אלון עברון: המקום שבו נולדות האגדות

[youtube skVxktGBZkE] אלון עברון, כתבנו בצפון קרולינה, על התחביב של תושבי המדינה כשליגות הכדורסל בפגרה: ליגת הקיץ בכדורסל

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

לפני שלוש שנים החליט שחקן האנ.בי.איי וכוכב אוניברסיטת צפון קרולינה בעבר ג'רי סטקהאוס, ביחד עם שניים מחבריו הטובים, להקים את ליגת הקיץ של צפון קרוליינה. המטרה של סטקהאוס היתה להעשיר ולחזק את הקהילה המקומית ולקרב אליה את שחקני הכדורסל שנולדו או משחקים במדינה.

סטקהאוס שהרוויח מיליונים בקריירת הכדורסל שלו, החליט שבעד תשלום סמלי של אפס דולרים יוכלו תושבי המדינה להיכנס לאולם ולראות על הפרקט שחקני אנ.בי.איי (כמו קווין דוראנט, ג'ון וול ופלטון ספנסר שהשתתפו השנה), שחקני מכללות מצפון קרולינה, דיוק וצפון קרולינה סטייט, ותיכוניסטים שהתחייבו לשחק במכללות המקומיות כמו הריסון בארנס, קיירי אירוינג וסי.ג'י. לסלי. מדובר בכמות אדירה של כשרון: התחזיות הנוכחיות מדברות על חמישה שחקנים מהליגה כמועמדים לבחירות גבוהות בדראפט 2011.

משחקי הליגה מתקיימים באולם הכדורסל של מכללת צפון קרוליינה סנטרל הממוקמת בעיר דורהאם. המכללה ממוקמת רק שני מיילים מאוניברסיטת דיוק, אבל עולם שלם מפריד ביניהן. צפון קרוליינה סנטרל הוקמה בתחילת המאה הקודמת והחל משנות העשרים היא נקראה מכללת צפון קרוליינה לשחורים (North Carolina College for Negroes). לפני 40 שנה קיבלה המכללה את שמה הנוכחי והפכה לחלק ממערכת החינוך הציבורי של צפון קרוליינה, אבל עד היום יותר מתשעים אחוז מהלומדים בה שחורים, הקמפוס ממוקם באחד האזורים היותר שחורים של העיר והסיכוי למצוא בו תושבים לבנים במהלך היום דומה לסיכוי למצוא מתנחלים תורמים דם לבית חולים בשכם.

***

פעמיים בשבוע במשך חודש וחצי ממלאים 3,000 אוהדים את אולם הכדורסל של המכללה עד אפס מקום. הרכב הקהל שונה מאד מהרכב הקהל שמגיע למשחקי דיוק או צפון קרוליינה. סטודנטים כמעט ואין באיזור בקיץ וגם אוהדים עשירים המשלשלים אלפי דולרים בשנה עבור כרטיסי מנוי לדיוק או לקרוליינה לא נראים ביציעים. ולכן לקווין דוראנט ושאר הכוכבים מצפה חוויה כמעט בתולית: כמו במגרש, גם ביציעים יש רוב מוחץ של שחורים.

לאוהדים הללו יש אפשרות חד פעמית לצפות בכוכבים שהם מכירים רק ממסך הטלוויזיה, והשחקנים נותנים להם בדיוק את מה שהם לא שילמו עבורו: כדורסל רחוב מבולגן, אנוכי ונטול הגנה, ההיפך מהכדורסל של מייק ששבסקי ורוי וויליאמס, המאמנים של דיוק וצפון קרולינה. גם השחקנים נמצאים כאן בעיקר לשם ההנאה. אין מאמן שצועק עליהם, אין תרגילים מעיקים לזכור, הכל אינסטינקטים, ואין אפילו עצב אחרי הפסד. אין כאן יועצים, סוכנים ואנשי שיווק שמחליטים עבורם מה לעשות, לאן ללכת ועם מי לדבר. האוהדים קוראים להם בשמם הפרטי ובהפסקות שבין המשחקים הם חותמים לאוהדים, מצטלמים איתם ונותנים לכל אחד את תשומת הלב שהוא מבקש לעצמו.

והקהל מחזיר אהבה ללא תנאים. הצופים אמנם מגיעים עם החולצות של קבוצותיהן האהודות ואין דבר שמשמח אותם יותר מקליעת סל תוך השפלת היריב מהמכללה השנואה, אבל לא אכפת להם גם לעודד קבוצות שהרכביהן מבוססים על שחקנים מדיוק וצפון קרולינה. זה מה שקורה בחום של יוני בצפון קרולינה, כשהגעגועים לכדורסל חוסמים את עורקי השנאה.

***

כבר בפתיחת המשחק הראשון (מתוך ארבעה בערב: המשחקים מורכבים מארבעה רבעים בני עשר דקות כשהשעון  נעצר רק בפסקי הזמן או בדקה האחרונה של כל רבע) התמלא המגרש באוהדים רבים של דיוק. הם לא הגיעו לראות את קבוצת הנייבי בכיכובם של דומיניק סאטון, יליד דורהאם המשחק כעת בקנזס סטייט, וקנדל סמית מצפון קרוליינה סטייט, אלא כדי לחזות בקבוצת הנדריק המתחרה, בה ערך קיירי אירוינג, הרכז הטוב בתיכונים, את הופעת הבכורה שלו בטורניר.

אחרי שבשנה שעברה ששבסקי הפסיד לקנטקי במלחמת הגיוס של ג'ון וול, הוא קיבל השנה את התואם שלו, אירוינג. ששבסקי חיזר אחרי אירווינג כמו תיכוניסט שמנסה לפתות את מלכת הכיתה ואפילו הבטיח לו שיהיה השחקן הראשון בתולדות דיוק שיקבל את הגופיה עם הספרה 1 על הגב. בליגת הקיץ, אירוינג סיפק לצופים את מה שבאו לראות ולששבסקי את כל מה שהוא חלם עליו: הקבוצה של אירווינג אמנם הפסידה, אבל הרכז קלע 35 מ-70 הנקודות של קבוצתו תוך שהוא מציג ארסנל התקפי בלתי נגמר.

***

במשחק השני של הערב מיילס פלמלי מדיוק שלט מתחת לסלים וסת' קארי קלע 22 נקודות כמעט מכל מקום על המגרש והוכיח שהוא חולק את אותו די.אנ.איי קלעים של אחיו, סטפן קארי, כוכב הגולדן סטייט ווריירס, ואביהם, שחקן האנ.בי.איי לשעבר, דייל קארי.  פלמלי וקארי הובילו את קבוצת ג'יימסון לניצחון די קליל על הקבוצה המתחרה, אבל היכולת שלהם והנצחון החווירו לעומת החוצפה של סקוט ווד, שחקן הקבוצה המפסידה. ווד יצא להתקפה מתפרצת אותה סיים בליי אפ קליל. הקהל הגיב בבוז אימים. הם באו לראות הטבעות ואפילו גארדים לבנים לא אמורים לקלקל להם את החגיגה.

***

המשחק השלישי היה המסקרן ביותר. הוא הפגיש את קבוצת סטקהאוז, בה כיכבו גם אקס הפועל חולון פי.ג’יי. טאקר, ושני המגוייסים החדשים של אוניברסיטת צפון קרוליינה, הריסון בארנס ורג'י בולוק. בקבוצה המתחרה שיחקו טרייסי סמית כוכב צפון קרוליינה סטייט עם שני המגויסים החדשים של סטייט, סי.ג'י. לסלי וריאן הארו. הכרוז, ביל מרפי, כינה את המשחק 'הקרב בין קרוליינה לסטייט' והצליח לשלהב את הקהל משל היה זה משחק קובע באמצע ינואר.

כבר מתחילת המשחק התברר שמדובר בקרב אקדוחנים בין  בארנס, המועמד המוביל לבחירה הראשונה  בדראפט 2011, לבין לסלי, הכוכב המקומי שמועמד להיבחר גבוה מאוד באותו דראפט. שני השחקנים מתנשאים לגובה של 2.06 מטר, שניהם מטפלים בכדור כמו גארדים ולעיתים נראים כמו העתק אחד של השני. המחצית הראשונה, שבה קלע בארנס 25 נקודות ולסלי ענה ב-21, הבהירה בדיוק בשביל מה הוקמה הליגה הזו: צפון קרולינה היא מעבדת הכדורסל הגדולה ביותר באמריקה ולתושבים המקומיים יש את הזכות הראשונית לחזות בפרוייקטים המוצלחים ביותר של המעבדה הזו לפני שהם הופכים לרכושו של כל העולם ולפני שהסוכנים ואנשי מחלקות השיווק יגידו להם עם מי להצטלם ועם מי ללחוץ יד.

?Best Team Ever
בורשטיין? תסתמו את הפה!

18 Comments

שלו רומא 11 באוגוסט 2010

כן מזכיר קצת את ליגת הקיץ של מליניאק, בה השחקנים לא היו מחויבים לדון ולשלטונו הרודני.
הרבה יותר כשרון, הרבה פחות ממוסחר, טעם של פעם.
לא נורא עוד מעט הליגה חוזרת, והחיים איתה חוזרים למסלולם.

שלו, רומא 12 באוגוסט 2010

תודה!

יובל 12 באוגוסט 2010

בקטע טוב כן? ואני חשבתי שאליפות אחת בשלוש שנים תשתיק את הקומוניסטים. אה, שיט, הם לא לקחו אף אחת משתי האליפויות שאיבדנו :)

שלו רומא 12 באוגוסט 2010

אז מלמרות מה שאתה חושב, אני צהוב מכף רגל ועד ראש.
ולמרות חברות ארוכת שנים עם אלון ושעות של ויכוחים אין סופיים, אני מסכים איתו בעניין שמעון מזרחי (וגם זה אחרי שנים של ויכוחים). זה נוגע לכל דבר שהוא עשה, הוא דאג לבטל את ליגת הקיץ כי היא הייתה אלטרנטיבה, הוא דאג לרסק כל יריבות אפשרית, בגללו אין יותר הפועל רמת-גן, כל אלופה יורדת עונה אחר כך מנכסיה. אצלי קו פרשת המים היה בעונת הצ'ורצ'יץ והפיצה (דיון שנדבר בו רבות) על אותם פסקי זמן מפורסמים, ששודרו לספסל מכבי און ליין. פרשת פנאן רק הייתה הקש ששבר אותי סופית, אני הכרזתי מלחמה, אני רוצה את מכבי שלי בחזרה, וזה יהיה רק אחרי שהוא יעזוב, עד אז בכל מקום אני אזכיר את הדיקטטורה שהוא מנהל.
לא נורא שרדתי את לוני, אשרוד גם את זה.

אילן 11 באוגוסט 2010

כתבה מאד יפה. כיף לראות שגם לשחקנים מקצועיים עוד נשארה קצת אהבה פשוטה ובסיסית למשחק. זה מעלה קצת געגוע לימים שהספורט היה קצת פחות ממוסחר.

אריאל 11 באוגוסט 2010

יפה מאוד. מספיק יפה שנסלח לך על האהדה לדיוק..

אברהמי 11 באוגוסט 2010

אריאל, הכתבה טובה, אבל לא עד כדי כך טובה.

אריאל 11 באוגוסט 2010

צודק, רגע של אי שפיות זמנית

בני תבורי 11 באוגוסט 2010

אלון,
עזוב את הדאחקות של אברהמי, הוא עוד עם טייגר וודס…
אחלה סיפור, מעניין.

אלון 11 באוגוסט 2010

בני, הדברים האלה רק מחזקים אותי. אני אוהד הפועל ככה שככל ששונאים יותר את הקבוצות שלי זה רק עושה לי טוב.

אברהמי 11 באוגוסט 2010

אלון, דיוק זו נבחרת שלקחה על עצמה את דמות השטן. אין מקום להשוואות.

חכם בדיעבד 11 באוגוסט 2010

לא מספיק לאהוב ספורט, צריך גם לדעת לכתוב.יש לך את זה. מקום גבוה בדראפט של שנה הבאה.

דורפן 11 באוגוסט 2010

קודם כל ברוך הבא. תוספת קטנה: עם כל קוטנה וצניעות של נורת' קרוליינה קולג' פור נגרוז החשיבות שלה בתולדות הכדורסל עצומה. שם אימן ג'ון מקלנדון המאמן הגדול השחור הראשון ומי שהרבה אנשי כדורסל לבנים למדו ממנו בתקופת האפרטהייד האמריקאי. בין היתר דין סמית' למד ממנו את התקפת ארבעת הפינות.

אלון 12 באוגוסט 2010

רונן, לפי התמונות שם על הקירות זה נראה שהמון ספורטאים עברו שם בתקופה של ההפרדה הגזעית. קצת קשה להאמין שלפני כמה עשרות שנים סטודנטים לבנים מדיוק היו צריכים להתגנב לשם כדי לשחק כדורסל נגד שחורים.
היום הספורט במכללה לא כל כך מפותח אבל התזמורת והלהקה של הפוטבול מרשימים מאד.

Comments closed