גבירותי ורבותי, ניר דמתי

האוהד הנלהב של הנבחרת, זה שליווה אותה מרמת גן וטדי עד מוסקבה ולוכסמבורג, מודה בפה מלא: חרפתי במיטה מהשריקה למחצית ועד אחרי המשחק. והכי גרוע: הוא די גאה בזה

החלוץ האגדי של הנבחרת ושמשון ת"א, גידי דמתי. אין קשר משפחתי

או.קיי, נפתח עם כל האמת: נרדמתי במחצית. אמרתי ננמנם קצת, עשר דקות, והתעוררתי בעשר ועשרים. ברור שלא הפסדתי כלום. אחרת לא הייתי מרשה לעצמי. אפשר לייחס את זה לאינטואיציות, לניסיון או למזל, זה לא משנה, אבל ברור שלא הפסדתי שום דבר. ספק גדול אם גם גול לפה או לשם היה משנה את המסקנה.

זה אני, שכבר ארבעים שנה – מאז שקניתי עיתון לאמא במטבע ענק של 25 אגורות בקיוסק באר שבע, ובכותרת שלו הידיעה שישראל העפילה למשחקי גביע העולם – הקבוצה הכי אהודה עלי, בכל ענפי הספורט, היא נבחרת ישראל בכדורגל. זה אני, שעקבתי אחרי הנבחרת הזאת ברמת גן, בירושלים, ביפו, במוסקבה, בלימסול, בלוכסמבורג, בואלטה בירת מלטה. נרדמתי במחצית.

כי הבנתי. שלושה קשרים הגנתיים זה רמז מספיק. מבחינתי גם רפאלוב בהרכב הופך לרמז מספיק. ראיתי שבן חיים טוב, שאלמוג כהן זה פלא, שבניון לא לגמרי איתנו היום, והספיק לי. ראיתי את ישראל מנצחת קרבות מגע בשרשרת נגד חבורת יריבים בריאי גוף, בהחלט נהניתי, זאת בשורה חיובית, אבל אריק זאבי עושה את זה יותר אלגנטי. לילה טוב.

לא קל לשחק שם בטביליסי, עם המשטח המחורבן והקהל שפתח במרץ רב. החיים לא קלים, וואט טו דו. אבל לא בשביל זה הבאנו את פרננדז. לא בשביל עוד תפיסת עולם של גרנט או קשטן. יש את אסכולת ההנאה מהמשחק ויש את אסכולת הניצחון בכל מחיר, שתיהן מקננות בכולנו, שתיהן יצאו מאוכזבות אתמול. אני לא! אני נרדמתי.

יכולתי לטעות. יכולתי להתעורר מקריאות השכנים, יכולתי לגלות עם קומי שפרננדז שילב במחצית את ורמוט במקום תמיר כהן, את ארכיטמן במקום רפאלוב, יכולתי להצטער ביותר שהפסדתי חוליה התקפית מבעבעת, שהכניעה את האימפריה של גרוזיה. יכולתי להתרשם מהאסטרטגיה של פרננדז: קרבות בלימה מול הלהט של המארחים במחצית הראשונה ומעבר למתקפת נגד עוקצנית במחצית השנייה. נדמה לי שלפני השינה אפילו הרהרתי בזה לעומק. ונרדמתי.

התוצאות במשחקים האחרים משחקות בינתיים לידי ישראל. יוון הפסידו נקודות בבית, קרואטיה גם, אנחנו אחרי הכל באים במאזן תקין למשחקים בעוד כחודש נגד קרואטיה וביוון. ואז יתברר שגם תיקו נגד קרואטיה ברמת גן זו לא תוצאה רעה. בוודאי שתיקו באתונה זו תוצאה ראויה. יופי נחמה. בסרט הזה כבר היינו. פרננדז עוד לא, אבל מסתמן שהוא בדרך.

יש לו עוד צ'אנס ממשי אחד, לא יותר, להוכיח ששתי התצוגות האפורות היו רק החימום. פרננדז, בדיוק הפוך ממעשה קשטן מול קרואטיה, בגישה פחדנית שדפקה קמפיין שלם, יצטרך לשחק על כל הקופה מול קרואטיה. ולנצח. אחרת, כמה עצוב עבורנו ועבור האיש הנחמד הזה, הוא יכול לקנות כרטיס חד כיווני לפאריס. בטוח שפרננדז, בניגוד לקודמו, לא יפתח עם שמואל קוזוקין בהרכב. מוטב שילמד לוותר גם על תמיר כהן, כיאל ורפאלוב. שכטר, נאתכו ובוזגלו, תתחילו להתחמם.

 

רבותי, אולי נפלוש לרוסיה בחורף? (אורן עמית)
אגדה בתמונות - בילי התיש (מיכאל זילברמן)

תגובות

  • דניאל

    וואו, זה היה משחק ברמה כל כך ירודה.
    לי אישית היה קשה להירדם, כי הוא פשוט היה משחק מצחיק - הכדור היה באוויר איזה 40% מהזמן. כל הזמן העיפו אותו לאוויר, נגחו בו (ובאוויר), הרחקות מטופשות. מדהים שזה כדורגל.

  • צור שפי

    לפחות אחר כך היה כפיצוי ארגנטינה - ספרד. מי שראה את המשחק יודע שה-4-1 משקר (3-2 היתה תוצאה יותר משקפת) אבל ראינו כמה גדול היה הפיספוס של מארדונה במונדיאל האחרון, גם בשחקנים שלא זימן (קאמביסו, זאנטי) וגם בניהול אלה שכן זימן.

  • אסף

    שלמה שרף הלך על ניצחון בכל מחיר.
    אז היה לנו ניצחון בפריז, קמפיין טוב אחד ( האחרון ), ועוד ים של תבוסות ו 3 קמפיינים שהלכו לפח. וזה עם דור מוכשר בהרבה ממה שיש בעשור האחרון.
    ישראל לא עולה על קרואטיה ולא על יוון. אולי על גיאורגיה, אבל זה לא בטוח בכלל. אז להתאכזב מתיקו ביתי מול הראשונה או תיקו חוץ מול האחרות זה פשוט לקפוץ מעל הפופיק.
    דווקא אוהדי הנבחרת צריכים לשאוף להישג המקסימלי האפשרי, ולא להפסדים מכובדים (וזה מה שצפוי כשהנבחרת תוקפת יותר מכפי יכולתה להגן).

  • ויכסלפיש

    גרונדונה המושחת הזמין את ספרד למונומנטל, דל בוסקה העלה חצי הרכב, כנראה אחרי 3 שעות שינה במטוס, מסי הפגיז יחד עם טבס ואגוארו וכולם מרוצים. מראדונה יכול להמשיךלישון בשקט בזמן שהמעסיק שלו גוזר קופונים

    צור שפי, תפנים

  • דורפן

    בקרמן - מה אתה מבזבז זמן על השטויות הללו. אין לך גינה לעדור? דשא לכסח? ארון לצבוע? קרוב משפחה שצריך עזרה בלימודי צרפתית? משהו

  • בני תבורי

    חרא משחק, לא הייתי רוצה להעליב את השכונה ולייחס אליה את המשחק של אתמול. מזל שההמבורגר ברובינשטיין מעולה.

  • אביאל

    מצטער מאוד, אבל אפילו קשטן וגרנט לא היו עולים עם שלושה קשרים אחוריים למשחק מול גרוזיה, מה יהיה נגד קרואטיה ?! ארבעה קשרים אחוריים ?!

    רצינו מאמן שיעז וקיבלנו בדיוק ההפך, הרבה זמן לא ראיתי קבוצה או נבחרת כדורגל נורמלית שרק שלושה שחקנים תוקפים אצלה (בניון, רפאלוב וסהר), חילופים גרועים ומה לא, בקיצור בינתיים פרננדס מתגלה כפחדן רציני, לדבר כזה אני לא חושב שאף אחד ציפה, ממתי העובדה שנבחרת מסוימת (גיאורגיה) מוציאה תיקו במשחק חוץ קשה יחסית (מול יוון) נותן את ההכשר לעלות עם מערך כזה ולהסתפק בתיקו ?! 

  • נעל קרועה

    אני חושב שיש פה שאלה עקרונית,האם לעלות כבר במשחק השני בבית במשחק חוץ ,עם הרכב התקפי עם אפשרות להפסיד ולגמור כבר עכשיו את הקמפיין,או שלעולת התקפי מול קרואטיה בבית ,אחרי שהשחקנים שיחקו כבר חודשים בליגה,ועם 4 נקודות בקופה?

  • הופ

    נבחרת ישראל היא נבחרת ישראל. מוגזם לחשוב שאנחנו "צריכים" לנצח בגיאורגיה. אנחנו יכולים. באותה מידה שגיאורגיה יכולה לנצח בר"ג.
    יש לנו סיכוי לעלות - בתנאי שיוון תהיה חלשה ושגיאורגיה לא תפתיע.

    • איתן בקרמן

      ישראל לא "צריכה לנצח" היא צריכה לנסות לנצח. זה כל ההבדל בעולם

  • לוינטל

    נבחרת יראה-אל.
    הגישה התבוסתנית מעצבנת. במקום לבור בגישה של: יוון איבדה מול הגאורגים הזדמנות, בואו ננצל את זה. אנחנו מסיקים: הגאורגים הוציאו תיקו מיוון, אז הם בטח טובים. במקום ניצחון נסתפק בתיקו.
    ככה לא נגיע לכלום

Comments are closed.