איך עושים שלום? (אברהם בורג)

בעקבות הזכייה של "מפעלות לחינוך" בפרס היוקרתי של "ביונד ספורט", יושב הראש אברום בורג שוטח את החזון והפעילות של הארגון המצליח והשקט הזה

כל מנהיגי העולם מנסים בימים אלה למצוא נוסחאות פוליטיות ומדיניות כדי ליצור תהליך שלום, או לפחות מראית עין של תהליך שלום. שיחות המנהיגים כל כך מפותלות, עד שלא ברור לאף אחד אם אלה עמדות לאומיות מהותיות או נסיונות בנוסח נתניהו, עבאס ואובמה.

רבים, הרוצים שלום, כבר נואשו ממנו. הרי כל כך הרבה הושקע כאן בשנים האחרונות באנטי-שלום. בהתנחלויות, בגדרות ההפרדה, בכבישים העוקפים, במחסומי הדרכים – וההצלחה ניכרת. ישראלים כמעט כבר לא פוגשים יותר פלסטינאים, ברחוב, בכבישים, במקומות העבודה. ופלסטינאים לא מכירים יותר ישראלים שאינם חיילים, שוטרים או מתנחלים. זאת מציאות שמזמינה סטריאוטיפים ופחדים, מציאות שמייצרת קולקטיבים עוינים, שהשלום זר להם, אפילו מאיים עליהם.

רבים עוסקים במאמצים הפוליטיים ולא שמים לב כי אולי הם לבד. משמר קדמי שהתנתק מהמחנה שלו עצמו. מעטים מאד, לכן, מוכנים להשקיע בעבודה הסיזיפית, העמוקה, של יצירת שותפות אמיתית בין אנשים לאנשים. להכין את העמים ליום המיוחל שבו הפוליטיקאים ייצאו סוף סוף מהמלכודות של עצמם ויעשו את הדבר הנכון לעמיהם.

באחרונה נפגשו בשיקגו נציגים של ארגוני ספורט רבים מרחבי העולם תחת המנהיגות של Beyond Sport, כדי ללמוד יחד איך לעשות עולם טוב יותר באמצעות הספורט. כולנו מאמינים שהספורט לענפיו השונים מאגד בתוכו זכויות אדם וכישורי חיים אידיאלים. וכל אחד מאיתנו תורם את חלקו. זאת לא אמירה תיאורטית, זהו מעשה יום יומי מוצלח ומוכח.

נסיון החיים של קנייתים המחפשים זהות בין-שבטית פגש את הצרכים של ונצואליינים הרוצים חיים טובים תחת שלטון רע, אנשי מנצ'סטר יונייטד למדו מאיתנו איך מחברים מועדון לקהילה. פעילים מכל רחבי העולם שיתפו, שוחחו, החליפו חוויות וארגו את ראשיתה של רשת עולמית שכולה "מעבר לספורט".

"מפעלות" בהאיטי אחרי האסון ( שחף פריפז)

מה אנחנו הבאנו לשיקגו מהקונפליקט שלנו. לפני כ-13 שנים הוקמה עמותה קטנה, עבור שלושים ילדים, לצידו של מועדון הכדורגל הפועל "כתר" תל אביב. חזון המקימים היה פשוט: ילדים הרי אוהבים כדורגל, ילדים מעריצים שחקנים, והנה פוטנציאל ל"עסקה". אנחנו ניתן לילד כמה שעות של כדורגל בשבוע והילד יתן לנו בחזרה אותו מספר שעות של שיעורי בית המוטלים עליו בבית הספר.

היום פעילים בארגון, "מפעלות חינוך וחברה", למעלה מ-20 אלף ילדים, מאות מדריכים, אלפי מתנדבים מכל חלקי האוכלוסיה. המגרש הפך למקום בו נולד האזרח החיובי העתידי. ילדים נושרים חזרו לכיתה עם כדור ומוטיבציה חדשה. אחרים, שהיו בשולי הכיתה, הפכו למרכזיים. וכולם לומדים יחד עם הספורט כישורי חיים חיוניים וחשובים.

עם הכדור לומד הילד לשתף פעולה, לציית חוקים, להתנהג במשמעת. בטורנירים פוגשים הילדים שלנו את ה"אחרים" – השכן, הנכה בעל הצרכים המיוחדים, והשונה. מרבית הילדים באים ממשפחות עניות, חציים יהודים וחציים ערבים. אנחנו פעילים ברשות הפלסטינאית, בירדן, באפריקה, בהאיטי שאחרי הרעש, ובקרוב גם במוקדי המתיחות בין מהגרים לוותיקים במרכז אירופה. הגענו לשם וזכינו בפרס היוקרתי.

ילדי "מפעלות", ישראלים ופלסטינים, עם עמרי קנדה ( תהל אזולאי רן)

לא. זאת איננה תשובה שאנחנו נותנים לילד הזקוק לנו. אנחנו מנסים לעשות טוב בלי התניות פוליטיות, לתקן את העולם הקרוב והרחוק בלי חשבונות קטנים וקטנוניים. המבט אל תוככי הפרויקט שלנו הוא מבט אל התרופות האפשריות למחלות המאפיינות את אזורינו. במקום שיש בו עוינות אנחנו מציעים גשרים של הידברות, במקום אלימות ספורט ומשמעות, חלופה לציניות הפוליטית והמדינית – מסירות אין קץ של מדריכים, מתנדבים, מורים, הורים ושחקנים צעירים.

זאת הנקודה, ההעדר המוחלטת של ציוניות ומניפולציות, שקנתה את לב העולם הבוחן את פעילותינו מזה שנים ארוכות והביאה אותנו אל הפרס הנכסף בשיקגו.

קשה שלא לשוב ולהאמין בשלום ובסיכוייו, כשרואים מאות ילדים מהרשות הפלסטינאית משחקים כמה פעמים בשנה עם מאות ילדים ישראלים. עם ולא נגד. כי הקבוצות מעורבות, שיתוף הפעולה על המגרש הופך לחברות שמעבר לספורט, וכך נולדים כל שנה אלפי צעירים שיאמינו בבגרותם כי אפשר לחלום כאן באזור על חיים טובים יותר. אמיתיים ומכבדים, למרות כל קילקולי  הפוליטיקה. כי אם זה עובד ביני ובינך על המגרש, זה חייב לעבוד בינינו לביניכם במגרשים המדיניים גם כן.

 

טוב לי או ראלי
הפלא ופלה

13 Comments

DI 23 באוקטובר 2010

הפרוייקט נשמע נהדר
ואני מאד מאמין בזה שעל אנשים להפגש אם הם רוצים לגלות משהו חיובי על האחר ולא רק ללמוד מהתקשורת. זה נכון לשני הצדדים.

אמרת "להכין את העמים ליום המיוחל שבו הפוליטיקאים ייצאו סוף סוף מהמלכודות של עצמם ויעשו את הדבר הנכון לעמיהם" – בתור פוליטקאי לשעבר אני מצפה ממך למשהו שהוא מעבר לביקורת מעורפלת ופופוליסטית. אני יושב פה בבית ואין לי באמת מושג מה מתרחש שם, בעולם הזה של הפוליטיקה. כמדומני שאתה יודע. אם אתה חושב שהפוליטקאים נמצאים בתוך המלכודות של עצמם (אני די בטוח, אם כי מלכודות הן אולי לא המילה הנכונה) ספר מה הדרך להוציא אותם משם. להראות לשני העמים (במקרה המקומי) השני איננו שד נורא הרק רוצה להשמידנו זה נפלא. זה חשוב. זה הכרחי. אבל גם אתה חושב שהבעיה מתחילה (או נמצאת) למעלה, איך אנחנו משנים את זה. משחק של נתניהו עם עבס לא הולך לעזור לנו אני מניח.

שקטימאן 23 באוקטובר 2010

אני אאלץ להגיב לגופו של כותב ולא לגופו של הפרוייקט (שנראה ראוי ומעניין ואני אפילו יכול לראות אותי נוטל בו חלק).

ובכן, לגופו של כותב: עלי מוהר כתב לפני שנים רבות, בזמן פריימריז בעבודה "הצביעו לברק, הצביעו לפואד (או למי שעוד התמודד), אבל בשום אופן אל תצביעו לצדקן המתחסד הזה, בורג". וזה בא מהעדין בכותבים. מוהר כתב את זה עוד בימים שבורג הציג מראית עין של איש ציבור ולפני שהפך למטיף מגלגל עיניים, לפני שחגג על חשבון משלמי המיסים (כמובן, תוך כדי הטפות צדקניות)

רחמי על המעטים שעוד בוחרים לראות באיש הזה סוג של אופציה לגיטימית ליחס כשלהו

ניסו 24 באוקטובר 2010

אתה לא נאלצת להתייחס לכותב אתה בחרת בלהשמיץ את הכותב כמעט בלי אף סיבה גלויה ובכול מקרה זה באמת לא העניין כאן

LSN 24 באוקטובר 2010

יצא לי לעקוב לא מעט אחרי פעילותה של "מפעלות", כולל שיטוט של שעות באתר הפרוייקט (מומלץ ביותר למי שטרם נחשף) שהוא פשוט מעורר השראה ומדגים בתוכו את הפוטנציאל העצום בשילובם של מסגרות חינוכיות וחברתיות בתוך מועדוני כדורגל. עם זאת, אני חושב שלמרות המחמאות והשבחים הרבים שמגיעים לכל השותפים לארגון, קשה שלא להרגיש ש"מפעלות" הוא פשוט מיזם מפוספס ומוחמץ עד כאב.

הוא מפוספס ומוחמץ לא בגלל שהוא לא הצליח להביא את "השלום" המיוחל ביננו לבין הפלסטינאים, ולא בגלל שהוא לא עשה מספיק למען אותם 20 אלף ילדים הפעילים במסגרת פעילות הארגון, אלא כי הנראות של העמותה והרלוונטיות שלה לענף הכדורגל בישראל הוחמצה בענק – לא בחינוך ושינוי תרבותי וערכי בקרב אלא המתיימרים להיות ספורטאים אשר מתפרנסים מעיסוקם ככדורגלנים מקצועניים, לא בקרב אלא המתיימרים להיות מנהלי ובעלי תפקידים בקבוצות הכדורגל, וגם לא בקרב קהל האוהדים.

אין זה מקרי שהחיבור בין "מפעלות" לבין הנהלת קבוצת הכדורגל כמעט ועומם לחלוטין בשנים האחרונות. ונראה כי הצטמצם רק לביקורי נימוסין בימי חג ומועד, ולא כחלק ממשי מהמדיניות של המועדון , כשמהתנהלותם המפוקפקת של מנהליו יכולנו כולנו להתרשם לאחרונה בלא מעט מקרים.

גם בפרסומים של "מפעלות" קשה שלא לקבל את התחושה שראשי "מפעלות" כמעט ומתביישים להזכיר את הקשר בינם לבין הארגון של האחים הראל, טביב וקצרה. כשעוברים על רשימת היושבים בדירקטוריון "מפעלות", וההשקעה הניכרת של הארגון בניסוח המבנה והקוד הארגוני של פעילותה, מקבלים עדות חזקה לכך שכנראה שאין זה מקרה שהגוף פשוט דוחה את השתל.(המילה "הפועל" הוזכרה בטקסט שמונה כ – 600 מילה רק פעם אחת). 

חוברת מהודרת שהופקה ע"י "מפעלות" סוקרת את תוכניות הלימוד והפרוייקטים השונים לשנת הפעילות הנוכחית: מנהיגות דרך הספורט, חינוך לערכים, סובלנות, אחווה, הגינות בספורט וכו'. האם בהכרח ניתן לומר שהתכונות האלה ניכרות באופן ייחודי בבוגריה הבולטים של מחלקת הנוער של הפועל תל-אביב – בן סהר, שי אבוטבול, ביברס נאתכו, דני בודנר, גל שיש וערן זהבי?

האם התכנים האלה הם בכלל חלק מההכשרה שלהם ככדורגלנים במחלקת הנוער של הפועל תל-אביב ? אני אשמח לקבל הבהרות בנושא.

בינתיים שווה להציץ בקטע מתוך מחקר של שלומית גיא מאונ' ב"ש על אקדמיות הנוער של קבוצת הכדורגל באנגליה והצעת מודל לאימוץ המחקר באקדמיות הכדורגל בישראל:

"האקדמיה של ארסנל, לונדון – על אחד מכרי הדשא בו מתאמנים ילדי האקדמיה לקראת המשחק מחר אני פוגשת את ברנרד. כשהוא מתיישב לידי, הוא מספר שהוא אחד המאמנים באקדמיה. "אילו גילאים אתה מאמן"?. "את כולם", הוא עונה לי. "ומה אתה מלמד אותם"?, אני שואלת שוב, מצפה שהוא יפרט לגבי טכניקות אימון, שמירה על כושר ותזונה, או כל אספקט מקצועי אחר. "הו, אני בעיקר מלמד אותם איך להיות ילדים צעירים טובים". האמירה הזו מפתיעה אותי מעט. "מיהם ילדים טובים"? "ילדים שיודעים לתת כבוד. לכבד את הכדור, לכבד את המשחק, לכבד את עצמם. את יודעת, ילדים טובים", הוא מסכם".

מר בורג, לא הבאתם את השלום למזרח התיכון, אבל בהחלט היה וישנו בכוחו של הארגון הזה לתקן את ענף הכדורגל ולהוביל שינוי תרבותי, חברתי וערכי שייתכן וגם היה יכול להשפיע, ולו במעט גם על החברה בה אנו חיים, וכתוצאה מכך אולי גם על הסיכויים שלך ושל הארגון שאתה עומד בראשו לתרום, גם אם בשירשור, תרומה משמעותית לתיקון היחסים של מדינת היהודים עם שכניהם באזור.

moby 24 באוקטובר 2010

רונן/אברהמי/לוונטל/קרמר
ההידרדרות של האתרים המעולים שלכם נמשכת.
יכול להיות שמפעל "מפעלות" הוא הדבר הנפלא בעולם והוא הוא ה"אור לגויים" ודגל הקידמה.הוא אפילו נוגע בספורט.
אבל כאשר החתום הינו פוליטיקאי בעבר/עתיד/הווה זה נוגע יותר לכיוון של פרימריס או נגיעה בקהלים חדשים.
חבל.

איתן בקרמן 24 באוקטובר 2010

מובי, אני אסכם את זה במילה אחת פשוטה: נמאס.
אם המטרה שלך היא לקלקל לנו את האתר, לא תצליח בזה.

מדובר כאן במפעל נפלא, שמטפל בילדים בכל המגזרים, ראיתי אותם עובדים עם נערים במצב קשה בבית כלא לנוער, מארגנים מפגש כדורגל של ילדים ישראלים, פלסטינים וירדנים, עובדים עם ילדי עובדים זרים, מסתובבים בקהילות הילדים והנערים הכי סובלים שאפשר.

אז הכותב הוא פוליטיקאי לשעבר, זה מה שחשוב? או שזאת המילה "שלום" שגורמת לך לכל זה?

אני מבקש ממך לכבד את האתר, ואם אתה לא מעוניין בכך, וזו זכותך המלאה כמובן, ניאלץ בצער להיפרד.

רוב תודות, ובתקווה לשלום גם בינינו לבינך, כן שלום

איתן בקרמן

יובל 24 באוקטובר 2010

MOBY אל תהייה נודניק

אין שום בעיה עם קהלים חדשים. אני לא חושב שכשהקימו את האתר הזה חשבו איך לצמצם בו את הדיון ל-20 אנשים שאכפת להם הסטטיסטיקה של הקורנר-בק של הקרוליינה פנת'רס. להיפך, הרעיון היה שקוראי אברהמי ייתקלו גם בדורפן, וסופסוף תהיה במה לכותב אוהד מכבי כמו בקרמן לכתוב מה שהוא חושב.

וכן, גם קצת חשיפה אקסטרה לדברים מחוץ לתחום היומיומי זה מעולה.

moby 24 באוקטובר 2010

ואין לי בעיה שהכותב יהיה מדריך/פעיל/או האפסנאי.
כשבורג כותב זה נשמע/נראה/נהיה מעולץ (ראה תגובת LSN).

LSN 25 באוקטובר 2010

מובי,

עד כמה שזכור לי, "מפעלות" שברו את ההגאים והתרחקו מקבוצת הכדורגל של הפועל ת"א שנים לפני הצטרפותו של אברום בורג. הסיבות קשורות בעיקר לתחילת היפרדותם של סגול, תאומים ואורנשטיין מפעילות קבוצת הכדורגל, וההבנה שלהם שאם המפעל האדיר הזה לא יהיה עצמאי ומנותק מהמנהלים הדגולים שלקחו (וכנראה עוד ייקחו) פיקוד על מועדון הכדורגל, לא ייקח הרבה עד שהוא ייסגר.

מצחיק לומר, אבל חרף העובדה שדיעותי הפוליטיות ממקמות אותי בדיוק בצד השני של הסקאלה שבו ממוקם מר בורג, זה לא שהאג'נדה הפוליטית שלי היא זו שרלוונטית לביקורת שלי על הפרויקט, אלא דווקא האג'נדה שלי כאוהד הפועל פתח-תקוה. הטיעון שלי הוא שבמציאות שבה אברום בורג הוא יו"ר הפועל ת"א (הפועלת ברוח "מפעלות"), הקבוצה שלי כמו גם יתר קבוצות הליגה, היו נראות אחרת מאשר במציאות שבה אלי טביב הוא היו"ר.

אומנם קשה להודות בכך בפה מלא, אבל הפעילות העצומה ש"מפעלות" עושים בקרב 20 אלף חניכים, בטלה בשישים אל מול פוטנציאל ההשפעה שלה בציבוריות הישראלית מתוך מועדון בסדר הגודל של הפועל תל-אביב. כל זאת בהנחה שהם אכן היו ממקדים את פעילותם בשינוי ארגוני, תרבותי וערכי שהענף כל כך משווע לו, בקרב כלל האורגנים הפועלים סביב הקבוצה – שחקנים, מאמנים, אפסנאים, מנהלים, הורים אוהדים וכו'.

דוד מירושלים 24 באוקטובר 2010

"זאת הנקודה, ההעדר המוחלטת של ציוניות‎ ‎ומניפולציות…" זה טעות כתיב וצריך להיות 'ציניות'?!

כי אם לא זה ממש מתמיה לקרוא את זה מפיו של מי שהיה יו"ר הסוכנות…

איתן בקרמן 24 באוקטובר 2010

חח דוד. אין ספק שהוא התכוון לציניות…

Comments closed