הניצחון הגדול של מושיק תאומים

עלי מוהר, זכר צדיק לברכה, היה חותם את הטורים שלו במקומון "העיר" במשפט שהפך מיתולוגי: "נפרק אותם". היתה מידה של אירוניה אז, בימים בהם הפועל תל אביב סחבה בגאווה את תדמית הלוזרית. מי שיודע להפסיד בכבוד, אומר כלל ספורטיבי עתיק, גם יידע לנצח בכבוד.

ה"נפרק אותם" של מוהר היה תמיד 1-0 קטן. אתמול הפועל ניצחה 3-2, ופירקה אותם. עם תשעה ישראלם בהרכב היא עשתה את זה, ושני זרים שפיתחו את הקריירה שלהם כאן. לא עשרות רבות של מיליונים על רכש, אלא שני אלמנטים שמאפיינים את המועדון הזה בעשור האחרון: עקביות ויציבות מנטאלית.

אפשר להרחיב בדיבור על אלי גוטמן וההתאמה שלו להפועל, כפפה ליד, על בן דיין ובן סהר, ועוד כהנה על המאמנים וסגל השחקנים, אבל בראש שלי תקתק לאורך המשחק שם אחד, משה תאומים. כן דווקא הוא, שכבר מזמן לא שם. פורמלית לפחות.

הפועל תעלה, חלילה מלנחס, לליגת האלופות, וזה לא היה קורה ללא תאומים. האיש הקצת מוזר הזה, אמן המיתוג, הוא שהפך את הפועל של שנות האלפיים למה שהיא. הם שיחקו שם על הגבול הדק, כלכלית בעיקר, היו גם תקופות רעות בתווך, אבל מה שהחזיק את הפועל בדיוק באותם ימים קשים היה המבנה המשפחתי שבנו תאומים וחבריו למועדון, שהתבטא בקהל נאמן ככלב שמירה.

זה היה מהלך מרחיק לכת, לקחת את קבוצת הלוזרים של שנות השמונים והתשעים, ולהפוך את עורה. זה היה הימור נועז, אבל כמו שאומרת הסיסמה של היחידה המובחרת מאוד – "המעז מנצח". מוני הראל (בתמונה מאחורי תאומים), אלי טביב וחבורת המנהלים הטרייה יחסית קוצרים את הפירות. תאומים ומוטי אורנשטיין, שהפכו את הפועל לקבוצה קהילתית, כשמאחוריהם איש המסתורין סמי סגול, הם שזרעו את הזרעים.

וקשטן, כן קשטן. הוא שהנחיל להפועל את הקשיחות, את הביטחון באירופה, את ההצלחות הגדולות הראשונות. בנבחרת הוא נכשל, אבל תחת הלוזוניה קשה שלא להיכשל. גם גוטמן, תחת הבוסים האלה, ספק אם יצליח כשהנבחרת תעבור לידיו. והיא תעבור.

נשאר רק לאחל הצלחה למכבי תל אביב בפאריס, כדי שנוכל להגיד בראש מורם שיש לנו כאן יותר משני מועדוני כדורגל שמכבדים את עצמם. עם הקהל והמסורת שלה, מה שהשאיר אותה מאחור היה המקביל של תאומים, לוני הרציקוביץ'. ואת המסורת שהוא הנחיל שם, ובכלל זה התלות ההזויה באבי נימני, יהיה קשה להחליף. אבל מי יודע, אלוהים גדול.

ברוריה מספרת
10 נקודות לסיכום המשחק של הפועל בזלצבורג

21 Comments

תומר חרוב 19 באוגוסט 2010

לא יודע. אני לא מתלהב מהניהול של הפועל לאורך השנים. בסך הכול הלוזרית של שנות השמונים הייתה הרבה יותר דומיננטית לאורך עשור(בכדורגל תחרותי יותר) מאשר הפועל של שנות האלפיים. צריך לזכור גם שהקבוצה הזו לא הייתה רחוקה מירידה פעמיים בשנים האחרונות והכניסה של אלי טביב עם הבזיזה של כפר סבא בטח שלא מעידה על ניהול תקין.
אמנם הרכב עם תשעה ישראלים אך רק אחד גדל במועדון וגם הוא עזב אותו בגיל 16(בן סהר). ההישג הוא של גוטמן, בלי גוטמן הפועל לא שווה יותר מידי- זו קבוצה בצלמו ורואים את הנגיעה שלו בכל דבר קטן בה ואפשר לתת להנהלה את הקרדיט על כךשכשהם מוצאים מאמן טוב הם מחזיקים בו(למרות שטביב רצה להביא את אוחנה או משהו כזה).

אברהמי 19 באוגוסט 2010

אני זוכר שלפני עשור עודד שלום, עמרי דולב ואני ראיינו את תאומים והוא אמר שם משהו בסגנון: "אני רוצה להפוך את הפועל לתנוה ולהעיף אותה מחוץ לכדור הארץ" (זה נאמר בקונטקסט של קמפיין שעשה משרד הפרסום שלו לתנובה).

ירון 19 באוגוסט 2010

כן הא, בקרמן. ממש לוזרים היו הפועל בשנות ה-80. שלוש אליפויות וגביע. ממש קבוצה פח.
העיקר לחרטט. אם היית יודע מה זה תאומים בשביל אוהדי הפועל, כמה גועל, כמה חרא. לא סתם הוא לא שם. הוא וחבר מרעיו.

איתן בקרמן 19 באוגוסט 2010

ירון, למה ככה? אתה אומר דברים מעניינים, אבל למה בסגנון כזה? הקטע של הפועל ת"א בשנות השמונים היה שגם את האליפויות, של 86' ושל 88', לוקחים על בסיס אותו "1-0 קטן ורצוי מממצב נייח ואופסייד", שזה היה משעשע בפני עצמו. על העשור בין 88 ל-98 בוא לא נרחיב. השאלה מה זה תאומים בשביל אוהדי הפועל היא מעניינת מאוד, אבל אני לא מסתכל על הדברים כאוהד הפועל. בקיצור, אמרת דברים מעניינים, ואחד התענוגות הגדולים בספורט זה הוויכוח – אבל אצלנו, אם אפשר, קצת יותר בנימוס..

ירון 22 באוגוסט 2010

צודק, סליחה. יצאתי פיתה. בכל מקרה, הפועל של 81 ו-86 הייתה הקבוצה שכבשה הכי הרבה שערים באותה עונה.

צור שפי 19 באוגוסט 2010

אני לא בטוח שאני מסכים לניתוח אבל כרגע אני מאושר (ודואג מהגומלין) מכדי להתווכח. בסך הכל מבחינת יציבות ניהולית יש לנו עוד מה ללמוד ממכבי חיפה ואם יש המשכיות בעשור הנפלא הזה היא באה קודם כל מאיתנו, הקהל. את גוטמן אני יכול להגדיר אולי כקשטן 3.0

דורפן 19 באוגוסט 2010

בקר -לא יודע, לא יודע. תאומים שיחק עם הכסף של סמי סגול. וקשטן הביא זרים לתפקידים הקריטיים. ואלי גוטמן הצליח בכל קבוצה ישראלית שלא חיבלה בעבודה שלו.
הפועל נבנית מאד מתחושת המצור שנוצרה אותו יום במשחק השרוכים. ומה שנכון היה שתאומים הצליח מאד בבניית הזהות הזו.

תומר חרוב 19 באוגוסט 2010

אבחנה יפה לגבי משחק השרוכים, לא חשבתי על זה. בדיעבד זה רגע מכונן עבור הפועל, יותר מכונן מאשר זכיה באותה אליפות.

איתן בקרמן 19 באוגוסט 2010

זהות זה כל הסיפור, רונן. זהות והזדהות.

moby 19 באוגוסט 2010

איתן אתה קורא לזה זהות.
שאר ארצנו הקטנטונת קוראת לזה בכינות… די… הבנו…. אתם מאוד מסכנים וכולם רעים אליכם.. אין ספק. ומסורת??? המסורת של הפועל תמיד תהיה ריפעת וקוקוס, ולנדאו והרמאויות הקטנות והממסד המפנק.
כיום הפכתם להיות קבוצת הצלחות או כשלונות -בו נחכה לבינוניות הראשונה שתפל עליכם.

ד. ישראל 19 באוגוסט 2010

בעיניי הרגע המכונן הוא הקהל שלא הפסיק לשיר ולעודד בתבוסה 3:0 בנתניה בעונה של רבע גמר אופ"א. משהו מזה אני חושב עבר אפילו לקבוצות האחרות — למדו מה המשמעות האמיתית של אוהדים תומכים.

לוינטל 19 באוגוסט 2010

אם כבר נעת באז ועכשיו, איזה הבדל תהומי בין שתי הקבוצות. הקבוצה של קשטן שמארחת את המשחק הראשון בבית וחושבת בעיקר לא לספוג, שמתבססת על זרים, שחושבת בעיקר הגנה לקבוצה של גוטמן שיש לה הכל חוץ מהגנה טובה (יש דגלאס ואניימה), קבוצה שהישראליים הם השלד שלה (ודגלאס גם ישראלי מבחינתי, גם הגזען ההומופוב והפשיסט הזה ממשרד הפנים צריך להפנים).
אבל זו מסורת של מועדון – הגאווה, הראש הזקוף, האירופיות. אז בעצם ההבדל הוא בהכל חוץ מבתוצאות.
אבל יש עוד גומלין והכל פתוח

עופר (הירוק) 19 באוגוסט 2010

זו אכן תחושת המצור הזו, התחושה (הלא תאמן אגב) שכולם, אבל כולם, כמו יושבים יחד ומתכננים תוכניות איך להפיל את הפועל. כשהגעתי מחיפה לת"א, לא חשבתי שזה ככה, ועם כל החיבה שיש לי לקהל של הפועל (כמה מחברי הטובים וכו'), הם פשוט חבורה שלא תאמן.
הייתה כתבה ארוכה מאד בהעיר לפני כמה חודשים, שבוע או שבועיים לפני שהפועל לקחו את האליפות, והיא עסקה בעניין הזה של "למה שונאים את הפועל?", טקסט ארוך של אלון עידן, שבו הוא השווה את אוהדי הפועל לשמאלנים, מבחינת השנאה שיש כלפיהם בארץ, והפיכתם לסוג של קבוצת אוכלוסייה נרדפת, מה שאני לא יודע אם נכון או לא, אבל אני מאד לא חושב שאפשר להשוות בין השניים.

מה שכן, לדעתי ההצלחה של הפועל לא קשורה לתאומים כלל – היא הצלחת כדורגל נטו שקשורה לשני דברים: העובדה שאלי טביב הביא בצורה לא חוקית את הבלם הכי טוב בארץ בשתי העונות האחרונות ואת הקשר האחורי היחיד של הקבוצה כרגע (איך קבוצה עם קשר אחורי אחד עולה לצ'מפיונס?), וכמובן, שיטת הקיזוז. שני הדברים האלה, במדינה מתוקנת, לא מתקיימים. הפועל, שהאליפות שלה אמנם חוקית, לא הייתה צריכה לשחק היום בזלצבורג. אם כן, אל תאמר הניצחון הזה הוא של מושיק תאומים – אמור – הניצחון הזה הוא של לוזון וטביב.

moby 19 באוגוסט 2010

לייק

הופ 22 באוגוסט 2010

איי סקנד דט

מצ'ו טלקיסקי-ננו מרקוביץ' 19 באוגוסט 2010

איתן, זה קצת נראה כאילו ירית חץ ורצת לסמן מטרה. שתי נקודות המוצא של התזה שלך, העקביות של הפועל בעשור האחרון והמודל המשפחתי שיצרו תאומים ואורנשטיין, פשוט כל כך מופרכות שהן פחות צורבות בעין אפילו מהקביעה שלך שהפועל של שנות השמונים הייתה מועדון לוזרי.
עקביות-הפועל של העשור האחרון הייתה הכל חוץ מעקבית. היא הייתה רכבת הרים מקצועית, עברו בה תשעה מאמנים בעשר שנים(קשטן בשתי קדנציות, גילי לנדאו, שמוליק חנין, שייע פייגנבוים, יצחק שום, ניר לוין, גיא לוזון, יוסי אבוקסיס ואלי גוטמן), המודלים הניהוליים, הגם שרובם היו נסיונות של תאומים להתחבא מאחריות לניהולו הכושל(כושל עפ"י קביעתו הוא ביום העברת הקבוצה לקבוצת ניהול בראשות הראל, לא קביעתי) עברו גם הם תהפוכות(קבוצת כתר, שני מנכ"לים, דירקטוריון, קבוצת הראל כקבוצת ניהול חיצונית, העברת הקבוצה לידי הראל, שינויים מהפכניים בתוך קבוצת הראל).
לגבי האווירה המשפחתית והאוהדים שעמדו ככלבי שמירה של המועדון לצד תאומים ואורנשטיין….וואו…באמת שתקצר היריעה מלתאר כמה אתה טועה. כפי שכבר רמז לפני ירון, בין קבוצת כתר לאוהדי הפועל לא היו יחסי ריחוק…היו שנאה ותיעוב הדדיים. תאומים וחבורתו הפכו את הפועל למועדון מנוכר ומתנשא כלפי אוהדיו, טרחו בכל הזדמנות להדגיש כמה לתפיסתם-הם הפועל ת"א ואין בלתם, התנהגו בפטרנליזם ואדנות מחליאה בכל מפגש אפשרי. אם נמשיך עם הדימוי שלך על כלבי שמירה, אז הקהל נשך את תאומים בכל הזדמנות שרק ניתנה לו.
הפועל מצליחה בשנים האחרונות בזכות מדיניות רכש נכונה, התנהלות כלכלית הגיונית שמבוססת על מכירת שחקנים מצטיינים לחו"ל וייצור משאבים כלכליים מתוך המועדון מבלי להסתמך על בעל הון כזה או אחר. מדובר בהיפך הגמור מהכישלונות הכלכליים ניהוליים של תאומים, האיש שבתקופת ניהולו הפועל נכנסה לגרעונות עתק בשל מיזמים מגלומניים ומטופשים וחוסר יכולת כרוני למנף הצלחות להצלחה כלכלית.

S&M 19 באוגוסט 2010

לא מבין את הביקורת בטוקבקים. קבוצת תאומים/סגול/אורנשטיין הצילה את הפועל ת"א מאבדון. הקבוצה שאימן משה סיני נכשלה בכל האספקטים, והייתה בדרך לפירוק כלכלי מוחלט. אם לא הם, היא הייתה גומרת כמו קבוצת הכדורסל (ששוקמה ע"י האוהדים דרך קבוצת אוסישקין, ובזכות אותו אתוס של "מצור").

מצ'ו טלקיסקי-ננו מרקוביץ' 19 באוגוסט 2010

קבוצת תאומים עשתה שני דברים טובים בהפועל ת"א. הראשון היה שהוציאו את הקבוצה מידי ההסתדרות. השני היה שמסרו אותה בחינם למוני הראל.

Mr. Kate 20 באוגוסט 2010

בקשר לשחקני הבית, אלו השחקנים מהנוער של הפועל-בן סהר , ערן זהבי , עידן סרור, שי אבוטבול,דני בונדר, גל שיש(גם בן דיין שיחק קצת בנערים של הפועל לפני שעבר למכבי).
חוץ מזה, אני כן חושב שיש הבדל בין מועדון שמאמין בשחקן הישראלי למועדון שמתבסס על זרים. לשחקנים ישראליים שמשחקים במועדון ישראלי יש סיכוי גבוה יותר להפוך בו לסמלים מאשר לשחקנים זרים. תראה את כמות האהבה שמרעיפים על גילי ורמוט או על וואליד באדיר(הקפטן "החיפאי" של הפועל). נכון שיש סיכוי שגם שחקן זר יהפוך לסמל במועדון, אבל לשחקן מקומי יש סיכוי הרבה יותר גבוה.

אבי 20 באוגוסט 2010

הפועל ת"א בכדורגל אף פעם לא היתה קבוצה לוזרית.
לא יודע מאיפה אנשים מביאים את השטות הזאת כל פעם.

Comments closed