איזה מסכן ג'ואו שואה גואנג / ארז ברויטמן, טייוואן

דורפן ואברהמי, לוינטל ובקרמן, כותבי דה באזר וגולשיו, אתם שביקרתם כבר במשחקים כמעט בכל ליגה אפשרית ובכל ענף שהוא, מי מכם זכה לראות את משחקי הליגה הבין עירונית של טייוואן (טייפה הסינית)? אם התשובה היא כמו שנדמה לי, הרי זכות גדולה נפלה בחלקי!

בסוף השבוע, באצטדיון העירוני של טייפה, זכיתי לחזות במחזור הנעילה של הליגה (החצי מקצוענית) של טייוואן. האצטדיון המקומי, שמזכיר את האצטדיון האולימפי בברצלונה בזעיר אנפין, לא היה עמוס מדי, בלשון המעטה – למרות שמחיר הכרטיס כ-12שקלים, משהו כמו שליש ממחיר כרטיס לקולנוע, במדינה שהתל"ג שלה גבוה מזה של ישראל.

האיכות: הכדורגל בהצגה המשולשת, בה השתתפו כל שש קבוצות הליגה (!), לא היה בדיוק טיקי-טאקה. חבר שבא מישראל טען שבית"ר עזרא יכולים להשתלב בהצלחה בליגה הזו. אולי הוא קצת נסחף, אבל ספק רב אם מי מהכדורגלנים היה מצליח להשתלב בליגה א' בארץ (מימדי הגוף, אפעס, בכל זאת קטנים יחסית).

עם זאת, מדי פעם צפינו בניצוצות של טכניקה, וברצף של כמה פעולות חיוביות בזו אחר זו: להעביר שחקן ולהרים בצורה מדויקת לחלוץ, להוריד כדור מהאוויר ולהכין מצב לבעיטה – כבר ראינו כמה שחקנים בליגת העל שלנו שנכשלים בזה.

  

קבלו את מיסטר לו (בתמונה עם שחקני האלופה)

החזון: לו קון-שאן הוא היו"ר הטרי יחסית של ההתאחדות לכדורגל של טייוואן. בקיץ, יחד עם ראשי 208 ההתאחדויות מכל העולם, נסע מיסטר לו לדרום אפריקה כדי להשתתף בקונגרס של פיפ"א. למרות השם הרע, המוצדק, שיצא לעסקני פיפ"א, ניכר בו שלא העביר את זמנו רק בשתיית קוקטיילים ואכילת צדפות.

מיסטר לו הקדיש מזמנו לכתיבת מתווה דרך או, סליחה על המלה, חזון, שלפחות על הנייר (כפי שהופיע בתכניית המשחק) נראה מרשים, עבור התאחדות בראשה הוא עומד. 

טייוואן מדורגת במקום ה-166 בעולם בדירוג הנבחרות של פיפ"א. באופן כללי, ולמרות שהספורט העממי בה נפוץ מאוד, הספורט המקצועני כמעט ואינו קיים. פרט לליגת בייסבול מקצוענית של ארבע קבוצות (היו יותר, אבל פרשיות הימורים חוזרות גרמו לקהל לאבד אמון), שמביאה 3000 צופים בממוצע למשחק (במדינה של 23 מיליון תושבים) אין אף ליגה מקצוענית אחרת

כלום. אין ליגה אפילו לכדורסל הפופולרי כאן כל כך (ובמיוחד לאחר שהאן.בי.איי קיימו משחק קדם עונה בטייפה בשנה שעברה). אבל מיסטר לו חושב קדימה. עם שאיפות מרחיקות לכת אבל הדרגתיות, כלומר בונות מהמסד לטפחות. במקום לבנות איצטדיונים באוויר, מיסטר לו מחפש משקיעים וספונסרים, שיעזרו לו ולהתאחדות להשיג את היעדים הבאים:

* יצירת ליגה מקצוענית בת 12 קבוצות עד שנת 2018.

* העפלת נבחרת הנערים (עד 17) של טייוואן כנציגת אסיה למונדיאל הנערים של 2019

* הבאת הנבחרת הצעירה למונדיאליטו של 2023.

*  וגם, לא פחות: הצעדת הנבחרת הבוגרת למונדיאל 2038.

כדי להגיע למונדיאל הנערים, פונה ההתאחדות של טייוואן לחובבי הכדורגל במדינה בבקשה להירתם ולהשקיע 1500 דולר טייוואני (כעשר פעמים ח"י שקלים) ברכישת חולצת ההתאחדות הנושאת את  הלוגו "טייוואן 2019". כל הרווחים יוקדשו להקמת מערך אימון לגילאים הצעירים.

אין ספק שהתכנית גרנדיוזית למדי, ספק אם גם סעיף אחד בה יתממש, אבל כמה נעים לראות יו"ר שמפרט תכנית ארוכת טווח, שכוללת השקעה מרוכזת בגילאים הצעירים, תוך התייעצות וקבלת עזרה ותמיכה מפיפ"א ומהתאחדויות אחרות. יחי ההבדל הקטן בין מיסטר לו למיסטר לוזון.

בנותיה של אתי פולישוק

הדרמה: ערב המחזור האחרון ארבע מתוך שש קבוצות הליגה חלקו את המקומות הראשון והשני בהפרש של נקודה אחת. במשחק הראשון הצליחה קבוצת גאושיונג קאונטי לנצח ולהעפיל לראשות הטבלה. המשמעות: רק ניצחון של אס"א טייפה (כן זה השם) על רובע דא-טונג, בדרבי של העיר טייפה, במשחק האחרון של העונה, יעניק לה את האליפות על חשבון גאושיונג.

אס"א היו עדיפים במשך מרבית המשחק, וכמה מאות אוהדים, שהגיעו מאורגנים עם ציוד ושירי עידוד, דחפו אותם קדימה. בדקה ה-54 הצליחה אס"א לכבוש, בהמשך הורחק שחקן של דא-טונג, והכל היה נראה מוכן בדרך לאליפות הראשונה של אס"א.

אך אבוי, בדקה ה-81 למשחק, במהלך ערבוביה ברחבה, דחק ג'ואו שואה גואנג את הכדור לשערו הוא. כל הנסיונות של אס"א לכבוש שער נוסף עלו בתוהו. מיד לאחר השריקה לסיום החלו שחקני גאושיונג, שהגיעו מדרום המדינה, לחגוג את האליפות ביציע. אחר כך עברו אל כר הדשא, שם קיבלו את גביע האליפות וצ'ק בסכום של כ-350 אלף ש"ח.

יש אליפות! יש אליפות!

איי לאב דיס גיים: יש רגעים בחייו של אוהד בהם הוא מרגיש זכות ואושר להיות חובב כדורגל. בדרך כלל זה קורה אחרי נצחונות גדולים או משחקים היסטוריים. בסוף השבוע האחרון היה לי רגע שכזה, בסוף משחק בין אף אחד לאף אחד, בליגה שאפילו במדינה בה היא מתקיימת ספק אם מספר האנשים ששמעו עליה יכול למלא את איצטדיון רמת גן. זה כל היופי, לא?

*

לאתר התאחדות הכדורגל של טייוואן !

תמונת עירום שהיא אמירה אמיתית
ערב מרגש של אדם (וחלוץ) גדול

21 Comments

נעל קרועה 3 בנובמבר 2010

שמעתי שגם בסין קרס ענף הכדורגל בגלל שחיתות של השופטים,חבל 1,3 מיליארד איש,כמה מסי ורונאלדו יש שם?

אחלה פוסט 3 בנובמבר 2010

אהבתי. גם את האהבה האמיתית לספורט. גם לשמוע קצת על המדינה הלא ברורה הזו וגם על התכנון לטווח ארוך שם

הופ 3 בנובמבר 2010

וואו, לחשוב 30 שנה קדימה? נראה שאצלנו יתעייפו רק מלחשוב על המשפט הזה.
אחלה פוסט.
לא הבנתי רק למה אין שם ספורט מקצועני. אשמח אם תרחיב.

ארז (דא יונג) 4 בנובמבר 2010

האמת, שאין לי הסבר לעניין הזה כרגע. אני אנסה לחקור יותר לעומק.
אולי בעבר היה איזה עניין פוליטי, למשל שסין לא הסכימה שטייוואן תשתתף בתחרויות והתאחדויות בינלאומיות , אבל כיום זה לא כך (למעשה אני בספק אם זה אי פעם היה הסבר).
יש ליגה מקצוענית בבייסבול, שגם היא מוכתמת בפרשיות מכירת משחקים, אבל תו לא, ויש הצלחות מסויימות בספורט אישי (למשל "שיאו לו" – טניסאי טייואני שהעפיל לרבע גמר ווימבלדון השנה) אך לא מדובר במשהו עקבי.

הופ 4 בנובמבר 2010

תודה. וטוב שחזרת לדא יונג, לא הבנתי מה זה הניק המוזר הזה ברויטמן.

D! 3 בנובמבר 2010

מרתק
תמיד כיף לראות כדורגל במקומות שכאלו.
אם כי לא יצא לי לראות משחק של ממש
יצא לי להשתתף לרבע מחצית במשחק בין נבחרת הזרים המתגוררין בלאוס לנבחרת הותיקים באצטדיון שהוא שם וסמל לשלטון הקומוניסטי. עד היום אני עוקב מדי פעם אחר הנבחרת הזו. אבל כדורגל בדרום מזרח אסיה זה לא ממש ספורט.

ארז (דא יונג) 4 בנובמבר 2010

האמת שלזכות טייוואן ייאמר שלפחות הם גם לא ממש מתעניינים בכדורגל (בטלוויזיה אפשר במקרה הטוב לתפוס שני שידורים מהפרמיירשיפ בשבוע ותו לא), בשונה מתאילנד או דרום מזרח אסייתיות אחרות ומסין עצמה, כמובן, שם למרות שהכדורגל סופר פופולרי, אין הצלחה ברמת הנבחרות

אבי 4 בנובמבר 2010

תודה על פוסט יפה.

IDO 4 בנובמבר 2010

היי ארז,

גם אני גרתי בטייפה וגאושויינג למשך 3 ויזות, הייתי אד מטקסס ולימדתי אנגלית עם אשתי לעתיד שלי מוויסקומסין (שלומית). אם יש טייואנים שאומרים להם: "יאללה יאללה" הם מסדרים את הצעצועים ונעמדים ליד הכיסא, תדע שהם התלמידים שלי מ – 96 .

כמה שאני זוכר את טייואן הם לא צריכים ספורט כי הם קמים ב 5 בבוקר רצים לעבודה, חוזרים ב 8 בערב, וירדים לרחוב לאכול מרק מוח של פרה, ואטריות עם דגים קטנים.

2 הסנט שלי למיסטר לו, ליצור תחרות כלל ארצית לפיתוח של רובוט/דרקון שמשחק כדורגל! אחרי שהליגה של הבני אדם גומרת לשחק (עדיף משחק מקוצר של 30 דקות על חצי מגרש) לתת לקבוצה של הרובוטים לשחק כדורגל נגד הדרקונים (השימוש באש ומסורים מותר!).
אני חושב שזה יתפוס.

ארז (דא יונג) 4 בנובמבר 2010

:) אני אמסור לו

לוינטל 4 בנובמבר 2010

ארז, יפה. לא ראיתי כדורגל מהליגה שם.
רק שאלה: אתה חושב שמיסטר לו יהיה בתפקידו עד 2038?

ארז (דא יונג) 4 בנובמבר 2010

תראה, אם גרונדונה וטשיירה יכולים, אולי גם מר לו יצליח…
מצד שני, אני חושב שהשאלה האם טייוואן תהיה קיימת במתכונתה הנוכחית ב2038 אולי יותר אקוטית ממי יהיה יו"ר ההתאחדות.

דורון קרמר 4 בנובמבר 2010

הייתי בטייפה לפני שנה, כמאמן נבחרת ישראל בכדורסל חרשים. התקיימה שם אולימפיאדת החרשים (מקום רביעי!).

עיר/מדינה שלא מיוצגת באו"ם בגלל לחץ סיני. מתקנים מפוארים, ילדות צורחות למראה כל מי שנועל נעלי ספורט וגופיה.

לפני האולימפיאדה שיחקנו נגד אלופת הנוער של טייואן בכדורסל.
שחקני נוער שמתנהגים כמו חיילים. שחקן שמוחלף עומד ליד המאמן בעמדת מוצא בהגנה עד שהמאמן משחרר אותו לספסל. הדבר הראשון שהם עשו בסוף המשחק היה לקוד קידה למאמן היריבה (אני). גם יש חיי לילה, במיוחד אם אתה מערבי, אבל זה כבר לסיפור אחר.

ארז (דא יונג) 4 בנובמבר 2010

באמת? משעשע. באתי לעודד אתכם במשחק נגד ארה"ב :)
היה קטעים. עשינו שם שכונה בשירי עידוד, עד שאפילו האמריקאים האפתיים הרגישו צורך להגיב. (טוב, בגלל זה ובגלל הפייט שבחורינו נתנו להם).

שגיא 4 בנובמבר 2010

ארז,
כידוע, בכל משחק צריך לתפוס צד כי רק ככה אפשר לצפות בענין כלשהו במשחק.
אשמח שתספר, בתור מכביסט מוצהר, איזו קבוצה היא מכבי של טיוואן, ואיזה קבוצה היא היריבה הגדולה שלה, כדי שאוכל לדעת אחרי מי לעקוב.
ושאלה נוספת: האם, למיטב ידיעתך, גם מכבי הטיוואנית לא מנצחת את היריבה הכי גדולה שלה כבר 3.5 שנים? אני מנסה להבין האם מדובר במוג'ו כלל עולמי או שאתם פשוט סתם כאלה גרועים.

שי 4 בנובמבר 2010

יש איזו יריבה של נבחרת ישראל מימי אוקיאנה העליזים שטרם הגיע למונדיאל?

אסף 4 בנובמבר 2010

אתם חייבים לחזור למודל הקודם של האתר, או לפחות לתת תקציר מתומצת לכל כתבה בשער במקום תמונה בלבד.

סימנטוב 6 בנובמבר 2010

אחלה פוסט, תודה

Comments closed