צריכים להתפנות – ד"ר שלומית גיא

פיפי וכדורגל תמיד הלכו יחד. פיפי וכדורגל בישראל, גם כן.

nalk

זו הודעה שהגיעה אלי באמצעות המייל בשבוע שעבר: "שלומית שלום, הייתי מעוניינת לשתף אותך בחוויה שעברה עלי אתמול, עת ליוויתי את קבוצתי הפועל תל אביב, שהתארחה בטדי. לצערי הרב, כאשר הגיע זמן המחצית, הגעתי לשירותי הנשים, אך כדי לגלות כי הם היו נעולים (מישהו נעל אותם בשלב כלשהו מרגע תחילת המשחק). כמוני היו נשים רבות אחרות, שביקשו להתפנות אך ללא הואיל – שירותי הנשים נעולים, ובכל השאר – גברים ומשתנות. השוטרים והסדרנים לא עשו דבר כדי לסייע, הפנו אצבע מאשימה למישהו אחר אך לא ידעו להגיד למי. כך נוצר מצב שבו חלקנו נאלצנו להיכנס לשירותי הגברים, לצפות במחזות לא נעימים במיוחד, אך כדי לממש את צרכינו הבסיסיים ביותר. בטוחני גם כי ישנן נשים שבחרו להתאפק, או שנאלצו לחכות עד שהמשחק יתחיל רק כדי שהשירותים יהיו פחות עמוסים בגברים. תופעה זו של הדרת נשים במגרשי הספורט אינה חדשה, אך הייתי מצפה שבאצטדיון טדי, ששופץ ועומד בסטנדרט האירופאי, יהיו שירותים נשים שמישים. אני שוקלת להגיש תביעה כנגד הנהלת בית"ר, האצטדיון והמשטרה, ולנסות לצרף אלי את כל אותן נשים שסבלו מאותו עניין אתמול בטדי. תהיתי האם את מכירה מישהי/ו עם ניסיון משפטי, שיוכל לסייע לנו בשאיפתנו להפוך את מגרשי הכדורגל למקום בעל תנאים בסיסיים, יש לומר, עבור ציבור הנשים".

פיפי באמירויות
פיפי באמירויות

כבר עשרות שנים שפסיכולוגים מכירים בחשיבות סיפוק הצרכים הראשוניים והבסיסיים של הפרט. לפני 70 (!) שנים פרסם הפסיכולוג אברהם מאסלו את פירמידת הצרכים המפורסמת שלו, הטוענת כי ללא סיפוק הצרכים הבסיסיים ביותר: נשימה, אכילה ושינה לא יכול אדם לתפקד. בין הצרכים הבסיסיים האלה מאסלו ציין גם את הצורך להיפטר מהפסולת וההפרשות האנושיות שלנו, כלומר: להשתמש בשירותים. על אף ההיכרות הכמעט מוחלטת של כל בוגר תיכון בישראל עם התאוריה הזו, בהרבה מאוד אצטדיוני כדורגל בישראל כיום אין עדיין שירותים ציבורים לגברים ולנשים, ואם הם קיימים, הם לא מספיק נקיים ו/או מספקים את הצרכים הנלווים כמו נייר טואלט, מים וסבון. מדוע? כנראה כיוון שלאנשים שמנהלים את הכדורגל שלנו לא ממש אכפת מהצרכים הפסיכולוגיים של הצופים שלהם. מילא; בשמונים שקלים שעולה כרטיס למשחק אולי לא צריך לצפות שייכלל טיפול פסיכולוגי.

אבל יש עוד עניין. מחקרים מתחום הקרימינולוגיה מראים כי יש קשר ברור בין איכות השירותים הציבורים לבין מניעת אלימות. דו"ח ועדת טיילור, שהביא לשינוי הדרמטי במגרשי הכדורגל באנגליה בסוף שנות התשעים קובע חד משמעית כי במקום בו אדם מפשיל מכנסיו בפומבי על מנת לעשות את הצרכים הבסיסיים ביותר שלו, יהיה לו קל יותר לקחת אבן ולזרוק על השופט. המשטרה, שמחוץ למגרשי הכדורגל הייתה עוצרת אנשים על התערטלות בפומבי, מאפשרת במגרשי הכדורגל את ההתנהגות הזו, ויוצרת את התחושה שבמקום הזה אין דין ואין דיין. האלימות, לכן, היא לא תוצאה של התנהגות יחידים, אלא של ניהול רשלני וחוסר אכפתיות ממסדית. מאז דו"ח ועדת טיילור והקמת הפרמייר-ליג שופצו כל האצטדיונים באנגליה או נבנו חדשים. דגש מיוחד הושם על הנוחיות והאסתטיקה של השירותים הציבוריים, כפי שניתן לראות מהתמונה של השירותים הציבוריים באצטדיון האמירויות בלונדון.

פיפי באופרה של וינה
פיפי באופרה של וינה

אבל נניח שכמו עם בריאותם הפסיכולוגית של האוהדים, גם מניעת אלימות היא לא בראשית סולם העדיפויות של בעלי מועדונים בישראל. אם המועדונים מונעים מרווח כלכלי בלבד אולי יעניין אותם לדעת שישנן דוגמאות מוכחות לכך שהקמה ו/או שיפוץ שירותים ציבוריים מייצר רווח כלכלי. דוגמה מוכרת אחת היא השינוי שעבר הבראיינט פארק בניו-יורק. עד 1992 נחשב הפארק למקום שאסור להתקרב אליו. הפארק עצמו היה מגודר באופן שהזכיר בית כלא, הוא היה מקומם של סוחרי סמים, חסרי בית וזונות. אימוץ של תיאורית החלונות השבורים, עליה הרחבתי בעבר, הביא לשינוי של 180 מעלות בפארק. הגדרות הוסרו, במקום הוקמו בתי קפה, דוכני ספרים, ספסלים וכיסאות. גם התאוריה של מאסלו מומשה עד הסוף ושירותים ציבוריים הוקמו בעלות של 200,000$! השירותים הציבוריים יפים כל כך שכיום אנשים מגיעים לפארק במיוחד כדי להתפנות בהם. כתוצאה מהשינוי הזה הפך הבראיינט פארק לפארק המאוכלס ביותר בעולם כיום. הוא נחשב המקום הטרנדי לאכול בו צהריים, סדרות כמו "חוק וסדר" ו"סקס והעיר הגדולה" מצולמות בו. אך חשוב יותר עבור מקבלי ההחלטות שבינינו, במהלך שנות התשעים הפארק ייצר הכנסה שנתית בסך 1.5 מיליון דולר. מאז שנות האלפיים מייצר הפארק הכנסה בסך 3.6 מיליון דולר לשנה והיד עוד נטויה.

סתם שירותים מודרניים
סתם שירותים מודרניים

ועוד דוגמה אחת. בשבוע שעבר השתתפתי בכנס "אנתרופולוגיה של הכדורגל" בוינה מטעם אופ"א. את השיעור החשוב ביותר קיבלתי דווקא כשהכנס נגמר. על מנת להגיע לאתרי התיירות של העיר נאלצתי להשתמש בשירות הרכבת התחתית של העיר. באופן כללי, אני לא אוהבת להיכנס מתחת לאדמה כדי להגיע ממקום למקום. אבל הרכבת התחתית של וינה מדהימה ביופייה, ניקיונה והסדר שלה. האוויר בה נקי והאנשים מאוד ידידותיים. לא במקרה; הרכבת פועלת על בסיס אמון כאשר אין מערכת שבודקת אם קנית כרטיס, כדוגמת הקרוסלות ברכבת ישראל. עמדות מידע נמצאות בשפע והדרכים ברורות ומזמינות. מה לגבי השירותים? בתחנה שליד האופרה של וינה תוכלו למצוא שירותים שמתנגנת בהם מוזיקה קלאסית, תמונות של אופרה ופסנתר אמיתי. בתחנה שליד המוזיאון לאומנות מודרנית תמצאו שירותים המעוצבים בסגנון אומנות זה. מערכת האמון, העדר האלימות והגידול בהכנסות הם התוצאה.

עכשיו הגיע הזמן להתפנות לעניין הזה גם אצלנו. אני לא מאמינה שחרמות ותביעות בבית משפט יכולות להביא לשינוי בחשיבה. אנו כצרכנים ואוהדים צריכים לדרוש מהמועדונים שלנו שיכירו ויבינו בחשיבות העניין. בשבילנו, וגם בשבילם.

לאתר של ד"ר שלומית גיא – http://shlomitguy.co.il/

זהירות יורים
"תנו לי עוד כאלו מופעים" (לקראת מרתון ניו יורק)

19 Comments

דוקטור סוס 1 בנובמבר 2013

חייב להוריד את הכובע בפני אותו פסיכולוג שגילה לעולם לפני 70 שנה שבלי לנשום , לאכול ולישון האדם לא יכול להתקיים . אין ספק , מדובר בתותח .

משה 2 בנובמבר 2013

פירמידת הצרכים של מאסלו היא קצת יותר מורכבת ועמוקה ממה שאתה מתאר. זו אחת התיאוריות היותר קוהורנטיות וישימות שאני מכיר. אני ממליץ לך לקרוא עליה לפני שאתה מזלזל בפועלו.

טימי 1 בנובמבר 2013

ביורו צעירות האחרון הגעתי לגמר בטדי עם קבוצת בני נוער שאני עובד איתם. לכולם זו הייתה פעם ראשונה במשחק אמיתי. ישבנו ביציע המקורה מאחורי השער. מסיבה לא ברורה השירותים של היציע שלנו היו סגורים אז היינו צריכים ללכת ליציע ליד. שם לא היו מים כלל! לא להוריד את המיים ולא לשטוף ידיים. נראה לי שהסיפור על טדי שסיפרת בפוסט לא מקרי.
אולי כשיבנו את הגג החסר יפתחו גם את השירותים..

איציק 2 בנובמבר 2013

אני מודע לחשיבות של שירותים ציבוריים, אך ההתייחסות אליהם נראה לי שונה ממדינה למדינה, ואביא מספר דוגמאות:
1. לפני כחודשיים ביליתי עם משפחתי נופש בשוויץ. בשירותים ציבוריים בז'נבה (שהיו נקיים, אך פחות מהצפוי) היתה קופסא למזרקים משומשים. מין אמירה, אם אנחנו לא יכולים למנוע זאת, לפחות שישאר נקי.
2. בהולנד היו מקומות שהשירותים היו לגובה שלי (אני לא נמוך במיוחד, 187 ס"מ), חבר שלי, אשר גובהו כ-170 ס"מ, התלונן שנאלץ חפש עמדות לילדים.
3. ברוסיה, בקניון גום (ליד הכיכר האדומה, בה ראינו לוח ששמט בכ-150 אלף דולר (כן, דולר) השירותים מסריחים נורא, בול פגיעה ונייר לטש.
4. בטוקיו הרבה שירותים ציבוריים בול פגיעה, אך נקי כמו שולחן במסעדה על רמה.
אני לא בא להצדיק את המחסור בשירותים בטדי, נהפוך הוא, צריך לחייב את זה בחוק ולדאוג שיקוים. ועדיין, האם את חושבת שברוסיה יש יותר אלימות מאשר בשוויץ בגלל ההבדל בשירותים… שירותים זה הסימפטום ולא המחלה. זה סימפטום שיחסית קל לטפל בו בהשקעה יחסית לא גדולה, אבל המחלה הרבה יותר קשה ומצריכה מאמצים גדולים בהרבה גם במשאבים וגם בזמן הנחוץ לטיפול.

EuroPop 2 בנובמבר 2013

בואנה ראית עולם הא יא קופיף . שכחת לציין שהנופש בשוויץ היה פוסט דוקטורט .

איציק 2 בנובמבר 2013

הפוסט דוקטורט היה ב-2002 ואני מדבר על נופש לפני חודשיים. עזוב שטויות, איזה עולם ראיתי… טיולי אסלות ;)

שלומית גיא 2 בנובמבר 2013

איציק, אני כמובן מסכימה איתך. אני לא טוענת שאם נתקן את השירותים לא תהיה אלימות. האמירה שלי היא רחבה יותר: אנשים הם לא אלימים מטבעם אלא כתוצאה מהדרך שבה מתייחסים אליהם. אם יתייחסו אליהם בכבוד הם יחזירו יחס דומה ויותר מכך. (זה גם מסביר את השינוי בין חדרי שירותים במקומות שונים בעולם, שכן המושג "כבוד" הוא מקומי).
הפעם בחרתי להציג את את הנושא של שירותים ציבוריים. בפעם הבאה אתמקד בנקודה אחרת.

עפר ויקסלבאום 3 בנובמבר 2013

אני מתקשה לדמיין את חברי לה פמיליה מתמתנים, גם אם האסלות בטדי ייראו כמו פיאצה נאבונה, ומוזיקה של פגאניני תתנגן ברמקולים

שלומית גיא 4 בנובמבר 2013

דברים דומים אמרו על החוליגנים באנגליה. ואני אומרת, אם ננסה אולי נצליח. אם לא ננסה בטוח שלא נצליח.

משה 2 בנובמבר 2013

ביורו הצעירות נכנסתי לשירותים בנתניה והייתי בהלם מהניקיון והסדר. אני מקווה שזה לא היה חד פעמי לכבוד האליפות ושזה הסטנדרט באיצטדיון הזה ושכולם ילמדו ממנו. ראוי לציון גם היכל נוקיה שהשירותים בו סבירים פלוס גם בשיא התפוסה.

ג'וני 2 בנובמבר 2013

אין כדורגל בארץ אז שיהיו שירותים ציבוריים נורמלים ונקיים? נוו באמת .

שלומית גיא 2 בנובמבר 2013

יש קשר הדוק בין תרבות למקצועיות, ולכן בין השירותים של האוהדים לאיכות המשחק על הדשא.

no propaganda 6 בנובמבר 2013

אני מאוד מקווה שאת לא באמת מאמינה בזה.
זה הערך כמו לקשר בין איכות ההשכלה הגבוהה במדינה לבין איכות הכדורגל שלה.

זה פשוט מגוכך!!

אלון 3 בנובמבר 2013

בפעם הראשונה שהגעתי להיכל נוקיה המשופץ והייתי צריך לקפוץ להטיל את מיימי הייתי מופתע לטובה מהניקיון והנוחות. ציפיתי לחוויה מפוקפקת של שירותים ציבוריים בארץ ולא כך היה. אין לי ספק שזה מקל על ההחלטה של אוהדים אם ללכת למשחק או לא ובוודאי עבור הורים ונשים

אלעד 3 בנובמבר 2013

שלומית, כרגיל תענוג לקרוא.
שאלה לגבי תיאוריית החלונות השבורים, והדוגמא שנתת לגבי הבראיינט פארק – אין ספק שהפארק עשה שינוי של 180 מעלות. כלומר המקום עצמו. והשאלה היא, מה לגבי אותן אוכלוסיות שוליים שאיכלסו אותו לפני כן? האם גם אותם אנשים עלו על פסים חיוביים יותר, או פשוט העתיקו את פעילותם למקום אחר, קצת יותר מוזנח?

שלומית גיא 4 בנובמבר 2013

תודה, אלעד.
אני לא חקרתי באופן ספציפי את הבראיינט פארק, אבל תיאורית החלונות השבורים גורסת שאנשים הם לא שוליים כי הם נולדו פגומים, אלא כיוון שהחברה הופכת אותם לכאלה. לפי התאוריה הזו, שינוי הגישה הופך את האנשים השוליים לאזרחים תורמים ויעילים לחברה. הטענה הזו גם הוכחה בכדורגל האנגלי, שם אתה יכול לראות בנים למעמד הפועלים, שעם הפיכת המשחק לתרבותי שינו מאפייניהם, והם כעת אזרחים פעילים ויעילים, רבים מהם עדיין עוסקים בכדורגל כמאמנים, עיתונאים וסופרים.

no propaganda 6 בנובמבר 2013

כן, אבל אסור לשכוח שהעיפו את החוליגנים מהמגרשים הן באמצעות צווי הרחקה והן באמצעות מחירי הכרטיסים. יש מספיק פאבים בלונדון וכנראה גם בשאר אנגליה שמי שנכנס לשם עם חולצה בצבע הלא נכון יגמוא בבית חולים.
זאת בדיוק הדוגמא להעברת האנשים למקום אחר ומוזנח יותר או זול יותר במקרה של כדורגל.

ערן לוי 4 בנובמבר 2013

גם בגרמניה, כמו באוסטריה, אין מחסןמים או שערים מסתובבים בירידה לרכבת התחתית, ויש מספיק אנשים שמנצלים זאת לרעה. גם באוסטריה, כמו בגרמניה, יש פקחים שמסתובבים בין הקרונות ובודקים כרטיסים, גם הם יודעים שלא כולם משלמים.
ועניין מעניין דומה: לפני כמה שנים סבלה העיר המבורג מבעיית כנופיות וחבורות רחוב במתחם הרכבת במרכזי בעיר, אז הם הקימו מערכת כריזה והחלו להשמיע בה מוסיקה קלאסית. הבעיה נפתרה, החבורות עזבו.

לצערנו כחברה יש מספיק אנשים שלא שמים את מצבם הפיזי של השירותים בראש מעייניהם, ככה זה כשלא מצפים ליותר מדי, מעצבים פרופורציות בהתאם למקום ולא לתרבות

טל 6 בנובמבר 2013

ג'וני – אולי אין כדורגל ברמה בארץ, אבל לפחות מבחינת אוהדי הכדורגל ו"תרבות" הספורט שלנו, המצב היה נראה אחרת לגמרי אם היו משקיעים יותר גם בדברים שמסביבף המהווים חלק מחווית המשחק, וחלק מכך זה גם מתקני שירותים תקינים ונקיים.

בנוסף, אתם מפספסים חלק מהנקודה – מעבר לצורך בשירותים נקיים, יש צורך בשירותים! לציבור הנשים במגרשי הכדורגל, לאורך שנים, היו אצטדיונים נטולי כל שירותי נשים (אני אומרת זאת מנסיוני האישי במגרשים ברחבי הארץ).
זה עצוב ביותר שגם בעונה הנוכחית, באצטדיון טדי המפואר והמשופץ, ננעלו שירותי הנשים מבלי שאף אחד נתן על כך את הדעת. זה מהווה נדבך ממגמה גדולה יותר של תחושת אי שייכות אצל הרבה נשים במגרשי הספורט. אולי הדרת נשים זו מילה שאוטומוטית מקפיצה אנשים לרעה, אבל בשורה התחתונה, היעדר מתקני שירותים לנשים במגרשי הכדורגל, מובילה לפיחות במספרן במשחקים.
מדובר בתופעה עצובה ומדאיגה, שאמורה לעורר כל אדם שטיפה איכפת לו..

Comments closed