ראש בראש (1) – אלעד בר-איתן

מאזני ניצחון והפסד במשחקים ראש בראש לא יכולים להיות מדד בלעדי לקביעת הגדול מכולם.

espn_federer_nadal_576

 

 

טור זה נכתב במקור לפני כשנתיים ולא פורסם בזמנו. כעת הוא עבר שינויים כדי להתאים אותו מבחינת הנתונים לתקופה שלנו. כמו כן, הטור הזה לא בא להכתיר שחקן זה או אחר כגדול בכל הזמנים אלא לקעקע את התפיסה (העקומה, לדעתי) שהרבה אנשים אוחזים בה ולפיה מאזני ראש בראש שליליים מול שחקנים מסוימים, שוללים משחקן מסוים את הזכות להיות ה- GOAT (Greatest of all Times).

 

חלק א'

אחת הטענות כאשר עוסקים תמיד בקביעת ה- GOAT בטניס, במיוחד בהקשר של פדרר, היא שלא ניתן להכתיר אותו ככזה עקב המאזנים השליליים שלו מול נדאל (בעיקר) ומול אנדי מארי. אלא מאי? בתחילת חודש פברואר בשנת 2012 התקיים חצי גמר טורניר רוטרדם כאשר פדרר שיחק נגד ניקולאי דוידנקו.
חוץ מזה שזה היה אחלה משחק, המשחק הזה לא אמור לעניין אף אחד היום. כן, דוידנקו היה קרוב מאוד לנצח את פדרר באותו משחק (כמו הרבה פעמים בעבר כמו שתיכף נראה) אבל זה לא העניין. אז מה כן?
המאזן…
המאזן בין פדרר לדוידנקו היה, נכון לפני המשחק הנ"ל, 16-2 לטובת פדרר. לכל הדעות מאזן חד צדדי ביותר.
ועדיין, המאזן הזה קצת מציק…למה? כי דוידנקו הוא השחקן היחיד בסבב (נכון לימים אלו) שיכול להתגאות במשהו שאף אחד אחר בסבב לא יכול: הוא מחזיק במאזן חיובי מול נדאל.
ולא, אל תביאו לי דוגמאות כמו דומיניק הרבטי או אלכס קורטג'ה שנדאל מפגר מולם ראש בראש.
נדאל שיחק מולם אולי 2-3 משחקים בכל הקריירה וגם זה כשהיה צעיר מאוד (פחות מגיל 20).
אני מדבר על דוידנקו כי הוא שיחק מול נדאל 11 פעמים, בהחלט משהו שניתן לדבר עליו.
הנה כמה נתונים על הראש בראש שלהם:

  1. דוידנקו מוביל 6-5.
  2. המשחק הראשון בניהם היה בטורניר סוף השנה של 2006, נדאל ניצח בשלוש מערכות.
  3. המשחק האחרון בניהם היה בטורניר מדריד 2012, נדאל ניצח בשתי מערכות קלות.
  4. מתוך 11 משחקים, 4 היו על חימר (נדאל ניצח בכולם) ו- 7 היו על משטחים קשים (אתם יודעים כבר לחשב כמה דוידנקו מוביל שם).
  5. 8 מתוך עשרת המשחקים היו בטורנירי מאסטרס, בהחלט טורנירים חשובים (2 מהם בטורניר סוף השנה). עוד 3 היו בטורנירים קטנים יותר.
  6. אז כפי שניתן להבין, אף אחד מהמשחקים לא היה בגראנד סלאם ואף אחד לא התקיים בפורמט של הטוב מ- 5 מערכות.
  7. ולבסוף – למעט המפגש האחרון והמשחקים של טורנירי סוף השנה ורבע גמר אחד, 7 משחקים היו או בחצאי גמר (4) או בגמר (3).

טוב, בסדר, אז דוידנקו שחקן טוב ויש לו קלף טוב מול נדאל. מה הנקודה?
אני חוזר למשפט שכתבתי כמה שורות למעלה: פדרר מוביל על דוידנקו 16-2 (ולאחר המשחק הנ"ל ברוטרדם, 17-2). איך זה יכול להיות שפדרר שולט בצורה כל כך אבסולוטית מול דוידנקו בעוד שמול נדאל הוא מפגר 10-22? עניין של מאצ'-אפ תגידו? יש בזה משהו ואני מאמין שיש חשיבות למאצ'-אפ בטניס אבל זה לא הכול…

*

זה קצת הציק לי אז הלכתי לבדוק קצת נתונים לעומק…איך נגמרו המשחקים של פדרר נגד דוידנקו?
מתברר שלא מעט משחקים בניהם נגמרו בתוצאות מאוד צמודות או לפחות כאלה שיכלו להיגמר אחרת.
דוגמאות? בבקשה:

  1. שמינית גמר מילאן 2002 – פדרר ניצח 6-3, 6-7(4), 7-5.
  2. סיבוב ראשון מיאמי 2004 – פדרר ניצח 6-2, 3-6, 7-5.
  3. רבע גמר רוטרדם 2005 – פדרר ניצח 7-5, 7-5.
  4. רבע גמר אוסטרליה 2006 – פדרר ניצח 6-4, 3-6, 7-6(7), 7-6(5).
  5. חצי גמר רולאן גארוס 2007 – פדרר ניצח 7-5, 7-6(5), 7-6(7).

אם ניקח לדוגמא משחקים כמו אוסטרליה 2006 וצרפת 2007, אלו בהחלט משחקים שנקודה לפה או לשם בשובר השוויון יכולה הייתה לשנות את כל המשחק.

אז מה בעצם אני מנסה לומר בכל זה?

שראש בראש זה לא הכל…כי כשמסתכלים במאזן ראש בראש רואים מספרים, כמה כל אחד ניצח.
לא רואים דקויות, לא רואים כמה באמת יכול היה משחק נתון להיגמר אחרת. נכון שבסופו של דבר התוצאה היא מה שקובע אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהשחקן שממול יכול היה לצאת מנצח באותה מידה.
ובנוסף, כמו שראינו, יש את מאזן הראש בראש של אותו שחקן בדיוק מול יריב אחר, אלמנט היוצר משולש שקצת מקשה להכריע מי יותר טוב.

*

ועכשיו, בואו נשחק בנדמה לי:

  1. כולם יודעים שנדאל מוביל 22-10 מול פדרר ראש בראש.
  2. מתוך 32 משחקים, 10 שוחקו בגראנד סלאם (נדאל מוביל 8-2).
  3. כולם גם יודעים (בעיקר אוהדי פדרר) שמתוך 32 המשחקים בניהם, 15 התקיימו על חימר, המשטח החזק יותר של נדאל ללא ספק (נדאל מוביל 13-2 על חימר).
  4. ולבסוף, מתוך ה- 15 על חימר ו- 10 בגראנד סלאם, 5 שוחקו ברולאן גארוס כאשר 4 מתוכם בגמר.

עכשיו, בואו נחשוב שלפני כל אחד מארבעת הגמרים בצרפת, פדרר אומר לעצמו: "מה אני צריך את זה? הרי הסיכוי שלי מולו על החול בצרפת הוא קטן מאוד…בוא נפסיד בכוונה ונמנע את המבוכה".

נשמע הזוי, נכון? בהחלט. ספורטאי מקצוען כנראה אף פעם לא יחשוב כך אך עדיין, בשביל התיאוריה…
אז מה יוצא לנו אם זה אכן היה כך? פדרר היה מפסיד בשנים 2006-2008 ו- 2011 בחצי הגמר ומעולם לא מופיע לגמר מול נדאל בצרפת.

האם זה היה גורע ממנו את אחד התארים הבכירים שיש לו? לא.
האם היינו חושבים שהוא שחקן פחות טוב? אולי, קצת (הרי זה אחד הדברים שזוכרים לסמפראס – חוסר ההצלחה בצרפת). אך עדיין, פדרר זכה ב- 2009 אז אי אפשר להגיד שהוא כישלון מוחלט על החימר…

ומה עם מבחן התוצאה שאנו כה מחשיבים? אהה…פתאום התמונה קצת שונה:

  1. המאזן בניהם משתנה ל- 18-10, הרבה פחות חד צדדי ממה שהוא כיום.
  2. המאזן בניהם בגראנד סלאם מתקזז ל- 4-2 בלבד לטובת נדאל.
  3. פדרר עדיין נשאר עם 17 מייג'ורס ביד, נדאל לא בטוח נשאר עם 13 (כי מי יודע מה היה קורה אם פדרר לא עוצר את נולה בחצי הגמר של צרפת 2011, אולי היה מחזיק כעת גראנד סלאם קלנדרי. או אולי שנת 2007, אם פדרר מפסיד בחצי לדוידנקו… J)

ובהחלט מבחינה היסטורית, כיוון שרואים רק תוצאות ומספרים, זה נותן תמונה אחרת לגמרי אם פדרר מחליט היום לתלות את המחבט.

רוצים עוד דוגמא לראש בראש שלא משקף כלום במציאות? בבקשה.
אנדי מארי מוביל על פדרר ראש בראש 11-9. מישהו באמת מאמין שהוא יותר טוב בגלל זה?
ובכל זאת, הינה הסתכלות מפוכחת יותר אשר תלויה בהקשר הזמן:
4 ניצחונות (רצופים, אגב) של מארי היו בסוף 2008 (לאחר ההפסד בגמר בארה"ב לפדרר) ותחילת 2009.
סוף 2008 ותחילת 2009 הייתה תקופה מאוד חלשה עבור פדרר. הוא בהחלט הגיע לפיק מסוים אחרי הניצחון בארה"ב 2008 והיה בדאון רציני אחרי ההפסד לנדאל בגמר אוסטרליה 2009.

*

הנקודה שאני מנסה להבהיר, במקרה הזה, היא שיש גם משקל לממד הזמן בו נערכו המפגשים בין השחקנים, מעבר לתוצאות. יכול להיות ששחקן מסוים יחווה תקופה מאוד רעה בקריירה ובמשך תקופה זו, ישחק מס' גדול של פעמים מול שחקן אחר ויפסיד לו, דבר אשר בסופו של דבר ייצור לו מאזן ראש בראש שלילי מול אותו שחקן. אבל אם נותנים להקשר הזמן בו נערכו המפגשים תפקיד, התמונה משתנה.

אם נסב את הנושא ליריבות פדרר-נדאל, הרי שבשנת 2008 שהיא אחת החלשות של פדרר (זוהי השנה בה הפסיד הכי הרבה ליריבים שאינם בטופ 4 עד אולי השנה הנוכחית שהייתה חלשה מאוד), הוא הפסיד לנדאל 4 פעמים בתקופה של 3 חודשים, כולל הגמר האגדי בווימבלדון.

טוב, אני חושב שהנקודות שרציתי להעביר ברורות ואפשר לעצור כאן.
בחלק השני של המאמר אביא היבט נוסף ומעניין לנושא אך מזווית אחרת והיסטורית יותר.

ליגת שוקי ההון - עוד קצת על 2014
בסימן ארבע - יניב פרנקו

33 Comments

מתן גילור 22 בדצמבר 2013

אלעד, אחלה פוסט.
אני ממש מסכים עם רוח הדברים. ראש בראש, במקרה הטוב, זה מיני ברייק ולדעתי אנחנו אפילו לא הגענו לשובר שוויון, אפילו אם נדאל ישווה את מספר המיג'ורס, כפי שאם קובי בראיינט יזכה בעוד אפילו הוא לא יכנס לשובר שוויון עם מייקל ג'ורדן, אבל זה לא הדיון, אז נשים את זה בצד לעת עתה.
היתה עונה בליגת האלופות, שבשלב הבתים השני (אז לא היתה שמינית, אלא 2 שלבי בתים), באיירן ניצחו את ריאל 4-1 בחוץ ו-2-4 בבית.
הקבוצות נפגשו עוד פעם בשלב חצי הגמר (אולי רבע, לא בטוח). ריאל ניצחה 0-2 במדריד ובאיירן 1-2 במינכן. בסופו של דבר ריאל זכתה בגביע אירופה, למרות שראש בראש מינכן הביסה אותה באותה העונה, וזה בעצם מה שיירשם בספרי ההיסטוריה (כלומר זהות מניפת הגביע).

אלעד ב.א. 22 בדצמבר 2013

מתן – תודה על המחמאה.

דוגמא יפה…לא הכרתי את העונה המדוברת. מעניין באיזו שנה זה היה.
יש עוד הרבה דוגמאות דומות שאני זוכר מהמקבילה של הכדורסל (אולמפיאקוס של דיוויד ריברס בשנת 1997 ישר קופצת לראש-הם שיחקו בינוני כל העונה אבל בהצלבות נתנו משחקים חלומיים ועברו 2 שלבים ללא יתרון ביתיות ולקחו גביע).

וזה בערך מה שציינתי, שבסוף אנחנו מסתכלים על מספרים ותארים אבל אם מפרקים את זה לניואנסים קטנים יותר, מגלים פתאום זוויות מעניינות (כמו שתראה בחלק הבא של המאמר בעוד כמה ימים).

דורפן 22 בדצמבר 2013

אם אתם רוצים לדעת מה יחשבו אנשים בעוד שלושים שנה, תחזרו שלושים שנה לאחור ותראו מה חושבים על אנשים ששיחקו אז. הם לא זוכרים שלג'ימי קונורס היו שיאי שבועות במקום הראשון. הם גם לא החשיבו את רוי אמרסון כגדול בהיסטוריה למרות שהחזיק בשיא הסלאמים. הם זוכרים שכשהיה משחק חשוב – ביורן בורג ניצח. וכעשור לפני זה כשהיה משחק חשוב רוד לייבר ניצח.

משחקים מול דווידנקו הם מקריים.

משחקים בין דג'וקוביץ-נדאל-פדרר-מארי הם חשובים. נדאל שולט מול כל אחד מהם לחוד ומול כולם ביחד בצורה מוחצת ובלתי ניתנת לערעור. אפילו מול דג'וקוביץ ששלט מולו לתקופה. וזה מה שיזכרו אנשים. כי אנשים לא משננים כל שבוע שיאים וקוראים דירוגים. הם זוכרים את המשחקים הגדולים.

הם יזכרו שטניס משחקים 685995 דקות ובסוף נדאל מנצח.

במלים אחרות. הם זוכרים קצת את הטכניקה והאסטטיקה. אבל הם בעיקר זוכרים את הווינרים.

איציק 22 בדצמבר 2013

אני חושב שאתה מאוד מוטה. כמובן שזוכרים את המשחקים הגדולים והיריבויות הגדולות, וכמובן שאת המאבקים מול דוידנקו ישכחו, אבל את הסיגנון לא ישקחו, כמו שלא שוכחים שאדברג, לנדל, או סמפראס. גם את מספר הגראנד סלאמים זוכרים אפילו יותר מהיריבויות במיקרים רבים. לכן, יש צדק בידבריך, אך רחוק מלהיות צדק מוחלט. יש לי הרגשה שאתה לצד נדאל :-)

אלעד ב.א. 22 בדצמבר 2013

דורפן-יש לך נקודה טובה…אפילו חזקה בדבריך.
אני אישית חושב שהעובדה שנדאל מוביל מול יריביו לצמרת בראש בראש מראה שהוא שחקן מצוין.
בד בבד, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא הפסיד במהלך שנות השיא שלו הרבה פעמים מול יריבים נחותים. יותר מאשר יריביו לצמרת.
כלומר, פדרר בשנות השיא וג'וקוביץ' במהלך שנת 2011 היו הרבה יותר דומיננטיים.
אני חושב שהגדולה של נדאל היא בעיקר בעובדה שהוא יודע לחזור.
לחזור מפציעות, לחזור מפיגורים, לחזור מ- 7 הפסדים רצופים מול ג'וקוביץ' בשנת 2011 ותחילת 2012…לחזור זו גדולה בפני עצמה.

ועדיין, אני חושב שבמבחן הזיכרון, יזכרו יותר את פדרר מאשר את נדאל. יזכרו שנדאל היה הקריפטונייט שלו, בגדול.
אבל מי שלקח את הטניס למחוזות אחרים הוא מי שייזכר ובהקשר הזה פדרר מוביל בבטחה.

TD 23 בדצמבר 2013

לפדרר אין מזל, שנדאל צעיר ממנו ב-5 שנים ולא נותן לו לפרוש בשקט

לנדאל אין מזל, שהוא צריך כל הקריירה לרדוף אחרי השיאים של פדרר

לפדרר יש מזל, שדג'וקוביץ קיים

לנדאל יש מזל, שפדרר ממשיך הציב לו אתגר וסיבות לחזור מהפציעות

ובעיקר, לנדאל יש מזל שאין אף כשרון כפדרר, רעב וצעיר ממנו ב-5 שנים, שמאיים להשתלט על הסבב. אני בספק כמה בני גילו (דג'וקוביץ/מארי) באמת יכולים להתמודד עם העקשנות שלו.

היסטוריון לענייני ספורט . 23 בדצמבר 2013

אהבתי

יהויכין פנדלוביץ' 23 בדצמבר 2013

הגבתי כבר ברוח זו בעבר, ואעשה זאת שוב.
מה שיזכרו זו קריירה בשלמותה, לא כשהיא עוד משוחקת.
זאת, כשירצו בעתיד להביא דוגמה לשחקן שלא נשבר, שנלחם עד הסוף המר ומתיש את יריביו, כשידברו על עילוי מנטלי- יביאו את נדאל. לא סתם הוא הספורטאי הספרדי הגדול ביותר.
אבל, כשאומרים "טניס" אומרים "פדרר". הוא האיש שחיבר כ"כ הרבה אנשים בעולם למשחק הזה. הוא הגדיר מחדש את הרמה המקצועית הנדרשת (מה שנדאל עשה בתחום המנטלי). הוא שם נרדף לטניס, ונחשב כבר לא מעט שנים כשגריר שלו.
כשישאלו עוד 50 שנה איך אמור להיראות טניסאי, התשובה תהיה "פדרר". וזה אומר הכל

יהויכין פנדלוביץ' 23 בדצמבר 2013

*תיקון לשורה השלישית: 'ובכל זאת…'

אלעד ב.א. 23 בדצמבר 2013

TD ופנדלוביץ'

הנקודות שהעליתם יפות ונכונות. אהבתי לקרוא.

ועדיין, וזה נכון גם לתגובה של דורפן למעלה, לא התייחסתי במאמר הזה להיבטים כאלו כלל.
הנקודה הייתה לספק זווית קצת אחרת להסתכל על הדברים.

אם ניקח לדוגמא את הגמר ברומא 2006 ששוחק בשיטת הטוב מחמש.
פדרר הפסיד שם בכמה שוברי שוויון כולל במערכה החמישית כמדומני.
נקודה לפה או לשם הייתה משנה את המשחק הזה ואולי את כל הדינמיקה של ההתמודדות בינהם, בודאי על חימר.
את ההבדלים הקטנים האלו אנחנו לא רואים ואף אחד לא זוכר.
אבל אם מפרקים דברים כאלה לגורמים קטנים, מגלים היבטים מעניינים.

גיל 23 בדצמבר 2013

אלעד, אני מסכים איתך בחלק גדול מהטענות שלך אבל אתה שוכח דבר אחד. גם אם תוציא את החימר, במשחקים ראש בראש ביניהם אחרי שנדאל השתווה לפדרר פחות או יותר נדאל שיחק יותר טוב ברוב המשחקים. פדרר התקפל ולא שיחק כמו שהוא בשיאו. רואים בבירור שוב ושוב איך נדאל מתסכל את פדרר. יש להפסיד אחרי מאבקים הירואיים אבל בחלק גדול מהמשחקים נדאל פשוט שבר את פדרר (ואני מעריץ גדול של פדרר וחושב שהוא עדיין יותר טוב בסיכום הכללי).

אלעד ב.א. 23 בדצמבר 2013

אין ויכוח בכלל…אני בהחלט חושב שפדרר יותר טוב ומסוגל לנצח את נדאל למרות שיש לו בעיה במאצ'-אפ מולו.
אבל…
נדאל בשלב מוקדם מאוד בקריירה התביית על פדרר כי ידע שהוא האלפא דוג והצליח לתת את הטון במפגשים מולו. עזרה לו מאוד העובדה שרוב המפגשים שלהם בשנים 2005-2008 היו על חימר (10 מתוך 17).
אני תמיד מצטער על העובדה שהסלאם הראשון מחוץ לצרפת/ווימבלדון שהם שיחקו בו היה רק ב- 2009, אחרי שהדעיכה של פדרר כבר התחילה.
לאחר ההפסד בווימבלדון 2008 ואוסטרליה 2009, פדרר כבר האמין פחות מולו. הוא עדיין חשב (ולדעתי גם כיום זה המצב) שביום נתון, אם הוא ישחק את ה- A Game שלו, הוא ינצח.

וזאת בדיוק המטרה של הטור הזה: ראש בראש נדאל יותר טוב מפדרר. בגלל מאצ'-אפ, בגלל מנטליות, בגלל הרבה דברים.
אבל האם זה שולל מפדרר את הזכות להיחשב כגדול מכולם?
לדעתי לא.

גיל 23 בדצמבר 2013

אלעד, אז למה פדרר לא השיב בחזרה מלחמה והתביית על נדאל? הוא עדיין היה צעיר והיה ברור שנדאל הוא שחקן על. התשובה היא שהוא ניסה ולא הצליח. תשווה את זה לתגובה של נדאל לעלייה של ג'וקוביץ' ותראה את ההבדל בין השניים. שחקנים גדולים יודעים להתאים את עצמם לנסיבות. פדרר לא עשה את זה היטב. זה לא שולל בהכרח את היותו להכי גדול אבל בהחלט נקודה לרעתו. כרגע היתרון שלו הוא בעיקר בסלאמים. אם נדאל יעבור אותו אני חושב שלא יהיה ויכוח.

אלעד ב.א. 23 בדצמבר 2013

כתבתי את זה בתגובה אחרת…פדרר מאמין (וכך ניכר מהראיונות איתו, אפילו כיום) שמול נדאל ביום נתון, אם הוא נותן את הטופ שלו הוא מנצח בלי בעיה.

הבעיה היא שזה לא קורה הרבה. אחת לכמה משחקים.
שחצנות של אלוף…כנראה.

גיל 23 בדצמבר 2013

הוא יכול להאמין כמה שהוא רוצה. העובדה שהוא לא מפגין משחק שיא נגדו ונדאל כן מראה שאו שנדאל טוב יותר בהתאמות, או שלפדרר יש בעייה מנטלית נגדו. ואי אפשר לייחס את זה לזה שהוא מעבר לשיאו. גם מעבר לשיאו הוא נתן משחקים אדירים נגד שחקנים אחרים אבל איכשהו נגד נדאל מעט מאוד.

אחד 23 בדצמבר 2013

לג'וקוביץ אין מאזן חיובי מול נדאל?

אלעד ב.א. 23 בדצמבר 2013

לא…כרגע 22-17 לטובת נדאל.
מאז תחילת 2011, ג'קוביץ, מוביל 10-6.

לדעתי הוא יעבור את נדאל.

היסטוריון לענייני ספורט . 23 בדצמבר 2013

יש לי תוספת שכבתי בעבר (כנראה במקום אחר).
והיא משמעותית מאד.
למאזן החיובי של נאדל מול פדרר ישנם שני הסברים משמעותיים.
1. ברוב המפגשים ביניהם נאדל היה בשיאו ופדרר מעבר לשיא.
בשנים הגדולות באמת של פדרר היו פחות מפגשים וגם מה שהיה היה בחימר שזה המשטח של נאדל.
2. פדרר גדול מנאדל :
צריך להסביר.
ולכן אני כאן.
היו הרבה מאד מקרים בעבר בעיקר בווימבלדון ובטורנירי מגרשים קשים שונים שנאדל פישל והודח עוד לפני שהוא נתן לפדרר את התענוג להדיח אותו. פדרר לעומת זאת במשך שנים רבות גם בעונות הפחות טובות וגם במשטחים היותר חלשים שלו (חימר ) מצא את הדרך להגיע עד למפכש ראש בראש מול נאדל. ושם ברולאן גרוס זה כבר לא היה כוחות.

במילים אחרות הייתי שמח לו היה מישהו מרים סטיסטיקה של המפגשים שנמנעו ביניהם ולראות מיהו האשם. (אני מסתפק בטורנירי דראנד סלאם בין השנים 2005-2010 ).
במילים אחרות פדרר היה בשיאו גאון במיוחד של דשא.
נאדל היה ועודנו גאון חימר.
פדרר למרות הקשיים שלו בחימר ידע להגיע לגמרים בטורניר אחר טורניר ושם זה נעצר רק מול הגאון נאדל.
נאדל לא נתן את התענוג הזה לפדרר שהרי למרות שני זכיות בווימבלדון בשנים האחרות הוא לא התקרב ע"פ רוב אפילו לגמר ומכך הוא מנע את התענוג הגדול של פדרר לנצח דווקא אותו.
מקווה שהנקודות הובנו כיאות.

אלעד ב.א. 23 בדצמבר 2013

יש לך נקודה בדבריך…דורפן שולל את התיאוריה הזאת שגם אני העליתי כמה פעמים אבל אני חושב שיש בה אמת.

אני אכתוב על זה טור מתישהוא, ספציפית עם התייחסות לנקודה הזאת.
אולי אפילו כחלק ג' לטור הזה (לא תוכנן אבל נושא שתמיד מעניין).

היסטוריון לענייני ספורט . 23 בדצמבר 2013

אשמח ואשמח להגיב.
אני זוכר שלפני מספר שנים ובזמן אמת שמתי לב לכך.היה לי חבר שהיה בעד נאדל אני נשארתי פדרר. שמתי לב כל הזמן שפדרר מצליח להגיע לגמרים במשטחים שבהם היה ברור מראש שהוא לא יוכל לתת פייט לנאדל.במיוחד ברולאן גרוס.חיכתי כמו ילד בחנות ממתקים למפגש הגומלין בווימבלדון ו….נאדל לא בא.
בנוסף חייבים לציין כשנאדל כבר הגיע למפגשים הללו זה כבר היה פדרר האחר שמעבר לשיא.

יהויכין פנדלוביץ' 23 בדצמבר 2013

לפדרר אין קשיים על חימר. לדברי טוני נדאל הוא אחד מחמשת שחקני החימר הגדולים בכל הזמנים (זכייה, 4 גמרים ו2 חצאי גמר לא הולכים ברגל).
בעצם, יש לו קושי אחד על חימר. קוראים לו נדאל…

אלכס דוקורסקי 23 בדצמבר 2013

אלעד, יופי של טור שנכתב בזמן הראוי, כשבוע לפתיחתה של עונת הטניס.
הייתי רוצה להתייחס מעט לניקולאי דאווידנקו, שתיארת את מאזן משחקיו מול נדאל ופדרר לשם נימוק טענתך.ניקולאי הוא אחד השחקנים האהובים עליי בסבב. נתוניו הגופניים צנועים למדי, בהשוואה למרבית השחקנים כיום.גובהו הוא 1.77. בשנים האחרונות קשה למצוא בין עשרת השחקנים המדורגים ראשונים כאלה שמתחת למטר ושמונים (דוויד פרר הוא דוגמא יוצאת דופן, שסגנון משחקו מזכיר לי, בור בהיבט המקצועי של הענף, את דאווידנקו). השחקן ממוצא אוקראיני (שקיבל אזרחות רוסית רק בגיל 18)נע, בשיאו, בצורה יוצאת דופן על המגרש והגיע לכדורים מאוד קשים. חבט מדויק מאוד לאורך הקו ובאלכסון בגב היד ובכף היד. בנוסף, היה בעל הגשה חזקה מאוד ומדויקת, שאופיינית לרוב לשחקנים גבוהים יותר. תמיד היה אגרסיבי וניסה לתקוף את היריב. כל זאת עשה בעיקר על המשטחים הקשים ועל החימר, שם הגיע ארבע פעמים לחצי הגמר, ופחות על דשא (אולי לא הסתגל למשטחים הללו, עקב התקופה המאוד קצרה שבה משחקים עליו). לא מעט שחקנים רוסים מוכשרים משחקים כיום בסבב, אבל נראה שעוד ארוכה הדרך עד שישחזרו את הישגיהם של דאווידנקו ומיכאיל יוז'ני, כשאחרון משחק נהדר גם כיום, בגיל 31. על זכיות במייג'ורס, כפי שעשו קפלניקוב וסאפין, כרגע אין טעם להרחיב את הדיבור.

מכל מקום, לשיאו הגיע בסוף שנת 2009, אז זכה במאסטרס בשנחאי וניצח בטורניר סוף השנה בלונדון, כשגבר בחצי הגמר על פדרר ובגמר על האלוף הטרי של היו. אס. אופן, חואן מרטין דל פוטרו. ההגרלה לגראנד סלאם הראשון של שנת 2010, באוסטרליה, זימנה לו מפגש ברבע הגמר מול רוג'ר פדרר. דאווידנקו, כאמור, היה בכושר נהדר ורבים תהו האם יצליח גם הפעם לגבור על השוויצי. ניקולאי ניצח את המערכה הראשונה והוביל, נדמה לי, 3:1 (כלומר שבר הגשתו של פדרר) בשניה. מנקודה הזו, משום מה, המומנטום השתנה בצורה קיצונית. פדרר החל לשחק מדויק יותר והפחית את מספר שגיאותיו בעוד שדאווידנקו הוריד את רמתו. פדרר, שניצח 3:1 את ההתמודדות, המשיך התקדם בטורניר וזכה בו, לאחר נצחונות על טסונגה ומארי. זהו המשחק, לדעתי, שבעקבותיו חלה נסיגה משמעותית אצל ניקולאי. הוא סבל מפציעות וירד משמעותית בדירוג.

למרות הישגיו היפים, נראה שדאווידנקו, שמלווה תמיד באחיו אדוארד שמאמן אותו מגיל צעיר, לא זכה להכרה משמעותית, הן במדינה אותה הוא מייצג והן בסבב המקצועני. ייתכן שהדבר קשור להיותו מעין "אנטי כוכב", בחזותו ובמיעוט ראיונותיו לתקשורת. אולי גם כיוון שנחשד במעורבות בפרשת הטיות המשחקים לפני כששבע שנים, פרשה שממנה זוכה לחלוטין.

מתן גילור 23 בדצמבר 2013

פדרר הסביר את המפנה שחל באותו משחק כבר בסופו. הוא אמר שהחום הקשה עליו מאד והוא רק חיפש את הצל. ככל שהשמש שקעה והצל כיסה חלקים נרחבים יותר מהמגרש הוקל לו והוא התעסק בטניס במקום בניסיונות להתקרר.

TD 23 בדצמבר 2013

היכולת המרשימה ביותר של דוידנקו היא חבטה מוקדמת בכדור (on the rise). זוהי אחת הגישות הטובות יותר מול נדאל כיוון שהיא מונעת מנדאל את זמן התגובה (הכדור חוזר אליך בזמן קצר מהרגיל) שהוא כל כך אוהב, וגם מבטלת יתרון גדול של חבטת הטופ-ספין – עליית הכדור לגובה לאחר המגע במשטח (קשה יותר להחזיר כדור גבוה).
זו עוד אומנות נשכחת שמעטים שולטים בה בתקופתנו, כאשר סגנון המשחק מקדש החזרת כמה שיותר כדורים במשך כמה שיותר שעות ובמרחק כמה שיותר גדול מהרשת.

אלכס דוקורסקי 24 בדצמבר 2013

TD, תודה על הארת הנקודה הזו.

אלעד ב.א. 23 בדצמבר 2013

אלכס-תודה על תגובתך.
דווידנקו אכן שחקן מצוין, כנראה במקום מוביל בקטגוריה "השחקנים הטובים שמעולם לא זכו בסלאם", יחד עם דויד פרר ועוד כמה.
את המשחק הספציפי שאתה מדבר עליו אני יותר מזוכר. נשארתי בבית במיוחד כדי לראות אותו והייתי בטוח במהלך המערכת השנייה שפדרר מפסיד. השינוי התחיל אחרי הפסקת שירותים של פדרר וכאילו פתאום עלה שחקן אחר לגמרי. פדרר הישן.
מתן כתב לעיל את מה שאמר פדרר במסיבת העיתנואים-מדויק לחלוטין.
אמת או לא אי אפשר לדעת אבל עם תוצאות קשה להתווכח.
רגע השיא של דווידנקו אכן היה טורניר סוף השנה בלונדון.
ניתן היה לראות את האושר על הפנים שלו בטקס הסיום.
ואפשר גם לומר בהקשר הזה שהוא מחזיק בתואר היחיד שעדיין חסר לנדאל באמת.

TD – אתה צודק לגמרי. מפליא שכל השחקנים (כנראה) יודעים את זה אבל לא מיישמים. כנראה שקשה מאוד ליישם את זה בעקביות.
אגב, יש באז רציני עכשיו, כאשר ג'וקוביץ' החתים את בקר כמאמן ופדרר התאמן שבוע שלם בדובאי עם אדברג (ואולי יחתים אותו כמאמן גם כן) שהסיבה ששניהם פנו לשחקנים האלו היא כי גם בקר וגם אדברג היו שחקני התקפה מובהקים.
הרי גם פדרר וגם ג'וקוביץ' יודעים שהבעיה הגדולה שלהם זה נדאל. אחד את השני הם יכולים לנצח ביום נתון בלי בעיה כי המאצ'-אפ שלהם כמעט מושלם. אבל מול נדאל צריך משהו אקסטרה.
והם כנראה מקווים ששחקני העבר האלה ידעו לתת להם בתקופה הנוכחית בקריירה את האקסטרה הזה.

TD 23 בדצמבר 2013

אני חייב לומר שאני סקפטי לגבי עניין המאמנים האלה. עד כמה שידוע לי, שניהם לא אימנו בעבר. כמו כן, שניהם שיחקו בסגנון שונה לחלוטין מזה המשוחק היום. אני אולי יכול לקבל שהם עשויים לתרום משהו בצד המנטלי… אבל אני עדיין סקפטי (במיוחד לגבי בקר שמפרשן ב-BBC את ווימבלדון והוא נשמע לי ליצן שנהנה מאור הזרקורים).

דג'וקוביץ יודע איך לנצח את נדאל. הסיבה שנדאל ניצח אותו (ב-6/9 האחרונים) היא שדג'וקוביץ לא הצליח לשמור על הרמה הגבוהה שהציג קודם ולא בגלל שנדאל הביא משהו חדש למשחק. (אולי באמת הוא צריך עזרה בצד המנטלי).
פדרר, אני לא באמת חושב שיש לו בעיה. הוא כבר זקן מדי ללמוד טריקים חדשים והוא כבר לא יכול באופן קונסיסטנטי להתמודד עם הפיזיות של שניהם. רק הבלחות פה ושם. זה כמובן לא אומר כלום על יכולתו מול שאר הסבב ובשביל זה הוא לא צריך את אדברג, הוא רק צריך לרצות.

אלעד ב.א. 23 בדצמבר 2013

לא בטוח שמאמן קלאסי זה מה ששחקן בקליבר שלהם צריך.
לפעמים, דווקא שחקני עבר יודעים כמה טריקים שיכולים להוות שובר שוויון. הרי הם היו במעמדים כאלה.

לגבי נולה-ודאי שהוא יודע את הנוסחה המדויקת לנצח את נדאל.
למען השם, אם לא נגיעה טיפשית ברשת השנה הוא כבר היה אלוף רולאן גארוס והראשון שמדיח את נדאל בלי תירוצים של פציעה מצד הספרדי.
ועדיין, מה שקרה בארה"ב הוא מוזר.
אחרי שהפסיד את נקודות השבירה לזכותו, ג'וקוביץ' התפרק לחלוטין, נשבר והפסיד את המערכה השלישית וברביעית בכלל לא עלה לשחק.
כנראה שיש משהו נוסף…ואולי בקר יכול להביא את המשהו הנוסף הזה.

מבחינת פדרר-השנה זה להיות או לחדול. אם השנה הוא יצליח להוות איום ואולי לקחת סלאם (עם עזרה מאלת ההגרלות ככל הנראה), הוא כנראה מבטיח את השיא שלו.

אלכס דוקורסקי 24 בדצמבר 2013

מי יודע? במקרה של מאמן, שהיה שחקן גדול (לנדל), זה הצליח יפה.

TD 26 בדצמבר 2013

אכן, אבל במקרה של מארי, לנדל לא מונה אחרי הצלחה כבירה אלא לאחר תקופה ארוכה של מאמץ ללא תוצאות. מארי באמת היה צריך את זה.

כוכב עליון 24 בדצמבר 2013

כמה שנות חיים אנחנו מבזבזים על דירוגים שאי אפשר לקבוע נחרצות. פדרר או נדאל. רונאלדו או מסי. פלה או מראדונה. כמו בהרבה דברים בחיים זה שאלה של טעם שאף צד לא יוכל לשכנע את השני. אגב, גם הויכוח הנפלא והמרגש איזו ליגה טובה יותר. למרות שהדיון פה מרתק. לא פחות.

אלעד ב.א. 24 בדצמבר 2013

לפעמים הדיון הוא לשם הדיון.
:-)

the bird 28 בדצמבר 2013

כתבה שלמה כדיי להגיד שפדרר יותר טוב מנדאל
בגלל שהוא הפסיד לו בגמרי גראנד סלאם????
כנראה שמישהו פה לקח חומר טוב לפניי הכתבה
אפשר גם???
(זה תמצות התגובה של דורפן)

Comments closed