17:14 – עדן צרור (ברצלונה)

אחד עשר בספטמבר 1714, היום בו נפלה ברצלונה. מאתיים תשעים ותשע שנים ברצלונה לא שוכחת.

eyku

 

באחד עשר בספטמבר שנת 2013 יצאו כ-1.6 מיליון איש לרחובות קטלוניה בדרישה לעצמאות. גם בשנת 2012 יצאו מספר דומה של אנשים כשהתמקמו ברחובות עיר הבירה של החבל, ברצלונה, זועקים את אותה הקריאה. גם שנה קודם לכן, וכמובן, גם לפניה.

השנה שנת 2013 הגדילו הקטלאנים לעשות ויצרו שרשרת אנושית. הם חיברו את הגבול הצרפתי-ספרדי-קטלאני שבצפון לגבול הקטלאני-ולנסיאני בדרום. יותר מ-400 ק"מ של דרך. יותר מ-400 אלף אנשים. הדרך הקטלאנית, "Via Catalana"עברה דרך הכבישים המהירים, דרך ערים וכפרים, גדולים יותר ופחות, דרך האזורים ההרריים ודרך מישור החוף. דרך עיר הולדתו של הרמב"ן, ג'ירונה, וגם דרך עיר הולדתו ופטירתו של האמן סלבדור דאלי, פיגראס. דרך שדרת הרמבלאס המפורסמת במרכז ברצלונה, דרך פלאסה קטלוניה ודרך הקאמפ-נו, אצטדיונה של קבוצת הכדורגל של ברצלונה.

*

400,000 הילדים, הקשישים, הנערים, ההורים, הגברים והנשים, רובם ככולם לבושים בצבעי דגל קטלוניה המורכב מפסים אדומים-צהובים ומניפים את דגל האסטלדה, הדגל והסמל של תומכי העצמאות בקטלוניה, התמקמו לכל אורך ה"דרך הקטלאנית" בשעות אחר הצהריים של האחד עשר בספטמבר. שאר ה – 1.2 מיליון, גם הם לבושים באדום-צהוב, עטופים בדגלים ובמצב רוח חגיגי, הצטרפו אליהם בכיכרות המרכזיות של הערים הגדולות בקטלוניה. בשעה 17:14, על השנייה וללא עיכוב, אחזו כולם את ידי השני והניפו אותן לשמיים. פעמוני הכנסיות צלצלו במעל שש מאות הכנסיות הקיימות בחבל קטלוניה, ההמנון הקטלאני נוגן בכיכר המרכזית של ברצלונה וכל השרשרת צהלה וזעקה "עצמאות!", "Independència!" כשמסוקי הטלוויזיה הקטלאנית חגים מעל ומצלמים את האירוע.

כשנה אחורה, שנת 2012, בקלאסיקו האחרון שנערך בקאמפ נו במסגרת הליגה, בדקה ה-17 ו-14 שניות, החלו עשרות האלפים שבמגרשה של בארסה לצעוק ולזעוק לעצמאות. כמו בשרשרת, כך היה גם במגרש "Independència! Independència!", צווחו אוהדי הבלאוגרנה בדקה ה-17:14 של המשחק, כשהם מנופפים בדגלי קטלוניה, פורסים דגל אסטלדה עצום ביציע ומרימים שלטי "Catalonia is not Spain", קטלוניה היא לא ספרד.

arthm

האחד עשר בספטמבר 1714 הוא תאריך אובדן העצמאות של קטלוניה. אז הפסיד הצבא הקטלאני והעיר ברצלונה נפלה לידי צבא המלך פליפה החמישי לאחר ארבעה – עשר חודשי מצור. הרבה מאוד עברו מאז הקטלאנים. 299 שנים זה המון זמן, אבל מספיק כדי לזכור ולהזכיר. כיום, מאז מותו של פרנסיסקו פרנקו, הדיקטטור הספרדי שאסר על הקטלאנים להביע סממנים לאומיים, מצוין התאריך כ"יום קטלוניה", או בקיצור: ה"דיאדה". בקטלוניה, ובקטלוניה בלבד, מתחיל את ציון הדיאדה בטקס זיכרון למתים, לאובדן, למגורשים ולקורבנות. לאחר מכן עוברים למפגן עצום למען העצמאות הקטלאנית, שמשתנה משנה לשנה. היום הינו יום שבתון, אין עובדים ואין לומדים. כולם, מעבר לרוכלי הרחוב והמזכרות מהגרים שעבורם כל יום הוא יום עבודה, מתרכזים ביום קטלוניה, בדיאדה.

*

וכאן נכנסת בארסה, קבוצת הכדורגל הבכירה של ברצלונה ושל קטלוניה. השנה, לראשונה, עזבה ברצלונה את ניסיונות עיצוב חולצות החוץ הצבעוניות שלה ועברה למעשה סמלי. חולצת החוץ הנוכחית של הקבוצה מכילה את ארבעת הפסים האדומים של הסניירה, דגל קטלוניה, על רקע צהוב, ולא בכדי. בארסה היא הגאווה הלאומית של קטלוניה, ואחת המייצגות הבולטות של ההצלחה הקטלאנית. מוטו המועדון, "Mes que un club", "יותר ממועדון", מצביע בדיוק על כך. בארסה היא לא רק כדורגל, היא לא רק תחרות, היא לא רק ספורט. היא מעבר לכך, בין היתר בתפיסתה ובתפיסת אוהדיה המקומיים את מקומה בתהליך הדמוקרטי-בדלני בקטלוניה.

ההיסטוריה של בארסה הולכת יד ביד עם זו של קטלוניה והעם היושב בה. מאז הקמת המועדון בסוף בשנת 1899 בארסה הפכה אט אט להיות סמל למאבק הקטלאני, בעיקר בתקופתו של פרנקו. בהתחלה המועדון זוהה יותר עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית. אנשי רוח ואינטלקטואלים מצד אחד ופועלים מהצד השני היו תומכי הקבוצה בראשיתה והמועדון זוהה עם הפגנות רבות למען המעמד הפועל ובעד התאגדויות עובדים כנגד ניצול. במהלך מלחמת האזרחים בספרד הליגה חדלה מלהתקיים. שחקני בארסה התגייסו לצד הרפובליקני ולחמו כנגד כוחותיו של החנרליסימו פרנקו והצליחו להחזיק את ברצלונה בשליטה כמעט עד סוף הלחימה.

כחודש לסופה, נכבשה ברצלונה ע"י הכוחות הפאשיסטים, ביניהם חייל פשוט בשם סנטיאגו ברנבאו שהפך מאוחר יותר לנשיא הקבוצה של ריאל מדריד ועל שמו נקרא גם אצטדיונה. נשיא קבוצת הכדורגל של ברצלונה הוצא להורג והפך למרטיר ברצלונאי. חוקי המשטר הפאשיסטי הוחלו על קטלוניה, השימוש בשפה הקטלאנית נאסר וכך גם בשמות הקטלאניים המסורתיים, סמל הקבוצה השתנה ונמחק ממנו ומהמגרש בלס קורטס כל זכר לדגל הקטלאני. פרנקו כיוון למחוק את הקטלאנים.

ההשפעה הפאשיסטית הגיעה גם למגרש. העדפת המשטר לקבוצה ממדריד באה לידי ביטוי איפה שרק יכולה. בשנת 43 נכנס מפקד המשטרה דאז לחדרי ההלבשה של הקטלאנים לפני משחק הגומלין נגד ריאל מדריד, ודאג לספר לשחקני הקבוצה שהם עולים לשחק אך ורק לאור חסדיו של המשטר. ברצלונה הפסידה 11-1 באותו משחק גביע, לאחר ניצחון 3-0 במשחק הראשון.באותן שנים פרנקו היה עסוק בביסוס משטרו ובפגיעה במתנגדים. תחת חוקי המשטר, 'נעלמו' קטלאנים, באסקים, פעילים פוליטיים, או סתם מתנגדי פרנקו מבתיהם. רבים נכלאו, חלק הועברו למחנות עבודה בכפייה ולא מעטים נרצחו ע"י אנשיו של פרנקו. רבים נחשבים עדיין כנעדרים.

*

כיום זיכרונות מלחמת האזרחים וכוויות שלטונו של פרנקו עוד בוערים בעצמותיו של העם הקטלאני ומכאן שגם בעצמות המועדון. המשבר הכלכלי הנוכחי בספרד יחד עם שלטון "מפלגת העם", גלגול כבן ארבעים שנים של אנשיו של פרנקו, מוביל לקריאה החזקה והמשמעותית ביותר להיפרדות קטלאנית ממלכת ספרד מאז ומעולם. מעבר לשרשרת האנושית, השנה האחרונה הייתה הפעילה ביותר מבחינת פוליטיקה ואקטיביזם בעד העצמאות. הפרלמנט הקטלאני אישר בינואר את "הזכות להחליט", שמשמעותו שלעם הקטלאני הזכות להגדרה עצמית, החלטה דרמטית שנדחתה ע"י הממשלה הספרדית בבוז. "קונצרט למען העצמאות" נערך בחודש יוני בקאמפ נו, בו הופיעו אמנים קטלאניים מול יותר מ-90 אלף צופים, גם כן למען העצמאות. ארתור מאס, מושל קטלוניה, הכריז על משאל עם שיערך בחבל במהלך 2014 סביב שאלת רצונו של העם להישאר או להיפרד מספרד, דבר שהממשלה הספרדית לא מוכנה לקבל. לכך מצטרפים גם שחקני ומנהלי בארסה.

*

מתוך שישה עשר השחקנים הספרדיים בסגל ברצלונה, שנים עשר הינם קטלאניים, ביניהם צ'אבי, ואלדס, פברגס, בוסקטס, פיקה ופויול, גם הלא-קטלאניים והשחקנים הזרים דוברים את השפה, או לפחות מבינים אותה. בהצגתו של ניימאר, הרכש הברזילאי של בארסה, פנה הפנומן לקהל המעריצים שהגיע לראותו בקאמפ נו בברכת "Bona tarda a tothom", "ערב טוב לכולם"– בקטלאנית מהולה במבטא פורטוגזי, והוסיף כי הוא "מאוד שמח להיות כאן", גם כן בשפת המקומיים לקול תשואות הקהל. סנדרו רוסל, נשיא ברצלונה, לא נעדר גם הוא מהפגנת דעותיו הבדלניות. ביום הדיאדה בשנה שעברה, 2012, השתתף הנשיא במספר נקודות שונות במהלך ההפגנה שבניהן הנחת זרי הזיכרון בטקס הפותח את אירועי היום הקטלאני. השנה נעדר הנשיא מאירועי הדיאדה, אך שלח את ברכותיו משוויץ לאשתו מרתה שלקחה חלק בהיווצרות השרשרת, איך לא, בקמפ נו.

רוסל, בנו של אחד ממקימי ה-CiU, מפלגת ה"התכנסות ואיחוד" הנמצאת בשלטון הפרלמנט הקטלאני, גם אמר במסיבת העיתונאים לרגל הגעתו של ניימאר, כי הדרך הטובה ביותר של הרכש החדש להוכיח שהוא שייך ומחויב לבארסה,היא לדבר בקטלאנית.הכרזה לכשעצמה מאוד פוליטית שגררה תגובות רבות בקרב התקשורת המדרידאית שנוהגת לבקר ולקטול את פרץ העצמאות הקטלאני. תקשורת שמאמנה לשעבר של ברצלונה, פפ גווארדיולה, כינה "המחלבה", כגנאי לחוסר אמינותה וחוסר האיזון בסיקוריה את ברצלונה וריאל מדריד.

גם גווארדיולה תומך פומבית בבדלנות הקטלאנית. בווידאו שפרסם הארגון ANC, האחראי על ארגון השרשרת ושודר באמצעי התקשורת בשבועות שלפני מועד הדיאדה, לקח חלק גם פפ, כשהופיע בחלק האחרון של הסרטון וקרא את סיסמת האירוע"Fem via", "עושים את הדרך". הדרך לעצמאות קטלוניה. המאמן הנוכחי של באיירן מינכן אף הופיע בסרטון הפתיחה של הטקס המרכזי כשקרא, בגרמנית שוטפת, את הפסוק מאמנת האו"ם המדבר על זכותו של כל עם להגדרה עצמית.

*

הדרך הקטלאנית לעצמאות עוד רחוקה מסיום. לא ממשלת ספרד והלאומניים הספרדיים, אך גם לא הקטלאנים מוכנים לוותר. ברצלונה, ששחקניה זכו באליפות העולם ואליפות אירופה יחד עם נבחרת ספרד, שומרים על שתיקה בכל הקשור לנושא העצמאות ופוליטיקה בכלל. שחקניה הקטלאניים משמשים גם כשחקני נבחרת קטלוניה ומשחקים באירועים לא רשמיים (קטלוניה לא חברה ב-UEFA ולא ב-FIFA, שכן איננה מדינה), אך לא מעבר לכך. המועדון עם מנהליו, לעומת זאת, כמיצג העם הקטלאני, כן, וסביבו גם עומדת שאלה. נניח היפותטית ומדינה קטלאנית אכן תקום בעתיד, באיזו ליגה תשחק בארסה? תשובה לזה עוד אין לנו, וכך גם לא לקטלאנים הבדלניים. בשנה הבאה צפויה הממשלה הקטלאנית לערוך משאל עם, ואחריו? רק ימים יגידו.

על הכתיבה - ראיון חגיגי לכבוד החג
הניצחון על ליברפול בגביע הליגה AKA CAPITAL ONE CUP

15 Comments

רועי מ 25 בספטמבר 2013

יפה. למדתי עוד קצת על ההיסטוריה הרחוקה.

בר 25 בספטמבר 2013

בתור סיפור זה יפה, רק חבל שהעובדות קצת יותר מורכבות, במלחמת האזרחים בברצלונה היו עסוקים בעיקר במלחמות אזרחים פנימיות בין האנרכיסטים, הקומניסטים והפו"ם, ודווקא מדריד סבלה במהלך המלחמה הרבה יותר היא נכנעה אחרונה, ולגבי היום אם הקטלני היו באמת רוצים הם היו עצמאיים כבר מזמן אבל כנראה זה לא ממש משתלם להם ובכסף ברוך השם הם מבינים.

עדן צ 25 בספטמבר 2013

במלחמה כל המחנה הרפובליקני סבל מקרעים בתוכו, לא רק ברצלונה. קטלוניה נכנעה חודש לפני נפילתה של מדריד שהייתה המושב של כוחות השמאל, שחוותה את אותן חוויות של סכסוכים פנימיים שהובילו לכניעתה. מצד שני, כמו שמדריד סבלה כך גם ההשקעה בה לאחר המלחמה הייתה הגבוהה ביותר וניתן לראות את זה בכל אספקט שקשור לתשתיות כבדות (כבישים, מסילות וכו'), בזמן שבברצלונה החליטו להתחיל לסדר הכל בצורה רצינית רק לקראת האולימפיאדה ב92, ועדיין אפשר לראות חלקים עצומים בקטלוניה שנמצאים הרחק מאחור. הקו הכללי של הטקסט מנסה להעביר את השלכות המלחמה ואת הנטייה הפוליטית של האזור.
לגבי עניין ה"באמת רוצים"? זה משפט מאוד נחמד, אבל על אותו משקל אפשר להגיד את זה גם על העם הפלסטיני.

דגש 25 בספטמבר 2013

מאוד מעניין. שמעתי דברים מפה ומשם אבל לא בצורה ברורה כזו.

חופו 25 בספטמבר 2013

כתבה מצוינת, נהניתי לקרוא.
מרשה לעצמי להוסיף עוד פרט די חשוב והוא ההשפעה הכלכלית שיש לברצלונה על ספרד, תושבי ברצלונה הם דווקא החלק היותר עשיר של ספרד ולכן, ספרד פשוט לא יכולה להרשות לעצמה לאבד את המנוף הכלכלי שהעיר הזו מספקת מה שיוצר כאן בעיה יותר רצינית ממה שנדמה.
סיפור שסיפר לי צלם ספרדי שפגשתי – לפני מספר שנים הוחלט על סוג של חוק בסגנון "מחשב לכל ילד" שבמהלכו חולקו מחשבים לילדים ממשפחות קשות יום.
ילדי העיר ברצלונה, בשל מעמדם היותר אמיד לא היו חלק מהתוכנית למרות שתושביה היו אחראים למימון ניכר של התוכנית(במסים).

B. Goren 25 בספטמבר 2013

תודה עדן. נהניתי לקרוא וגם השכלתי.

א.ח. 25 בספטמבר 2013

מצטרף לדעתו של מגיב מס' 2. מי שחושב שקריאת הטור המוטה ולא מדויק בעליל מבחינה היסטורית תשכיל אותו, מומלץ שיקרא קודם כמה ספרים על מלחמת האזרחים, ויבין מה קרה שם באמת. הנטייה של אנשים להפוך את ההיסטוריה לקיטש לא התחילה כאן ולא תסתיים כאן. וחבל.

עדן צ 25 בספטמבר 2013

עיקר הטקסט למעלה לא מדבר על מלחמת האזרחים כסיקור היסטורי, על מכניס אותה כרקע לתקופה הקיימת כיום. אם אתה רוצה להשכיל היסטורית אז קריאת ספרים על מלחמת האזרחים מבלי לחזור אחורה לתקופת הרפובליקה השנייה, פרימו דה ריברה, מלחמות הקרליסטים, ארגוני הגרילה הקטלאניים ומלחמת הירושה לא תשכיל אותך באותה מידה. העמים בספרד הן בני מעל לאלף שנים וטקסט בן 1200 מילה על נושא שרק מתקשר מעט למלחמה לא מתיימר ללמד או להשכיל מישהו היסטורית. הרעיון הוא להציג את מה שמתרחש, פלוס מינוס, בימים אלה ואת התמיכה של קבוצת הכדורגל במאבק.

זורק מילה 25 בספטמבר 2013

מעולה.

בהקשר לסיפא של כתביך – זה עוד רחוק שנות אור אבל גם אם וכאשר קטלוניה תקבל עצמאות (לא תקבל,אבל לשם הדיון),בארסה (וגם אספניול) ימשיכו לשחק בליגה הספרדית בדיוק כפי שמונאקו משחקת בליגה הצרפתית,וגם אם לא, אני בטוח שאין ליגה אירופית שלא תהיה מוכנה לקבל את בארסה לשורותיה הן מבחינה מקצועית והן מבחינה כלכלית.זו גם הסיבה שהליגה הספרדית לא תוותר על הקבוצה בארסה במקרה של עצמאות קטלונית,כלכלית ומקצועית זה פשוט התאבדות מבחינת ההתאחדות הספרדית.

אריאל גרייזס 25 בספטמבר 2013

סקירה יפה סך הכל. שווה גם לציין שממה ששמעתי בברצלונה עצמה, למרות שיש שם כח פרו פלסטינאי חזק, הם דווקא רואים בישראל סוג של מודל, במיוחד בהקשר של החייאת השפה, משהו שהם מנסים לעשות כבר כמה שנים.
אישית, אף פעם לא הצלחתי להבין את השורשים של ההבדלים בין העמים הספרדים השונים. השפות הן כולן ואריציות על אותה שפה וכולם חולקים אותו חצי אי בלי מכשולים גאוגרפים בולטים (למעט הבאסקים, שם זה משהו אחר). נראה לי שהרצון הזה לעצמאות מונע הרבה יותר מטעמים כלכליים מאשר כל דבר אחר

עידו גבעון 25 בספטמבר 2013

סחטיין עדן. באמת. על התגובות הענייניות לא פחות מעל הטקסט השונה בסצנת סיקור ברצלונה.

יוני (המקורי, מפעם) 25 בספטמבר 2013

אני לא אוהד ברסלונה ולא ריאל, וביקרתי בברצלונה הקיץ. הם לא יותר ממועדון, למרות שהסיסמא הזו חביבה. מהרגע שהמפרסם שלהם הוא חברת ההשקעות של קטאר, אנחנו בבעיה. אם היה להם קוקה-קולה או IBM על החולצה לא הייתה בעיה. גם לא חברה מסחרית מצרית. חברת השקעות של מדינה ערבית זה בעצם מדינה שמאמצת קבוצה. קטאר??

בר 25 בספטמבר 2013

האמד אני חולה על ברצלונה (העיר) אפילו נתקעתי בה פעם לחודש וחצי בשנת 2000 הם הצליחו להפסיד באותו חודש גם את האליפות גם בגמר גביע וגם בצמפיונס, לקבוצה הנוכחית של הטיקי טקה אני פחות מתחבר, אבל להשוות אותם לפלסטינים זה מגוחך אם מחר קטלוניה תכריז על עצמאות לא ישלח צבא ספרדי לדכא אותם בכח. אבל זה הרבה יותר מורכב בעיר עצמה בניגוד לאזורים הכפריים, עשרות אחוזים מהתושבים הם ספרדים רובם דור שני או שלישי של מהגרי עבודה מאנדלוסיה, בנוסף לאורך שנים קטלוניה היתה ועדיין אחד האזורים העשירים בספרד, ובשנים האחרונות יש להם אוטונומיה כמעט מוחלטת בניהול התקציב.

יריב 26 בספטמבר 2013

התיאור של אובדן העצמאות הקטאלנית לוקה בחסר באופן יוצא דופן. קטאלוניה היתה חלק מממלכת אראגון מאז המאה ה 13 (לפני כן היא היתה חלק מצרפת). כחלק ממערכת פיאודלית היה לה מעמד מיוחד, אבל היא לא היתה עצמאית מעולם. נפילת ברצלונה מ1714 היא פשוט חלק ממלחמת הירושה הספרדית, היא לא אובדן עצמאות ברצלונה יותר מנפילתה בידי הכוחות הפשיסטים במלחמת האזרחים הספרדית (בשני המקרים, ברצלונה התייצבה בצד המפסיד).

מיכאל 26 בספטמבר 2013

כמה תיקונים קטנים. בתור אוהד בארסה (אמיתי ולא טרמפיסט) לא הפסדתי משחק בית בשלוש שנים שאני כאן. הקריאה לעצמאות נעשית בכל משחק בית פעמיים. בכל דקה 17:14 של כל מחצית. אכן, בשנה שכברה במשחק הביתי מול ריאל הקריאה הייתה עזה יותר כי התאריך נפל סמוך לדיאדה (הנכבה הקטלאנית) ובסמוך לבחירות לפרלמנט הקטלאני. התנועה לעצמאות גם אכן גדלה בעקבות המשבר הכלכלי והעובדה שחבל קטלוניה "מחזיק" פחות או יותר את כל הכלכלה הספרדית על הגב. עם זאת, זה נכון שקטלוניה מעולם לא הייתה עצמאית כמונרכיה. התומכים בעצמאות יודעים זו, אך עדיין תומכים בזכותם לעצמאות, כאשר קיימת פה כבר עצמאות תרבותית, נשארה זו הכלכלית והמדינית. אולם לא כל הקטלאנים מעוניינים בעצמאות. חלקם הגדול פשוט אינו מאמין בשום דגל או רעיון פטריוטי, חלקם אינם רוצים להתנתק מספרד, ואת חלקם זה לא מעניין…

Comments closed