גרנט וקשטן הספיקו לנו, תודה

התיקו של גרוזיה ביוון הוא פתיחה סוערת לבית 6. המשחק בגרוזיה הופך לקריטי. האם נשלם שם את מחיר הליהוק הכושל מול מלטה? האם לרפאלוב באמת יש מקום בהרכב? מה שבטוח, הגיע הזמן ללכת על ניצחון גם במשחק כזה. אחרי הכל, בשביל זה הבאנו את פרננדז

  

רק שלא יחפש תיקו. פרננדז (אסף שקד, וואלה! ספורט)

וווא ווא ווי ווא. התיקו הביתי של יוון מול גרוזיה הוא תוצאה דרמטית (ותרשו לי לקרוא להם גרוזיה ולא גאורגיה, האקסית הגרוזינית שלי היתה נופלת מצחוק בכל פעם ששמעה את השם הזה). בהנחה שישראל מסוגלת לנצח את גרוזיה במשחק ברמת גן, במחזור התשיעי מבין העשרה בבית 6, כבר עכשיו יש לה יתרון על היוונים.   

על פניו, ישראל ויוון מתחרות על המקום השני בבית, גם לגרוזיה מסתבר יש מילה, כשקרואטיה מועמדת ברורה למקום הראשון. ישראל תארח את קרואטיה במחזור העשירי, האחרון, ויש מצב שהקרואטים כבר יבואו לנפוש. יתכן שגם לגרוזיה, במחזור התשיעי כאמור, כבר לא יהיה מה לחפש. אבל גם אם כן, מי שלא מנצח אותה בבית, באמת שלא יצפה להגיע לפלייאוף. 

כל זה אומר דבר פשוט: בקרוב מאוד, עוד לפני אמצע אוקטובר, תהיה לנו תמונת מצב מפוכחת למדי על סיכויי הנבחרת להעפיל ליורו 2012. עד אז יש לנבחרת שלושה משחקים: ביום שלישי בגרוזיה, בשבוע השני של אוקטובר בבית נגד קרואטיה ובחוץ נגד יוון. אם ישראל מסיימת טוב את השלושה האלה, הדרך לפלייאוף סלולה. 

תמונת המצב הזו הופכת את המשחק בטביליסי ביום שלישי לקריטי. ניצחון, ואנחנו גם מפילים את גרוזיה וגם פותחים פער נאה מיוון. הפסד, וגרוזיה כבר מסתכלת עלינו מלמעלה. גרנט וקשטן היו הולכים להוציא שם את התיקו, בהחלט תוצאה סבירה. לא בשביל זה הבאנו את פרננדז. 

*** 

זה עומד להיות מבחן מהיר והחלטי למאמן החדש. גם להרכב החצי-חדש שהוא עומד להעלות בגרוזיה. המשחק הזה ישפוט רטרואקטיבית את ההחלטה שלו לעלות בהרכב ההזוי מול מלטה. אחרי שהגיע למסקנה שכל אוהד ישראלי מצוי היה מגיע אליה מראש – קינן ולא תמיר כהן, ורמוט ולא זהבי – הוא תמיד יוכל לטעון לנימוקים מקומיים ("תמיר תופקד כבלם שתומך בהתקפה מאחור", בפועל בן חיים עשה את זה וכהן עשה חורים), טענות כלליות ("רציתי לבדוק כמה דברים") ואפילו הברקה אחת (אלמוג כהן בהרכב). אבל יתכן שגם טעה בגדול. 

אם פרננדז היה רואה משחק אחד קדימה, גם בלי לחזות את ההפתעה אתמול ביוון, הוא היה אמור להריץ כבר מול מלטה את ההרכב החזק ביותר שלו. מתי עוד יכול היה ההרכב הזה לבדוק תיאום, לרוץ יחד, להתחבר, אם לא במשחק כזה, שהוא גם רשמי וגם ידידותי. פרננדז טעה, נקווה שלא נשלם על זה בקרוב את המחיר. 

*** 

נגד מלטה בבית הצרפתי שיחק 4-5-1. שני קשרים אחוריים, בניון אחד באמצע, זהבי (ורמוט) מימין, רפאלוב משמאל, סהר בחוד. הוא כנראה מתכוון לפתוח במערך דומה בגרוזיה. אלמוג כהן יישאר בקישור האחורי, ספק אם נכון לשחק לצידו עם כיאל, שהיה חלש מול מלטה, תמיר כהן מועמד לפתוח לצידו. למה לא ידין? איך זה שוויתרו על נאתכו לטובת הנבחרת הצעירה? לפרננדז (ולמשפחת לוזון) הפתרונים. 

 4-5-1 הוא לא בהכרח הרכב פחות התקפי מ-4-4-2, לעתים יותר, אבל ספק אם זאת הבחירה הנכונה. ראינו כמה סהר התקשה לבד בחוד מול מלטה, לא בטוח שלשכטר יהיה קל יותר בגרוזיה. ה-4-5-1 הוא מערך שמאפשר לבניון חופש מרשים, טענה שקשה להתווכח איתה, בטח אחרי השלישיה, אבל נדמה לי שאחת הסיבות למערך הזה היא אשליית רפאלוב. 

*** 

רפאלוב הבקיע את השער היחיד של ישראל במשחקי הידידות בדרום אמריקה, רפאלוב בישל נהדר את הגול הראשון לבניון מול מלטה, רפאלוב עשה כמה וכמה מהלכים יפים במשחק הזה. ורפאלוב לא ראוי להרכב הראשון של נבחרת ישראל. 

כי רפאלוב הוא יניב קטן, וזה בעידן שלא חסרים כאן חלוצים ראויים. הוא טאלנט גדול, מה שיש לו ברגליים יש רק למעטים, אבל קבלת ההחלטות שלו איומה כמו זו של קטן. התמיכה שלו במשחק ההגנה חלושה למדי. הוא יכול לתעתע מול מלטה, ספק אם יוכל לעשות את זה מול הגרוזינים. גם מול מלטה ראינו את היכולת שלו יורדת ככל שעוברות דקות המשחק. רפאלוב, אחרי הכל, הוא כוסית. כמעט כמו החברה שלו ("זה של רפאלוב", הסביר ברקוביץ' ליורם ארבל בשידור, כאילו מדובר בב.מ.וו החדשה).   

מערך של 4-4-2, עם שכטר וסהר המתואמים, הראשון אמן השליטה והמהירות והשני שחקן ציר סוסי עם משחק ראש ומהירות משלו, יועיל יותר מרפאלוב. שילוב כזה, עם שכטר כחלוץ אגף (שמחליף צדדים עם ידידו ורמוט) ויוסף קשר התקפי חופשי, יכול להשלים רביעייה קדמית אכזרית. כזו שמבוססת על שלושת כוכבי הפועל ת"א ומחוזקת בכוכב מספר אחד של ישראל. מה לעשות, זה טוב יותר מרפאלוב (ואם למישהו קשה לראות יותר מדי אדומים בהרכב, מבט סקטוריאלי ילדותי אמנם, אז במקום סהר שיזמן ויציב את ברדה). 

*** 

כך או כך, מערך כזה או אחר, ליהוק שחקנים כזה או אחר, פרננדז צריך לכוון את הנבחרת למטרה אחת: ניצחון. בשביל זה, אגב, הומצאה שיטת שלוש הנקודות: ההבדל בין הפסד לתיקו הוא בדיוק חצי מההבדל בין תיקו לניצחון. די, הספיקו לנו שמונה השנים המשמימות עם קשטן וגרנט. אם נראה מאמן שמכוון לניצחון, נסבול אותו גם אם יפסיד. מאמן שמכוון לתיקו יכול בהחלט להיות המאמן הבא של ווסטהאם או של בני יהודה, כבודן במקומן מונח. 

  

  

   

זוטות לסוף השבוע
הקיץ שלי עם לורן (יותם מלמן)

16 Comments

B. Goren 4 בספטמבר 2010

צריך לבקש מטל בנין שיתרגם את זה לבוס שלו.

בני תבורי 4 בספטמבר 2010

בנצ'לה ברוך הבא!!!

פראליה 4 בספטמבר 2010

4-5-1 הוא מערך פחות הגנתי מ- 4-4-2 רק כאשר יש לך לפחות שחקן אחד שיודע לשחק על הקו ויש לו אופציה לעשות תנועה לאמצע. בהינתן שכטר פצוע רק רפאלוב יודע לעשות את זה. הבעיה של רפאלוב היא לא קבלת ההחלטות ובטח לא משחק ההגנה (סביר יחסית לשחקנים בתפקידו) אלא היציבות של חוסר היציבות שלו. המשחק שהוא עשה מול מלטה לא מבטיח שהוא ישחק באותו כושר כעבור חמישה ימים אבל עדיין לא רואה מישהו אחר בנבחרת שעושה מה שהוא עשה מול מלטה.

ידין לא צריך לפתוח מול מלטה כי כאשר אתה משחק עם שני דפנסיבים אתה חייב שלפחות אחד מהם יוכל לשחק 50-50 בשעת הצורך כדי לא לבזבז חילוף כשאתה רוצה להגמיש את המערך. ידין הוא איום התקפי אופטי בלבד. לדעתי אלמוג כהן הדפנסיבי הקלאסי הכי טוב כרגע אבל הוא בטח לא 50-50 (אני בטוח שאתה לא חושב שהוא כזה בגלל שנכנס ל-16 מול מלטה וקיבל פנדל מתנה) ולכן אתה לא יכול להרשות לעצמך לשחק לידו עם שחקן נוסף דומה לו. דווקא האופציה של תמיר כהן מעניינת לידו.
("בלם שתומך בהתקפה" זו שטות, אין חיה כזאת בכדורגל).

לגבי סהר, למרות המימדים שלו הוא ממש לא שחקן ציר קלאסי, למרות שהוא יודע להחזיק כדור ברמה סבירה, הכח העיקרי שלו הוא כשהוא נכנס מה-20 מטר פנימה, הוא חי על התנועה עם הפנים לשער ועדיין לוקה במשחק עם הגב אליו.

תומר חרוב 4 בספטמבר 2010

בעונה שעברה אלמוג כבש הרבה יותר שערים מהקשרים האחוריים של חיפה והפועל, הוא טוב מהם בכל אספקט. אני הייתי משחק איתו ועם תמיר.

איתן 6 בספטמבר 2010

מסכים לגמרי.

YB 4 בספטמבר 2010

טור מצוין. הכל נכון.

סאביסאביץ' 4 בספטמבר 2010

אסור לפתוח עם רפאלוב, הוא חכם על חלשים, נגד הגיוארגים אין לו סיכוי. רפאלוב הוא ללא ספק מייצג החולי של הכדורגלן הישראלי, שלא תטעו לבחור יש כישרון, בגיל 16 חשבו שהוא הולך להיות כישרון גדול ואז הוא דרך במקום ונשאר שם עד עכשיו, ככה זה, במקום להתעסק בכדורגל הבחור הולך לדיסקוטקים ולעשות קניות בכיכר המדינה ומקנח בלאפה עם קולה. חבל מאוד, לבחור הזה יש באמת כישרון גדול, כ"כ חבל שהוא נהפך לאכזבה גדולה, פשוט חוסר מקצוענות.

שחקן 10 4 בספטמבר 2010

לדעתי אלמוג כהן הפתיע ביכולת שלו נגד מלטה. הוא יכול לתרום הרבה בקישור האחורי ביחד עם תמיר כהן. ידין יכול לחכות על הספסל.
חייבים את ורמוט בהרכב. כולם ראו את השינוי במשחק של הנבחרת כשהוא נכנס במחצית השניה.

מאשקה 4 בספטמבר 2010

טור יפה כתבת איתן. פרננדס חי בסרט צרפתי אחרי שהוא מרכיב את בונדר בהכרב הראשון, ואת וורמוט מכניס רק בדקה ה – 70. ראינו איך ורמוט שינה את משחק ההתקפה של הנבחרת אחרי שנכנס.
ואין לי מילה רעה על בונדר, הוא קיבוצניק כמוני : )

אביעד 4 בספטמבר 2010

גרנט וקשטן שיחקו על תיקו כי ידעו שיש להם סיכוי סביר להמשיך עוד קמפיין. במקרה כזה קל "ללכת על בטוח" ולשחק על תיקו. החוזה של פרננדז הוא לקמפיין אחד. אם לא נעלה, בקמפיין הבא הוא לא פה. אין לו מה להפסיד אם ייקח סיכונים בשביל לעלות.

חאג' 4 בספטמבר 2010

אני לא מבין את חוסר הסבלנות הזו שמופגנת כלפי פרננדז.
סה"כ היה לו את הלוקסוס לתת לכמה שחקנים שיוכלו להוות ערך מוסף במשחקי הנבחרת הקרובים לרוץ ולקבל ביטחון, מה עוד שהמטרה מול מלטה הושגה (אלה שיטענו כי היינו צריכים להביס מוזמנים להביט בשאר המשחקים של הנבחרות החלשות אתמול…).

אין ספק שקינן וורמוט צריכים לחזור להרכב, רפאלוב יכול להעלות מהספסל לקראת במחצית השנייה, יחסית לבן דיין בונדר היה מעולה…
במידה ושכטר כשיר עדיף לשחק עם שני חלוצים, מסכים שמשחק הגנתי יהווה אכזבה, התוצאה מיוון יצרה לנו הזדמנות מצוינת.

מוסקו 5 בספטמבר 2010

אני דווקא לא סבור שיש חוסר סבלנות לפרננדז, דווקא אוהבים אותו בציבור אבל הוא באמת בחר הרכב לא הגיוני והבעיה לא היתה התוצאה אלא איך שהנבחרת נראתה…

גדעון 5 בספטמבר 2010

אני לא מבין איך אפשר לשלב את גרנט וקשטן באותו משפט. בקמפיין האחרון של גרנט הנבחרת ניצחה את הנבחרות "הקטנות" בבית ובחוץ. הטענה נגד גרנט היא שהוא לא ניסה באמת לנצח את הנבחרות השוות לנו או הטובות יותר על הנייר.

פרלה 5 בספטמבר 2010

גם אני לא בטוח שלרפאלוב יש מקום בהרכב.
כמי שלא סבל את רפאלוב במשך שנים ועקב אחריו בכל משחק בחוסר תקווה, חובה עלי לציין כי הוא החל להשתנות באופן משמעותי במחצית השניה של העונה הקודמת. יותר תנועה, קצת יותר הגנה. הפוזה זאת מחלה מדבקת שבעטיה אלמוג כהן בגרמנניה, כיאל בסלטיק והוא בחיפה.

אלעד כהן 13 בספטמבר 2010

אחלה בלוג, אני אוסיף קישור למאמר באתר שלי

Comments closed