בוא לריו (כדורעף חופים) – רינת ורדי

אז מה, פייגה והילמן יהיו בריו?

790px-Beach_volleyball_ball

 

הקהל מריע, דגלי ישראלים מתנופפים ביציע, ושני שחקנים מאושרים אוחזים במדליה אחת חזקה מהכל, זה החלום של שני השחקנים הצעירים והמבטיחים אריאל הילמן ושון פייגה.

אריאל הילמן בן ה-27 (28 בקרוב) ושון פייגה בן ה-25 נחשבו עד לפני כשנתיים כשני שחקנים מוכשרים ביותר בכדורעף האולמות, שניהם שחקו בעבר בקבוצת מכבי תל אביב וייצגו אף את נבחרת ישראל בכדורעף.

שון פייגה החל את הקריירה שלו במכבי תל אביב בעמדת המנחית, תחת פיקודו של זוהר בר נצר הוא זכה עם הקבוצה ב-3 דאבלים רצופים, בשנת 2010 רצה לקדם את הקריירה שלו ולנסות להגיע לרמות הגבוהות באירופה,  אז הוא יצא לחו"ל לקבוצת Seoul Woori Capital Dream Six הדרום קוריאנית, שם עבר לשחק בעמדת הקבלן וכך שיפר משמעותית את משחק ההגנה שלו, לאחר מכן עוד חזר לשחק עוד עונה במכבי תל אביב והעפיל איתם לרבע גמר גביע האתגר האירופאי.

אריאל(אריק) הילמן שגדל בעמק חפר החל את כניסתו לעולם הכדורעף בקבוצת הנערים של הפועל המעפיל בעמדת המנחית, כאשר סיים את התיכון להפועל המעפיל לא היה כסף להשאיר אותו, שרגא שמש, יו"ר מכבי תל אביב וזוהר בר נצר המאמן, הגיעו לביתו של השחקן וביקשו ממנו להצטרף למכבי תל אביב. הילמן עוד התלבט, כי כל משפחתו הייתה אדומה, אבל בסופו של דבר הוא חתם בקבוצה שהפכה עבורו למשפחה. בעונת 2005 הוא עלה מהספסל, ב2006 הוא כבר היה בשישייה, ב-07/08 הוא כבר היה חלק בלתי נפרד מהקבוצה והוביל אותה לשלושה דאבלים רצופים ונבחר אף לשחקן המצטיין בשנת 2008, אח"כ שיחק בקבוצת גוטה הגרמנית.

על חוויתם של השניים בקבוצת מכבי תל אביב הם אומרים: "כששיחקנו במכבי תל אביב היינו קבוצה מאוד מגובשת. חלק מהשחקנים ששיחקו איתנו עדיין משחקים בקבוצה וגם הצוות וההנהלה עדיין שם. אנחנו עדיין חברים ונפגשים  גם בלי קשר לכדורעף. יש לנו זכרונות טובים מהתקופה הזו, כמובן שבעיקר מהשנים האחרונות בהן זכינו בתארים."

*

בשנת 2012, בצעד שנוי במחלוקת החליטו באיגוד הכדורעף בעזרת הועד האולימפי ומנהל הספורט לנסות ולהחיות את ענף כדורעף החופים, המטרה היא להביא נציגים ישראלים למשחקים האולימפים בכדורעף החופים, שם יש יותר נציגויות מאשר בכדורעף האולמות.

שני הכדורעפנים שנבחרו למשימה היו הילמן ופייגה, שלשניהם החלום להגיע למקומות הגבוהים באירופה ולהצליח באולימפיאדה, עוד בוער בעצמות, והם בטוחים שזו הדרך הבטוחה יותר להגיע לשם. בכדורעף אולמות הסיכוי לכך הוא אפסי, בעוד בכדורעף החופים, החלום אפשרי. שני השחקנים המבטיחים חולמים להגיע לאולימפיאדת ריו ובינתיים משתתפים במספר טורנירים ברחבי העולם על מנת להגשים את החלום, ואם לא ריו, אז מקסימום באולימפיאדת 2020 הם כבר בטוחים שיהיו.

שני השחקנים עברו גם לכדורעף החופים בשל אכזבתם ממצב הליגה בארץ, לטענת הילמן, "מצב הכדורעף בארץ לא כל כך טוב. מצד שני גם באירופה (ברוב הליגות) הייתה ירידה בשנים האחרונות, לאו דווקא ברמה, אלא בכמות הכסף המסתובבת בענף. הרבה קבוצות נקלעות לקשיים, למשל, הקבוצה ששיחקתי בה בגרמניה פשטה את הרגל.  לכן הרבה שחקנים מפסיקים לשחק ומוצאים עבודה "קונבנציונלית". בארץ התופעה הזו משתלבת עם מחסור בשחקנים צעירים שאמורים להשלים את החסר. בנוסף, כששחקן מוכשר מסיים את הצבא הוא מחפש מיד קבוצה בחו"ל כדי לשחק בצורה מקצוענית ולמצות את הפוטנציאל שלו, מה שמשאיר את הליגה בארץ עם שחקנים חצי מקצוענים (סטונדטים וכאלה בעלי עבודה לצד הכדורעף) וחיילים. לכן כדי לשקם את הענף צריך לפעול בשני המישורים, להביא עוד ספונסרים ולטפח כמה שיותר צעירים."

שני השחקנים מקבלים משכורת מינימום, מתאמנים שישה ימים בשבוע, שני אימונים ביום, בהדרכת המאמן שקד חיימי, ונעזרים אף בסטיין מצגר, מאמן אמריקאי. האימונים כוללים גם חדר כושר וגם עבודה על החוף ונערכים 3 שעות.

"לא קל להתפרנס מכדורעף חופים. הזוגות המובילים בעולם מרוויחים יפה מפרסים בטורנירים וכמובן שיש להם גם ספונסרים. כרגע אנחנו מקבלים משכורת צנועה מאיגוד הכדורעף. אנחנו מאמינים שבקרוב נתחיל להצליח יותר בטורנירים ומקווים שעם ההצלחה יבואו גם ספונסרים שיתמכו בנו." אומרים פייגה והילמן.

*

אחת הסיבות שהולידה את הפרוייקט הזה היא העובדה שישראל היא מדינה קטנה, בעלת מזג אוויר טוב, רצועת חוף גדולה ואוכלוסיה לא גדולה ביחס לשאר המדינות, התנאים הללו יוצרים בעצם יתרון על פני מתמודדים אחרים בתחרות הבאים ממדינות אירופאיות או מזרחיות ששם לא מתקיימים תנאים אלו.

אך לא מבחינת כולם הצעד הזה נראה כמו חלום שמתגשם, רבים מתחו בעבר ביקורת על החלטת האיגוד בפנייתם לשני השחקנים הצעירים ובפגיעה שנוצרה בנבחרת ישראל בכדורעף בעקבות העברת השניים אל כדורעף החופים.

הילמן אומר שהוא מבין את הכעס של אותם אנשים מכיוון שמבחינתם הם איבדו בנבחרת ישראל שני שחקנים חשובים, "הכעס שלהם לא אישי כלפינו אלא כלפי האיגוד, למרות הכל אני חושב שמבינים את הבחירה שעשינו."

 מה דעתכם על ההשקעה של האיגוד בפרוייקט?

 " אנחנו לא מתעסקים בדברים האלה. אלה מאבקים בין גישות שונות באיגוד הכדורעף שלא ממש נוגעים לנו. רוב הכסף של הפרויקט שלנו מגיע מ"מנהל הספורט" בנוסף לתקציב של איגוד הכדורעף, ככה שזה לא בא על חשבון אף אחד."

הילמן ופייגה זכו לשחק גם בכדורעף האולמות וגם בכדורעף החופים, על החוויה שלהם וההבדלים בין שני הענפים הם מספרים: " ההבדל הכי גדול הוא במספר השחקנים. 6 לעומת 2. באולם לכל שחקן יש תפקיד מסוים שבו הוא מתמחה, לעומת החוף, שבו כל שחקן צריך לדעת לעשות הכל בצורה טובה כדי שהקבוצה תהיה ברמה גבוהה. נכון שיש התמחות מסוימת לכל שחקן (חסימההגנה) אך הבסיס (קבלה, מסירה, הנחתה) צריך להיות טוב ויציב. אחר כך נכנס האלמנט של החול שמקשה מאוד על התנועה והניתור ודורש מהשחקן כוח רב. כמובן שיש גם את עניין מזג האוויר, רוח, קור, חום, גשם. אלמנטים שצריך להתחשב בהם ומשנים את החשיבה הטקטית בזמן משחק."

אז בסופו של דבר, איפה אתם נהנים יותר?

"קשה לומר איפה נהנים יותר. אנחנו אוהבים כדורעף, באולם או בחוף. כרגע המשחק בחוף מאוד חדש לנו ואנחנו לומדים דברים חדשים כל יום אז זה מאוד מעניין. אני חושב שהיינו נהנים באותה מידה אם היינו משחקים כדורגל (אריאל) או ראגבי (שון)"

אז לסיום, מה לדעתכם הסיכויים שלכם לקראת ריו?

"קשה לומר מה הסיכויים, המטרה היא להיות באזור מקום 30 בעולם בדירוג הקובע לאולימפיאדה.   בגלל שיטת הדירוג, נצטרך לעשות קפיצות מדרגה משמעותיות כל עונה עד האולימפיאדה. זה לא הולך להיות קל, נצטרך לעבוד קשה ולהגיע לאזור המקום ה60 בדירוג העולמי בחצי השנה שלפני האולימפיאדה ומשם, אם הכול יעבוד כמו שאנחנו מאמינים שאנחנו יכולים, נוכל לעשות את זה. "

אז הילמן ופייגה חולמים על החופים הזהובים, לא בכדי לנוח, אלא כדי לעבוד קשה ולהגיע אל האולימפיאדה עם סיכויים גדולים, שני הצעירים מאמינים בעצמם ויש עוד רבים שמאמינים שהחלום יכול להתגשם, רק עוד שנתיים נוכל לענות על השאלה: ריו, ההיית, או חלמתי חלום?

2013: סיכום שנה
יומן אליפות של הניינרס (17). קפרניק ניצח בגרין ביי

9 Comments

יואב דובינסקי 6 בינואר 2014

יופי של פוסט. הייתי בתחרויות כדורעף חופים גם בבייג'ין (כשצמד ברזילאיות שייצגו את גיאורגיה ניצחו צמד רוסיות) וגם בלונדון. מצד אחד אווירה מאוד חביבה של אגדו ומוזיקה, מצד שני זה קצת פלסטיק שמביאים חול בצורה מלאכותית למגרש במרכז העיר. שונה לגמרי מהאווירה באולמות ובאצטדיונים. אני בטוח שבברזיל זה יהיה יותר אותנטי.
יש פוטנציאל לכדורעף חופים בישראל, הבעיה היא שברמה התחרותית ההשקעה המערכתית בשחקנים צריכה להיות גדולה מאוד ומאוד נקודתית. אני מאוד מקווה שהם יצליחו ויפרצו דרך, אבל למיטב הבנתי יהיה להם קשה מאוד להשיג את הקריטריון האולימפי.

איציק 6 בינואר 2014

הפוסט הזה תיאר מבחינתי את תרבות הפרטאצ' בספורט הישראלי. זה נשמע כמו משהו מהסוג, אולי בחופים יש יותר סיכוי להגיע לאולימפיאדה, בו נתפוס שני פראיירים צעירים ונתגחל עליהם. האם יש יסודות, מועדוני נוער, בחירה מחושבת של שחקנים מגיל הנוער, התאמת אימונים לעבודה על יסודות ועבודה בחול. ממש לא נראה לי הרעיון באופן שזה מבוצע, אבל אני לא מופתע…

יואב דובינסקי 6 בינואר 2014

אני מבין מה שאתה אומר. אני לא יודע כמה כדורעף חופים זה עניין ממוסד של מועדוני נוער. אני יודע שכשאני עושה צעדות בחוף גורדון בערבים, יש שיעורי כדורעף חופים לאורך רצועת החוף ואנשים משחקים. מה שכן, זה ענף שקצת נופל בין לבין, כי מאוד קשה לזכות בו בסכומים שמגיעים אליהם בטניס למשל ומנגד אין בישראל לא יכולת להתפרנס ולא תחרות ברמה גבוהה והיריבים שאפשר להתאמן מולם נמצאים בחו"ל והתחרויות בחו"ל, ככה שצריך הרבה מאוד השקעה מערכתית בכזה צמד. ושניהם באמת מטובי שחקני הכדורעף בארץ שעשו את המעבר לחופים כשהם בשיאם.
אני מאוד מעריך את גילי לוסטיג כמנהל היחידה לספורט הישגי ובעבר הוא היה מאמן נבחרת ישראל בכדורעף. ככה שיש ביקורת מקצועית על מה שנעשה.

עידוקוליס ליפשיץ 6 בינואר 2014

כתבה מעולה. שיהיה בהצלחה.

מכביסט 6 בינואר 2014

הילמן צודק שיש סיכוי מסויים להגיע דרך החופים לאולימפיאדה (אבל גם זה לא כזה סיפור פשוט), אבל הוא גם שוכח שהיה לו סיכוי לא רע עם מכבי ועם הנבחרת להגיע לבמות הגדולות.

מכבי בסגל של עמרי שוורץ, אריאל הילמן, שון פייגה, גנאדי סוקולוב, אריאל כצנלסון, גיא בן גל ו3 זרים טובים (שביחד איתם כמובן דננברג וזיו שמש) זאת קבוצה שיכולה להיות בדרג 4 ואולי 3 (תלוי בזרים) בליגת האלופות, שאליה מכבי יכולה לקבל בסיטואציה מסויימת כרטיס חופשי.
זה נכון שיש למכבי בעיות כלכליות, אבל גם יתכן שאם היתה אופציה לסגל כזה (שהילמן ופייגה קריטים בו) מכבי היתה הופכת כל פינה כדי לא לפספס הזדמנות היסטורית להיות בליגת האלופות ולהרים את מכבי ואת הענף.

גם בנבחרת היתה הזדמנות להתקדם עם סגל כמו שפרנוביץ, שטיין, בצקלה, אוסוקין, שוורץ, כצנלסון, בן גל, וינרסקי, טמיר הרשקו – פייגה והיילמן בסגל כזה ואפשר להתקדם.

הכל כמובן בסימן שאלה, אבל גם ההליכה לחופים לא מבטיחה להגיע לבמות הגבוההות מיד ולא יהיה נכון לפסול שבאולמות לא היה איתם סיכוי לכלום, נהפוכו, ותעיד על כך אולימפיאקוס שפגשה את מכבי…

בכל מקרה, שיהיה המון בהצלחה לפייגה והילמן, כיף לראות אותם שומרים על קשר וקופצים מדי פעם להדר יוסף למשחקים של מכבי.

תנו בראש!

red sox 6 בינואר 2014

1.כל נושא היתרון כביכול של ישראל בגלל רצועת החוף ומזג האוויר הוא בולשיט. בפאריז מקימים כל שנה "חוף" על גדת הנהר ובכל העולם ניתן בהשקעה אפסית לייצר מגרשי חול מקורים. כמה מטובי הזוגות בעולם הם גרמנים, לטבים וצפון אירופאים אחרים. זה כולה 81 מ"ר של חול, לא אתר תחרויות גלישה.

2. היתרון היחיד למיקוד ההשקעה בכדורעף החופים במובן האולימפי הוא שזה ענף שהצלחה בו דורשת 2 שחקנים טובים בלבד, לעומת 7+מחליפים באולם.

3. פייגה והילמן מיצו כל מה שיש לכדורעף בארץ להציע וכנראה שהטעימה מחו"ל לא הייתה אטרקטיבית מספיק. חייבים לציין שהויתור שלהם על קריירת האולמות לא עברה בלי ביקורת, בעיקר מצד מאמני הנבחרת שבנו סגל צעיר ונשארו בלי 2 שחקני שישיה.

4. מעניין שבנשים היה מצב הפוך בדיוק: בעבר ויתרה מורן צור על זימון לסגל של זלינגר כי התעקש שתוותר לחלוטין על קריירת החופים שלה. במשך כמה שנים היא שיחקה בנווה שאנן בליגת האולמות ובקיץ התחרתה על החוף. רק לפני שנתיים היא עשתה את המעבר סופית, הצטרפה לנבחרת הנשים של זלינגר ומאז משמשת בה שחקנית מובילה.

4. כל פוסט על כדורעף הוא מבורך.

לא מספיק טובים 6 בינואר 2014

אתם נחמדים מאוד, יש אתלטיות וגובה. אך לא מספיק לאירופה או לכל מקום אחר.
לא מספיק בטח ובטח לאולימפיאדה או כל דבר אחר.
עדיף שתחזרו לכדורעף או ללמוד הנדסה באוניבריסיטה .
אתם לא עילוי ואתם לא כשרון ענק כמו שהיה אלכס צ'ורביץ'.

לא יעזור כלום.

לא מספיק טובים 6 בינואר 2014

אתה צודק לגמרי

טוב לישראל אבל לא לאירופה 6 בינואר 2014

אין לכם מחץ בעיינים ואתם פשוט לא הכי טובים.
אתם טובים . אבל מאוד מאוד רכים ומסורתיים.

תפרשו בכבוד

Comments closed