אגדה בתמונות – בילי התיש (מיכאל זילברמן)

מיכאל זילברמן, בעל הבלוג "טופס 630", מצטרף לצוות "דה באזר" ויעשה גם כאן את מה שהוא הכי אוהב לעשות: לבחור צילומים מופלאים, ולספר את סיפורם המופלא לא פחות. ומה יותר קלאסי למנה הראשונה מהקללה של בילי התיש

האוהדים השרופים של שיקגו קאבס, קבוצת הבייסבול הראשונה(כרונולוגית לפחות) של שיקגו, טוענים שוויליאם (בילי) סיאניס היה צריך להבין שיש לו מזל מחורבן כבר כשהחליט לפתוח בר. המהגר שנולד בכפר יווני קטן והיגר עם הוריו  בגיל חמש, עמד עתה להפוך לבעל מסבאה בשיקגו, טברנת לינקולן שמה, והוא כבר החל לתכנן איך יוכל להתפרנס בתקופה כל כך קשה.

היה זה ב-1933, בשיאו של המשבר הכלכלי הגדול, וסיאניס שילם סכום זעום של 205 דולר עבור מסבאה קטנה אך בעלת לקוחות קבועים. הצ'ק שבו שילם למוכר חזר כבר למחרת, והעסקה הייתה על סף ביטול, אך לבסוף סיאניס הצליח לדחות את מועד התשלום ושילם בעבור המסבאה בכסף שנכנס מרווחיו הראשונים. בדיעבד, עשרות אלפי אנשים טוענים שהעסקה היתה צריכה להתפוצץ, ובכך היתה מונעת עשרות שנים של קללה על הקאבס.

סיאניס החל להפעיל בהצלחה את טברנת לינקולן, אך לא עברו ימים רבים והמסבאה שינתה את שמה, לשם שיהפוך מוכר לכל אוהד בייסבול, וייצור אגדה אורבנית שתפרנס את יוצרה ברווחה, אך תגרום ל-63 שנות תסכול לאוהדי הקאבס.

באחד הימים בשנת 1934, בעת שבילי עמד ושירת את לקוחותיו, הם ראו לפתע תיש מחליק ונופל מארגז של טנדר. הנהג, לא מודע למתרחש מאחור, המשיך בנסיעה ונעלם. התיש שבר את רגלו, ובילי דאג לקבע אותה בתחבושת. התיש הזה, מרפי שמו, הפך לחלק מהווי הבר ובילי החליט לשנות את שם העסק שלו מטברנת לינקולן ל"טברנת בילי התיש", "Billy Goat Tavern". (באנגלית הביטוי לתיש הוא Billy Goat, מה שהולך מצויין עם שמו הפרטי של סיאניס)

בשנים הבאות, האורחים יכלו לצפות במרפי התיש על הבאר, שותה בירה עם הלקוחות הקבועים, ובבעליו הגאה, בילי, שגידל זקנקן תיש (goatee באנגלית) לתפארת.

עשר שנים לאחר מכן, ב-1944, כשהמסבאה כבר גדולה ופורחת, שיקגו אירחה את ועידת המפלגה הרפובליקנית ובילי, שכנראה היה אשף ביחסי ציבור, תלה בחזית שלט גדול שאמר "אין כניסה לרפובליקנים". התוצאה היתה שבכל ימי הועידה המסבאה המתה מרפובליקנים שדרשו לקבל שירות. העסקים פרחו, ובילי ומרפי התיש הפכו לידוענים בשיקגו בזכות המקרה.

שנה חלפה, ובשישה באוקטובר 1945, תאריך שכל אוהד של הקאבס מקלל בליבו, בילי ומרפי עמדו לעשות את הצעד שיכניס אותם להסטוריה. שיקגו קאבס העפילה לגמר ה"וורלד סירייס", הובילה 2-1 על דטרויט, ונזקקה לנצחון בשני משחקים בלבד מתוך ארבעה שעמדו להיות משוחקים באיצטדיונה הביתי, ריגלי פילד. הקבוצה, שלא ראתה אליפות עולם כבר 37 שנים, התחילה להריח שאפשר סוף סוף לקחת אליפות, אך גורם אחד לא נלקח בחשבון:

גם בילי "התיש", אוהד שרוף של הקאבס, רכש שני כרטיסים למשחק מספר 4 עבורו ועבור מרפי, אך בכניסה לאצטדיון ציפתה לו הפתעה מרה: הסדרנים סירבו להכניסו, בטענה שאין כניסה לבעלי חיים. בילי, ידוען למחצה בשיקגו של אז, ניגש לבעלים של המגרש והקבוצה, פיליפ ריגלי, וביקש להיעזר בו כדי להיכנס למשחק. ריגלי הורה לסדרנים להכניס את בילי, אך להשאיר את התיש בחוץ. בילי תבע את עלבונה של חיית המחמד האהובה שלו, ושאל את ריגלי לפשר האפליה, שאלה שריגלי ענה עליה קצרות באומרו שהתיש מסריח מכדי להיכנס למגרש. זה הרגע שכל אוהד מכיר ושמע עליו:

בילי "התיש", שנעלב עד עמקי נשמתו, נשא את זרועותיו לשמים וקרא בקול גדול: "הקאבס לעולם לא ינצחו עוד בוורלד סירייס עד שירשו לתיש להיכנס למגרש".  באותה סדרה שיקגו לא הצליחה להשיג את שני הנצחונות הדרושים לה, והפסידה 4-3 למרות יתרון הביתיות. סיאניס, נוטף שנאה וארס, שלח לריגלי הבעלים מברק קצר ועוקצני ושאל "מי מסריח עכשיו?", אך לא קיבל תשובה. הסיפור על הקללה שהוטלה על הקבוצה החל להתפשט.

לפני ואחרי: שתי קבוצות שונות

מאז ועד היום, שיקגו לא זכתה באליפות העולם. אם בוחנים את הסטיטיסטיקות של הקבוצה עד שנת 1945, שבה הוטלה הקללה, ומולן את הסטטיסטיקות משנת 1946 ואילך, נדמה שמדובר בשתי קבוצות שונות: הקבוצה שקדמה לקללה זכתה פעמיים באליפות העולם, הגיעה 10 פעמים לוורלד סירייס וסיימה במאזן חיובי ברוב העונות שלה. הקבוצה שאחרי הקללה היא סיפור שונה לגמרי.

לא רק שמאז 1946 הקאבס לא זכו באליפות העולם, הם גם מעולם לא הגיעו לוורלד סרייס. המאזן היה חיובי רק ב-17 מתוך 61 העונות ששוחקו חלפו מאז שהוטלה הקללה, וההישג הטוב ביותר שלה היה מספר הפסדים בגמר אליפות הליגה (מקביל בערך לחצי גמר). למען ההגינות צריך לציין, שהקבוצה נראית טוב מאד בשנים האחרונות, ומאז 2003 המצב לא קטסטרופלי כפי שהיה בעבר. אבל הקללה עדיין חיה והורגת תקוות, בווריאציות שונות.

מרפי התיש מת לאחר כמה שנים, ובילי, שלא רצה לאבד את הסימן המסחרי של הבר שלו, דאג שתמיד יהיה תיש תורן במסבאה. גם בילי סיאניס מת ב-1970 ואחיינו, סאם, קיבל את השליטה על המקום, ואף הרחיב אותו.

לשבור את הקללה

שנה אחר שנה התנפצה תקוותם של אוהדי הקאבס לראות את דגל האליפות. המזל הרע לא עזב אותם  והם, כדרכם של אוהדי ספורט רבים, ניסו להסיר את הקללה בכל דרך אפשרית.

סאם סיאניס, הבעלים החדש של הבר המפורסם הוזמן מספר פעמים עם התיש שלו כאורח כבוד למגרש, ובחלק מהפעמים התיש אף קיבל את הכבוד ללחך את כר הדשא. באף אחת מהפעמים הקללה לא הוסרה, והקאבס המשיכו להיכשל.

סאם סיאניס, אצטדיון ריגלי, פתיחת עונת 1984. מקור התמונה.

פטנטים אחרים, פחות רשמיים, כללו נסיונות הברחה ליליים של תיישים ועיזים לתוך המגרש, אך גם במקרים הללו ללא תועלת. בעת סדרת הגמר האיזורית של 2003 (מקביל לרבע גמר אליפות העולם), שנערכה מול יוסטון, קבוצת אוהדים הגיעה עם תיש למגרש של יוסטון וניסתה להכניס אותו פנימה בתקווה שהסירוב יגרום ל"הפיכת הקללה" והפנייתה כנגד יוסטון. הנסיון עזר חלקית, שיקגו ניצחה והגיעה לחצי הגמר מול פלורידה.

האוהד הכי שנוא בהסטוריה

הניצחון ביוסטון מצא את שיקגו נרגשת ומצפה להגעה ראשונה לגמר. לאחר חמשת המשחקים הראשונים (מתוך סדרה של הטוב משבעה), שיקגו הובילה 3-2, ובמשחק השישי כבר הוליכה 3-0. בדיוק ברגע הזה בילי סיאניס ומרפי התיש קמו מקברם, ונגחו באוהדי הקאבס: כדור שנשלח כמעט עד סוף המגרש נראה כאילו הוא יוצא החוצה. שניים עטו על הכדור: מוזס אלו, שחקנה של שיקגו, וסטיב בארטמן, אוהד שישב ביציע וניסה לתפוס לו מזכרת מן המשחק. למרבה הצער והתדהמה, בארטמן תפס את הכדור שטרם יצא, מנע מהשחקן של שיקגו לתפוס אותו ולגרום למצב של ניצחון כמעט בטוח, ועצר את המומנטום.

סטיב בארטמן, אצטדיון ריגלי, 2003. סליחה, תקלה

שיקגו הפסידה את המשחק, וגם את זה שאחריו, ולא הגיעה לגמר. פלורידה שעלתה לגמר, הצליחה לנצח הניו יורק ינקיז, ולקחה את האליפות.

בארטמן המסכן, אוהד שרוף של הקאבס, לא ידע את נפשו מרוב צער. לא זו בלבד שקבוצתו האהובה הפסידה בגללו, אלא שבנוסף לכך, הוא הפך לאחד האנשים השנואים ביותר בשיקגו. תמונתו עם הכיתוב "מבוקש" הופצה בעיר וברשת, והוא אף קיבל איומים על חייו. ההסבר שלו, לפיו עיניו היו נעוצות בכדור המתקרב ולא בשחקן מתחתיו, נפל על אזניים ערלות.

כמה חודשים לאחר מכן, שיקאגו קאבס דרשה מבארטמן להחזיר את הכדור, ומכרה אותו במכירה פומבית למסעדן מקומי עשיר תמורת הסכום הלא ייאמן של 113,824.16 דולר. הקונה, מצידו, שכר מומחה ידוע לאפקטים, מייקל למטיירי, שעבד בין השאר גם עם סטיבן ספילברג, וזה פוצץ את הכדור לרסיסים בטקס רב רושם. בקישור הזה אפשר לראות וידיאו של טקס הפיצוץ, שהועבר בשידור חי ברשת אן.בי.סי. השאריות של הכדור בושלו ברוטב פסטה במסעדה של הקונה. בארטמן סובל עד היום מהתקרית, ומן הסתם ימשיך לסבול לנצח. גם דבריו של מוזס אלו, שאמר שלא היה מצליח לתפוס את הכדור, לא ישנו את ההנחה שאין חולק עליה בקרב אוהדי הקאבס: סטיב בארטמן הוא הגורם לאבדן האליפות של 2003.

אחרית דבר (?)

שיקגו, למרות כמה עונות מצוינות בשנים האחרונות, טרם הגיעה לוורלד סירייס. סאם סיאניס הרחיב את הבר והפך אותו לרשת מסעדות מצליחה בעלת תשעה סניפים, שבכולן ניתן כמובן לרכוש מזכרות הקשורות בקללה המפורסמת. לטענתו, הקללה תוסר רק אם הנהלת הקבוצה תבצע אקט אמיתי של חמלה והתחשבות בתיישים, ותיתן להם להיכנס למגרש לא ממניעי יחצנות, אלא מתוך אהבת אמת.

***

לבלוג טופס 630

"); } //OBEND:do_NOT_remove_this_comment // ]]>

 
גבירותי ורבותי, ניר דמתי
איתך, עבאס

תגובות

  • פאקו

    סיפור ענק. ברוך הבא.

  • בליקי

    סיפורים כאלה הם הסיבה היחידה שאני נותן צ'אנס לבייסבול.

  • דניאל

    אח... איזה סיפור מעולה.
    רק באמריקה.

    מחכה לThe house that babe built

  • הופ

    איזה כיף שאתה פה, מיכאל. עכשיו אפשר להגיד שגם "טופס 630" היא רשת מצליחה, לא? :)
    סיפור מרתק. לסיאניס הזה היה חתיכת חוש ליח"צ! והקטע על ועידת הרפובליקנים גרם לי לחשוב מה היה קורה אם פאב בארץ היה תולה שלט "אין כניסה לשמאלנים" (או לימנים, לצורך העניין).

  • סימנטוב

    היוונית האלה ממשיכים עם הטרגדיות שלהם. אחלה סיפור. 

  • דימה פיקאסוב

    בתור קורא נאמן של טופס 630 ושל דה באזר אני מאד שמח על הצטרפותך ומברך אותך. עכשיו אני יכול לגשת לקרוא את הפוסט :)

    • אנונימוס

      מצטרף לברכות

  • ברט פארב

    אכן סיפור מוכר וידוע. שבוע הבא קללת הבמבינו שהייתה אגב הרבה יותר טראגית עד 2 האליפויות האחרונות
    נ.ב
    יש לי חבר קרוב שבמהלך כמעט זהה של פאן אינטרפירנס עלה לבלו ג'ייס בהעפלה לפלייאוף לפני עשר שנים

  • גיל

    אחד הפרקים הבאים ב30 על 30 יהיה על היחסים בין אוהדי הקאבס לבארטמן. כתבה שקראתי לפני כמה שנים הראתה שאנשים כבר לא כועסים עליו במיוחד. הוא בסך הכל עשה מה שכל אוהד היה עושה.

  • דורפן

    גיל - אני לא כועס עליו.

    • גיל

      אני אף פעם לא כעסתי עליו. הוא דמות טרגית ונורא הצטערתי שעשו לו רצח אופי.

  • מנחם לס

    אמרתי לכם או לא אמרתי לכם שאין משחק כמו בייסבול? הוא לא סתם משחק. הוא עולם שלם של שדות מלאי חלומות (FIELD OF DREAMS), קללות - עם חרפה, נאצה, וקלס (THE CURSE OF THE BABE), בריתות עם השטן (DAMN YANKEES), וישנם לי עוד מאה סיפורים לספר לכם על המשחק הנפלא הזה ביסבול שמסביבו נוצרו מאות סרטים, ניכתבו אלפי ספרים, וכן בלאדות, שירים, פואמות.

    ולעומתו שחק הזה כדורגל הטיפוסים משעממים, רדודים, אפרוריים, מונוטוניים, ובנליים, שהסרטים הגדולים ביותר עליו הם משחק האסירים במחנה שבויים עם פלה, והילדה ההודית היכולה לבעוט בננה כמו בקהאם.

    GIVE ME A BREAK!

    הנה סיפור קטנטן שקפץ לי לראש (הוא אמיתי): ממש לפני המלחמה נגד יפאן, ה-CIA שלח יהודי בשם מו ברג (ששיחק קצ'ר 17 שנים במייג'ור ליג אך היה שחקן אלמוני בליגה, היה גאון שדיבר על בוריין 9 שפות וידע עוד 19 שפות ברמה עוברת, למד אנרגיה גרעינית מאיינשטיין משך חודשיים, ולפי איינשטיין 'יכול היה ללמד בפרינסטון' כדי שיוכל לרגל בגרמניה ולדווח עד כמה קרובים הגרמנים לייצור הפצצה האטומית) לטוקיו לצלם את כל האזור התעשייתי של העיר (שהגנרל דוליטל השתמש בהם להפצצות הראשונות על טוקיו). התרוץ לשליחתו יחד עם בייב רות' ולו גריג היה שהוא דיבר יפאנית שוטפת.
    אבל היפאנים חובבי הבייסבול ידעו שהוא הגיע יחד עם רות', וגריג. באיבו ג'ימה היפאנים ניסו להדיר שינה מעיני המרינס בשוחות בקללות ברם קולים. המרינס היו רגילים לזה. בוקר אחד ב-4 בבוקר הם שומעים, 'האשה של בייב רות' מזדיינת עכשיו עם הדוור'. המרינס לא מגיבים. כעבור כמה דקות 'הבת של לו גריג מזדיינת בתחת עם הגנן'. המרינס לא מגיבים. ואז 'מו ברג מזדיין עם השכן'. המרינס קופצים החוצה מהשוחות ושואלים אחד את השני "WHO THE HELL IS MOE BERG?

    איפה בכדורגל יש לכם סיפורים כאלה לספר?

    אגב, כתבתי עליו פרק שלם בספרי. כל הסיפור עליו הוא מהמם.

  • מנחם לס

    אגב, אני עשיתי מחקר שלם על מו ברג, ופגשתי אותו כמה פעמים ביאנקי סטדיום בשנות ה-60. מסתבר שבשנת 1932 הוא הגיע לארצנו, צלח את הכנרת, ובילה את ליל הסדר במלון 'ציון' בהדר הכרמל. הוא ללא ספק אחד הטיפוסים המוזרים והמסתוריים ביותר. כשנפטר הוא ציווה בצוואתו שעפרו ייקבר בישראל. אחותו הגיעה אליכם (אני חושב שזה היה בשנת 1972) אבל משרד הדתות אסר עליה לפזר עפרו בבית קרבות יהודי כי שריפת הגוף היא בניגוד לדתנו. היא החליטה לפזר את עפרו בהר הצופים.
    לכו לקרוא עליו. לא תאמינו.
    MOE BERG
    אני יודע עליו אפילו יותר משתמצאו בגוגל.

    • הופ

      מנחם, למה לחפש בגוגל כשיש בטופס 630 את הפרק שלך על ברג?
      http://www.tofes630.com/blog/?p=535
      באמת סיפור נהדר. אבל אהבתי יותר את הסיפור על סיד פינץ'!

  • יאיר

    יש כמה אי דיוקים בסיפור:
    הקללה היא לא שהקאבס לא יקחו אליפות אלא שהם לא ינצחו מעולם משחק בWS בריגלי פילד, מה שגורם לכך שמעשית מתייחסים לעלייה לוורלד סירייס כשבירת הקללה מה שעושה את 2003 לטראומה כל כך גדולה.
    מדהים כל כך לראות את האינינג השמיני במשחק 6של הNLCS (בNLDS הם אגב ניצחו את אטלנטה ולא את יוסטון, שאותה ניצחו בסדרת משחקים מכריעה בשביל להגיע לפלייאוף) שבלי קשר לשאלה האם אתה מאמין בקללות ואמונות תפלות באותן דקות. ברור לחלוטין לשחקני הקאבס וכל מי שבאצטדיון שהם מקוללים והם לא עומדים במעמסה. פריור שייט לחלוטין לאורך 7.1 אינינגים (שאטאאוט, 3 היטים) פתאום לא הצליח למצוא את הסטרייקזון. גונזאלז שהיה השורטסטופ הכי טוב הגנתית באותה שנה עושה ארור שממלא את הבסיסים במקום לגמור את האינינג. ופתאום זה נהייה 8:3 כשברור לכולם שבשני האינינגים שנשארו אף קאב לא יעלה לבסיס.ושווד יפסיד את משחק 7.

    בכלל בכלליות אני חושב שמבחינת מתח,התרגשות, וריכוז סיפורי פולקלור לא היה תקדים באף ספורט למה שהיה בפלייאוף בבייסבול בשנים 2003 ו2004. ב2003 חוץ מ2 סדרות בסבוב המוקדם שהסתיימו 3:1 כל הסדרות הלכו למשחק מכריע, שהמון משחקים מוכרעים רק בסוף, ועל הסיפורים בשיקגו ובוסטון כבר כתבו אין סוף ספרים.

  • שחר

    הי מיכאל,
    ברוך הבא לאכסניה נוספת.
    אלוהים עדי שצחקתי עכשיו מהנאה כמו שלא צחקתי כבר יומיים וזאת למקרא הסיפור הזה.

    בני יהודה יכולים לקנא :-)

    ש.

  • בני יהודה – אנחנו | מצד שני

    [...] זילברמן מטופס 630 הצטרף לכותבים עם פוסט נפלא שלו על אגדת בילי התיש. יערה צרי כתבה פוסט שמאוד אהבתי בשל סגנון הכתיבה [...]

Comments are closed.