מה הם עשו ליאנג שו צ'ון שלנו / ארז ברויטמן, טאיוואן

 

בימים אלה מתרחש בגואנג'ואו שבדרום סין אחד מאירועי הספורט הגדולים ביותר בעולם: משחקי אסיה. מעל 9,000 אתלטים מכל המדינות האסיאתיות החברות בוועד האולימפי משתתפים בתחרויות, ביותר מ-42 ענפי ספורט – מכדורגל, ג'ודו וכדורסל ועד מירוצי סירות דרקון, שח סיני וקאבאדי (KABADDI – גרסה דרום אסיאתית ל"קדרים באים", שכוללת צעקות "קאבאדי", הודים ערומים למחצה ויכולות ריצה בלי לנשום. חובה לחפש ביוטיוב).

טאיוואן (שמופיעה תחת השם "טייפיי הסינית" כמובן) שלחה נציגות מכובדת לתחרות, שעד עכשיו גם השיגה תוצאות לא רעות, שמדרגות אותה במקום ה-6 בטבלת המדליות, כולל זהב בג'ודו, ביליארד וטניס רך (SOFT TENNIS, נשבע לכם שזה ספורט אמיתי).

ישראל, יש לציין, עדיין ממוקמת במקום ה-17 בדירוג המדליות של כל הזמנים במשחקי אסיה, מתוך 46 המדינות שנטלו חלק במשחקים. הישג לא רע בהתחשב בכך שההופעה האחרונה היתה ב-1974 במשחקי טהרן.

אבל הסיפור הגדול של המשחקים עד עכשיו התרחש היום, כאשר יאנג שו צ'ון, לוחמת טאקוונדו טאיוואנית, שהיתה בין המועמדות למדליית זהב בקטגוריה שלה, נפסלה כבר בקרב הראשון, בהחלטת שיפוט מפוקפקת.

תאמרו: כולה קרב טקוואנדו, מה הענין? אבל כאן בטאיוואן כל מהדורות החדשות, אתרי האינטרנט ועיתוני הערב מסקרים בכותרות ראשיות את העניין. השילוב של אתלטית יפה שמתייפחת בזירה בגלל הניצחון שנגזל ממנה שלא בצדק, יחד עם סוגיות גאווה לאומית ופוליטיקה, דוחק לשוליים את הבחירות המקומיות בערים הגדולות שיתקיימו בעוד שבועיים, את נושאי הכלכלה, השיחות עם סין, וכל עניין אחר ממגוון הנושאים שהתקשורת פה אוהבת לדוש בהם.

אז מה קרה? בקרבות טקוואנדו הלוחמים/לוחמות לובשים ציוד אלקטרוני, שמאפשר לשופטים לדעת מתי נוצר מגע במהלך הקרב, כדי להקל על מתן הנקודות (בעיטה שנכנסת שווה ניקוד מסויים וכו'). יאנג שו צ'ון לבשה גרביים, שלפי טענות השופטים מורכבים עליהן יותר מדי חיישנים אלקטרוניים, שמקנים לה יתרון לא הוגן על פני יריבתה, בשל העובדה שבעיטות שפוגעות במטרה יופיעו על הצג האלקטרוני יותר בקלות מאשר גרב עם פחות חיישנים.

עד עכשיו הכל נשמע לפי הספר, אולם מסתבר שהשופטים אישרו את הגרביים בבדיקה שלפני הקרב, ונוסף על כך: לפני הקרב וגם במהלכו איש לא התלונן על כך. כל זאת עד 12 שניות לסיום הקרב, במצב של 0:9 לטובת הטאיוואנית. אז הופסק הקרב והוענק ניצחון טכני ליריבה מוייטנאם.

ענף הטאקוונדו החל וצמח בקוריאה. עד היום ההתאחדות המרכזית, על פיה יישק דבר בתחרויות העולמיות, היא זו הקוריאנית. לטאיוואנים ולקוריאנים יש חשבון ארוך בתחום הטאקוונדו, שנמשך כבר שנים רבות, והגיע לשיאו אחרי קרב על מדלית זהב שבו לוחם קוריאני גרם לחבלות חמורות ללוחם טייואני, כשבעט בו בצורה לא חוקית, מבלי שהשופטים יגיבו כלל.

בנוסף, לטאיוואנים יש תסביך רדיפה מול הסינים, שלמרות התחממות היחסים בשנים האחרונות עדיין נחשדים כמי שלא יפספסו הזדמנות לתקוע להם. אי לכך, הטאיוואנים טוענים שהסינים תומכים ואף מעודדים את ההתנכלות הקוריאנית כלפיהם. לאחר הקרב היום נוצרה מהומה במסיבת העיתונאים, כאשר עיתונאים טאיוואנים התעמתו מילולית עם עיתונאים סינים, ואף נטשו בזעם את האירוע בעקבות הסבריהם הלא מספקים (לדעתם) של ראשי התאחדות הטקוואנדו.

פוליטיקאים זריזים כבר הספיקו לדרוש מראשי המשלחת הטאיוואנית להביע את מחאתם ואף לשקול צעדים כמו נטישת המשחקים בשל העוול שנעשה ליאנג שו צ'ון. הכותרות פה כבר צועקות "מקפחים את הטייוואנים" או "כשזה מגיע לטייוואן – אין הגינות בשיפוט".

ורק אני מסתכל בעיניים עגולות על מהדורות החדשות, רואה את הטענות שנובעות, בסופו של דבר, מעניינים טכניים ומפדיחה אפשרית, וחושב על כך שלא סתם אנחנו עדיין חזק במפת המדליות של משחקי אסיה: המנטליות הזו מתאימה לנו, לורשביאקים ולראשי האגודות המסואבים, הרבה יותר מאשר המעונבות האירופאית.

*

איזה מסכן ג'ואו שואה גואנג / ארז ברויטמן 

"השיחה"
שחמטאי בתנועה

4 Comments

מרים ירון 18 בנובמבר 2010

כרגיל, תענוג לקרוא את הפרשנות שלך, כל הכבוד, מרים.

TD 18 בנובמבר 2010

תודה על הדיווח. מאוד מרענן :-)

Comments closed