אלה אלה ישראלה (2)

אפשר להרחיק לכת: מנבחרת הנשים בכדורסל למתרחש בענף כולו, בספורט הישראלי בכללו, ובישראל הפוסט-חזירית בכללה (זהירות, טקסט ארוך לפניך)

באדיבות וויקפדיה

קורה כאן משהו מגניב, אופטימי, סביב הכדורסל. המשחק של נבחרת הנשים נגד לטביה, שהסתיים בהפסד בנקודה אחרי שתי הארכות, היה אחד המדהימים שנראו כאן בשנים האחרונות. עם שלוש סיומות שכל אחת מסרט, ועם דרמה אישית של כל שחקנית, שבהכרח תבגר אותה מקצועית, כמו גם את הנבחרת כולה.

אברמזון, שגמרה את 40 הדקות בלי נקודה, שהחטיאה שתי עונשין גורליות, ואז בהתפרצות הר געש דפקה שלשות מטורפות ושתי עונשין, כשמאה טון משקולות על הכתפיים שלה. דורי, עם הזריקה האחרונה. לירן כהן עם הלפני אחרונה. רבי, עם ההוצאה המוטעית של לירון כהן דווקא בבריחה היחידה. לויצקי, כמה שהיא חסרה עם הפציעה שגמרה לה את המשחק. שי דורון עם הלב העצום והניסיונות לחלץ את עצמה, ואת הנבחרת, מיום לא טוב. סלווין הלוחמת האולטימטיבית. פליישר עם מלחמת העולם הפרטית שלה במגדלים של לטביה. ליעד סואץ בתפקיד קלינט איסטווד שחוזר לעיירה. אפשר לספר את המשחק הזה כך שהקריאה תהיה יותר ארוכה ממנו, והוא היה ארוך.

ארוך מספיק כדי שהערוץ הראשון יצליח שוב לפספס, ולשדר את משחק הגברים, שהתחיל במקביל להארכות, בערוץ המיועד רק לבעלי כבלים ווי.או.די, כשלרשותו ערוץ 33 הנצפה חופשית. אפשר היה, עם קצת תכנון מראש או אפילו באלתור, לוותר על שידור התוכנית "רב שיח" (תמורת, נניח, 17 שידורים חלופיים שלה בערוץ הפנוי למחצה הזה) לטובת נבחרת ישראל. קוראים לזה צדק חברתי.

לא צריך להגזים בציפיות מהערוץ הראשון – שמבין יותר ויותר את היתרון היחסי שלו בשידורי ספורט, לנוכח מגבלות הזכיינים וכחלק מהגדרת זהותו – ואפשר אפילו להודות לו על כך שצוותי השידור – גילי מוסינזון (כוכב פרשנות לדעתי המשוחדת), גילי שם טוב, אלי סהר ועמית הורסקי – מעבירים את השידורים ברמה שבין נעימה לטובה. הרביעיה הזאת גורמת לך לחשוב איזה נזק, בעל משמעויות של רייטינג וכספים, גורם חברנו דני נוימן לגוף המפרפר כלכלית הזה.

שאלה: האם במקרה שנבחרות ישראל בכדורסל ימשיכו לעורר כזה ענין, ישלם להם הערוץ הממלכתי סכומים שמתקרבים רק במעט – בהתאמה לרייטינג, לא יותר – למיליוני הדולרים ששולמו למכבי תל אביב? ונניח שהכסף הזה יילך לטיפוח הכדורסל אצל צעירים ברחבי הארץ, האם זה לא יהיה לטובת הערוץ עצמו? האם אפשר לפתוח כאן מעגל קסמים כמו זה שהיה עם מכבי?

תפקידו של הערוץ הראשון הוא לשרת את הקהילה, כל אזרחי ישראל, והכדורסל חוזר כעת לקהילה. המורחבת, הכלל-ישראלית. זו כבר לא מכבי של שמעון שהמדינה ניסתה להכריח אותנו לתמוך בה, זאת לא הפועל תל אביב בכדורגל שהאוהד הממוצע אמור לאהוב באירופה, לא סכנין ולא בית"ר, זאת ולא אחרת היא "הקבוצה של המדינה" (וגם אותה אף אחד לא חייב לאהוב).

יש ענין פשוט: פסקי הזמן של הנבחרות מתנהלים בעברית. כל הגרוב שמסביב הוא קהילתי, ביתי, לא כזה שמנסה להתחזות לאן.בי.אייי – עבור עשירים מקומיים ומי שמפנטזים להיות כאלו, שנדמה להם שהם ב"פורום" בלוס אנג'לס, הרי גם האולם שהם יושבים בו קיבל שם בלועזית והוא לא סתם יד אליהו. כאלה שאין להם מושג מי היה (יד אליהו) גולומב, אבל יודעים כל פרט על הפטנט הסלולרי הבא. אחח יד אליהו.

"אמרנו לכם", איזה כיף להגיד את זה. אמרנו לכם (כל אחד יודע אם הוא ה"אמרנו או ה"לכם"), שביום שתיפסק השליטה המוחלטת של מכבי תל אביב כאן (אם נגדיר אותה בדיעבד כדיקטטורה או כמצוינות, זה לא משנה), יהיה טוב. הכדורסל הישראלי, עמוק בלב של כולנו, יפרח. זה לא צריך לבוא במקום מכבי, אלא להיפך. מכבי צמחה בתוך יסודות מעולים של כדורסל כאן, לרוב כראשונה בין שווים, עד שהפכה לראשונה בין לא שווים. השוויוניות היחסית שנוצרה כשמכבי לקחה אחת משלוש אליפויות, יכולה להצמיח אותה מחדש. פריחה מחודשת של הכדורסל והכדורסלן הישראלי מתאימה לצרכים של כולם, גם ובעיקר של מכבי, שמתקשה להתמודד עם תקציבי העל.

אפשר לקרוא לזה באז או טרנד או תהליך עמוק, אבל שקוף שהישראלים חוזרים למרכזה הבמה. מספיק להסתכל על ההרכב של הפועל תל אביב כדי להבין את זה. גם הספורטאים ה"אולימפיים" חוזרים ותופסים מקום, באיטיות אבל בהתמדה, בתודעת הספורט שלנו. בהתבסס על כך שחלק גדול מהכשרונות, בכל הענפים, הם צעירים עד צעירים מאוד, ולמרות הנוימנים והלוזונים שעדיין חורשים בשדותינו, אפשר להגיע למסקנה המוזרה שלספורט הישראלי יש עתיד.

דור הספורטאים הנוכחי גדל לתוך תרבות ספורט בינלאומית, לנורמות של מקצוענות, לישראל שיש בה ספורטאים עם מדליות אולימפיות וקבוצות כדורגל שמצליחות באירופה (ולא רק "הקבוצה של המדינה" הקטנה ומוקפת האויבים), שיש לה שחקנים בצ'לסי ובאן.בי.איי ורמת אימון גבוהה בכמה וכמה תחומים.

זה תהליך שלא התחיל בספורט, הוא כולל גם את הקולנוע והטלוויזיה והמוסיקה והפרסום, ואם תרצו הוא קשור גם להייטק. כשאנחנו מתלבשים על משהו, אנחנו בין טובים למצוינים. לא צריך להשתגע עם הספורט הישראלי, מספיק לתת לו את מרחב המחיה הכלכלי, התקשורתי והחברתי (כן, הוא "תרבות", ובמיטבה), לראות אותו כמרכיב מרכזי בחייה של קהילה ישראלית נורמלית, לא זאת הבדויה מה"פורום", לסלק ממנו כמה גורמים שהם נזק אמיתי – ונתחיל לשחק אותה.

* קדימה ישראל במונטנגרו, קדימה ישראלה ב"זיסמן" מול רומניה!

* תשאירו פה את 400 הילדים, זה לא עד כדי כך מסוכן להיות מדי פעם טובים.

לקראת ההגרלה: קונספירציות. ספרד
אופ"א הפקות

10 Comments

חמור זקן 27 באוגוסט 2010

גם לי הפסק זמן בעברית עושה את זה

הופ 27 באוגוסט 2010

נשמע טוב, מקווה שאתה צודק וזה לא צירוף מקרי של כמה הישגים. אני בעד. איפה חותמים?

D! 27 באוגוסט 2010

הכל נהדר
מה נהדר, מעולה
אבל סרוסי?!!?!?
נו, באמת.
צריך פה גם דור חדש של שדרים פרשנים (גם בכדורגל וגם בהכל). הבעיה היא שרוב החדשים רעים לכל הפחות כמו רוב המזדקנים. (אמרתי רוב).

Ole 27 באוגוסט 2010

וואו, איזה משחק! סחרחורת של רגשות, שהסתובבה על הטבעת וסרבה להתפרק.
אלה, אלה, שמישהו יגלה לה כמה יפה הישראלה על המגרש.

D! 27 באוגוסט 2010

ודרך אגב, מכיוון שהאתר הזה עבר אצלי לראש רשימת הקריאה היומית (למעשה הוא קרוב למלא אותה עד תפוסה מלאה ובנתחשב בקצב הגידול שלו בקרוב אני מתפטר מהעבודה) יהיה נחמד אם יהיה בעמוד הראשי בצד תגובות אחרונות לצד הפוסטים השונים. סתם יעזור לעקוב….
ברכות

moby 27 באוגוסט 2010

לא מבין, אחרי שקראת לנו להופיע לזיסמן (ובאנו) ישבת וראית את המשחק בבית? בושה! ביזיון!!הכצעקתה!!!
איזה משחק ! איזה שחקניות!! איזה כיף!!! חבל שהפסדנו.
*

אולי תרבות האינסטנט התחלפה בהבנה של בניה מהיסודות? פעם הבאנו אמריקאים, אח"כ אתלטים רוסים (זה היה הספורט הישראלי) וניסינו "לקנות מדליה" באו יעל ואורן הביאו מדליה (וגל אריק ושחר ומיכאל כן ירבו)והבאנו את ג'ים ואולסי ולו כדי "להיות על המפה" והם מתחלפים עם עומרי,וליאור וטל (ודרק כי הוא באמת כבר ישראלי) והשאירו אותנו על המפה.
אז אולי היסודות מתחילים להתרחב והפרמידה נבנית מהבסיס? ואולי אני חולם.

יוסי 27 באוגוסט 2010

יהיה קל להתנצח עם הטענה ששיטת הפיינל-פור האווילית היא הסיבה לכך שכיף לראות את הנבחרות הישראליות בכדורסל. האמת היא שכמעט תמיד כיף לראות אותן, ועד כמה שאני מסמפט את השחקנים הנוכחיים, זכורות לי נבחרות ישראל מהנות בהרבה. כדורסל הוא פשוט הספורט הכי מהנה לצפייה בטלוויזיה, והרבה יותר קל לאהוב ספורט כשקל להזדהות עם השחקנים, כמו במקרה של ישראלים שצופים בנבחרת ישראל.

כמובן, המצב יכול להשתפר בהרבה, אם תקשורת הספורט תפסיק לתת תשומת לב לבדיחה שנקראת כדורגל ישראלי, תתן במה ראויה לכדורסל ישראלי, ותפעיל מסע לחצים לליגת כדורסל שוויונית אמיתית, שבה שחקנים ישראלים לרוב.

אגב, אני מצטרף לאחת התגובות עם ההסתייגות מסרוסי. הוא הדבר היחיד שהורס לי את ההנאה מהצפייה (לעמית הורסקי התרגלתי. יש לו חן ניב רסקיני שכזה). ואני מצטרף גם למחמאה לגילי מוסינזון. אני מאוד מקווה שימשיכו להשתמש בו בטלוויזיה כפרשן כדורסל, כי הוא יהיה מצוין.

ד"ר א 27 באוגוסט 2010

מסכים עם הניתוח של מצב הכדורסל כאן.

בקשר לתמיכה בכדורסל הישׂראלי, דומני שצריך שינוי מערכתי יותר עמוק.
ליגת העל צריכה להיות מקצוענית, בלי עולות ויורדות, על בסיס כלכלי בלבד (ולדעתי גם בלי חוק רוסי).
תחתיה צריכה להיות הליגא הלאומית, בלי זרים בכלל (או אולי עם אחד). הליגה הזו צריכה להיות משודרת תדיר בערוץ 1, בכיסוי רחב, ולזכות לכל אותם מיליונים שהלכו בעבר למכבי. הכסף צריך ללכת שווה בשווה ללאומית גברים ולליגת העל של הנשים (שעוד לא בשלה למהלך כזה).

***

וחוץ מזה – אתה צודק לגמרי גם בעניין 400 הילדים. אחד מהם עוד יגדל להיות כדורסלן כביר, חכו ותראו.

מתי 27 באוגוסט 2010

אף פעם לא הבנתי למה כל כך מפריע לאנשים שיש סיקור רחב יותר לכדורגל ישראלי. אפשר לחשוב שנפח הסיקור צריך לנבוע מכמות ההצלחות (ולא נתווכח עכשיו עד כמה הכדורסל הישראלי הוא באמת הצלחה). ואגב, הטענה הזאת לא אקטואלית כבר כמה שנים: הליגה בכדורסל מקבלת שידור חי כל שבוע בערוץ 5 עם פריצות לכל המשחקים ויש גם שידור בערוץ 10, כל משחקי הפועל ירושלים, מכבי תל-אביב והנבחרות משודרים, כשמצד שני רוב משחקי ליגת הכדורגל משודרים בערוץ סגור ואף אחד לא רוצה לשדר את הפועל באקטובה.

GSH 28 באוגוסט 2010

בניגוד לכדורגל, לנבחרת ישראל בכדורסל קמים שחקנים בולטים בכל "דור" שמסביבם אפשר לבנות את הנבחרת: מיקי,ג'משי ,עדי גורדון, דורון שפר,עודד קטש,מאיר טפירו,טל בורשטיין,יותם הלפרין,כספי ואליהו . מה שמייחד את הנבחרת הזו הוא הכשרון שטמון בכל אחד ואחד (כמעט) כאשר שחקני ה"שורה השניה" (פניני , נעימי, אוחיון) יכולים לתת בכל יום משחק יותר טוב משחקני ה"שורה הראשונה", אלה שעדין אין לנו משחק פנים ועל כן אנחנו תלויים ביום טוב של הגארדים. במשחקים בהם הגארדים היו טובים נצחנו , ובמשחקים שעומרי ואליהו היו טובים אך הגארדים לא פגעו-הפסדנו.
לגבי נבחרת הנשים מהמעט שראיתי מממשחקי הנערות והקדטיות- העתיד אפילו טוב יותר.

Comments closed