על גבול האור – חנן תומר

"כשאני מביט ימינה ושמאלה, אני לא רואה אדם שתרם לתרבות הספורט הכימעט-לא-קיימת שלנו יותר ממנו"

arik-einstein 2

 

 

על גבול האור – על תרומתו של אריק איינשטיין לתרבות הספורט

מאת: חנן תומר

מעבר לפרידה מזמר ענק, יש כאן גם פרידה מהאדם היחיד שהצליח למסד בישראל תרבות ספורט חיה, שהצליח באמצעות שירים, סרטים ומערכונים לגדל על ברכיו דור שלם של חובבי ספורט שהגיעו לספורט מאהבה

כל כך הרבה מלל נשפך השבוע סביב לכתו מאיתנו של אריק איינשטיין. אנסה לצרף את עשר האגורות שלי לנושא, מהזווית הספורטיבית כמובן.

רבות דובר על תרומתו הבלתי מעורערת לתרבות הישראלית. אני חושב שניתן לייחס תרומה לא פחות חשובה לעולם הספורט שלנו. כשאני מביט ימינה ושמאלה, אני לא רואה אדם שתרם לתרבות הספורט הכימעט-לא-קיימת שלנו יותר ממנו. עולם הספורט איבד השבוע דמות אייקונית, שהביאה אתה לתרבות הספורט הקלוקלת שלנו אהדה אמתית לקבוצה, אהבה מכל הלב לספורט, סוג של ניחוח שאנו רואים רק בערוצים זרים ושאינו קיים במחוזותינו.

*

כשאנשים המתפרסמים בתחומים אחרים מגיעים לספורט, הם מביאים איתם הילה וצבע משלהם ומקרבים אותו באחת אל קהלים אחרים שלא מכירים אותו. ניתן להצביע על שלל מפורסמים כאלו מכל פינות העולם: ספייק לי בניקס, ג'ק ניקולסון בלייקרס, האחים גלאגר (להבדיל) במנצ'סטר סיטי, בילי קריסטל ביאנקיס ועוד רבים אחרים. בעזרתם הופכת הקבוצה ולעיתים כל הענף למזמינים יותר, בזכותם נפתח הענף לקהלים שלא הכירו אותו, בזכותם מגיעים מפרסמים ונותני חסות. למרות שמעולם לא נעשה מחקר בתחום הזה, אני יכול לשער כי בזכותם מתעלה גם הסיקור התקשורתי של הענף (או של הקבוצה) בכמה דרגות. וכך פועל לו מעגל קסמים משלו: המפורסמים מעצימים את הקבוצה ומושכים את התקשורת, שמצידה מביאה עוד סיפורים ויוצרת מיתוסים ואגדות, שמביאים דור צעיר וחדש של אוהדים.

*

איינשטיין הביא לעולם הספורט הרדוד והצעקני שלנו קלאסה אחרת. מעבר לתדמית שלו, שהשפיעה באופן ישיר על קבוצתו האהודה הפועל תל אביב, איינשטיין תרם לספורט גם בשיריו, שחלקם הפכו לקלאסיקות, ובמערכונים, שמיסדו כאן תרבות ספורט היסטורית בזעיר אנפין. מי מאוהדי הספורט בישראל לא מכיר את "לה מרמור", מי לא יודע איזה אוהדים הם "מסכנים", מי לא זוכר את החיקוי של טל ברודי ב"כבלים". ככה רבותיי, בדיוק ככה, מייצרים תרבות ספורט. ככה מייצרים אהבה לספורט בדור צעיר. על ברכי השירים והמערכונים כגון אלו מגדלים דורות צעירים, שמגיעים לספורט מאהבה ולא משנאה.

*

החשיבות של דמויות כגון איינשטיין, שבאות ממקום טוב, חסר אינטרסנטים ובלתי מתלהם, היא כפולה: לא רק שהוא תורם לתדמית טובה יותר לספורט, אלא גם מאלץ את התקשורת להתרומם אל מעבר לרדידות שהיא מנת חלקה (וחלקנו) היומיומית. איינשטיין ייצג את האוהד האמיתי של הספורט, את זה שכולנו היינו שמחים לסקר רק אותו, את האוהד שאנו רואים לרוב בתרבויות ספורט אחרות מעבר לים. אדם שבא מאהבה ושאפשר לדבר איתו נטו על ספורט, מבלי לעסוק ברכילויות בשקל, סוכנים בעלי אינטרס או שחקנים עילגים. אדם שמכניס את התקשורת לפרופורציות מתאימות.

*

האם יש לנו תרבות כזו כיום בישראל? מישהו יצר כאן קלאסיקה ספורטיבית שתיזכר לדורות בשנים האחרונות? האם אפשר להבחין בסלבריטאים נוספים שביכולתם למשוך לספורט שלנו קהלים? בעולם הציני והאינטרסנטי בו אנו חיים, קשה למצוא דמויות כאלו, ודאי לא כאלו שפוקדות את מגרשי הספורט מאהבה נטו ולא מאינטרס לעוד תמונה בעיתון. הם לא מגיעים ולא מביאים איתם משהו מההילה שלהם לענף שכה זקוק לשיפור תדמית. ואנו נותרים לא רק עם דמויות הזויות אלא גם עם תקשורת שנאלצת לרדת לרמה של הדמויות האלו, פשוט כי אין כאן שום דבר אחר לסקר. וכנראה גם לא יהיה בזמן הקרוב…

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

כמה מחשבות על פוטבול לפני משחקי חד ההודיה
יא אללה שלך

6 Comments

נועם 28 בנובמבר 2013

הוא גדולה הוא חזקה

איציק 28 בנובמבר 2013

פוסטים אלו ודומיהם מבזים את שמו של אריק אינשטיין ואני לא מאמין שאתה מאמין למה שאתה כותב.
קים איל סונג, הנשיא הראשון של צפון קוריא נושא התואר "נשיאה הנצחי של הרפובליקה" (כולמר כל השאר הם רק ממלאי מקום) הינו בעל שמות רבים כמו מאמן הכדורגל הגדול של כל הזמנים וכותב האופרות הגדול בכול הזמנים. נו באמת, משהו מחוץ לצפון קוריאה מאמין בזה. אני מתקשה להאמין שבצפון קוריאה מאמינים בזה.
ספר לי במה תרם אריק אינשטיין לתרבות הספורט ובמיוחד לקבוצתו האהובה. האם בגללו הם שרים את השירים הנפלאים שלהם על שימעון או על פנאן… אני בטוח שלא היתה לו יד בזה ואף משוכנע שהוא נגעל מזה; האם הוא אחד הגורמים שבגללם טוענים שכמות השירים הללו פחתה… אני מסופק גם בזה. אולי הוא עשה למען הכדורגל אותו כה אהב, ולכן היה שותף למינוי חונטת הלוזונים… כמובן שלא.
כולם ידעו שהוא היה ספורטאי טוב, כולם ידעו על אהבתו לספורט וכולם (טוב, רובנו) מכירים ומעריכים את השירים והמערכונים הנפלאים שעוסקים בספורט. לכול זה לא היתה שום השפעה על תרבות הספורט בארץ, אבל היתה תרומה גדולה מאוד לתרבות שנוצרה במדינה… לכן התרבות במדינה במידה רבה הרבה יותר גבוהה מאשר הספורט. היתה לאריק אינשטיין קריירה מרשימה עם תרומה גדולה מאוד, אין צורך להמציא דברים שלא קיימים. זו הזנייה של הזכרון שלו, תפסיקו עם זה.

אופיר 29 בנובמבר 2013

איציק, אני מסכים איתך.
הגבול בין אבל אותנטי על אדם אהוב ובין פולחן אישיות מתחיל להחצות, ועדיף יהיה להתמקד באדם כפי שהיה: זמר מוכשר מאוד, אדם סימפטי (על פי העדויות) וחובב ספורט.

עידוקוליס ליפשיץ 29 בנובמבר 2013

אני נאלץ שלא להסכים לגמרי.
אריק איינשטיין לא ייסד את תרבות מערכוני הספורט ובטח שלא היה היחיד לעשות אותם.
ככה, במחי יומיים של הלל נשכח לגשש את המערכונים שלהם או כמובן לחבורת אולפן החנונים של הצ'מפיונס ליג שכבר קרוב ל-20 שנים מייצרים תרבות ספורט מהסוג שאתה מדבר עליה?
אמנם זו לא תחרות ואני בטח לא רוצה להשוות. אבל לפני ואחרי אריק איינשטיין היו אינספור תכניות בידור בנוגע לספורט וכו'.

חנן 29 בנובמבר 2013

איציק, ודאי שאני מאמין, אחרת לא הייתי כותב. תן לי לפחות את הקרדיט הזה, גם אם דעותינו חלוקות. לדעתי קצת נסחפת בביקורת על כל מה שנכתב על אריק איינשטיין וחבל: יותר משדיברתי עליו, דיברתי על האין-תרבות שיש לנו כאן ועל מצבה של התקשורת. אריק הוא משל למשהו שהיה יכול להפוך את תרבות הספורט כאן למעניינת יותר, בגלל היותו "מפורסם" שהגיע לספורט מתחום אחר.
אופיר, כנ"ל, ההתיחסות לאיינשטיין היא כמשל למשהו שחסר כאן בתרבות הספורט שלנו ו-ודאי שלא פולחן אישיות.
עידוקוליס, לא טענתי שאיינשטיין ייסד את מערכוני הספורט, טענתי שהמערכונים שלו הם הזכורים ביותר ושתרומתם חשובה ליצירת תרבות ספורט בישראל. אכן, גם הגשש תרמו משהו לחבילה, אבל הם עדיין בחיים. שימותו אני מניח שיהיה מי שיאזכר גם אותם. נכון, יש גם המון תוכניות בידור בתחום הספורט, אולם איש לא מצטט אותם כיום ולדעתי, ספק אם תרומתם שווה לתרומה של המערכונים שהוזכרו בפוסט.

עידוקוליס ליפשיץ 30 בנובמבר 2013

"הילד ענק!" , "טו סמולר דה השפלה", "נשרוף ת'מועדון" – איש לא מצטט?!
והיריעה עוד קצרה מלהזכיר את כל שראויים להיות ברשימה הזאת.
תרבות ספורט שכזאת, גם אם אריק אינשטיין יצר ואהב, היתה קיימת גם בלעדיו, לפני ואחריו.

Comments closed