב הקהל רוצה לראות קרבות בעמידה.יחד עם זאת כרגע יש כמה חוקים שנותנים יתרון למתאבקים ובראשם האיסור לתת ברך או בעיטה ליריב מקורקע, החוק עצמו די הגיוני אך ההגדרה של "יריב מקורקע" היא פשוט אידיוטית ויוצרת מצב שבו לוחמים שמנסים להוריד את הקרב לקרקע מוגנים ע"י מסך בלתי נראה ממכות רגליים שיכולות להיות יעילות נורא למצבים האלה ואני לא ציינתי את הניצול הציני של החוק הזה ע"י כלכ כך הרבה לוחמים שמוצאים עצמם במצב ביש אחרי נסיון טייק דאון לא מוצלח ומורידם ברך או יד למזרן כדי להגן על עצמם בצורה שהיא פשוט מגוכחת. שינוי החוק אולי לא ישפיע על מערכת הניקוד או הקריטריונים אך הוא ימחק את היתרון הלא הגיוני הזה שיש ללוחמי קרקע. (יריב מקורקע צריך להיחשב כיריב ששוכב על הגב, הבטן או שיושב על התחת).

גל דגון 1 באפריל 2013

האיסור לתת ברך ליריב מקורקע הוא לאו דווקא יתרון למתאבקים. באופן כללי הלוחמים שהכי טובים בלנצל נסיון הטלה כושל כדי להגיע למצב דומיננטי מלפנים הם מתאבקים, ואם היה אפשר לתת ברכיות זה היה גיים אובר, תמיד.

שנית, מתאבקים נוטים להגיע הרבה למצב של אחיזה מהצד ביריב מכורבל עם הגב למעלה. ראית את סנט פייר במצב הזה הרבה עם דיאז. גם זה מצב לברכיה לראש וסיום הקרב.

אתה לא רואה סטרייקרים במצבים האלה הרבה.

עמנואל 3 באפריל 2013

התגובה שלך הראתה לי שהתנסחתי לא נכון, הייתי צריך לרשום שהחוק הזה מהווה יתרון ליוזם הטייק-דאון עצמו בלי שום קשר לסגנון שאותו הוא מעדיף. המצב שעליו דיברת בקרב בין דיאז לסנט פייר הגיע אחרי סקרמבל של שני הלוחמים כשידו של סנט פייר הייתה על העליונה מה שגורם לי לחשוב שמגיע לו היתרון של הברך לראש אם הוא נמצא במצב הדומיננטי הזה אך אני יכול להבין את המתנגדים לדבר. אבל אתה חייב להסכים איתי שחייבים לעשות משהו לגבי כל המצבים המוזרים האלה בהם לוחם מגן על עצמו מברך לראש ע"י הורדת היד או הברך למזרן.

מאור 1 באפריל 2013

הקרב בין קונדיט והנדריקס הוא הוכחה שיש בעיה בשיפוט ב UFC. קונדיט שלט בקרב בעמידה וגרם להנדריקס הרבה יותר נזק, אך מפני שהנדריקס מתאבק פנומנלי הוא עשה לקונדיט 12 takedowns אם אני לא טועה. למרות שהנדריקס פגע בקונדיט בקרקע רק עם מספר בודד של אגרופים ורוב הזמן קונדיט הראה יכולת קרקע מצויינת עם ניסיונות הכנעה והצליח בקביעות להחזיר את הקרב לעמידה. כשראיתי את הקרב ידעתי שבסוף הנדריקס ינצח אבל קיוויתי שיהיה שינוי בצורת השיפוט

אילן 1 באפריל 2013

כנראה שלא ראית את אותו הקרב שרובינו ראו. מספיק לראות איך נראו קונדיט והנדריקס אחרי הקרב כדי לקבוע שהנדריקס גרם יותר נזק מקונדיט ליריבו. קונדיט אמנם נלחם בהירואיות אבל את הקרב הוא הפסיד בצדק.

שחר דמרי (גמל) 1 באפריל 2013

עמנואל- אני מסכים שיש הטיה לטובת מתאבקים, אבל אני לא כל כך מבין למה האיסור לבעוט ביריב שנמצא עם הברכיים על הקרקע עוזר למתאבקים. בזמן הטייקדאון אפשר להשתמש לבעוט, אבל לא רואים את זה קורה הרבה. כשהמתאבק כבר צמוד ליריב אין כבר אפשרות לבעוט בו.
תסביר בבקשה למה נראה לך שזאת הטיה לטובת מתאבקים.

מאור- זה בדיוק מה שעבר לי בראש כשראיתי את הקרב. ידעתי שהנדריקס יגנוב ניצחון בעזרת כל ההטלות, ובמובן מסוים אני חושב שבקרב צמוד שכזה יהיה מוצדק לתת את הניצחון לכל אחד מהלוחמים. הבעיה היא לא בקרב כזה שהיה מלהיב ושבו שני הצדדים היו אגרסיביים וחיפשו ניצחון, הבעיה היא בקרבות בהם לוחמים מחפשים הטלה ואז שוכבים על הרצפה בלי לזוז.
זה לא תמיד היה ככה. כשבאס רוטן זכה באליפות הUFC הוא ניצח למרות שבמרבית הקרב קווין רנדלמן שם אותו על הגב. השופטים נתנו לו את הניצחון כי הם ראו שהוא זה שהיה אקטיבי ותקף על הקרקע.

גל דגון 1 באפריל 2013

הנדריקס לא גנב ניצחון, הנדריקס ניצח.

אני מניח שראית את הראיון של קונדיט עם ג'ו אחרי הקרב. הוא זיהה יפה מאוד את החולשות של הנדריקס – הוא נהדר כשהוא נע קדימה, אבל אם אפשר ללחוץ אותו אחורה הוא מתקשה. אז כל פעם שקונדיט הצליח ליצור קצת מומנטום, הנדריקס פשוט הוריד אותו לקרקע. זה "effective grappling" מהספרים. והעובדה שקונדיט היה פעיל מהגב זו אחיזת עיניים. למכות האלה מלמטה שהמותניים לא מעורבים בהן חסרות השפעה כמעט לחלוטין, ואתה יודע טוב מאוד שהוא היה מעדיף את הפוזיציה הדומיננטית או את העמידה אם הוא היה יכול.

בפוסט הראשון שלך אני כבר כתבתי על חלק מהבעיות שיש לי עם השיפוט (בעיקר בכל מה שנוגע להכנעות לא מוצלחות) אבל הניצחון של הנדריקס היה מובהק ומוצדק.

אגב, בג'ודו אם אתה "שוכב על הרצפה בלי לזוז" 25 שניות אתה זוכה באיפון. הסיבה לכך היא שהם מכירים בדומיננטיות של העמדה הזו. בMMA מצפים ממך אמנם לעשות משהו עם הפוטנציאל הזה, אבל גם מונעים ממך להשתמש בנגיחות, ברכיות לראש ושאר ירקות. לכן יש טעם בניקוד ה"מוגזם" לעמדה הדומיננטית. זו פשרה בין האבסטרקציה שיש בג'ודו והיאבקות, ובין כללי "הכל מותר" של קרבות רחוב.

יעקב נקש 2 באפריל 2013

אני מקווה בשבילך שאתה לא אוהד בארסה, כי אתה נשמע בדיוק כמו האוהדים המתנשאים והבכיינים שלהם (אלה שהם כאלה, לא מכליל) שלא מוכנים להכיר בזה שיש עוד שיטות משחק חוץ מה"פיפי קקה"/בונקר פוזשן. נסיון הכנעה שכמעט מצליח, מעניין הרבה יותר, נראה יותר טוב ומשפיע על הקרב הרבה יותר מאשר עוד הטלה/חצי חיבוק/דחיפה של עוד מתאבק מוגבל כשרונית…
זה דבר אחד שג'ו ג'ונס וג'.ס.פ מורידים מחשהו לרצפה בהטלה מבריקה וישר חותרחם לשיפור עמדה והכרעת הקרב ושמתאבק ממוצע מסתמך על הטלות על מנת להגיע לעמדה שהוא שוכב בה על היריב בלי הרבה יכולת להשיג משהו.
שיפור טוב בחוקים יהיה להעמיד את הלוחמים הרבה יותר מהר ממה שקורה היום (אפשר גם לראות ירידה במספר הפעמים ששופטים מקימים לוחמים יחסית לפעם), ברמה של אם תוך חצי דקה אין שיפור עמדה או לחלופין סטרייק שפוגע אז לחזור לעמידה. לא יכול להיות שיש הטלה עשר שניות מפתיחת הסיבוב וחמש דקות של אוננות חסרת תועלת…

עמנואל 4 באפריל 2013

ברגע שלוחם שיוזם טייקדאון נכשל בנסיון ומוצא עצמו על הברכיים החוק הזה גוזל את מלוא פוטנציאל המכות היעילות שהלוחם שעצר את הטייקדאון יכול להוציא בשנייה הזו, ואני רושם גוזל כי ברגע שהצלחת לעצור טייקדאון מגיע לך היתרון הזה. אני פחות מדבר על מצבים שבהם הלוחמים צמודים אחד לשני אלא יותר על מצב בו יש הלוחם המגן מצליח ליצור הפרדה מלאה. החוק הזה מאפשר להרבה לוחמים שיוזמים טייקדאון ונכשלים פשוט לא לשאת במלוא התוצאות של הטייק דאון הכושל שלהם ולא בגלל הטכניקה המצויינת שלהם אלא בגלל ניצול ציני של חוק הזוי.

יעקב נקש 7 באפריל 2013

מסכים לגמרי, ואם היה מותר ולוחם כזה שהיה במצב של ברך ויד על הרצפה היה חוטף בעיטה ישירה לראש (קשה לי לחשוב על סיטואציה עם אחוזי נוקאאוט גבוהים יותר חוץ מאגרוף חופשי לפנים בזמן ריצה נגיד :-), היינו רואים ירידה בניסיונות הלעיתים מביכים הללו ובנוסף גם עלייה ברמת הטייקדאונס.

אילן 1 באפריל 2013

אני מסכים בגדול אבל הבעיה היא ברוב המקרים שהשופטים פשוט לא יודעים/מבינים מה קורה בקרב. ג'ו רוגן סיפר בפודקאסט שלו שבמהלך קרב שבו מתאבק ביצע אומה פלאטה על מתאבק אחר, אחד השופטים שאל מה הוא עושה.
אם השופט לא מבין מי שולט בקרב על הקרקע, יש פה בעיה ושום הנחיות והוראות לא יעזרו פה. אני חושב ששופטים צריכים להיות לוחמי MMA בעצמם (אולי לוחמים בדימוס ללא משוא פנים).

austaldo 2 באפריל 2013

אי אפשר ליישם את שיטת השיפוט מהתעמלות או ענפי ספורט אחרים שמוכרעים בניקוד שופטים ב- MMA מסיבה מאוד פשוטה: בהתעמלות השופטים יודעים *בדיוק* מה המתעמל עומד לבצע. הם מקבלים מראש את רשימת האלמנטים והם יודעים בדיוק על מה הם צריכים להסתכל בכל שלב. זה לא דומה בכלל למה שקורה בקרב שמתפתח בצורה מאוד מקרית ובלתי צפויה.
לכן אני חושב שכל ניסיון להכריע קרב באמצעות ניקוד שופטים נדון לכישלון, ולעניות דעתי צריך לבטל לחלוטין את שופטי הניקוד בזירה. במקום זה צריך לקבוע אפשרות (או סידרה של אפשרויות) לשובר שיוויון – למשל: לתת לכל אחד מהלוחמים להתחיל ממצב של מאונט עד שמגיעים להכנעה.

שחר דמרי (גמל) 2 באפריל 2013

זה רעיון מקורי אבל אני לא חושב שמה שעובד בהיאבקות מתאים לMMA. אתה רוצה ליצור יתרון מלאכותי ולשים לוחם במאונט, הוא לא יחפש בהכרח הכנעה אלא יחפש לטחון עם אגרופים. זה פשוט לא הוגן.

אני חושב שבנוסף להצעות שהעליתי בפוסט צריך להיות גמישים יותר בניקוד, לראות יותר סיבובים של 10-8 או 10-7. ככה לוחם שבמשך סיבוב אחד תקף והגיע להמון מצבים מסוכנים ינצח גם אם הוא שלט לחלוטין בסיבוב אחד ובשני סיבובים אח"כ לא היה שום דבר מיוחד.
גם יהיו הרבה יותר תוצאות תיקו. ואז להשתמש בשובר שיוווין כמו ב"לוחם האולטימטיבי" ולתת ללוחמים סיבוב נוסף על מנת לשבור את השיוויון.
גם יותר צודק וגם יותר מותח ומפתיע.

שחר דמרי (גמל) 2 באפריל 2013

גל- אני לא אומר שלא הגיע להנדריקס לנצח, אני אומר שהיה קרב מאוד שיווני והנדריקס הצליח לנצח בו בזכות ההיאבקות שלו למרות שהוא לא גרם יותר נזק. אם תראה את הקרב שוב תראה שלמרות שלהנדריקס היו 12 הטלות מוצלחות הוא לא הגיע לעמדה מסוכנת בקרקע אפילו פעם אחת ולא הצליח לגרום כמעט נזק. היו אפילו פעמים שהוא נתן לקונדיט לחזור לעמידה רק בשביל לנסות להטיל שוב. קונדיט לעומתו הצליח לתפוס לו את הגב ועוד היו לו מספר נסיונות הכנעה.
בקרב כזה באמת שלא משנה מי ניצח כי לשני הלוחמים הגיע לנצח תראה לדוגמא את הקרב בין רנדי קוטור לברנדון ורה. רנדי קוטור לא עשה כלום חוץ מלחבק את ורה צמוד לגדר, ורה לעומתו תקף יותר וזעזע את קוטור מספר פעמים, אבל השופטים התרשמו יותר "מההיאבקות" של קוטור (למרות שהוא לא הצליח להטיל פעם אחת) ו"השליטה" בזירה.

ש. בן ד. 3 באפריל 2013

לצערי, הבעיה קצת יותר עמוקה מקביעת קריטריונים ברורים.

בארה"ב ("הלחם והחמאה" של הארגון משום ששם מתקיימים רוב הקרבות) הארגון כפוף להתאחדות ספורט הקרבות שבאותה מדינה שבה מתקיים האירוע(אותה התאחדות אשר אחראית לארגון קרבות אגרוף, קראטה וכו'). בכל מדינה יש משקל שונה של האלמנטים האלה שמוכתבים ע"י יו"ר ההתאחדות באותה מדינה (לדוגמא: בווגאס יש משקל גדול יותר ללוחם שמסב יותר נזק ומזרח ארה"ב יש יתרון למי שהפגין מיומנות גבוהה יותר).
למרות שכל התאחדויות האלו חברות בארגון משותף (ABC) אין הגרה חד משמעית איך נשפט כל ספורט וניתנת עצמאות כמעט מלאה לשופטים עצמם מה שמוביל לעיתים להחלטות שונות ממה שרואים הצופים בבית (לא עקבתי כ"כ אחרי ה-UFC או איגרוף בחודשים האחרונים אבל יש בשנים האחרונות כמות גדולה יותר של "טעויות" שיפוט אשר מובילות להשעיות של שופטים בדיוק בגלל הבעיה הזאת).

לגבי הסטטיסטיקה – אני לא חושב שניתן ליישם את זה משום שאז תצטרך לתת "ניקוד" לכל פעולה (מה שאומר שפעולה אחת בהכרח יותר חשובה מהשנייה) ותוביל את הלוחמים להיות חד ממדיים ותאבד את הייחודיות של כל אחד מהם (מה שקרה באגרוף החובבני ב-20 השנים האחרונות), דבר שאתה יוצא נגדו בפוסט שלך.
כמו כן, HBO עשו מהלך בשנתיים האחרונות להכנסת סטטיסטיקה לקרבות האגרוף שהם משדרים (ששם הסטטיסטיקה הרבה יותר בסיסית) והוכח שזה לא הכלי הכי אמין שיש ושעדיין אין תחליף ממשי לשיפוט סובייקטיבי.

א.ב 7 באפריל 2013

מסכים לחלוטין שצריך ניקוד טיפה יותר ברור.
למרות שלדעתי הנדריקס ניצח בקרב דיי בוודאות – לפחות כל מי שראה את כל הקרבות בעבר יודע שהוא עשה מה שצריך לנצח. אפשר להגיד שגנב ניצחון כי בעצם לא היה קרוב לגמור את קונדיט מצד שני הוא עשה מה שצריך ולראיה קונדיט לא ממש סיכן אותו.
אבל אני כן חושב שצריך להכניס שינויים לחוקה על מנת להפוך קרבות ליותר מעניין כמו בג'ודו למשל ולראייה GSP שאפשר ללכת לישון בתחילת קרב שלו לפתוח ב אמצע או בסוף והתנוחה לא השתנתה, מצד אחד תגיד זה מה שעובד הוא שולט לחלוטין בלוחם השני, מצד שני כספורט!!! לקהל זה לא מושך במיוחד.
והיות ובסוף אנחנו רוצים ספורט שגם יוכל למשוך המונים ולא רק את ה HARD CORE FANS צריך לשים חוקים ברורים , גם במחיר של מדי פעם להרים מהריצפה או מהקלינטש.

Bennie Mighty 17 באוקטובר 2014

Hi there, just spent this short break here site. I received good quality suggestions for topics after under-going at a number of your site content. a great read, thats without a doubt.

Comments closed