כוס אמק, מוקי

פוסט מאת מוטי דניאל

המפגשים בין מכבי ת"א לירושלים תמיד מעוררים סקרנות, למרות שהשליטה המכבית בהם היא די מוחלטת. ירושלים אוהבת לראות את עצמה כמועדון מספר 2 בליגה, למרות שכבר כמה שנים טובות היא רחוקה מהמקום השני, וראתה את חולון ואת גליל מניפות צלחת.

בכל זאת, זה מפגש עם פיקנטריה, בגלל ההיסטוריה, ומכיוון שמנהרת הזמן זאת הנישה שלי בדה באזר, הפעם אעשה בה שימוש שיהיה מי שיגיד עליו שהוא לקידום אישי. להתפארות. מבחינתי זה בסדר, כי הוא צודק.

הסיפור הבא התרחש הרבה לפני שירושלים הפכה ליריב לגיטימי או למועדון צמרת. חצי גמר פליי-אוף 1990. במשחק הראשון בסדרה של הטוב מחמישה, ירושלים של דורון שפע, ארז חזן ואמיר מוטפצ'יץ', שכולם קראו לו "מוקי", מגיעה ליד אליהו.

המשחק בין מכבי מהמקום הראשון, עם מג'י ובארלו הזרים, לירושלים מאמצע הטבלה לא עניין צופים רבים. בקושי 3,000 צופים טרחו להגיע, ולא היה גם שידור טלוויזיה. סוג של משחק לפרוטוקול.

בהתאם לרמת ההתעניינות, התנהל משחק גרוע להחריד. שתי הקבוצות התקשו לקיים את מהות המשחק – קליעת סלים. כך התפתח משחק צמוד, שלקראת סיומו היו על המגרש עשרה שחקנים מפוחדים. חמישה בצהוב שפחדו להפסיד, וחמישה אדומים שנבהלו מכך שהם הולכים לנצח.

שלושים שניות לסיום (ואז קבוצה הורשתה להחזיק בכדור 30 שניות, וגם לבחור להוציא כדור מהצד במצב של עבירה לזכותה), ירושלים מובילה בנקודה והכדור אצלה, בידיים של הזר הבוסני אמיר מוטפצ'יץ', שעמד וכידרר על קו החצי. כל מה שנשאר להם זה לבזבז את הזמן.

אני שמרתי על דורון שפע, שעמד בפינה. קלעי חכם וקטלני שידע לייצר נקודות מחצי מצב.

ראיתי שמוטפצ'יץ שומר על הכדור עם הגב להתקפה וכל שניה או שתיים מציץ אל השעון שנמצא למעלה מאחוריו. ואז, לא יודע מה עבר לי בראש, בטח לא מחשבה הגיונית ומתוכננת, התחלתי לרוץ אליו במעין התגנבות, על קצות האצבעות, כדי שלא יראה או ישמע. הפחד מהפסד גרם לי לעשות מעשה שהיה יכול להיות טעות פטאלית: לעזוב את שפע לבד בפינה, ולנסות לעשות מעשה.

כשהתחלתי לרוץ, שמעתי את שפע צועק לו: "מוקי, מוקי". בתזמון מופלא, וכמובן מזליסטי לחלוטין, הגעתי אליו מאחור בשניה שהוא הסתכל שוב על השעון. גנבתי לו את הכדור ורצתי לסל השני, כולי רועד מהתרגשות. מוקי אפילו לא הבין לאן נעלם הכדור, ומההלם אפילו לא רץ אחרי. כשאני לבד לגמרי בחצי המגרש הירושלמי, קלעתי את סל הניצחון

ושפע? הוא עמד וצעק "מוקי מוקי", עד לרגע חטיפת הכדור, ואז הוסיף: "כוס אמק, מוקי".

moti

 *

מוטי דניאל / בובה מתנפחת, מאה דולר ויריקות כמו גשם

הגול נשאר במשפחה
דברים שעשו לי את 2010

19 Comments

הופ 2 בינואר 2011

הדמות שעולה מהפוסט הזה הוא תמצית מדויקת של איך שאני זוכר אותך מילדותי. שילוב של ביצים גדולות, מזל וממזריות.

תבורי 2 בינואר 2011

אדיר! כל כך מוטי דניאל שאני זוכר מהמגרש. אגב ירושלים, נדמה לי שמה שמנחה את המועדון הזה הוא הצורך לנצח את מכבי. כשהם ירגעו, אולי הם יצליחו, כי כדורסל יש שם.

אהוד 2 בינואר 2011

הרצון או מעין העמדת פנים שהם האנטי-תזה למכבי אבל ניסיון לרדוף אחריהם ולהידמות להם בכל דבר כבר שנים. ברגע שיפסיקו לנסות להגיד שהם "אלטרנטיבה" למכבי אלא מתים להיות כמוהם יהיה הרבה יותר טוב במועדון מהבירה. אולי אפילו איזו אליפות בטעות.

תושב חוזר 2 בינואר 2011

יפה. רוצים עוד.
תיאור עשרת המפוחדים על המגרש נהדר ממש. יש את הרגע הזה שבו התקווה לנצח את מכבי הופכת לריאלית, ורבים וטובים קרסו בנקודת הזמן הזו. זה נכון גם בחיים – כאפשרות להגשים חלום הופכת מוחשית, במקרים רבים הרגלים הופכות קרות לפתע.
אני זוכר ציטוט שאני חושב שהוא שלך מוטי, על כך שכשזוכים בתואר במכבי יש תחושת הקלה וכשזוכים בתואר בירושלים יש תחושת שמחה. זכרתי נכון?

מוטי 2 בינואר 2011

כן .זה היה אחרי זכיה בגביע עם ירושלים. אמרתי אז שכשזוכים עם מכבי בתואר יורדת לך אבן מהלב, ובירושלים זו שמחה אמיתית.
היו הרבה שמצאו בזה כלי ניגוח נגד מכבי, אבל לא זאת היתה הכוונה.
בסך הכל ניסיתי להסביר שבמכבי זה נדרש, מתבקש וצפוי לזכות בתואר.
בירושלים הזכייה תפסה את כולנו די מופתעים. ומכאן גודל השמחה.

אגב, אפקט הפחד שתיארת מדוייק והרגשתי אותו לא פעם כששיחקתי עם מכבי מול יריבות שהיו קרובות לנצח וקרסו. באותה נשימה, גם מהצד שלנו זכורים לי הרבה רגעים של פחד מהפסד שגרם לשיתוק מערכות כללי.

מנחם לס 2 בינואר 2011

הי מוטי!
כל כך נהניתי מהמאמר!
אנא שלח לי את האימייל שלך ל-

sefersheli@hotmail.com

ברצוני לכתוב לך משהו פרטיץ
תודה
מנחם לס

יואב 2 בינואר 2011

מוטי,
סיפור גדול.

ד"ר א 2 בינואר 2011

רגע, רגע –
אתה בטוח שלא עשׂית איזו עבירה בחטיפה, שהשופט לא שרק לך מתוך רצון שמכבי תנצח? אולי צעדים בדרך לסל?

אגב, הפקרת קלעים קטלניים בפינה לטובת ניסיון חטיפה או, נפוץ יותר, שמירה כפולה, היא שיטת ההגנה המועדפת על רוב קבוצות ליגת העל בימינו.

מוטי 2 בינואר 2011

אם זה עושה לך טוב, אז כן, היה גם פאול בדרך, גם צעדים, וגם פאול טכני כי צעקתי על השופט.
מכבי תמיד ניצחה בזכות השופטים. כל השנים הארוכות הללו.

ד"ר א 2 בינואר 2011

תמיד ידעתי…
(כל זה היה באירוניא, כן?)

מוטי 2 בינואר 2011

אני דווקא התכוונתי ברצינות….
ברור שהכל באירוניה, למרות שיש לא מעט שמוכנים לייחס למכבי גם את רצח ארלוזרוב

ד"ר א 3 בינואר 2011

מוטי –
אתה דוקא בעמדה מצויינת לחוות דעה על כל הסיפור הזה. שׂחקת כמה וכמה שנים משמעותיות מאד במכבי, וגם בקבוצות אחרות.
יד על הלב, היה הבדל ביחס שקבלת מהשופטים לפני, אחרי, ותוך-כדי?

בעז 3 בינואר 2011

זו השניה המדויקת בה עברה אהדתי "ממכבי המכה בגויים" לכל קבוצה שהיא לא מכבי.

השופט ראה הכללללללללללל מטווח של שני מטרים.

באותו הרגע הרגשתי שהכל מכור. שהשופטים לעולם לא ישפטו משפט הוגן למי שמשחק נגד מכבי.

לא להאמין כ"כ הרבה שנים עברו ועדיין תחושת האי צדק מטפסת במעלה הגרון:))..

גיא זהר 3 בינואר 2011

אוף טופיק, אולי אתה יודע מוטי מה הביא את מאג'י לעבוד כנהג לימוזינה בתום הקריירה. הבנתי שהוא היה מאוד מחושב מבחינה כספית, אז כסף מן הסתם לא היה חסר לו.

דורון 3 בינואר 2011

הבנק של מוני?

פאקו 3 בינואר 2011

פוסט ענק, עונג צרוף.

פראליה 3 בינואר 2011

לא זוכר שחייכתי אי-פעם אחרי סל שלך אבל עכשיו כן..

יבור 3 בינואר 2011

אני עדיין זוכר את הכותרת למחרת בידיעות:

"איך אתה ישן בלילה, אמיר מוטאפצ'יץ' קטן שלי?"
על משקל שירו של אריק איינשטיין והעיתונאי.

Comments closed