אכלו את הצפרדע – יוחאי שטנצלר

אני יודע כבר בערך חצי שנה שאני הולך לכתוב משהו לקראת "חגיגות ה-20" לאותו ערב בלתי נשכח בפארק דה פראנס. ה-2-3 הסנסציוני של ישראל מול צרפת. רק שאני לא גיבשתי עדיין רעיון עיקרי, אז קבלו כמה נקודות שפשוט שעלו לי בראש:

1. זוכר את זה כמו היום, הייתי בן 11, שיחקתי כדורגל עם חברים בצהריים ודיברנו על זה שאין מה לראות היום במשחקי המוקדמות. באותם ימים כדורגל היו רואים בערוצים הזרים, ספרד-אירלנד נראתה כמו האופציה הטובה ביותר. אבל בשעה 12 בלילה כשעטר נעץ את המספרת הקדמית בשער של לאמה נשמעו צעקות בכל הבתים מסביב. היו ימים.

1. תמיד מדברים על כך שהנבחרת ההיא הייתה מתאבדת על המגרש ונותנת את הכול, בניגוד לדור הנוכחי המפונק. תמיד קשה להשוות ותמיד חושבים שפעם היה יותר טוב, אבל אסור לשכוח שהנבחרת ההיא הייתה מקבלת הרבה בראש וגם שילמה לא מעט על גאוותה. אחרי אותו ניצחון בפאריס החבורה של שרף הוציאה בסך הכול נקודה משני המשחקים האחרונים בקמפיין בבית מול אוסטריה ופינלנד. מחלצת תיקו בבית מול סלובקיה אחרי שניצחה את פולין במוקדמות 96', מפסידה בקפריסין אחרי שהוציאה 4 נקודות מרוסיה ובולגריה במוקדמות 98'.

1. אני לא יודע אם השחקנים פחות מחויבים, אבל אנחנו כאוהדים נהיינו יותר קשים. חסרי סבלנות, לא תומכים, לא מבינים שאנחנו לא כאלה טובים. אז האם הנבחרת היום בעצם פחות טובה כי אין לה תמיכה מהקהל? זה המקרה הקלאסי של הביצה והתרנגולת. באותם ימים לא מעט נבחרות השאירו נקודות בר"ג גם בזכות הקהל. מצד שני, אולי גם פה אני טועה. זה אותו קהל שאחרי דקה ו-40 שניות שרק בוז לנבחרת כשהיא פיגרה באותו פלייאוף מול דנמרק.

1. הבית ההוא, במוקדמות 94' היה הראשון שלנו באירופה אחרי השיבה מאוקיאניה ואכלנו חמישיות ורביעיות בלי מלח. אבל זה באמת היה בית מטורף, כנראה הכי קשה שהשתתפנו בו. שבדיה הייתה אז אחת הנבחרות הטובות באירופה והציגה את הנבחרת החזקה ביותר שלה מאז שנות ה-50, בולגריה הציגה את הנבחרת הטובה בתולדותיה. שתיהן הגיעו עד חצי הגמר באותו מונדיאל. לא מעט משחקני נבחרת צרפת אותה ניצחנו היו הבסיס לנבחרת שזכתה במונדיאל 4 שנים לאחר מכן. אוסטריה של הרצוג ופולסטר הייתה הטובה ביותר שלה ב-30 השנים האחרונות. אכן טבילת אש קשה.

1. אבל נתנו לשלמה שרף לעבוד, לא היו אז 10 אתרי אינטרנט אינטרסנטים שיוצאים למסעות השמצה עם או בלי קשר לתוצאות. וראו שיפור אז בנבחרת מקמפיין לקמפיין, וזאת הסיבה שצריך לתת עוד צ'אנס לגוטמן. הוא לא הצליח לנצח את פורטוגל, אבל התיקו 3-3 ההוא היה כמעט אחד הניצחונות הגדולים בתולדות הנבחרת. נכון שאי אפשר להשוות את נבחרת הסטארים הצרפתית לנבחרת האנמית של פורטוגל, אבל עדיין גוטמן סיפק לנו שני משחקי נבחרת שבאמת העלו גאווה, לראשונה מאז קמפיין התיקואים של גרנט.

1. הניצחון ההוא היה אדיר אבל מבחינתי הוא לא השתווה לניצחון נוסף על נבחרת צרפת. הניצחון שהשיגה הנבחרת הצעירה של גיא לוי ב-2006, ניצחון שהעלה אותה לראשונה בתולדותיה לאליפות אירופה. בלי קומבינות של לוזון באופ"א. מול סגל של כוכבים מוכחים כמו בנזמה ונאסרי.

1. ועדיין, ראיתי כבר מאות פעמים את הגול של עטר והפריצה הזאת של רוני, ותמיד תמיד יש לי צמרמורת, פעם אחר פעם. כמובן שאני מכיר את כל הטקסט בין מאיר איינשטיין לאבי רצון. יש בערך עוד 3 רגעי כדורגל שאני רואה ועושים לי אור ברווז: הגול הרביעי של אספרייה ב-0-5 של קולומביה בארגנטינה, לא יודע להסביר את זה. השער של סולשיאר בדקה ה-90 בגמר האלופות מול באיירן וכל תקרית נגיעת היד של סוארז והחמצת הפנדל של אסמואה ברבע הגמר בין גאנה לאורוגוואי במונדיאל האחרון.

1. היו די זחוחים הצרפתים האלה. חודש חלף וצרפת הייתה צריכה נקודה ביתית מול בולגריה כדי לעלות. זפזפתי בין הערוצים והעברתי למשחק ההוא כשהשעון הורה על 89 דקות. היה טירוף ביציעים, הצרפתים העבירו את הזמן, הייתי בטוח שהם מובילים 1-4. אבל אז ראיתי שזה רק 1-1, והייתה קרן לצרפת. ובולגריה השתלטה על הכדור וקיוויתי שהם לא סתם יעיפו את הכדור (HATE THE FRENCH), וזה מה שהם עשו…

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

1. ואלה שמות: דסאיי, בלאן, רוש, פטי, דשאן, סוזה, לה גואן, פאפן, קאנטונה, ג'ינולה; ליזרזו ודז'ורקף מחליפים.