היום שאחרי – דנה דר

בלאגן בממלכה. דנה דר הייתה שם

מעניין מה עובר לו בראש
מעניין מה עובר לו בראש

 

 

"פלייאוף זה לא כיף, אני מצטער לנפץ לכם את הבועה. כשחקן בפלייאוף אין אושר עד שהכל מסתיים וניצחת. ואם לא ניצחת אז אין אושר לתקופה ארוכה"

זה מה שהיה לדוויין ווייד להגיד יום אחרי ההפסד הקשה במשחק הראשון בסדרה. האמירה הזאת מלמדת הרבה על מה שעובר על הקבוצה שהייתה אמורה לטייל בפלייאוף הזה לסדרת הגמר. לא כיף שם. משהו ביחסים בין השלישה הגדולה השתבש בפלייאוף הזה. מעבר לעובדה שהתפוקה של ווייד ובעיקר של בוש ירדה, על הפרקט נראה שהם לא נהנים יחד.

*

שלושה מהלכים ספציפיים קפצו לעין במהלך המחצית השנייה אתמול. במהלך הרבע השלישי, ווייד ניהל את ההתקפה ולא קרא נכון את החיתוך של לברון מתחת לסל –  הוא מסר לשום מקום. חוסר תקשורת בין השניים. כאשר ירדו להגנה, אפשר היה לראות דיבורים ביניהם בטונים קצת צורמים. נכון, טעות בתקשורת אבל במקום שאחד יגיד לשני ,my bad  וימשיך הלאה, השיחה ביניהם הייתה לחוצה ומלאה בעצבים.

הרגע השני הגיע ברבע הרביעי – שוב ווייד ניהל את ההתקפה ולברון בכלל לא היה מעורב. הוא עמד רחוק מאחורי קשת השלוש ולא לקח שום חלק בהתקפה. הוא רק חיכה לרדת להגנה. המהלך היה מאוד לא אופייני ללברון, שאוהב לגעת בכדור בכל התקפה. זה היה נראה כאילו ויתר בצד הזה של המגרש והחליט שאם וייד לוקח אחריות אז עליו לעשות זאת עד הסוף ללא עזרה ממנו. זה היה ממש צורם לעין וההתקפה נגמרה באפס נקודות.

הרגע השלישי – דקה לסיום אחרי שהספרס כבר היו ביתרון. לברון עם הכדור, ובמקום ללכת עם כל הכוח לסל הוא מסר לבוש שהיה פנוי לגמרי לשלשלה – וזה זרק והחטיא. וזהו, תמו ההזדמנויות לניצחון. עם מבט חופשי לגמרי, בוש היה אמור להצדיק את מעמדו כצלע השלישית ונכשל.

*

שוב שניים מהשלישייה אכזבו את המלך. הוא נתן והם נכשלו. לברון, שגם בהפסדים מול אינדיאנה ראינו אותו במצב רוח טוב, הודה שהם כבר עייפים ונראה מובס – מראה שלא רגילים לראות.

המבט העייף ניכר על פניו גם היום במסיבת העיתונאים. לא הייתה לו סבלנות לענות לשאלות של העיתונאים של הכשרון של פארקר, על הסל המטורף שהביא להם את הניצחון, וגיבה את חבריו לקבוצה בחוסר חשק. "אני לא מתכוון לנטוש את מה שעשינו כל השנה, את מה שהביא אותנו לנקודה הזאת." אמר במונוטוניות. גם כשנשאל על הפציעה של ווייד הוא ענה בקורקטיות האופיינית לו וטען שהוא "מעריך את זה שהוא מקריב את גופו" למרות שאינו יכול "להבין מה עובר עליו מכיוון שמעולם לא היה במצב דומה". על יותר נגיעות לבוש בצבע אמר "זה לא יהיה קשה – אם יענה לאתגר וירצה להוסיף לחץ בצבע, הוא יעשה זאת".

לא באמת מבין מה עובר על ווייד? אם בוש ירצה ללחוץ בצבע? נשמע כאילו האכזבה מהם הולכת וגדלה. גם שפת הגוף שלו שידרה עייפות בעיקר חוסר רצון להתמודד עם שאלות ההפסד.

*

גם בתחילת האימון היה נראה עייף. ווייד היחידי שעלה עם מצב רוח טוב והתחיל אימון זריקות מחצי מגרש עם מייק מילר וריי אלן. גם פה כלום לא עבד ומה שראינו היה בעיקר תחרות של אייר בולים. מריו צ'למרס הצטרף ואחריו גם לברון, אחרי שהבין כי בכל זאת חייב לתת משהו לתקשורת. מפגן האיירבולים המשיך כאשר אלן ומילר מדי פעם מצליחים לקלוע. אחרי כמעט רבע שעה, משהו נדלק אצל לברון והוא החליט להפוך את האימון לתחרות קבוצתית. הוא לקח את ווייד לצידו (הברוגז נשבר?) והם התחרו מול אלן וצ'למרס. התחרותיות עשתה את שלה ופתאום גם ווייד וגם לברון קלעו והעלו את הקבוצה שלהם ליתרון. החיוך הגדול חזר לפניו, הטראש טוק החברי גבר ולרגע היה נראה ששוב כיף במיאמי. האם זה יספיק? משחק 2 – יום ראשון.

 

 

 

(יהיה) הגדול מכולם
למה דה באזר

16 Comments

גיל 8 ביוני 2013

הסדרה הזו מזכירה את הסדרה של הלייקרס נגד דטרויט ב2004. גם שם הייתה חבורה של כוכבים, חלקם זקנים למדי, גם שהם היו חיכוכים ופציעות, ולמרות פייבוריטיות ברורה בגמר הם התרסקו מול קבוצה קבוצתית. נקווה שגם הםעם התוצאה תהיה זהה.

רועי 8 ביוני 2013

אף על פי הדימיון בין הסדרות ישנן מספר נקודות שוני בינהן אך אחת מהותית:
כמות השחקנים הדומיננטים
להזכירך בסדרת הגמר ב-2004 לליקרס היו 2 דומיננטיים: שאק וקובי
בעוד שלמיאמי שבנתה על ביג 3 יש דומיננטי אחד: לברון (וויד היה דומיננטי בתחילת העונה הראשונה של מיאמי בעידן לברון אך ככל שעבר הזמן נהיה יותר ויותר חלש).

***

לגבי זקנת הכוכבים,אני לא חושב שוויד ובוש כאלה זקנים או גם אלה שיצרו חיכוכים פשוט הם שחקנים שהיו רגילים להיות השחקנים הראשונים בהתקפה וכעת הם לא כאלה.

אודי 8 ביוני 2013

לברון הוא סופר סטאר מטורף, אבל החברים שלו כבר לא פוגעים. אני מזמן אמרתי שבוש הוא אוברייטד. עוד שהתכנסה השלישייה לא היה ברור לי למה קוראים לזה טריו ולא זוג. זה כמו שיקגו בזמנו, היה את פיפין וג'ורדן והיה גם את רודמן או גראנט. הוא היה צלע שלישית אבל לא של סופר סטאר…
לברון היה מאוכזב ובצדק בעיקר מבוש שהחטיא ללא הפסקה מחצית השניה.
כאן אולי טמון ההבדל הכי גדול בין ג'ורדן לבין לברון. זה המנהיגות הטוטאלית. אף אחד לא היה מתעסק עם ג'ורדן בקבוצה. כמו שאיש לא התעסק עם בירד. ללברון אין את זה. אין כזה דבר ששחקנים בשיקגו לא היו נותנים הכל, אפילו רודמן פחד ממנו. וכולם ידעו שכשג'ורדן זורק מילה למישהו, כדאי לו מאוד להקשיב.
במאימי יש הרבה יותר כשרון מבספרס. אבל תראו איך פסקי הזמן מתנהלים בספרס. השחקנים מדברים בינם לבין עצמם ופופוביץ' מגיע לתת הנחיה קצרה. שכן ידוע לכולם שפסקי זמן לא נועדו לעשות באמת תרגילים אלא נועדו לחלזק קבוצה ברמה המנטאלית.
בקיצור בואו לא נספיד את לברון הוא עדיין הכי גדול שמשחק על הפרקט היום וכנראה שלום לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה.

MOBY 8 ביוני 2013

וויד העלה את מיאמי לגמר במשחק מספר 7. והוא היה שם בשלושת הרבעים הראשונים. אני מאוד אוהב את וויד אבל הוא לא קיבל כדורים ברבע האחרון. הוא פצוע, הוא כואב, במקום אחר, בעיר אחר,ת בזמן אחר, הקבוצה הייתה עוזרת לו ומרימה אותו כשהוא נופל וכואב. היום באים אליו בטענות. לוויד יש אליפות על שמו. ל"מלך" עוד אין.

dorigil 8 ביוני 2013

כל כך שנאתי את הספרס בתור נער, איך הם היו מחסלים ביעילות את פניקס שלי. אני רואה אותם עכשיו ומתמוגג. הכדורסל הכי חכם ביקום. כמעט בלי החרא הזה של בידודים. עם אחדות קבוצתית מענגת. אם הספרס לוקחים את הסדרה הזו זה יהיה מרגש כמעט כמו האליפות הנצחית של נוביצקי עם החברה ההזויה שהתקבצה שם (ג'יי ג'יי בראה ודשון סטיבנסון שהיו ענקיים בגמר, בגמר!, ופשוט התאדו אחר כך. שון מריון שהזדקן שברגע שנשרקה השריקה האחרונה הזדקן בעשר שנים).

רק לראות את טוני פארקר… הו דה פאק איז כריס פול.

ליבר 8 ביוני 2013

היום אני בעד הספרס אבל לעד אני לא אסלח להם ולהחלטה המטופשת של סטרן להרחיק את אמארה ודיאו בגלל ההתפרצות הרגעית מהספסל!
יש לי הרגשה שאם לקבוצה קוראים לייקרס או ניקס ולשקנים קובי או כרמלו זה לא קורה בחיים!

רק אני נזכר בהורי המלוכלך הזה ואני מתעצבן!
איך סיימנו את השנים היפות האלו בלי להגיע אפילו לגמר פעם אחת!

גיל שלי 8 ביוני 2013

כשקראו לקבוצה הניקס, הרחיקו חצי קבוצה והלכה הקבוצה שהיתה אמורה לתת את הפייט הרציני ביותר לג'ורדן (כשצ'ארלי וורד קיבל איפון מפי ג'יי בראון וחצי קבוצה קמו לראות מהספסל למי שלא נכווה אז)

giligal 8 ביוני 2013

לא נמאס לכם לכתוב את אותן המילים על אותם אנשים יום אחרי יום אחרי יום אחרי יום……..
כנראה שהחיים שלי בזבל כמעט כמו שלכם אם אני קורא את השטויות האלה
אוף…

Amir A 8 ביוני 2013

שמישהו יסביר לי למה בוש, השחקן הכי גבוה של מיאמי, עומד מאחורי הקשת בכלל? הוא לא אמור להיות בצבע? למה המאמן שלו לא נותן לו בראש ודוחף אותו לצבע?

c web 8 ביוני 2013

זה מה שהכי עצוב במיאמי. חוץ מריי אלן הקלע הכי טוב מחצי מרחק זה בוש…

אהרון 8 ביוני 2013

מישהו יכול בבקשה להגיד לי מתי המשחק? היום בלילה או מחר בלילה?
בין שבת לראשון או בין ראשון לשני?

Talo 8 ביוני 2013

פוסט נהדר ולטעמי זו הפרשנות הכי מדוייקת שניתנה למיאמי באתר הזה בשבועות האחרונים.
קו פרשת המים של הקבוצה הזאת היה הסדרה מול אינדיאנה ובעקר משחק 6. עד למשחק הזה (כולל) וויד נראה בדיכאון קליני ושלא אכפת לו בכלל להפסיד. אחריו באו ההערות שלברון לא משתף אותם מספיק ( במילים המכובסות שלהם). במשחק 7 הוא מסר וזה עבד ( בעיקר בגלל חולשת אינדיאנה) ובמשחק האחרון זה שוב לא עבד.
מה שתיארת בלט גם לי ובעיקר התמונה הראשונה מהשלוש והעייפות/ חוסר האנרגיה של לברון.
אני חושב שבמשחק הבא נראה שוב את מיאמי קאבליריס ודווקא במשחק המפתח של הסדרה שמהפסד בו לא תהיה להם תקומה.

c web 8 ביוני 2013

וייד היה מצוין וכמו נגד אינדיאנה הוא זה שבאמת סחב את מיאמי. לברון יותר "היה שם"(ביחס למה שהוא יכול לתת) והשיג שוב סטטיסטיקות מפלצתיות שלא ממש מורגשות במהלך המשחק
בוש הוא כבר סיפור אחר

טל 8 ביוני 2013

אנחנו כנראה לא רואים את אותם המשחקים.
וויד היה סביר במשחק 7 מול אינדיאנה ולא רע במשחק 1.
סוחב את מיאמי?!?!?

c web 9 ביוני 2013

את הסלים הקשים הוא עושה. לא לברון. מבחינתי זה סוחב

רועי מ 10 ביוני 2013

ולמרות הכול. ההיט עדין מועמדים לזכיה לדעתי ולא פילי

Comments closed