יש פתרון לסכסוך: דרבי ישראל-פלסטין

 פוסט מאת שלומית גיא

*

המחמאות שחילק איתן בקרמן בטיים אאוט לספרי "אימפריה", שלחו אותי כאחוזת דיבוק לחפש ספרי ספורט טובים שהתפרסמו בעברית. מסתבר שאני מאותם אנשים מעצבנים שלא יודעים לקבל מחמאות בשקט.

וכך, במקרה לגמרי נתקלתי בספר "מלחמת 90 הדקות" של איתי מאירסון. הספר אמנם התפרסם ב-2008 (בהוצאת ידיעות אחרונות), אך אני מעולם לא שמעתי עליו לפני כן. די מוזר. מובן שמיד חטפתי אותו מהמדף ופיניתי את שעות אחר הצהריים והערב.

"מלחמת 90 הדקות" הוא ספר פרוזה, דימיוני לחלוטין, המספר על הפתרון האולטימיטיבי לסכסוך הישראלי-פלסטיני בארץ ישראל. מנהיגי ישראל ופלסטין החליטו יום אחד לקיים משחק כדורגל בן 90 דקות, כשהמנצחת בו זוכה בכל שטחי ארץ ישראל השלמה, והמפסידה מסכימה מראש לעזוב על כל אזרחיה את הארץ בתוך שנה וחצי.

זה נשמע הזוי בהתחלה, אבל ככל שהכותב ממשיך ומתאר את ההסכם, זה נראה כל כך הגיוני, שלא ברור איך לא חשבנו על זה קודם. כבר מעל 60 שנים שאנחנו טובעים במלחמות, משקיעים כסף על כלי מלחמה שמפרנסים אוליגרכים, בוכים על האחים והילדים שלנו, כותבים שירים והופכים את המוות למיתוס, מסתבכים בטרמינולוגיות פשיסטיות וחוטפים מהקהילה הבינלאומית. וכל זה רק עבור כמה מטרים קדימה או אחורה, שגם ככה אף אחד נורמלי לא יגור בהם, ויום אחד אולי נצטרך לפנות.

משחק כדורגל על שטחי ארץ ישראל נראה, לכן, כפתרון ההגיוני ביותר. 11 שחקנים שיבעטו בכדור עור זול יחסית, בתנאי תחרות שווים, ופתרון נצחי שיתקבל אחרי 90 דקות בלבד! לא עוד שפיכות דמים, לא עוד פגישות פסגה יקרות ומיותרות.

יש לפתרון הזה, לפי מאירסון, גם חסרונות. הכותב מתאר מצב בו בעקבות המשחק הגורלי, תושבי הארץ הופכים מיד לאויבים. ל'יהודים' מול 'ערבים', כאשר כל מיני אוכלוסיות ביניים נופלות בין הכיסאות. בתיאור הזה מסכים מאירסון עם התפיסה התיאורטית הגורסת כי תחרויות מטבען מחלקות ומפצלות את העולם ל'אנחנו' ו'הם'.

אולם קיימת גם תפיסה תיאורטית אחרת, הטוענת כי מהרגע שבו אתה משחק עם מישהו, גם אם מדובר בתחרות, אתה גם שותף לאותם ערכים שיש לצד השני. כך שבעצם, הצד השני איננו אויב שלך, אלא שותף לתפיסת העולם שלך. כך לדוגמא מסרבות הנבחרות באיחוד האסיאתי לשחק נגד ישראל, שמשחקת החל משנות ה-90 באיחוד האירופאי. בכך הופכת המדינה לשלוחה של המערב, ולא למדינה אסייתית/ מזרח-תיכונית נוספת.

אני נוטה להסכים עם הגישה השנייה. לכן, אם וכאשר תעלה ההצעה על השולחן, אני אצביע בעד משחק כדורגל שיקבע את הבעלות על ארץ ישראל. הייתי יותר שמחה להצביע בעד משחק כדורסל או טניס קובע, בהתחשב בתוצאות של נבחרת הכדורגל של ישראל במשחקים חשובים, אבל גם על כדורגל אני מוכנה להתפשר.

על אף היותו של הספר דמיוני לחלוטין, מאירסון מפליא לתאר את מערך הכוחות החברתיים במדינה ובעולם. כך, הצבא מנסה לערער על ההסכם באמצעות "מידע מודיעיני מהימן" והמלצות לפתוח במלחמה, זו האמיתית, עם ההרוגים. ואילו אירופה וארצות הברית נלחמות ביניהן על הקרדיט להסכם. זהו אמנם לא ספר אקדמי שאפשר לצטט ממנו, אבל הוא לא ספק גורם לקורא לחשוב לא פחות.

***

וזו הזדמנות מצוינת לפרט על ספרי ספורט מומלצים נוספים לדעתי, שפורסמו בעברית:

המרכזיים והראשונים שבהם הם ספריו של פרופ' אמיר בן פורת:

בן פורת, אמיר. (2001). בילאדי בילאדי: הפועל טייבה בלאומית (הוצאת בבל). ספר לקהל הרחב ופשוט לקריאה על העונה בה לראשונה עלתה קבוצה ערבית לשחק בליגה הראשונה, על כל המשמעויות הכרוכות בכך. כדאי.

בן פורת, אמיר. (2002). ממשחק לסחורה: הכדורגל הישראלי (הוצאת אוניברסיטת בן גוריון). תזה מקובלת בשנים האחרונות על המעבר של הכדורגל ממשחק למוצר. באופן אישי אני לא מסכימה עם התזה המוצעת כאן, ובעקבות ספר שהוציא בן פורת ב-2008 בשם "נגד הזרם, כדורגל חלופי", נדמה לי שגם בן פורת חוזר בו מכמה מהטענות שהציע בספר המקורי.

בן פורת, אמיר. (2003). כדורגל ולאומיות (הוצאת רסלינג). שוב תזה מקובלת על הקשר בין מדינה, כדורגל ומודרניות. למרות שמדובר, כאמור, בתזה מקובלת, בן פורת הוא הראשון והאחרון בינתיים שכתב בעברית בצורה מסודרת על הנושא.

בן פורת, אמיר. (2007). מרקס באנפילד: מבוכתו של הקשר השמאלי (הוצאת הקיבוץ המאוחד). ספר למייטיבי לכת. בספר זה, לדעתי הקשה והמעניין מכולם, בן פורת עסוק בשאלה: מדוע מרקס וממשיכי דרכו לא אימצו את משחק הכדורגל ככלי להשגת תודעה מעמדית משותפת. הוא לא מצליח להציג תשובה משכנעת לשאלה הזו, אך הוא סוקר בצורה מרתקת את התפתחות משחק הכדורגל האנגלי והתפתחות התיאוריה המרקסיסיטית.

אדר, שאול. (2007). ליברפול: כדורגל, חיים ומוות (הוצאת גלורי). ספר כתוב מצוין ומרתק על קבוצת הכדורגל של ליברפול, העיר ותושביה. מציע מבט עמוק על היחסים בין פריפריה ומרכז, בין אוכלוסיה ושלטון. עם כמה מהמסקנות שהוצגו בספר לא הסכמתי ב"אימפריה", אבל בהחלט ספר שאוהד כדורגל אנגלי מוכרח לקרוא, גם אם הוא לא אוהד ליברפול.

זמרי, אורי. (1986). ספורט ופוליטיקה בינלאומית (הוצאת מכון וינגייט). ספר ישן וכללי באופן יחסי, אבל מציג התפתחות היסטורית של המשחק בהקשרים בינלאומיים. מעניין ומומלץ.

שורק, תמיר (2006). זהויות במשחק: כדורגל ערבי במדינה יהודית (הוצאת מאגנס). בספר זה עוקב שורק אחרי קבוצת הכדורגל בני סח'נין בעונה הראשונה שלה בליגה הראשונה. הפרויקט דומה לזה שהציע בן פורת ב-2001, אך הוא תיאורטי הרבה יותר.

***

בספרי הפרוזה אפשר לציין את "ההולנדי של עכו", בעריכת אבי מלר ובהוצאת גלורי. ספר המאגד סיפורים קצרים של אנשים מוכרים באופן יחסי. הסיפור של שרה אנג'ל על הדובדנים של בקהאם שווה זהב, לא פחות. את "אדום, צהוב, שחור" של חיים ברעם קראתי לפני שנים, אבל הוא עדיין זכור לי מאוד לטובה.

בסדרת המתורגמים:

הורנבי, נ'. (1994). קדחת המגרש (הוצאת עגור). התנ"ך של ספרי הספורט, וכל מילה נוספת מיותרת.

פויר, פרנקלין. (2005). העולם על פי הכדורגל: תיאוריה לא שיגרתית על הגלובליזציה (הוצאת מטר). ספר מרתק ומפתיע בעומק שלו. בשונה מתיאוריות בנאליות של גלובליזציה, מציע נקודות מבט שכל מי שמתעניין בתחום יכול לאמץ. לא ספר אקדמי, אבל בהחלט שווה להיחשב כזה.

קופר, סיימון. (2002). כדורגל נגד האויב. תל- אביב: חרגול. ספר נפלא, על אף שמציע מבט רוחבי יותר מאשר מבט עומק. שווה כדי להכיר מעט כדורגל במדינות שונות.

קופר, סיימון (2008). אייאקס, הולנד והמלחמה. תל- אביב: מעריב. ואם מוציאים ספר מוצלח אחד, למה להפסיק? ספר זה של קופר מציע מבט עמוק על הולנד והיהודים במהלך ולאחר מלחמת העולם השנייה. ספר מרתק שחושף סיפורים היסטוריים לא תמיד מוכרים.

יש כמובן עוד ספרים, אך אלה בעיניי הטובים ביותר. המלצות נוספות יתקבלו בברכה.

*

דה באזר מוסיף:

שלומית גיא היא מחברת הספר המצוין "אימפריה (איך המציאה אנגליה את הכדורגל מחדש – רשמי מסע)", שיצא לאחרונה בהוצאת רסיס נהרה.

מזל טוב, פפ!
על האיזון

57 Comments

יונתן 19 בינואר 2011

איך אפשר בלי להזכיר את סדרת המופת של הכדורגלנים הצעירים?!

עד היום אני זוכר משם עמודים שלמים, בעיקר את המשחק המכריע בשלב המוקדם נגד יוגוסלביה בשיפוטו האובייקטיבי של חמיד אל מצרי.

יאיר 19 בינואר 2011

אתה בטח מתכוון ל"הספורטאים הצעירים" בכיכובם של אלון ורפי…

עופר פרוסנר 19 בינואר 2011

ספר הספורט הטוב ביותר שיצא בעברית הוא "הירוקים" של אביב הברון. דעתי כמובן סובייקטיבית, אבל מעולם לא קראתי ספר לפניו בעברית בו קיבל מישהו גישה כל כך קרובה לקבוצת כדורגל. מומלץ בחום.

איתן בקרמן 19 בינואר 2011

עופר אתה צודק, הספר של אביב מצוין, רק שהוא הקדים את זמנו באיזה עשרים שנה…

שלומית 20 בינואר 2011

שמעתי עליו, אבל לא קראתי. אפשר בכלל עוד להשיג אותו?

עופר פרוסנר 20 בינואר 2011

מכיוון שאני בזמנו לקחתי אותו מהספריה, אין לי עותק. אבל אני אתחיל לעבוד על להשיג אחד, שיעשה סרקולציה אצל קוראי וכותבי דהבאזר המעוניינים.

גיל 19 בינואר 2011

אני זוכר את התרגום הנורא של הספר קדחת המגרש כשיצא לראשונה. נדמה לי שתרגמו אותו שוב לעברית?

אגב, אי אפשר שלא להזכיר את הספר של מנחם לס על ציצים ובונבונים ואת סדרת הספרים שחלק מהכותבים באתר כתבו בשנות ה90 על הנבא.

גיל 19 בינואר 2011

אופס, כמובן חיצים ובונבונים. נשמע פרברטי משהו..

הופ 19 בינואר 2011

למה? דווקא מעולה! אני בטוח שמנחם ישמח לאמץ את ההצעה עבור ספר ההמשך.

איתן בקרמן 19 בינואר 2011

גם הביוגרפיה של מראדונה יצאה בתרגום נורא בהתחלה, דוגמא קטנה אחת ממיליון: במקום "מחנה אימונים" היה כתוב שם "לפני תחילת העונה יצאנו למחנה ריכוז"

שלומית 20 בינואר 2011

גיל, אתה מדבר על התרגום בהוצאת עגור? הוא היה טוב הרבה יותר מ"אהבה על הדשא" (בהוצאה משותפת של עגור ומודן).

תומר חרוב 19 בינואר 2011

תודה רבה על ההמלצות, מעניין נורא אבל אני לא מוכן שיפרידו ביני ובין אחמד סבע, או שהוא יבוא ליהודים או שאני אלך לערבים.
המלצה שלי, "קורה פנימית"- אתולוגית שירה שעוסקת אך ורק בכדורגל, גם עברית וגם מתורגם.

מיכל 19 בינואר 2011

קראתי. נחמד מאוד. אם כי רוני סומק מעייף משהו.

בעז 19 בינואר 2011

שכחנו את קטגורית ביוגרפיות הכדורגלנים ובראשן יצירות המופת:

הקוסם ( אייל ברקוביץ)

והנער ממילא ( אורי מלמיליאן)

בעז 19 בינואר 2011

הספר מלחמת 90 הדקות הוא ספר שמשתמש בכדורגל כדי לצייר תמונה של הפוליטיקה והסכסוך המשוגע שאנו נמצאים בו.

הספר מחדד נקודות רבות כגון: היהירות הישראלית ביחס לערבים ולעולם. הראיה הפוליטית לזמן קצר. המחשבה ה"עדרית" של הציבור בישראל המוכן לקבל כל פרובוקציה או שליפה פוליטית בלי דיון מעמיק ועוד.

הכדורגל משמש כתפאורה לעלילה- אבל אי אפשר לחשוב על תפאורה יפה ומתאימה יותר מהמשחק הזה.

מומלץ ומעורר מחשבה.

דביר 25 בינואר 2011

אך הסוף… מה עם הסוף??!

מיכל 19 בינואר 2011

שלומית, פוסט מעלף!!! בהחלט הפסקת לימודים משובחת….

שמחתי לטפוח לעצמי על השכם ולראות שקראתי חמישים אחוז מהספרים שהמלצת.
את ההולנדי של עכו התחלתי לקרוא בהמלצתו של עדו נבו, מכיוון שיש שם כמה איזכורים נשיים, שהייתי כמהה להם.

ממליצה על הסיפור-
צ'יק מאת דורית זילברמן

אד הורטון 19 בינואר 2011

קדחת המגרש אכן מתורגם נורא. לפחות העותק שמצאתי בעמל רב בספריה לפני כמה חודשים. נשברתי אחרי חמישה פרקים.יותר גרוע מהתרגומים הישנים של של החטא ועונשו או של ניטשה. במדיה ואין תרגום נורמלי ניתן להסתפק באופן חד פעמי בלבד בסרט החביב שנעשה על פי הספר.

עדי 19 בינואר 2011

כדורגל באור ובצל.
כתבה מדליקה, רעיון מעניין סוציולוגית- מבחינת השותפות בתפיסת העולם!
אבל גם אם נסכים על רעיון כנראה שלעולם לא נסכים על מי יהיו השופטים :-)

הופ 19 בינואר 2011

פוסט מעניין עם סיכוי גדול למקום גבוה מאוד בגוגל. תודה. מצטרף להמלצה של יונתן על הספורטאים הצעירים – הספר הישראלי הראשון ששילב בין כדורגל, כתיבה והרואיקה לא יכול להיעדר מרשימה כזו.
הוריאציה שלי על מאירסון: במקום שמי שינצח יקבל את כל הארץ ומי שיפסיד יעזוב (מה שיגרום למשחק להיות הגנתי להחריד) – הארץ תחולק בין העמים לפי מספר השערים שהבקיעה כל נבחרת. ככל שהבקעת יותר, ככה אתה מקבל יותר שטחים. משחק התקפי ורב שערים מובטח, ואף צד לא ירגיש לגמרי מקופח.

שלומית 20 בינואר 2011

נראה לי שבאופן חד פעמי, השאלה האם המשחק יהיה ההתקפי ויפה לא תהיה בראש סדר העדיפויות של הצופים…

הופ 20 בינואר 2011

אין לי בעיה שיהיה גם נחוש, מלא לחימה ובלי פשרות, גם מכדורגל כזה אני נהנה. רק ה"הכל או כלום" הזה נשמע לי אכזרי מדי – יותר מדי אנשים מתו, משני הצדדים, בשביל שגורל הארץ יוכרע על שער מקרי או חו"ח טעות שיפוט! כשיש הרבה שערים זה מאזן את הטעויות והמקריות.
(אני אשכרה מנסה לפרוס טיעונים רציונליים בנושא משחק הכדורגל שיקבע את גורל הארץ)

שלומית 20 בינואר 2011

:) ככה מתחילות כל המהפכות.

תומר 19 בינואר 2011

פלה- אל בשר ודם. יצא בהוצאת מפה נדמה לי.
אני קורא עכשיו את אימפריה שממש במקרה הגעתי אליו לפני כמה ימים ומאוד נהנה. דרך אגב אם מישהו יכול להמליץ גם על ספרי כדורגל באנגלית שלא תורגמו לעברית אני אודה לו.

שלומית 20 בינואר 2011

תודה, תומר. עוד לא לגמרי התרגלתי לעובדה שאנשים קוראים את הספר…
לגבי הספרים באנגלית, חשבתי להכין רשימה מקבילה, אבל זה יהיר מצדי בהתחשב בעובדה שסביר שקראתי רק חלק קטן ובעיקר על כדורגל אנגלי. שניים שכן מומלצים לדעתי הם: My father and other working class heroes by Gary Imlach
ו- The glory game by Hunter Davies
הספר של דיוויס הוא, עד כמה שידוע לי, הספר הראשון שבו המחבר נכנס לתוך קבוצת כדורגל (טוטנהאם של שנות ה-70) וליווה אותה לאורך כל העונה. לפי מה שהוא מספר הוא הוצג בפני השחקנים כשחקן מילואים, שזה לא ממש אתי, אבל בהחלט מעניין.

ויכסלפיש 19 בינואר 2011

שכחתם את "כדורגל באור ובצל" המדהים של אדוארדו גליאנו מאורוגוואי. את "הו, איזו מלחמה מענגת" על אוהדים של אמיר בן פורת, את הלכסיקון של אורי שרצקי ואודי הירש, את הביוגרפיות בשפיץ של שלמה שרף ורביבו

שלומית 20 בינואר 2011

הספר של בן פורת "נשכח" בכוונה. הספרים האחרים שלו טובים יותר בעיני. הספר של גליאנו נשכח בטעות.

אמיר דורון 19 בינואר 2011

רשימה מאלפת, אולם הנה כמה ספרים שהושמטו:

1. כדורגל באור ובצל מאת אדואדו גליאנו, תרגם רועי בית לוי (גילוי נאות: הייתי ממיסדיי הוצאת גלורי שהוציאה את הספר וניסתה בזמנו להעשיר בכוחה הדל את מדף ספרות הספורט) לא חיבים לאהוב כדורגל כדי להעריך את עוצמת הכתיבה של גליאנו

2. שם המשחק מאת חתן פרס פוליצר דייויד הלברשטם. התרגום אמנם מתחרה בזה של ספרו של מארדונה (ל"גארד" למשל קוראים שם "שומר" ועוד ועוד) אבל הספר נותן הצצה נדירה באמת למאחורי הקלעים של פורטלנד טרייל בלייזרס לאחר שלקחה אליפות, בשנה קשה מרובת פציעות. הלברטשם קבל אישור להיות בכל מקום, עד כדי שהקורא מרגיש שהוא השחקן ה-13 בקבוצה, כולל פרק בלתי נשכח על קרמיט וושינגטון והסנוקרת שגמרה את הקריירה (וכמעט את החיים) של רודי טימיונואביץ ושחסלה לוושינגטון עצמו את הקריירה.
3. 11 המופלאים -בני קוצץ כמובן. ספר הכדורגל הראשון שיצא לאור בישראל.

ואם אפשר להוסיף עוד המלצה אחת – אהלן וסהלן בפרשת הפנדל המפוקשש מאת דודו גבע וקובי ניב, שהתפרסם בהעיר והתקבץ לתוך "בנו של מגוחך". סאטירה מצחיקה בטירוף על "הספורטאים הצעירים" שהוזכרה על ידי מגיבים אחרים

הופ 19 בינואר 2011

דודו גבע – ענק! שכתי לגמרי את אהלן וסהלן. זה זה עם ה"בעט פושקאש בעט?". משום מה נדמה לי שקראתי את זה ב"יומן הפקיד" דווקא.

אמיר דורון 19 בינואר 2011

אם זכרוני לא מטעה אותי אז כן – מה שנקרא אמא! פחית! בבעט פושקאש בעט, על האבא והסבא והסבא של הסבא של המאמן שלהם

moses 19 בינואר 2011

ולא לשכוח את – "או אללי הוא בעט באשכי!"

יואב 19 בינואר 2011

ספרי כדורגל מהילדות,
אחד עשר האלופים/אדוארד בס
חבורת איסט אנד/א.סקורצ'ק
הספורטאים הצעירים/אבנר כרמלי(וידוי-רציתי שאלון במדי יוגוסלביה יכניע את רפי).

תומר חרוב 19 בינואר 2011

איך הזכרת לי את חבורת איסט אנד, אדיר.

יואב 19 בינואר 2011

אדיר.איסט אנד מול חבורת קרימי מל רובינס מול טארי בלאק(:.איך לא נצא אנגלופילים אחר זה?

גיל שלי 19 בינואר 2011

ספרי הספורט הגדולים שקראתי – season on the brink – ספר על בוב נייט, פשוט מדהים, והספר של הלברסטאם על מייקל ג'ורדן, חובה לכל אוהד ספורט

גיל שלי 19 בינואר 2011

playing for keeps – זה הספר על מייקל

יואב 19 בינואר 2011

וכך נפתח אחד עשר האלופים המקסים-

"איש היה באונטרבוקביץ ושמו בנקוצץ, והאיש עני, אין לו בלתי אם בקתה קטנה ואחד עשר בנים. בדלותו הוגיע האיש את מוחו בתחבולות, מה אומנות ילמד את בניו ויעשו חיל, עד כי לבסוף בא לידי החלטה, כי אין טוב להם מאשר להיות קבוצת שחקנים של כדורגל. מאחורי בקתתו השתרע אפר ישר ויפה, ואותו הכתיר בתואר 'מגרש המשחק'. הוא מכר את עזו, ובמחירה קנה שני כדורים, והנערים פתחו באימונים."

באבא ימים 22 בינואר 2011

איזה בעיטה בבטן:

לא קראתי את אחד עשר האלופים. אבא שלי היה מספר לי אותו כילד לפני השינה, וזה היה הסיפור האהוב עלי. לימים הפך להיות מספר סיפורים ולאחר שנפטר עשו לזכרו ערב בבית אריאלה. אמא שלי לא תיאמה את המועד איתי וכך יצא שהערב נפל על גמר היורו (פורטוגל – יוון). כל בני המשפחה דברו. כשהגיע תורי, דיברתי על אחד עשר האלופים.

ולגבי ספר – אם inverting the pyramid טרם תורגם לעברית – יתורגם נא מיד!

טל 12 19 בינואר 2011

אם,למשל, גול מנבדל יקבע את גורל המדינה… לא טוב( במקרה כזה אני מקווה בשביל השופט שהוא מהירח)
תודה על ההמלצות.

ד"ר א. 19 בינואר 2011

טל 12 –
נראה לי שלכבוד המשׂחק הזה יכניסו שיפוט לפי מצלמות טלוויזיא.

הופ 19 בינואר 2011

טוב אני זוכר שהפנית אותי פעם להסבר לגבי ה-א' בסוף, ואני זוכר שזה היה קשור למקור המילים (בארמית?) – אבל אל תגיד לי שגם טלוויזיה היא מילה שמקורה בעברית. אתה יכול להסביר לי מה לא הבנתי נכון?

ד"ר א. 19 בינואר 2011

ההסבר הרשמי נמצא כאן: http://www.yehudemo.org/?p=30
מאז העניין התרחב והתפתח.
מילים זרות לרוב ב-יא, פחות בגלל הארמית, יותר בגלל היוונית. דמות נשיים דוקא ב-יה, בגלל הנשיוּת.

הופ 19 בינואר 2011

תודה, פעם שניה :)

מרמיט 19 בינואר 2011

שמחתי לקרוא פה מחמאות על ספר שתרגמתי בהנאה רבה ("העולם על פי הכדורגל"). הוא אכן מעניין, מעורר מחשבה ומשעשע לפרקים. בדיעבד אני חושב שהוא קצת אנקדוטלי מדי, אוסף סיפורים שהחוט המקשר ביניהם מאולץ במקצת, לא שזה רע בהכרח…
מה גם שהוא מציע כמה סיבות טובות לאהוד את בארסה.

רוב ההמלצות פה עסקו אמנם בספורט עם כדור, אבל אני רוצה להמליץ על משהו קצת אחר: אופני כביש, לא מה שחשבתם.
יצאו בעברית שני ספרים אוטוביוגרפיים של לאנס ארמסטרונג. אבל אני רוצה להמליץ דווקא על ספר שנכתב בידי צד שלישי: "מלחמתו של לאנס ארמסטרונג" מאת דניאל קויל.
מעבר לזה שהוא קצת יותר אובייקטיבי מהספרים של לאנס עצמו (וכתוב יותר טוב), הוא גם מציע הסברים ברורים ומעניינים על מרוצי אופניים, שמראים שיש בספורט הזה יותר מאשר סיבובי דוושות אינסופיים (וסמים).
למי שרוצה להבין מה תפקיד הקבוצה במירוץ, ובכלל להיות מסוגל לראות את הטור-דה-פראנס ולהבין מה קורה, הספר הזה יכול להיות מבוא מצוין.

אסף THE KOP 19 בינואר 2011

המשחק בודאי ייגמר בתיק"ו אפס עם שליטה אופטית של הישראלים.

ד"ר א. 19 בינואר 2011

אם יגמר בתיק"ו נצטרך להמתין לאליהו שיכריע בהטלת מטבע.

דוד מירושלים 20 בינואר 2011

דווקא נראה לי שהכרעתו של אליהו תהייה פחות שרירותית מאשר על פי מטבע.
ואוסיף ואומר שלדעתי תוספת ראשי התיבות המאולצת למילה 'תיקו' הומצאה במוחו (הקודח) של מורה מתוסכל לתלמוד, אינני יודע מה רע מצא הוא במילה 'תיקו' שאומרת למעשה 'תעמוד' כסמל לשיוויון וחוסר הכרעה בסוגייה עד שהוגיע את התשבי ואילצו ליישבה בעתיד הרחוק. לפעמים אין הכרעה בנושא מסויים, ודין המחלוקת לעמוד לעולם.

מנחם לס 19 בינואר 2011

הנה רשימת ספרי ספורט בספרייתי, ואני ממליץ על כל אחד מהם בחום:

1. The Boys of Summer
2. Ball Four
3. A Season on the Brink
4. The Sweet Science
5. You know me All
6. Friday Night Light
7. Instant Replay
8. Paper Lion
9. Semi Tough
10. A River Runs Through It
11. Heaven is a Playground
12. Seabuscuit

ישנם לי עוד כ-50 אך אלה קופצים לראש כטובים ביותר

חובה גם
FEVER PITCH
LOOSE BALLS
THE LONG SEASON

תומאס נוימן 20 בינואר 2011

Open – By Andre Agassi

גיל 19 בינואר 2011

אם כבר מזכירים ספרים באנגלית אז יצא עכשיו ספר חדש לחובבי סטטיסטיקות ותאוריות מעניינות על ספורט שנקרא scorecasting. ספורטס אילוסטרייטד נתן פרק מהספר שעוסק בלמה קבוצות ביתיות מנצחות והנה עוד קטע על קללת הבחירה הראשונה בדראפט:

http://sportsillustrated.cnn.com/2011/writers/the_bonus/01/13/sportscasting.excerpt/index.html

אלון 19 בינואר 2011

my favorite year ספר שהורנבי ערך וכתב את אחד הסיפורים בו.
אנשים פה מתבכיינים שהקבוצה שלהם לא זכתה באליפות. שווה לקרוא מה מרגיש אוהד שמאז שהוא נולד הקבוצה שלו שיחקה רק עונה אחת בליגה הראשונה.

מאשקה 19 בינואר 2011

שלומית, אני עפר לרגליך וכתיבתך
תודה לך

לוינטל 20 בינואר 2011

סדום ועמורה רעידת אדמה בספורט, ספר המופת של שאול איזנברג. סוגה עילית

dice 20 בינואר 2011

אוסף פסקי הבוררות נגד שאול אייזנברג, זאת סוגה עילית.

תומאס נוימן 20 בינואר 2011

גדול!!

עופר פרוסנר 20 בינואר 2011

אני גם רוצה להמליץ על Sightlines – A Stadium Odyssey של סיימון אינגליס – ספר מסע בין איצטדיונים שונים ברחבי העולם. הפרק הראשון והבלתי נשכח מדבר כולו על דשא, ויש שם סיפורים על ריגלי פילד והשכונה שמקיפה אותו, על איטדיון הקריקט ברבורן במומבאי ולמה הוא עומד ריק, וכמובן – האסטרודום, כולל חילופי מכתבים דמיוניים עם השופט הופהיינץ, ועוד ועוד.

עוד כמה – יש ספר נהדר שעוסק בדרבים שונים ברחבי העולם שנקרא mad for it של אנדי מיטו, יש את football behind the iron curtain של ג'ונתן וילסון (שטורים מצויינים שלו מופיעים כל שבוע בגרדיאן תחת הכותרת the question0) ועוד אחד חשוב שלא נראה לי הזכירו פה – moneyball של מייקל לואיס, שיגרום לכם לרצות להבין בבייסבול.

Comments closed