הפועל תל אביב – מכבי חיפה: הרגע שאחי לא ישכח לעולם

  

פוסט מאת עופר פרוסנר

לקראת משחק העונה, מצורף פוסט שנכתב לפני יותר משנה וחצי, במאי 2009. הוא נכתב לקראת משחק העונה אז, שבו ניצחה מכבי חיפה את הפועל ת"א 0:1 מגול של יניב קטן בקרית אליעזר. מדובר בראיון שערכתי עם אחי הגדול עמית, על הרגע הספורטיבי העצוב ביותר שהוא חווה אי פעם.

אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה לניר, מתי, רונן, גלעד, גל ורון, שישה אוהדים של מכבי שהיה לי את העונג לשבת איתם לשיחה השבוע, ועזרו לי להבין שוב למה אני כל כך אוהב את הקבוצה הזו.

עמית שלום, בן כמה אתה? 

"31 וחצי".

וכמה זמן אתה אוהד את מכבי חיפה?

"31 וחצי שנה".

אתה זוכר את המשחק הראשון שלך?

"לא בטוח. אני זוכר שהייתי בשנת 80', בעונה הגדולה של מכבי נתניה שניצחנו אותם 0:3, ושניצחנו את הפועל בית שאן 1:2, לא בטוח מה היה קודם".

אז בן כמה היית?

"בן שלוש. הזכרון הגדול הראשון אגב, זה שהלל קפלן ששיחק אצלנו הציל גול לקבוצה אורחת, כי הוא עמד על קו השער ומישהו נגח עליו את הכדור"

זה היה בקרית אליעזר?

"כן".

אתה זוכר איפה ישבת?

"מאחורי השער, ביציע 6 או 7, בערך איפה שישבתי כשמשה סלקטר הבקיע נגד רמת עמידר".

הסיבה לראיון הזה, כמו שאתה בטח יודע, היא העובדה שמחר משחק העונה נגד הפועל ת"א, ולפני 23 שנה היה עוד משחק עונה נגד הפועל ת"א, אולי הסיום הכי דרמטי אי פעם למשחק כדורגל בישראל.

"כן, האכזבה הכי גדולה שלי אי פעם ממשחק כדורגל".

בן כמה היית?

"שמונה וחצי, פחות או יותר".

ונסעת למשחק?

"לא, אבא לא לקח אותי".

הוא נסע?

"כן, אבל את זה ידעתי רק שנים אחר כך, בדיוק כמו שהוא עבד עלי במשחק הבוץ המפורסם נגד בית"ר ירושלים עם הבננה של ברוך ממן והטעות של מאיר קדוש".

אתה יודע עם מי הוא נסע או למה הוא לא לקח אותך?

"לא יודע, אני מניח שהוא לא רצה לקחת ילד בן 8 למשחק שהיו צפויים להיות בו 30 אלף איש על 15 אלף מקומות".

תספר לי על העונה ההיא, קצת רקע, חוויות מהעונה.

"אני זוכר שאחרי שתי אליפויות התרגלנו לטוב… ניצחנו די הרבה וכמו תמיד עלינו עם שלושה חלוצים, אבל בניגוד לעונה קודם, שפחות או יותר יכולנו לסיים באליפות ארבעה-חמישה מחזורים לסיום. בעונה הזו הלך יותר קשה, הבקענו למיטב זכרוני פחות, והפועל תל אביב רצה איתנו די חזק. מה שכן, הגענו למחזור האחרון ותיקו הספיק לנו".

יש משחק ספציפי שאתה זוכר מאותה עונה?

"מממ, תן לי דקה לחשוב, אני די מדחיק את העונה הזו (כאן באה דקה של הפסקה). רגע אחד, היה לנו דרבי נגד הפועל, שבניגוד לשנה קודם או שנתיים קודם, שניצחנו 0:1, עם תרגיל המספריים של רוזנטל, הפעם ניצחנו 0:4, ואפילו אבוקרט הבקיע, לא אירוע שכיח במיוחד".

עכשיו, אתה זוכר מה הוביל למחזור האחרון?

"למיטב זכרוני לא הפסדנו יותר מדי, אבל עשינו יותר מדי תיקו בעיקר לקראת הסוף, מה שעזר להפועל לצמצם".

אוקיי, סוף עונה, אתה ילד בן 8 וחצי, ספר לי איך אתה מרגיש לפני המשחק ההוא. איך הייתה האווירה בבית ספר למשל?

"הרוב המוחלט של הכיתה אהד את מכבי, ככה שלא היתה יותר מדי התפלגות, היה לי חבר אחד שהיה אוהד של הפועל. והוא כמובן עיצבן אותי כל השבוע והבטיח לי שנפסיד 0:1.

ואבא, מה אמר לך?

"אני כבר לא זוכר, אבל אני כמעט משוכנע שהוא הבטיח לי שהכל יהיה בסדר".

או.קיי, אז בוא נדבר על היום של המשחק. תאר לי איך היה בבית, מה עבר עליך באותו יום?

"קודם כל, היה שידור בטלוויזיה, דבר נדיר. קמתי באיזה שבע או שבע וחצי בבוקר מרוב התרגשות, ולא יכולתי לחכות, הזמן לא עבר. זה לא היה בבית, אלא אצל דודה שלי, אחות של אמא, שיגעתי את שתיהן. שאלתי כל הזמן מה השעה והזכרתי להן 250 פעם שיש משחק, כמו כל ילד בן שמונה שמחכה למשהו גדול לא הפסקתי לחפור להן במוח. הן רצו שננצח כמובן גם".

מעניין. נחזור תיכף למשחק, אבל תגיד לי, אתה ילד בן 8 וחצי אוהד מכבי חיפה, גר בחיפה, נושם ירוק. איזה קבוצה אתה הכי שונא?

"הפועל חיפה ומכבי תל אביב".

ומה התחושות שלך כלפי הפועל ת"א?

צריך לזכור שדי הכרנו טובה להפועל תל אביב, בגלל שהם ניצחו את בית"ר בימק"א, ככה שלא ממש היה לי משהו נגד הפועל תל אביב. עד היום אגב אני עדיין מתעב את מכבי תל אביב ולא את הפועל, זה כנראה מינקות".

או.קיי, חוזרים לתחילת המשחק. מי שידר, מה ההרכב, תן לי את זה.

"קודם כל אני מחפש את סלקטר (סלקטר לא פתח – ע"פ). את המשחק שידר יורם ארבל. אני זוכר את אבי רן, מרילי, אוסמו, אבוקרט, ממן, שלום לוי, רוזנטל,ארמלי וקלינגר. חסר לי עוד מישהו, נדמה לי דוד לוי כבלם לא? בעצם זה היה יוסי קרמר. ואהרוני כמובן.

"טוב, בוא נעשה סדר. טעיתי בשלום לוי, וגם בקרמר… חסר לי אלי כהן הבלם, וליאור רוזנטל גם. אבל בכל מקרה, מכבי עלתה 4-4-2, ובניגוד לשלוש השנים האחרונות, פשוט באה להעביר את הזמן. עד היום זה מטריף אותי. אם ילד בן 8 צורח בסלון שזה לא הכדורגל שהוא מכיר, איפה היה המאמן? למה לא לשחק כדורגל"?

אתה יושב בסלון וצורח? מישהו מנסה להרגיע אותך?

"לא זוכר. אני רק זוכר שמדקה 60 התחלתי לספור אחורה. עוד 30, עוד 29. בדקה ה-80 כבר ממש שמחתי, הגעתי לעוד 10, עוד 9, עד שלצערי לא הגעתי לעוד 5".

בוא נדבר על הגול, אתה זוכר את המהלך?

"ראיתי אותו לפני כמה זמן, לפני איזה שנה. אבל שום דבר לא ייתן לי לשכוח את לנדאו מקבל כדור בצד שמאל של הרחבה, כשמעליו אלי יאני בנבדל ברור. נדמה לי שסיני הרים לו כדורגל מ-18 מטר לכיוון קצת מעל נקודת הפנדל".

מה היתה הדקה?

"85. התחלתי לצעוק, לא האמנתי. נדמה לי שזה היה הפעם הראשונה שקיללתי כמו איזה דביל ואמא לא העירה לי. ואז התחילה בעיה נוראה – בדיוק כמו שכל דקה עד המשחק ובמשחק נראתה כמו חודש. הדקות פתאום התחילו לעבור כל כך מהר עד הסוף. ואז הפועל התחילו לבזבז זמן. ואני זוכר שסלקטר נכנס. התחלתי לעודד בפרץ אופטימיות שרק ילד בן 8 יכול להביא, או אוהד של ליברפול".

סלקטר נכנס, משהו מעניין קורה?

"כלום, ממן מכניס את הכדור לרחבה של הפועל, ובלם של הפועל מעיף לפני סלקטר. מכבי מתחילה לשחק מהר פתאום, עד כמה שהיה אז משחק. אבל כלום, לא חושב שהגענו לאף מצב אמיתי ליד השער".

ואז?

"השופט שרק, ואני בכיתי כמו שאף פעם לא בכיתי במשחק כדורגל, וכנראה גם לא אבכה. היו עוד פעמיים שהתקרבו לתחושת המיאוס הנוראית ההיא, אבל כלום לא היה כואב כמו המשחק ההוא. אני חושב שבכיתי איזה חצי שעה רצוף".

ואמא ניסתה לנחם אותך?

"אמא אמרה שלא נורא, ושנה הבאה מכבי תנצח ותיקח אליפות. כבר אז הבנתי שנשים לא מבינות כדורגל. כמובן שהיום אני מסייג את זה ומבין את אמא, אבל רק מי שלא אוהד יכול לנסות לנחם ילד שראה את הקבוצה שלו מאבדת אליפות במשחק מכריע, ושוברת לו את הלב, ששנה הבאה יהיה יותר טוב. אגב ממבט מפוקח ש ל23 שנה קדימה, ברור שאמא צדקה, אבל עדיין…

"לפני 8 שנים, פגשתי את שריר (שופט המשחק – ע”פ), לא יכולתי להתאפק ואמרתי לו שאני יודע שעברו 15 שנה, אבל הוא זיין אותנו ואי אפשר לשכוח את זה. הוא חייך והלך. קודם אמרתי לך שאת מכבי תל אביב אני הכי שונא, אבל אני מוכרח להודות שאם תהיה לי הבחירה בין לנצח את הפועל תל אביב דקה 90 מחזור אחרון ולקחת אליפות לבין מכבי תל אביב עם אותו סנאריו, אני אעדיף לנצח את הפועל. החשבון הספציפי של אותו המשחק לא נסגר מעולם.

"וגם מחר הוא לא ייסגר. הוא ייסגר רק כשמכבי תגנוב גול דקה 85 במשחק אחרון נגד הפועל תל אביב, בגול מעורר מחלוקת, וזה ישבור לאוהדים שלהם את הלב. רק אז זה ייסגר. אבל אני בן 31 וחצי, אני מחכה. יש לי עוד זמן".

מה זה עושה לאהדה שלך? זו חתיכת אכזבה, ועוד לילד בן 8? זה השפיע על האהדה שלך למכבי חיפה? התמימות שלך השתנתה?

"זה לא השפיע בדיעבד על כלום. הייתי אוהד של מכבי עד אז, ואני אוהד של מכבי מאז. ככה גדלתי וככה הילדים שלי יגדלו, אין מה לעשות… ולגבי המשחק ספציפית – זה עושה עצוב בלב. כמו ילד שקיבל עונש אבל משוכנע שהוא לא אשם, ואני הרי עד היום משוכנע שגנבו לנו את המשחק. אבל בסופו של דבר אתה ממשיך הלאה, ומקווה לטוב. הסיפור של המשחק מול רוזנבורג בעיני הרבה יותר עצוב, אבל בשקלול כולל אין ספק שהרגע העצוב ביותר שלי כאוהד היה הגול של הפועל תל אביב מאופסייד".

 

הצעה לשינוי בחוקת הכדורגל: חילופים
וויגן. המקסיקיושנר

34 Comments

אנונימוס 26 בפברואר 2011

אני אסתכן בקיתונות של זעם ורק אזכיר שלא היה אופסייד…

עופר פרוסנר 26 בפברואר 2011

היה או לא היה אופסייד תלוי במי אתה אוהד.

אנונימוס 26 בפברואר 2011

יותר תלוי בחוקת פיפ"א שהכניסה את חוק הנבדל הפאסיבי כבר ב-1979

עופר פרוסנר 26 בפברואר 2011

נבדל פאסיבי עדיין תלוי בכך ששחקן לא קיבל יתרון מעמדת נבדל. יאני הטעה את ההגנה ולכן היה נבדל. 

הופ 26 בפברואר 2011

זו לא הסיבה שהיה אופסייד. הסיבה היא שלמרות ההכנסה של חוק הנבדל הפאסיבי, החוק עצמו המשיך להיות פאסיבי – כלומר אף אחד לא התייחס אליו או שרק לפיו. בכל פעם שמישהו היה בנבדל, ולא משנה מה היה הקשר שלו להתקפה, הקוון הרים את הדגל והשופט שרק. וזה המשיך להיות כך גם הרבה אחרי צבי שריר.

אנונימוס 26 בפברואר 2011

זה כבר ויכוח עמוק יותר, ושונה לחלוטין מ"היה נבדל!" חד משמעי, והופך את זה להחלטה שנויה במחלוקת, לא טעות שיפוט ברורה.

וגם הויכוח האם החוק היה אז בשימוש או לא הוא די בתחום האפור. אף אחד מאיתנו לא היה אז בעניינים ממש, אז קשה לאמר.

הופ 26 בפברואר 2011

נכון, לא הייתי אז בעניינים אבל גם כשכבר כן ראיתי משחקים ובמשך שנים, עדיין שרקו אופסייד גם על מה שנקרא היום "פאסיבי". רק שנים אחר כך התחילו להבחין בין אופסיידים שונים. אז כשאני מקשיב או קורא את אלה שכן היו שם, אני מאמין יותר לאלה שטוענים שגם אז שרקו על כל אופסייד.
לכן זה לא ויכוח עמוק יותר, בעיני הוא שטחי באותה מידה וזו עדיין טעות שיפוט. כי מבחינת השחקנים אין הבדל בין חוק שלא קיים לבין חוק שלא מופעל. אם אתה שחקן וכל החיים שלך וכל העונה שורקים אופסייד על כל נבדל, "אקטיבי" או "פאסיבי", אתה לא חושש שהשופט יחליט להפעיל את החוק הרדום דווקא עכשיו, בדקה ה-85 של משחק האליפות. ולכן ברגע שהשארת שחקן אחד בנבדל אתה לא צריך להשגיח גם על האחרים.

בני תבורי 26 בפברואר 2011

ואחי הצעיר ממני בשבע שנים שהיה שרוף כמוני, נטש אותי לטובת כדורסל…מה הוא רואה בהפועל פ"ת שאני לא?

עופר פרוסנר 26 בפברואר 2011

צריך לעשות עבודת תחזוקה בלתי נגמרת ובלתי נפסקת. ואני חושב, אני מקווה, שעם קבוצת האוהדים של הפועל פ"ת, או שיהיה סימן של הצלחות, או בשביל האיצטדיון החדש, הוא יחזור.

מנחם לס 26 בפברואר 2011

הרגע שאני לא אשכח לעולם היתה הדקה ה-86 (בשנת 1986 או 1987) בה הבקיע גילי לנדאו את שער הניצחון של הפועל, ממסירה של משה סיני. היה שם ניבדל של עשרה מטרים לפחות. אך השופט צבי שריר אישר את השער, שנתן להפועל ת"א אליפות.
אני ראיתי את המשחק הראשון של מכבי חיפה ב-1942 או 1943 במגרש "שבאב-אל-עראב" בקרית אליהו (היום קרית אליעזר) במגרש ליד בית החולים האיטלקי, ואני עדיין חולה על מכבי חיפה, כמעט 10,000 קילומטר מהם!

עופר פרוסנר 26 בפברואר 2011

מנחם – אכן אתה ואחי שניכם חולקים את אותו הרגע.

מנחם לס 26 בפברואר 2011

בוקר טוב!

אני מאחל לך שיהיה לך ערב מחורבן.

קראתי שוב. מה הבעייה שלך? למה בדיוק אתה מתכוון?

האם הוזכר הניבדל?
האם הוזכר גילי לנדאו?
האם הוזכר שריר?
האם הוזכר שזה היה המשחק שהכריע את אליפות ישראל?
האם הוזכר שהיה בבלומפילד ואני התבאסתי כפי שלא התבאסתי מעולם?

למה ישראלים לא מסוגלים לפרגן? למה תמיד מחפשים לשים רגליים?

שמרלינג 27 בפברואר 2011

מנחם, אני אוהב אותך, גם אני טורח להגיב אצלך רק כשאני לא מסכים.

שמרלינג 27 בפברואר 2011

* גם -אם- אני טורח להגיב אצלך רק כשאני לא מסכים.

שודד 26 בפברואר 2011

ילד בן 8 או ילד בן 31 וחצי
לפני שנה זה היה הקיזוז של לוזון, ופעם מזמן זה היה שריר ונבדל של 10 מטר. תמיד כשהפועל מנצחת יש איזה "עניין"
אינשלה, שגם הפעם תדרשו ותמצאו איזו סיפור מעניין – להסביר לעצמכם מדוע הפועל שוב חייכה

עופר פרוסנר 26 בפברואר 2011

יש גם את הגול של קייסי,ואת ה1-0 של קטן,ויש עוד כמה וכמה נצחונות גם שלנו,הבעיה שלא הייתם מספיק בצמרת ב20 שנה האחרונות שיהיו עוד….:)
אה
ויש גם את משחק השרוכים שבגללו אתם הפסדתם את האליפות,ולא שבוע קודם שהפסדתם לביתר….

עופר פרוסנר 26 בפברואר 2011

הבהרה – התגובה למעלה נכתבה על ידי אחי הגדול

הופ 26 בפברואר 2011

תודה על ההקדשה עופר. אני מקווה שמשאלתו של אחיך תתגשם וניקח אליפות 5 דקות לפני סוף העונה, אבל לא בעונה הזו. השנה בהחלט אסתפק באליפות רגילה ובלי דרמות. אבל זה כנראה לא יקרה.

גלעד בלום 26 בפברואר 2011

פרוסנר,

מבין את העצב שלכם באותו משחק ואת התסכול,אני הייתי באותו משחק עם אבי ושלושת אחיי בשער 13(מינוי של עובדי ההסתדרות,הכי אדום סטריאוטיפי שיש) וחוויתי את החוויה ההפוכה.

אגב,שנים אחרי אותו משחק יצא לי לראות את שריר ואלי יאני בארוע ויאני אמר לי שהיה נבדל אורגינל.

זה כמובן לא משנה את העובדה שהאליפות הזאת היתה לגיטימית כי טעויות שיפוט תמיד יש ואי אפשר לבוא ולומר ששריר מכר את המשחק או שהפועל קנתה,פשוט טעות שיפוט.

בדיוק אותו סוג של טעות שהשופט עשה בגול שוויון של קייסי בדקה ה-80 בקרית אליעזר(אחרי שפישונט קבע יתרון 1-0 להפועל) כשקייסי עשה עבירה ברורה,זה היה גול שהביא אליפות בדיעבד בגלל טעות שיפוט חמורה,מישהו זוכר את זה?לא,כי זה לא היה מחזור אחרון.

זה נחמד לומר תמיד שהפועל מנצחת בגלל שופטים וכו' אבל כשקבוצה פותחת רגליים(בית שאן ומכבי בשנה שעברה) ובגלל זה הפועל מפסידה אליפות אז זה בסדר כי כולם שונאים את הפועל אז זה לגיטימי.

גם הבכיות על הקיזוז בעונה שעברה הן אבסורד,נקבע חוק וכולם שיחקו לפיו,יצא שהפועל הרוויחה,אבל לומר שלוזון תכנן את זה או שבגלל זה זכינו זו צביעות,ואם השנה חיפה תזכה בגלל הקיזוז אז אוהדי חיפה לא יחגגו?

הנקודה היא כזו-לכל האוהדים יש טראומות,תתבגרו,תחיו עם זה,זה היופי שבספורט,הרי לקחתם כל כך הרבה תארים ב-30 השנים האחרונות,אתם שולטים בליגה וכולם מודים שאתם גדולים,למה לא לפרגן לפעמים כשמפסידים ולהסתכל במראה ולשאול למה שרף עלה עם בונקר או איך הפסדתם יתרון דו ספרתי בעונה שעברה,הרי אתם לא מכבי ת'א,אתם תמיד הייתם קבוצה ספורטיבית אבל לדעת להפסיד בכבוד זה מראה על אצילות,דווקא קטן ואלישע היחידים שלא בוכים על הקיזוז והיו גברים. 

אני מקווה שאו אתם או אנחנו נזכה באליפות,שיהיה משחק הוגן ומהנה מחר.

עמית פרוס 26 בפברואר 2011

גלעד
אין כאן שום עניין של לגיטימיות או לא
נדמה לי ששמלוק אמר פעם-תובילו 35 הפרש חצי דקה לסוף,לא תתלוננו על השיפוט"
ועדיין מה לעשות בשבילי זו הטראומה הכי גדולה אי פעם ממשחק כדורגל…
אין קשר בין תארים לבין משחקים אחרים,
ואגב לא ממש ברורה לי הטענה שאוהדי מכבי חיפה שונאים את הפועל תל אביב.
היסטורית זה ממש ממש לא נכון
כשלקחתם דאבל אף אחד לא דיבר,ובעונה שעברה-חלק גדול מחברי אוהדי הפועל מסכימים שהשיטה בעייתית וחייבים לשנות אותה.
וסיפור הבכיינות פחות קשור להפועל תל אביב ויותר קשור לגוטמן,שכאסטרטגייה מול התקשורת ומול השופטים ,מתלונן על השיפוט הרבה יותר מכל מאמן אחר ולמיטב זכרוני כשהוא היה ביתר מישהו אפילו בדק את זה…
וכמובן שהשנה אתם משחקים כדורגל הרבה יותר מהנה משלנו,ככה שאם תיקחו אליפות אני לא חושב שאף אחד יוכל להתלונן…

יפתח 26 בפברואר 2011

זה לא שמישהו אמר שהאליפות היא לא חוקית. היא חוקית אבל מסריחה. ברור גם שאין איזו קונספירציה נגד חיפה או משהו דבילי שכזה. הפועל לקחה אליפות בשיטה טיפשית ולמרות שבשקלול כולל לקחה פחות נקודות ממכבי חיפה.
בתור אוהד חיפה הזדעזעתי מהשיטה הזו עוד בשלהי עונת 2009, לפני האליפות של הפועל, כשההחלטה האומללה נפלה.
ונכון, האליפות היא חוקית. אבל השנאה להפועל היא בגלל שאתם כל הזמן בוכים ומפמפמים את עצמכם, מקשקשים שאתם הקבוצה הכי גדולה אי פעם, הכי מלהיבה אי פעם, שאתם הקבוצה הישראלית הכי מצליחה באירופה ומה לא.
בכל מקרה, העניין המדהים הוא שמבלי לקרוא את הכתבה אני תמיד אומר: אני שונא יותר מהפועל את מכבי ת"א, אבל תנו לי בבקשה לגזול רק מהם את האליפות באופסייד בדקה ה85 או לקחת מהם אליפות למרות שלקחתי לאורך העונה פחות נקודות (זה כנראה התת מודע הקולקטיבי של אוהדי מכבי חיפה). ואנחנו לא צריכים להתבכיין על מה שקרה (כי אוהדי מכבי ולא אוהדי הפועל אנחנו) אלא פשוט לנקום (במובן הספורטיבי בלבד, כמובן).
יאללה, מצידי שנפסיד מחר, שנדלוק אחריהם כל העונה, העיקר שבפתח הקיץ, באזור ה15 במאי, נוכל להגיד ש"קיזזנו אותם בחזרה".

מאשקה 26 בפברואר 2011

עופר, כלל חיי אני אדומה מהדרום לכיוון ירושלים.
ממרומי 62+ שנותי אומר לך שאפשר להחליף בית, אפשר להחליף אישה או בעל, אפשר להחליף ארץ לגור בה, אבל קבוצה מילדות אי אפשר להחליף.
זה נצרב בלב ובראש עם צבע הקבוצה.
ואחרי הפועל ירושלים כדורסל אני אוהבת בכדורגל את מכבי חיפה. יש בי סימפטיה גדולה למועדון הזה מאז ימי שמילוביץ ועמר עד היום בניהול של שחר, אפילו שהם בצפון ואני בדרום האדום.
אהבתי את הטור שלך, הוא נכתב מליבך אל ליבי. תודה

פרלה 26 בפברואר 2011

גם בגול של לאלא בשנה שעברה לקחה הפועל את הכדור בפאול משי מימון על קו החצי.
מחר יבואו עוד רגעים אותם לא נשכח לעולם.
תודה לאל על הבריאות והמשפחה.
תודה לאל על הכדורגל.
תודה לאל על מכבי חיפה.
תודה לאל על יענקל'ה.

שמרלינג 27 בפברואר 2011

תודה עופר על הפוסט המרגש. אני צעיר מאחיך בשנה ורב מה שאני זוכר מאותו המשחק הוא את אחותי, אז בת 12, בוכה.

פרלה 27 בפברואר 2011

אצלנו דווקא האח הצעיר בכה, ולא אני שהייתי כבר בן 13 ועם רקורד צפיה בשני משחקי אליפות.
אין ספק שהיה זה משחק שהכניס לפרופורציה את כל האכזבות והתוגות בהמשך.
הפסד האליפות בעונת 85/86 היה כאב הלב הגדול ביותר עד לרגע הארור מול רוזנבורג – פצע שהחל להגליד רק אשתקד ועד לקיזוז הצורב שיחל להגליד רק באליפות הקרובה…
ב"ה שהיו גם לא מעט דמעות אושר לאורך הדרך.

עופר פרוסנר 27 בפברואר 2011

בשבילי רוזנבורג היא עדיין הפצע הכי כואב. רק מי שהיה שם יכול להבין. אגב, הדבר המשותף לכל שלושת המשחקים המדוברים (86, רוזנבורג וה15.5), הוא התחושה שידעת שזה הולך לקרות, או לחילופין, שלכל אחד הייתה נקודה שבה הוא ידע שאנחנו הולכים להפסיד. בשבילי זו הייתה הפסקת החשמל הראשונה.

צור שפי 27 בפברואר 2011

מול רוזנבורג ממש כאב לי הלב בשבילכם וגם מול מאלמו (אתם סובלים מהנורדים). למרות שאני אדום וצהלתי כמו מטורף בבלומפילד 86 ניכרים דיברי אמת כמו שאומרים. לדעתי מחנה האנשים השונאים את מכבי חיפה הוא הרבה יותר קטן ממספרם של שונאי הפועל, בית"ר ומכבי ת"א (את "ת"א" הוספתי לכבודכם ירוקים). מקווה כמובן שננצח אתכם הערב אבל אין לי, ולאדומים רבים שאני מכיר, אפילו גרם אחד של שנאה ספורטיבית למכבי חיפה.

ארז (דא יונג) 27 בפברואר 2011

אחלה של פוסט.
אני מצדי אמשיך לקוות שהנס שקרה בפעם האחרונה שחיפה, הפועל ומכבי היו במקומות 1-3 יתרחש שוב השנה.

הזכרון של עמית על ההרחקה מהקו במשחק הראשון שלו הוא בדיוק הזכרון שיש לי מהמשחק הראשון שאני זוכר שהייתי בו של מכבי – דרבי 0-0 משמים באצטדיון רמת גן עם הרחקה מהקו של ענבר מוספי (?) בדקה הראשונה.

פראליה 27 בפברואר 2011

היה תענוג עופר, תשמע לצערי אני מוקף ב-20 שנה האחרונות בים צהובים ואדומים והמפגש הזה רק חידד את התחושה שאנחנו יותר אינטלגנטים, יותר בני-אדם ויותר צנועים:)
הזכרון האישי שלי מהרגע והיום השחורים ההם – במשך פרק זמן בלתי מוגבל אני אומר לעצמי – נו יאללה שישימו את הכדור לאופסייד ושיימשך המשחק, מה הם שמחים בכלל, הם חושבים שהוא יאשר את זה? ואז מאוחר בערב, את הנאום הבלתי נשכח של רפי אוסמו..

שודד 28 בפברואר 2011

אויי ואווי…
הנה לך עוד ארוע שאחיך (וכנראה גם אני) לא נישכח בחיים 1-4 איזה תענוג

עמית פרוס 1 במרץ 2011

ידידי השודד
בהתחשב בעודה שהנצחון הזה שווה נקודה וחצי
וכרגע אנחנו בפיגור של נקודה שלמה מהמקום הראשון
הרי שכבר שכחנו מהמשחק עצמו
תהיה לנו עוד הזדמנות להחזיר

יונתן 28 בפברואר 2011

טראומות ספורטיביות הן דבר שכל אוהד, בין אם יודה בזה או לא, נהנה להתרפק, להתפלש לדון ולטחון שוב ושוב. אז לכם יש 86, לנו את השרוכים, לביתר את סיני בימקא וכן הלאה.

מה שאני לא מצליח להבין זה את הבכינות המאוסה על הקיזוז בשנה שעברה. להזכירכם: מחזור אחרון, אתם ביתרון שתי נקודות (אחרי פתיחת רגליים שערורייתית של המחלה נגדכם והתאבדות צהובה על המגרש נגדנו), במשחק ביתי לגמרי מול בני יהודה. שתנצחו וזה שלכם.

חגגתם כל הדרך לתל אביב, אף אחד לא הזכיר את הקיזוז שכבר לא שינה כלום, בניתם במות ושרתם שירי אליפות. ואז, במקום לשחק כדורגל נחנקתם כמו ילדה בת שש שאוכלת בוטנים אמריקאים פעם ראשונה ונרשמתם בהיסטוריה כמגה לוזרים.

לא רק שלא הייתה לכם סיבה לבכות על שיטה שהוסכמה מראש ונתמכה על ידיד הבעלים שלכם, הרי שבסופו של דבר, ברגע האמת, כשזה בידיים שלכם *למרות* הקיזוז,נכשלתם בצורה אומללה.

עמית פרוס 1 במרץ 2011

יונתן
בלי להכנס יותר מדי לתוכן הדברים שלך
מסתבר שכנראה שיש צדק בטענות שלנו
עובדה
שינו שוב את החוקים

Comments closed