מבוגר, ילד, וזה שלא יודע להפסיד – ברוך שמילוביץ'

מה למדנו ממשחק האליפות.

nzrjh

 

 

1. המבוגר

 משחק האליפות של מכבי חיפה בכדורסל היה הפעם הראשונה שבה ראיתי את האולם החדש והמרשים ברוממה. רצה הגורל והתגלגל לידיי כרטיס למשחק, בשורה הראשונה, במרכז היציע של הכי מכובדים. מקום שאני לא ממש מכיר. מתחתי, על הפרקט, ישב גלעד שליט. מעלי, בשורה השנייה, ישב אדם באמצע שנות השישים שלו, שכנראה היה אישיות מוכרת בעיר. בזמן החימום אפילו ניגש אליו צלם מקומון וצילם אותו עם המשפחה.

 לפני שהמשחק התחיל רצה האיש לרדת אל הפרקט. הוא שם יד על הכתף שלי בתנועה של הסטה הצידה, הניח רגל על משענת היד של המושב שלי ודילג למטה. אחרי כמה דקות הוא חזר למושב שלו, בדיוק באותה הדרך. עד למחצית הוא עשה את זה עוד פעמיים.

 בתחילת המחצית השנייה, אחרי שירד להתמנגל על הפרקט שוב, רצה האיש לחזור למקום שלו והושיט רגל אוטומטית לכיוון משענת היד כדי לטפס למעלה. "לא" אמרתי לו. הוא הסתכל במבט של אחד שנתקל במילה חדשה ואמר "מה לא, תן לעבור" והרים את הרגל שוב. "לא, אתה לא עובר מפה" אמרתי לו. "אז אתה לא רואה את המשחק", אמר האיש  ונעמד ביני לבין המגרש.

 בשלב הזה עמדתי גם אני והתחלתי לחפש סדרן. האיש ניסה שוב ושוב אמרתי לו "לא". חשבתי להציע לו לעלות דרך מקום אחר, כי דרך הכיסא שלי הוא לא עולה, אבל אז חשבתי, למה בעצם? למה שמישהו אחר יצטרך לזוז ולקבל אבק נעליים על משענת היד שלו רק בגלל שמישהו רוצה לחסוך לעצמו סיבוב של עשרה מטר. זה היציע הכי יקר, במשחק הכי יקר והבחור לובש את החולצה הכי יקרה. הוא ילך מסביב כמו בן אדם ולא יטפס על כיסאות כמו קוף. התיישבתי והוא שוב מנסה לשים רגל על משענת היד שלי. הנחתי את היד על המשענת.

 "אתה יודע עם מי אתה מתעסק?" התנפח לו וריד. "לא", ברח לי חיוך. אני באמת עד עכשיו לא יודע, אבל לא יכולתי לסבול את אובדן העשתונות שבאי הידיעה ומאוד סיקרן אותי. האיש קפא במקום ולא הצליח להחליט מה עושים מכאן. האפשרות הבאה שלו היתה להגיע לעימות פיזי או לוותר. הוא ויתר והלך מסביב. עד לסוף המשחק האיש עלה וירד לפרקט עוד שלוש פעמים. בכל הפעמים הוא קם מהכיסא, הלך עד לקצה השורה ירד שלוש מדרגות, טיפס על המעקה המפריד בין היציע לפרקט, וקפץ למטה כמו בן אדם תרבותי.

 "ככה זה המדינה שלנו", אמר החבר שישב לידי. ואני אמרתי לו, לא. לא ככה המדינה שלנו. ככה המדינה שלנו כי אנחנו אף פעם לא אומרים לא. אנחנו מסיטים את הכתף הצידה נותנים לג'יפה לחלוף מעלינו וממשיכים הלאה, העיקר שסגרנו את הפינה. האיש הזה היה גדול מספיק, מוכר מספיק, במגרש הביתי שלו מספיק, כדי להפנים שהחוקים לא חלים עליו ולהתנהג בהתאם. ואני מנחש שהם לא חלים עליו כבר הרבה שנים. הקושי שלו להתמודד עם מצב שבו הוא נדרש לעמוד בחוקים, הוא לא רק העניין שלו.

הקושי הזה הוא התוצר הסופי לסביבה התנהגותית שקובעת דרישה דיפרנציאלית לעמידה בחוקים, בהתאם למעמד הסוציו אקונומי. החוקים לא שווים עבור כולם ואלה שמתעלמים מהם, הם רק צד אחד של המטבע. בצד השני יש את אלה שמאפשרים להם את זה. שלא אומרים "לא". התבנית הזאת קבועה, בכל גודל של חברה. החוק בשטח הוא שכשאתה מלך הביצה החוקים לא חלים עליך. בין אם זאת ביצה של יציע, שבו הזכות שלך ללכת על כיסאות מובנת מאליה ובין אם זו ביצה כלכלית שבה הלוואה היא רק המלצה להחזר, ובין אם בביצה של מדינה שבה הזכות שלך להתקין מיטה במטוס היא מעשה טריוויאלי במנותק מהסביבה שבה אתה מתקיים. במקום שבו אתה המלך, החוקים הם מטרד.

2. הילד

 עם סיום המשחק, כשהקהל של חיפה השתולל והשחקנים קפצו, עמד לידי ילד בן עשר  בערך, עם חולצה של מכבי תל אביב, ומירר בבכי. המראה המוכר של ילד שמרטיב בדמעות את חולצת המועדון שהוא לובש מכמיר לב מכמה כיוונים. הוא מעורר עצב על הצלקת החדשה בנפש הרכה של הילד, הוא לוחץ על בלוטות הנוסטלגיה כי כולנו היינו במצב הזה, הוא מרגש כי הוא עדות חיה לחוויה מעצבת ובריאה בהתפתחות של אוהד בתוך קבוצה, של אדם בתוך חברה. החוויה משקפת את ההבנה שהעולם לא סובב רק סביבך, יש עוד אנשים שרודפים אחרי האושר ובמקרים מסויימים האושר שלהם הוא בהכרח העצב שלך. רק שהפעם זה היה קצת שונה. כי מעבר לבכי על ההפסד של הקבוצה, על אובדן התואר, בילד הבאמת מקסים הזה, אפשר היה לזהות אלמנט של פאניקה.

 היו בו חוסר אונים ומבוכה של מי שנקלע לסיטואציה חדשה ולא יודע מה עושים עם זה עכשיו. בגיל עשר, הילד הזה ראה בימיי חייו לפחות חמש אליפויות. הוא לא מכיר מצב שבו הקבוצה שהוא אוהד היא לא אלופה. הוא לא חווה הפסד, הוא חווה נטישה. אני בן ארבעים, בנס זכיתי לראות את הפועל חולון לוקחת אליפות וגביע, וגם זה אחרי עשרים שנה של מרורים והפסדים ב 15 הפרש לגליל בכפר גלעדי. ואני עוד בר מזל, יש אוהדים של עירוני רמת גן.

ספק אם הילד הזה מבין באמת את משמעות המושג "תואר". גם כי הוא צעיר, וגם בגלל שכדי להבין מושג אתה צריך נקודת התייחסות. ובלי המושג "אין תואר" אין משמעות למושג "תואר". הילד הזה הרגיש שהמציאות עברה על החוק, בלי לדעת שהחוקים שהוא מכיר הם שתלושים מהמציאות.

 אנשים רוצים להיות בצד המנצח. מכבי תל אביב היא הצד המנצח. היא הצד המנצח תמיד. בלי בעיות ובלי קשיים, בלי תחרות ובלי התנגדות. מכבי תל אביב היא רווח בלי השקעה. מכבי תל אביב היא אושר שאת העלות שלו אפשר להמיר בכסף במקום במפח נפש ואנשים רוצים להרוויח, בלי שזה יעלה להם. כסף לא עולה, בטח לא ברמה הרגשית, וגם אם כן, זה עובר כשמגיע כסף אחר. מפח נפש לא מאפשר לנתק רווח מהפסד. מפח נפש הוא כישלון שגם נשאר, הוא פוגע בשלמות ההצלחה. אנשים רוצים לנכס לעצמם את תחושת ההצלחה של "self made man", אבל שמישהו אחר יעשה את העבודה.

אנשים רוצים להיות מאושרים באמת, בלי להיות שלמים באמת, כאילו שזה אפשרי באמת. בקיצורי דרך, בהליכה על כיסאות. אנשים רוצים להיות מכבי תל אביב. הילד הזה לא יודע להפסיד, הוא לא מכיר את המושג הפסד. הוא גדל לתוך עולם שבו הוא תמיד מנצח והפסד מבחינתו הוא מעשה רמייה, שינוי כללי המשחק תוך כדי משחק. לא לימדו אותו בבית שגם זה קיים, שמהפסד צומחים מחדש, שיש מחזוריות, גם בטבע וגם בקבוצות ספורט. שאי אפשר להיות כל הזמן למעלה. כלומר אפשר, אבל זה עולה באושר. על המצח של דייויד בלאט, ארבעים שניות לסיום המשחק, היה תלוי תג המחיר הזה.

3. הקשיש

 על חגיגת האליפות של מכבי חיפה העיבה העובדה שלטקס הנפת הצלחת לא הופיע, בניגוד לכללי הטקס, מ״מ יו״ר איגוד הכדורסל הקשיש. והוא לא היחיד. גם יו״ר מכבי תל אביב מקומו נפקד, כמו גם העסקן הישראלי הבכיר ביורוליג – האיש שיש בכוחו להזיז את מועד גמר היורוליג אבל אין בכוחו, עם כל הרצון הטוב, לקדם כרטיס נוסף לישראל במפעל.

בגיל שבעים פלוס שמעון מזרחי עדיין לא יודע להתמודד עם המלה לא.

ווייד וחיפה (פיינלס 4)
דני תלמד מג'ורדי

36 Comments

הופמן 14 ביוני 2013

אחלה פוסט.

- 14 ביוני 2013

"והפסדים ב 15 הפרש לגליל בכפר גלעדי" – בפעם האחרונה שבדקתי הפועל גליל עליון שיחקו ומשחקים(הקבוצה החדשה) באולם בכפר בלום.

אלעד 15 ביוני 2013

פוסט נהדר. אני מנסה להסביר לכל אוהד מכבי שצוחק עליי שאני "לוזר" כי אני אוהד הפועל, שהוא לוזר לא פחות כי הוא בחר לאהוד את הקבוצה הזאת, שלא מפסידה אף פעם. אבל עכשיו אי אפשר לדבר איתם.

גיא זהר 15 ביוני 2013

לפני שהגליל עברו לכפר בלום, הם שיחקו בכפר גלעדי (כמדומני עד סוף שנות ה-80).

אורן 15 ביוני 2013

גליל שיחקו עד אמצע שנות ה80 בכפר גלעדי.ואחלה פוסט.

רועי מ 14 ביוני 2013

הילד המסכן הזה חווה כבר שלושה הפסדים בגמר. ממש כמוני איש בן 40. יחי ההבדל הקטן.

ולמה לא שאלת אותו אם הוא לא יודע מי אתה?

MOBY 14 ביוני 2013

לא שמתי לב לחסרונו של הזקן. ככה זה כשהשמחה טהורה, לא מתעסקים עם קטנות.
אבל היות והארת נקודה חשובה. הוא פשוט נכנס לחדר השופטים וסגר את הדלת. השריקה של משיכה ותוקף לא תופיע שוב ב-10 שנה הקרובות.

ניר 1 14 ביוני 2013

הייתה משיכה בלי ספק אבל שריקה של משיכה לא הופיעה
גם בעשר השנים האחרונות

MOBY 14 ביוני 2013

אין לנו ויכוח.
עד לאותו רגע השריקות (לעיני האוהדות לחלוטין) היו נגד חיפה, לא נתנו לנו לשמור, ולרוט פניני נתנו להתפרע.
ופתאום שתי שריקות שלא היו נשרקות בעבר (ולא בעתיד).
שתי הפעולות היו, השופטים צדקו. העיניים של הדון מצמצו – זה לא יקרה שוב.

אסף 14 ביוני 2013

בגלל שלא נתנו לכם לשמור סיימתם את הרבע השלישי עם עבירה אחת ואת כל המשחק עם 19 (9 פחות ממכבי)?

אריאל גרייזס 14 ביוני 2013

נפלא

דרור 14 ביוני 2013

נהנתי לקרוא. מאוד.

אלכס 14 ביוני 2013

תענוג של פוסט,
תודה.

Udi 14 ביוני 2013

תודה ברוך. פוסט נהדר.
לא נראה לי שמישהו מופתע פה מההתנהגות של שמעון

איתמר 14 ביוני 2013

נהניתי לקרוא.
שבת שלום.

אסף 14 ביוני 2013

ההנחה שלך שהילד בן העשר לא יודע מה זה להפסיד (כי כמובן הוא מכביסט ואוהדי מכבי בטוחים שהאליפות שייכת להם) קצת לא מסתדרת עם העובדה שמכבי הפסידה בשלושה גמרים בשש השנים האחרונות.

אהד 14 ביוני 2013

פוסט אדיר. וחבל לבזבז מלים על שמעון.

רק הערה אחת – אני לא בטוח ש"ככה זו המדינה שלנו". כלומר זה בטוח המדינה שלנו, אבל ממש לא בטוח שהתופעה המכוערת הזו היא רק אצלנו.
בכל טיול שלי בחול אני נוכח לדעת זאת. סתם דוג', במשחק היורו של ישראל – איטליה, הגעתי עם אחי למקום שלנו רק כדי לגלות תייר גרמני בן 50 יושב שם. אחרי שביקשתי ממנו מאוד יפה שיזוז מהמקום שלנו (כמה פעמים), הוא ניאות לעשות כן, לא לפני שדחף אותי וסינן פאק יו.
במשחק של הולנד – ספרד, הגענו שוב למקום כדי לגלות חבורה של ישראלים בני 30-35 במקומות שלנו. ביקשנו יפה שיזוזו מהמקום והם באמת עשו זאת מיד, ללא טענות ורטינות. בהמשך, ניהלו אפילו שיח ער על המשחק.
אנחנו נוטים לרדת יותר מדי על המדינה שלנו (ובצדק), אבל שוכחים שהמצב בעולם לא פחות רע.

ברק רום 14 ביוני 2013

פוסט אדיר של כותב מוכשר שהיה חסר בנוף בעשור האחרון. ברוך שובך מר שמולביץ׳. אוהב אותך

עידו אשד 14 ביוני 2013

אני מקווה שעורכי האתר מעריכים את הכישרון של ברוך ויאפשרו לו להעשיר אותנו בעוד מרגליות בעונה הבאה…

משה 14 ביוני 2013

תקראו בכל אתר ספורט, מזרחי לא הגיע מכיוון שלא נקרא לטקב ואפילו הייתה לו מחלוקת על כך עם פרנקל(שטען שכרזו ומזרחי כנראה לו שמע). אבל חבל, אל תתנו לעובדות לשנות לכם את התיאוריות.

martzianno 14 ביוני 2013

כתוב כלכך מדוייק ונפלא,שממש אין מילים…
תודה רבה ושבת שלום.

רועי 15 ביוני 2013

פוסט נהדר ומשמש כביקורת חברתית על עצמנו לא פחות מאשר ביקורת ספורטיבית(למרות שטיפה הגזמת בהקשרים בין מאורע שכזה לאופי שלנו).

אלעד 15 ביוני 2013

פוסט נהדר. אני מנסה להסביר לכל אוהד מכבי שצוחק עליי שאני "לוזר" כי אני אוהד הפועל, שהוא לוזר לא פחות כי הוא בחר לאהוד את הקבוצה הזאת, שלא מפסידה אף פעם. אבל עכשיו אי אפשר לדבר איתם.

רוני כהן 15 ביוני 2013

פוסט שנוגע במהות שלנו כבני אדם-מרגש

ברוך שובך ברוך

רוני כהן 15 ביוני 2013

פוסט מרגש נוגע במהות שלנו כבני אדם
ברוך שובך ברוך

יואב מ 15 ביוני 2013

עשית לי את השבת, אחלה פוסט.

הערה לגבי 3-

גלדסטון דיווח בטלוויזיה ששמעון מזרחי דווקא כעס על שמואל פרנקל שלא הזמינו אותו לטקס הענקת הצלחת.

אבל אני לא קונה את זה, קשה לי לדמיין את שמעון מזרחי יושב בצד כשהוא רואה שנעשה לו עוול ולא מגיב בזמן אמת.

כנראה שלא ממש היה חשוב לו להשתתף בטקס.

ששון 15 ביוני 2013

כבר כל כך הרבה זמן שלא קראתי טור כל כך טוב באתר הזה.
תענוג.

מתן 15 ביוני 2013

חברה בסכה"כ "לב שבור הוא לב שלם"

גיא זהר 15 ביוני 2013

לגבי מזרחי, אני מאמין לדיווחים שכעס שלא קראו לו לטקס, תמיד היה חשוב לו להצטייר כממלכתי

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 15 ביוני 2013

קצת קשה לעמוד על הפרקט כשנופל עליך הר של קונפטי, 10 לפידים יורקים אש וכרוז סופר לאחור ובכל זאת לפספס את העובדה שכרגע מניפים את צלחת האליפות. בטח כשהקבוצה שלך מסודרת בשורה בצד השני של הפודיום.
או שמזרחי החליט שכשהקבוצה שלו מפסידה הוא לא מופיע למעמד או שהוא שיחק משחקי כבוד והחליט שאם לא באים אליו ומזמינים אותו, הוא לא מגיע. כך או אחרת, שמעון מזרחי האדם שם את עצמו, שוב, לפני שמעון מזרחי מ"מ יו"ר האיגוד או יו"ר מכבי תל אביב. נותר רק לתהות אם מקומו היה נפקד אם התוצאה היתה הפוכה.

גיא זהר 16 ביוני 2013

על זה שמזרחי אינו נעים הליכות אין ויכוח.

Walter 16 ביוני 2013

שמעון לא שמע את הכרוז.
שמעון לא ידע על מוני פנאן.

הדת הצהובה 16 ביוני 2013

פוסט מעולה.

עידן. 16 ביוני 2013

ראית ילד קטן ממרר בבכי אחרי הפסד. ככה מתנהג כל ילד קטן וכך התנהגנו גם אנחנו כשהיינו בגילו. כאוהד מכבי אני זוכר את עצמי בוכה מרות אחרי ההפסד לספליט בגמר.

אתה לא מכיר את הילד המסכן ולא יודע עליו כלום, אבל ההנחה לפיה היה בבכי שלו פאניקה או שהוא לא יודע מה זה הפסד (מחשבה מגוכחת נוכח העובדה שמכבי לא זוכה כל שנה ביורוליג), מעידה הרבה יותר על מה שקורה אצלך בראש מאשר אצלו.

וזה העניין, ההתעסקות הבלתי פוסקת של כולם במכבי ובאוהדים של מכבי. כאילו אנחנו פחות טובים, פחות אוהדים, פחות אכפת לנו.

אלו כמובן שטויות שאתם מספרים בשביל להרגיש יותר טוב עם עצמכם ועם העובדה שמכבי, מה לעשות, היא הקבוצה המצליחה ביותר בישראל. לעזאזאל, חיפה זכתה באליפות וכל האוהדים ה"נייטרלים", מתעסקים רק במכבי. כנראה זה המצב כשאתה יותר שונא מאוהד (ושים לב שכל הפוסט שלך הוא למעשה מכתב שנרה מנוסח יפה. זה לא שכתבת בו משהו על חיפה או על המשחק).

אבל תראה עד כמה זה מעוות, ראית ילד קטן בוכה ובמקום להסתפק בפסקה הראשונה והיפה, יצאה לך תאוריה מטופשת שבינה ובין המציאות אין דבר אלא במוחך הקודח.

כנראה זה מה ששנאה עושה לאנשים. אני מעדיף להמשיך לאהוד את מכבי ולא לשנוא אף אחד אחר.

Ronel 22 בנובמבר 2014

That's a sensible answer to a chlanelging question

Worawaran 23 בנובמבר 2014

TYVM you've solved all my prbomels

Comments closed