וגרביים…כן חסר – יוחאי שטנצלר

וגרביים…כן חסר

שישי בבוקר, מחפשים נעליים לחורף לסער. לאחר חיפושים קלים אשתי מצאה זוג נעליים שיעשה את העבודה. גם גבוהות וגם יפות. אלא שלסער הקטן, כבר בן שנתיים וחצי, היו תוכניות אחרות. הוא זיהה זוג עם ציור של ספיידרמן ונפשו חשקה מאוד בנעליים.

אשתי: "סער, מה אתה אומר על הנעליים האלה?"

סער: "לא'צה! רוצה הימן! (ככה הוא קורא לספיידרמן, אין קשר להימן המקורי)

אשתי: "אבל הנעליים האלה יירטבו לך בגשם ולא יהיה לך כיף ללכת איתם"

סער: "לא'צה!!!!".

*

התחיל קצת סקנדל בחנות, לא משהו היסטרי אבל גם לא נעים. לעזרתנו נחלצה מוכרת נחמדה שלא יכלה לעמוד בפני הזאטוט המייבב. אמרתי לה שתביא לו את שני הזוגות כדי שימדוד, ואחר כך כבר ניקח את הזוג שאנחנו רוצים.

סער עדיין היה נסער והמוכרת ניסתה להרגיע ושאלה אותו: "איזה נעליים אתה רוצה?" "את אלה?" "רוצה שנלך להביא לך אותם"? סער מיד התרצה והלך איתה למחסן משם הם חזרו עם שני הזוגות.

פתאום אשתי שמה לב שאין לנו גרביים. "יש לכם גרבי מדידה?", שאלה, "לא", ענתה המוכרת, "נגמרו לנו בדיוק" (עלק…). אז אשתי הלכה להביא זוג גרביים. לא כל כך התעסקתי עם עניין הגרביים, ניסיתי לשכנע את סער למדוד את הנעליים שרצינו. כמובן שאין גרביים בודדות, אלא רק שלישיות ואשתי בחרה משהו וכבר הוציאה זוג אחד בשביל מדידת הנעליים. פתאום במבט חטוף אני קולט שעל הגרביים יש איזה שהוא סמל מוכר. עצרתי רגע והסתכלתי….או מיי גאד! זה הסמל של ברצלונה! מסתכל הצידה ורואה שכל השלישייה זאת שלישיית גרביים של ברצלונה! והגרב כבר מגולגלת בדרך לרגל של בני הבכור!

הרגשתי כמו חרדי שצופה בבן שלו מוטבל בכנסייה במקום לעבור ברית מילה. "מה זה?!?! מה קנית לו ברצלונה? את לא יודעת?? הוא לא לובש את זה!, תחזירי את זה עכשיו!".

*

שתיקה רועמת. אשתי נתנה לי את המבט. "מה עובר עלייך? מה זה משנה בכלל? זה בסך הכול גרביים". אבל אני לא הייתי מוכן לשמוע, "לא!, אנחנו לוקחים גרביים אחרות". המוכרת הנחמדה, שצעירה ממני כנראה ביותר מעשור, שאלה אותי "איזה גרביים אתה רוצה?" עכשיו יכול להיות שדמיינתי לי, אבל נראה לי שהיא השתמשה באותו טון שבו היא שאלה את סער איזה נעליים הוא רוצה… "ריאל מדריד!", עניתי כמו תינוק מגודל. "אין לנו…" עוד שתיקה רועמת. ואז התערבה אחראית המשמרת ואמרה: "היא כבר פתחה את החבילה, אי אפשר להחזיר את זה, תצטרכו לקנות את הגרביים".

אני חושב שהיא הייתה ממש קרובה להביא לי סוכרייה על מקל כדי להרגיע אותי, בלית ברירה הגרביים נגרבו על הרגליים של בני, אלא שבניגוד לסיפור סינדרלה, הנעל לא התאימה ויצאנו מהחנות ללא שלל. חוץ מהגרביים כמובן.

*

סער עכשיו נמצא בשלב של ה"למה". יכול בקלות להחליף את הילד בפרסומת של קופ"ח בכללית. כל פעולה מלווה בכתריסר שאלות "למה" רצופות. רק אז אתה מבין כמה אתה לא יודע. דווקא לגבי הגרביים הוא לא שאל למה אבא לא רוצה, אבל ניסיתי לחשוב מה הייתי עונה לו אם כן היה שואל. איך אפשר להסביר לו שלא כדאי לעודד את הקבוצה הגדולה בכל הזמנים שמגדלת ומשקיעה בשחקני בית אל מול המגלומנית השחצנית שאין לה כבוד לשחקנים שלה, קבוצה שבה הסמל היחיד שנותר הוא קסיאס שגם מצבו מעורער.

אלא שאת התשובה קיבלתי בארוחת השבת. סיפרתי את המקרה לגיסי שאינו מתעניין בכדורגל והוא שאל אותי איזה קבוצות אני אוהד. הוא שאל אותי למה התחלתי לאהוד אותן וההסבר היה פשוט: את מילאן התחלתי לאהוד בגלל שהיא הייתה הקבוצה הטובה ביותר בתחילת שנות ה-90, ואת מכבי חיפה וריאל מדריד בגלל שאבא אמר.

אז יש לי שתי אפשרויות – לתת לו לבחור בעצמו קבוצה ודי ברור שבמציאות של היום נקודת המוצא היא שילד יבחר לאהוד את ברצלונה בסבירות של 75% ללא השפעות חיצוניות, אז עוד לעודד אותו ולקנות לו גרביים? לא יקום ולא יהיה. צריך לבחור באופציה השנייה ולקחת את העניינים לידיים. "למה? כי אבא אמר!". מישהו רוצה 3 זוגות גרביים של ברצלונה לפני שהן נזרקות לפח?

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url