תנועת העבודה

 

בר כוכבא וסגנו (red-fans.com)

1. מה שהיה הכי מדהים בניצחון של הפועל ת"א אתמול היה הדמיון לנצחונות שלה ב"עונת החלום". חלף כמעט עשור, זה לא אלימלך ואנטבי ובכר, זה לא אבוקסיס אלא אבוטבול, זה לא גרשון אלא דה סילבה, זה לא אפק זה ורמוט. רק טועמה היה אז והוא כאן היום, לא פחות כסמל מאשר כשחקן. ובכל זאת, זאת אותה הפועל.

כמו בעונת 2002 – מול גזיאנטפספור (הפועל כמעט עפו בסיבוב הראשון), צ'לסי, לוקומוטיב, פארמה, מילאן – הפועל מנצחת משחקים כשהיא המותקפת. בגול במתפרצת, בגול מקרי, במצבים נייחים, בגול שני כשהיריבה למעלה. אתמול זה שוכפל אפילו בגול שלישי. גוטמן מציג: איך לשחק הגנה ולנצח 0:3.

הפועל ההיא של קשטן לקחה מוטיבים ותיקים במועדון ("אין כמו 0:1 קטן מגול ביד באופסייד ברור") ובעזרת מקבץ זרים משובח (איפה דניס אונישנקו, לוינטל?) והחריצות והקפדנות של המאמן, שיחקה אותה בגביע אופ"א. במונחים ישראליים היא כעת משחקת אותה בליגת האלופות.

מילות המפתח הן נחישות, וכמו שאוהבים לומר כאן לאחרונה: "הדברים הקטנים". מקסימום מקצוענות ביכולות הנתונות. בסוף זהבי נתן את הגולים, לא איימאר. הפועל של קשטן היתה הישראלית הראשונה ששכללה לאומנות, לדוגמה, את העברת הכדור לפינת המגרש, במצב של התגוננות בסיום משחק, והתמזמזות איתו שם במידת האפשר. תוציא קרן או פאול, הרווחת דקה. תאבד, זה יהיה הכי רחוק מהשוער שלך. בהפועל של היום זה כבר ברור מאליו.

פשר ה"גנום" של מועדון כדורגל, מקורותיו, הדרך בה הוא מועבר, הוא נושא לדוקטורטים (ויש כבר לא מעט דוקטורטים על ספורט גם בישראל, לאחרונה זה טרנד). עם הפועל אפשר לחזור עד ל"תנועת העבודה". הרי כל מה שקשטן וגוטמן לימדו שם זו "עבודה בתנועה". זה מהות הכדורגל, בהגנה ובהתקפה. חריצות ומאבק שעליהם מתיישב הברק. אחרת אתה שכונה.

2. ההצלחות המעטות של הכדורגל הישראלי באות משני זרמים. הראשון הוא זרם מכבי חיפה של שלמה שרף (בחיפה וגם בשעות הזוהר של הנבחרת), גיורא שפיגל, דושאן אוהרין, יצחק שום. זה הגנום המוכר של מכבי (הזרם הליברלי בציונות) מחיפה (שילוב של עיר פועלים עם אף מורם אירופאי). חיפה שיחקה כדורגל מבריק גם בשנות השישים, כשלא לקחה אליפויות. זה הם.

הזרם השני הוא של הפועלים. של קריעת תחת. מה שעמנואל שפר, "הגרמני", חניך בית הספר למאמנים בקלן, העביר את שחקני הנבחרת המצליחה של סוף שנות השישים (זוכרים להם את המונדיאל, אבל הם היו קרובים מרחק הגרלת פתק מחצי גמר אולימפי), לא מאפשרים היום לעשות בצבא. במגרש הנבחרת שלו היתה הגנתית. היא הטובה ביותר אי פעם.

קשטן וגרנט וגוטמן (גם בהפועל חיפה) הם הזרם של שפר. כשזה מתיישב על הגנום של הפועל ת"א, זה מקפיץ בדרגה את האבולוציה של המועדון. בפעם הראשונה שראיתי את גוטמן מעביר אימון, בהפועל חיפה, הוא צעק אולי עשרים פעם רצוף "דיאגונל". לא זכרתי או לא ידעתי מה זה, אבל ראיתי את הקבוצה כולה זזה בדיאגונל. כולם נעו כמו חטיבה משוריינת. ככה גם נראתה הפועל ת"א של קשטן וככה גם זו של גוטמן. עבודה בתנועה.

3. גוטמן הוא אדם ששינה את עצמו. אחרי הטראומה בבית"ר הסיק מסקנות. היו לו את השנים בקפריסין לעבוד על עצמו מקצועית ואישית (במקצועות כמו מאמן זו זהות כמעט מוחלטת). הוא הפסיק לשחק כדורגל חרדתי, נדמה שהוא אדם פחות חרדתי, יותר פתוח, שעדיין שונא כל הפסד אבל פחות פוחד ממנו, שמבין שהעונג בניצחון שקול, לפחות, לסבל שבהפסד. קפדנות הרי תמיד תהיה בו, אל דאגה, אז אפשר לשחרר ולחיות ולשחק שמח יותר. התוצאה היא מאמן גדול.

אבל הסגן שלו, אבוקסיס, זה הפלא האמיתי. איך בנאדם שהיה ה-סמל של הפועל, עבר לבית"ר והתאקלם שם מצוין, יכול לחזור ולהיות ה-סמל של הפועל? אבוקסיס הוא הציר של הפועל, הוא הגוף החי שמחבר את הפועל של תחילת העשור עם הנוכחית. הוא השילוב של הנחישות עם הקריצה. הוא חכמת הרחוב שמשלימה כל כך את גוטמן.

תראו מה עשו הפועל וגוטמן עם אבוקסיס ומה עשו מכבי ת"א ונימני עם יוסי מזרחי, וסגרתם את הדיון על שני המועדונים. אבוקסיס, בניגוד לשחקנים כמו סיני, אוחנה, נימני, לא רץ לאמן קבוצה. במקום זה הוא לומד את תורת האימון אצל מאסטר גוטמן. אין יותר חכם מזה, ואין יותר מועיל מזה למועדון.

4. יום לפני המשחק מול בנפיקה, אלי טביב שוב הדליק את המדורה בהנהלה. הפועל פתחה את הליגה חלש, שחקנים גילו יכולת ירודה, נפצעו, ידין וזהבי שבתו, צ'מפיונס ברמת גן או בבלומפילד, מכבי אימפריה, שלוש מכות בליגת האלופות, מה יהיה עם הכוכבים בפגרת ינואר, שכטר יוצא מהמשחק, הבעלים מסוכסכים לא מדברים – ואת הכל היא בלעה, את הרוב גם פתרה. אז את השטות של טביב שלשום היא לא?

יש עוד כמה עננים כבדים מעל הפועל, בעיקר ענין הבעלות ועזיבת הכוכבים, אבל עד עכשיו אפשר להישאר פעורי פה מול היכולת להתמודד עם הקשיים והמשברים. הכל נבלע שם, מתפוגג, האוהדים והקהילה ממשיכים לתמוך, ושוב הם על הגל. מועדון שהצליח להתאושש מסיבוב ראשון כושל בשלב הבתים של ליגת האלופות – לכבוש, להוציא תיקו, לנצח, לתת שלישיה לבנפיקה במשחק חשוב לה – יכול לראות אופק ורוד מאוד לפניו. וזו לא השקיעה.  

    

  

משטרת ישראל לא מתפקדת - סיכום המשחק של הפועל
היום לפני חמש שנים

25 Comments

אריאל 25 בנובמבר 2010

אם התיאוריה הזאת על הגנום היתה נכונה, אז היינו רואים את זה גם במשחקים הקודמים של הפועל. כן, היא הצליחה לעקוץ אתמול וכל הכבוד לה, אבל בנפיקה היא קבוצה שמפסידה באופן קבוע בחוץ ובכלל – מאוד מאוד חלשה כרגע.
כל הכבוד על הניצחון, מגיע להם קרדיט, אבל ההתרגשות ממנו מוגזמת לחלוטין. "הניצחון הכי גדול של קבוצה ישראלית באירופה" אבוקסיס אומר, ואנשים מאמינים. כאילו חיפה לא ניצחה את מנצ'סטר, הפועל את צ'לסי ופארמה או מכבי את אייאקס (בתקופה יותר טובה).

ארז (דא יונג) 25 בנובמבר 2010

אני בהחלט מסכים על עניין הגנום של המועדון.
האמת שמאז עונת 2002/3 לא הבנתי איך זה יכול להיות שגוטמן לא הגיע עדיין להפועל כי זה היה כל כך מתבקש, וזה אכן יצא שילוב מנצח, כפי שניתן היה לחזות. זה בטח לא הנצחון הכי גדול של קבוצה ישראלית באירופה, אבל נראה לי אפשר לסלוח אפילו לאבוקסיס על מה שהוא אמר מתוך התרגשות.
מעניין רק מתי יגיע המאמן שיתאים בדיוק לרוח המועדון שמעבר לכביש, אם בכלל נשארה כזו.

א.ק 25 בנובמבר 2010

המאמן האחרון שהתאים לרוח המועדון שמעבר לכביש היה קלינגר.
גם היום בבאר שבע ניתן לראות שמעניין אותו רק דבר אחד.ניצחון!!!!
לפעמים הולך לו ולפעמים לא(הוא נקודה בלבד מתחת למכבי). לאחר שספג מהפועל חיפה שער בתוספת זמן הוא אמר שהרגיש שדקרו אותו בלב. זהו רוח המועדון המקורית. לעשות הכל לנצח. היום לצערי עושים הכל כדי להעביר את הזמן, לקבל משכורות, ולא לספוג אש. לגבי גוטמן לדעתי השנה הוא חזר לכדורגל שאפיין אותו כל השנים. בדרבי, במשחק מול חיפה וגם אתמול השחקנים הסתגרו היטב וסיימו במתפרצת. זה יותר מסוכן לשאר הקבוצות אפילו משנה שעברה. כאן רוח המועדון של הפועל נפגשת איתו באמת.

אביעד 25 בנובמבר 2010

ארז, אין לי כל כוונה "לסלוח" לאבוקסיס, או להתעלם או להקטין מהעליבות של דבריו. מסיבה פשוטה: אבוקסיס לא סתם בא ואמר מתוך התרגשות משפט סתמי של "זה הניצחון הכי גדול של קבוצה ישראלית…" אלא הוא טרח להבהיר שזה גדול יותר ספציפית מהניצחון של מכבי חיפה על היונייטד ולמה. מתוך התרגשותו הרבה, יוסי אבוקסיס חיפש להקטין יריבה של הפועל. במקום לחגוג את שלו הוא ניסה להקטין משהו של היריב. זה כמו ההתבטאויות של פיני גרשון דאז על הזכייה של הפועל י-ם בגביע יול"ב. זה שיא העליבות.

א.ק 25 בנובמבר 2010

אביעד,
אני אוהד מכבי רוב חיי, עד לפני ארבע שנים לא הזיזה לי הפועל בכדורגל, אולי קצת הפועל בכדורסל בדרבים באוסישקין. אבל באמת שמעולם לא התייחסתי אליהם בהצלחות הגדולות של קבוצתי.אפילו הצליחו לגרור אותי לסטנפורד ברידג' למשחק של הפועל. אבל השנים האחרונות רק החמירו את מצבי. כשאתה גרוע לאורך זמן אתה פשוט שונא. זה מעגל שיפסק רק שנצליח חזרה. כי אי אפשר להשלים עם המצב. בכל מקרה יוסי אבוקסיס עוד לא הבין שהוא בצוות אימון של הפועל הגדולה ביותר, שמשחקת בליגת האלופות. התגובה שלו היא של יוסי אבוקסיס, השחקן שרץ לבכות לשופט על כל שטות, שמסמן לקהל היריבה סימני גנאי לחמם את האווירה. ככה הוא וככה רוב אוהדי הפועל (ראה את כל מה שיוצא לעמנואל רוזן מהפה). זהו לא הנצחון הגדול ביותר של קבוצה ישראלית. אפילו לא של הפועל אז כדאי שירגע. הוא סתם יוצא קטן שבכזה ערב הוא מתייחס לחיפה, האם הוא עדיין מרגיש קטן לידם? האם העובדה שכל מה שהוא השיג חיפה השיגה הרבה יותר ולפניו מפריעה לו להנות?

אביעד 25 בנובמבר 2010

העניין שמפריע לי הוא שהדברים של יוסי אבוקסיס מייצגים סוג של קו מחשבה מסוים אצל רבים בכדורגל הישראלי. חייבים להקטין את היריב.
כשמכבי ת"א הייתה בליגת האלופות, גם תמיר כהן חש בשלב מסויים את הצורך להאדיר את ההישג של מכבי ת"א ע"ח חיפה וגם הוא טען שהניצחון של חיפה על היונייטד לא כזה גדול.
אני לא מצליח להבין מה זה משנה להם? במה זה מפריע?
אגב, אני אישית חושב שהניצחון של חיפה על היונייטד אפילו לא היה ההישג הכי גדול של מכבי חיפה. בעיניי זה תמיד היה הניצחון על פארמה בחוץ ב-1993.

עופר פרוסנר 25 בנובמבר 2010

בדיוק מה שאמרתי היום לחבר (על פארמה), ההפסד בית היחיד של האיטלקים באותה עונה אם אני זוכר נכון.

אביעד 25 בנובמבר 2010

לא זוכר לגבי הפסד הבית היחיד שלהם, אבל זוכר שהם היו מחזיקי גביע אירופה למחזיקות שהגיעו לגמר באותה עונה והיה להם את ג'יאנפרנקו זולה, תומאס ברולין, לורנזו מינוטי, לוקה בוצ'י ודינו באג'יו. אבל מה שאני הכי זוכר זה שבלבול פתח את הראש בדקה ה-10 ושיחק עם חיתול על הראש 110 דקות :)

צור שפי 25 בנובמבר 2010

אפילו שאני אדום נסעתי ממקום מגורי דאז בירושלים למשחק בקריית אליעזר לעודד את הירוקים ואם אני זוכר נכון הם חטפו את הגול מברולין בדקה ה-90.

טל 25 בנובמבר 2010

השחקן הכי טוב של פארמה היה פאוסטינו אספרייה שהיה אז בשיאו ונחשב לאחד השחקנים הגדולים בעולם.

עופר פרוסנר 25 בנובמבר 2010

ועדיין, שווה לבדוק כמה גוטמן היה גדול בלי אניימה במשך עונה שלמה.

אלון 25 בנובמבר 2010

אפשר גם לבדוק איך גרנט היה מסתדר בלי בניון, שום בלי יעקובו ושפיגל בלי אלון מזרחי.

אביעד 25 בנובמבר 2010

את שום לא צריך לבדוק. הבדיקה בוצעה בפועל והתוצאות לא היו מי יודע מה – יעקובו עזב בינואר 2004 ומכבי חיפה סיימה את העונה בלעדיו. שום הציב את קטן כחלוץ חוד בודד והאליפות הלכה.

עופר פרוסנר 25 בנובמבר 2010

אלון, אני לא מבין מה הנקודה שלך. אוהדי מכבי חיפה ישמחו לספר לך כמה הם לא אוהבים את גרנט. גם שום נחשב בחיפה לסוג של כישלון ושפיגל שב94/95 הצליח להפסיד אליפות עם רביבו וברקוביץ, כשמזרחי, ויותר חשוב ממנו, עטר, לא שיחקו.

ועדיין, אף אחד מהשחקנים האלה לא היה טוב בקבוצה שלו וחשוב כמו שהפרשנים טוענים שאניימה בהפועל.

אלון 25 בנובמבר 2010

גרנט לקח עם בניון שתי אליפויות ויעקובו הביא את שום לליגת האלופות. לא נשמע לי כל כך כמו כשלון.
הטענה שלי שאי אפשר לשפוט מאמן לפי איך הקבוצה היתה נראית בלי הכוכב הגדול שלה. לפיל ג'קסון זוכרים 11 אליפויות ולא את העונה אחרי ששאקיל עזב. אף אחד לא טוען שפיל ג'קסון הוא אוברייטד כי הוא אימן את ג'ורדן ואת קובי.

אני גם מציע לא להתייחס לפרשנים שבתחילת השנה האשימו את אניימה בכל השערים שהפועל ספגה.

תומר חרוב 25 בנובמבר 2010

זה מדהים איך במועדון הכי מצליח בכדורגל הישראלי בעשרים השנה האחרונות כל המאמנים נחשבים ככישלונות.

אביעד 26 בנובמבר 2010

תלוי מי ובעיני מי. היו 5 מאמנים ב-20 השנים האחרונות שהביאו אליפות למכבי חיפה. שרף, שפיגל, גרנט, רוני לוי, אלישע לוי.
מתוכם אני מחשיב ככישלון את גרנט ורוני לוי (חלקית) – בגלל הכדורגל. מי שלא הביא אליפות בעיניי נכשל, למעט שום (שאמנם יש לי טענות אליו, אבל למרות אובדן האליפות, הקמפיין בצ'מפיונס והכדורגל השמח הופכים אותו להצלחה).
כשאני חושב על זה, היה למכבי חיפה בשני העשורים האחרונים רק שחקן אחד שלטעמי היה בתקופתו קריטי לקבוצה כמו שאניימה להפועל וזה ז'וטאוטאס. בכל פעם שהוא נפצע לזמן ממושך, הקבוצה איבדה אליפות.

טל 26 בנובמבר 2010

לטעמי היתרון הגדול של הפועל הם ורמוט ושכטר שהם שני הישראלים הטובים בליגה, בפער. ובעידן שבו כבר לא מגיעים לליגה זרים באיכות גבוהה כמו בעבר, וגם אין מספר גדול של ישראלים ברמה (כפי שהיה בשנות ה90), היתרון שהם מהווים אפילו גדל.

אין לי ספק שגם אם להפועל היה שוער אחר (אפילו ליצן כמו שטראובר) הם עדיין היו רצים לאליפות.

צור שפי 25 בנובמבר 2010

אני לא מקבל את ההקבלה לעונת החלום. מכל המשחקים שהפועל שיחקה אז, רק אחד היה כל כך חד צדדי כמו אמש, ה-1-1 בסטמפורד ברידג' עם תצוגה מטורפת של שביט. היה גם קצת לחץ בדקות האחרונות בגאזיאנטפ. כל שאר המשחקים היו פחות או יותר שקולים, כולל משחק ההדחה בסן סירו.

צ'רלי 25 בנובמבר 2010

אין לשכוח, גוטמן לא רצה את תמוז.

מצ'ו טלקיסקי-ננו מרקוביץ' 25 בנובמבר 2010

קודם כל, הנצחון הזה לא מזכיר את הנצחונות בעונת 2002, כי הנצחונות בעונת 2002 היו מכריעים, ואילו הנצחון אמש הגיע אחרי שהפועל הודחה מליגת האלופות, ולמרות שעדיין קיים סיכוי תיאורטי להעפלה לליגה האירופית, ככל הנראה כל מה שיתן הנצחון אתמול זה זכרון יפה. נצחון בליון, אם וכאשר, יכול להכנס לאותה קטגוריה. כמו כן אי אפשר להתייחס לכל הנצחונות באותה עונה כאל מקשה אחת. הנצחונות על לוקומוטיב בבלומפילד ועל פארמה בפארמה נבעו מתוך דומיננטיות מוחלטת. בגזיאנטפ וסטמפורד ברידג' הקבוצה הגיעה כדי לשחק על תוצאה, דבר שהשפיע על כל תכנית המשחק. גם קשה מאוד להגדיר את הנצחון אתמול כנצחון השיטה או הדרך. הפועל לא הצליחה להניע כדור לאורך רוב שלבי המשחק והתרכזה בעיקר בלאבד אותו בכל הזדמנות שנקרתה לפתחה.
יש לי גם את ההשגות שלי לגבי השינוי אצל גוטמן. אז נכון שכשהכל זורם קל לדבר על כמה גוטמן השתנה וכמה גוטמן אחר וכמה גוטמן אבהי. אבל כשהדברים קצת חורקים, וכשהלחץ מתחיל לחלחל, יותר מדי פעמים אנחנו מגלים שהים אותו ים וגוטמן הוא אותו גוטמן. פעם אנטבי מוקרב כשה לעולה אחרי טעות בסגירה שגרמה לגול בדרבי, פעם דני בונדר נשחט אחרי הפסד במחזור הפתיחה להפועל חיפה, עם טלקיסקי הוא לא תיקשר שנה שלמה אחרי ויכוח בחדר ההלבשה בנובי סאד. גוטמן מאמן כדורגל מצויין, כנראה הטוב ביותר בארץ היום. רן בן שמעון, מהבולטים במאמני הדור הבא, הוא חניך שלו. הייתי חותם איתו כבר היום לעוד חמש שנים באדום בלי לשאול שאלות. אבל ה"מהפך התדמיתי" של גוטמן…וואלה…לא יודע, לא קונה את זה. לכן יוסי אבוקסיס כעזר כנגדו הוא אחד הנכסים הכי חשובים של גוטמן בקדנציה הנוכחית בהפועל. ביחסי אנוש, בלשמור על חדר ההלבשה, בבקרת לחצים.

צור שפי 26 בנובמבר 2010

הכל נכון למרות שגם במינוס 15 במוסקבה הפועל הגיעו לשמור על תוצאה ולא נלחצו אחורה.

מצ'ו טלקיסקי-ננו מרקוביץ' 26 בנובמבר 2010

זה די נכון, אם כי זה רק מחזק את הטענה שלי שלא נכון להתייחס לכל משחקי אותו קמפיין כאל מקשה אחת.
אגב, יש לציין שהמשחק לא נערך במגרשה של לוקומוטיב אלא במגרש סאטורן ברומנסקיה, סוג של פרבר מוסקבאי.

שודד 26 בנובמבר 2010

לעומת הבזיון של מכבי חיפה לפני שנה, השלישיה שנתנה הפועל
בולטת לכל עין אובייקטיבית.
מה זה משנה אם הניצחון הוא הגדול ביותר
או השני הכי גדול…?
החשוב הוא שניסתמו כל הפיות היללנים צהובים, ירוקים וכו' משנה שעברה. היום ברור לכולם מי הקבוצה הכי טובה בארץ – וכמה טוב שהיא מייצגת אותנו באלופות

מאשקה 26 בנובמבר 2010

אחרי שנמוגה השמחה על ניצחון הפועל ת"א על בנפיקה, ואחרי שראיתי אין ספור קליפים של הגולים עם הפרחת נשיקה לערן זהבי בלי שנכדיי יראו אותי :), אוכל לומר שהיה במשחק הזה הרבה מזל מחופש באדום. הפועל ת"א התקיפה 3 פעמים, ובשלושת הפעמים האלה הכניסה גולים. בנפיקה שיחקה הרבה יותר טוב מהפועל ת"א, וגם החמיצה אין ספור פעמים את השער של אניימה בכדי לפני האחרון יאסוף את הכדור מהרשת.
יעידו על כך בין השאר המספרים של הקרנות 22:2 לטובה בנפיקה.
מה איכפת לי ? העיקר שיש הרבה אנשים שמחים בארצנו והם אדומים, וכל אוהד אדום הוא תמיד חרד, החרדות זו התכונה המאפיינת שלו, מה יקרה אם ? ואפילו הפחד שבשידור החוזר בטלוויזיה הקבוצה היריבה תבקיע ותנצח….

Comments closed