יומן ספרדי (6): יום העבודה השנתי של האיש הכי עצל

 פוסט מאת רועי בית לוי

באופן אישי, מעולם לא התעניינתי במיוחד בתוצאות או בהיסטוריה של גביע המלך הספרדי. תארים שהושגו בשיטת הגביע תמיד נראו לי פחות מלהיבים וחשובים מאשר תארי ליגה. לדעתי מדובר בסוג של פתרון מהיר להצלחה בעבור עצלנים שמחפשים את הדרך הקצרה לארון הגביעים.

סיפורי סינדרלה של קבוצות קטנות שהצליחו לטפס בדרך-לא-דרך ("נגד כל הסיכויים", כמו שאומרת הקלישאה) אל משחקי חצי הגמר, הגמר, או אפילו אל המפגש המיוחל עם ראש המדינה, לא מרגשים אותי במיוחד. גם התואר "קבוצת גביע טיפוסית", שמדבר כל כמה זמן לקבוצה אחרת, תמיד נשמע לי לא כמחמאה, אלא בעיקר כמו עלבון מוסווה לקבוצה שאין לה מספיק עומק או כישרון להתמודד עם יריבותיה לאורך זמן, וזקוקה למנה של מזל מרוכז או הגרלה קלילה כדי לזכות בתהילה.

פלייאוף, קיזוז, פיינל-פור, נוק-אאוט – כל אלה נופלים פחות או יותר לאותה קטגוריה מבחינתי, עם יוצא מן הכלל אחד חשוב: גביע העולם, מפעל שאותו אין כל דרך אחרת לקיים אלא בשיטה שמשלבת בתים מוקדמים ומפגשי אלימינציה אכזריים.

המעבר של גביע האלופות האירופי לשיטה של ליגה עם שלב הצלבה ושיטת גביע הוא הרע במיעוטו, לדעתי, בטורנירים מרובי משתתפים. לא מדובר בשיטה מושלמת, אבל לפני הניפוח המלאכותי של מספר המשתתפות בה בשנים האחרונות, היא השיגה רמת מתח גבוהה ורמה גבוהה עוד יותר של כדורגל, גם אם זה בא על חשבון זכיות מקריות וגחמניות של קבוצות כמו הכוכב האדום בלגראד, פ.ס.וו איינדהובן וסטיאווה בוקרשט.

הגביע הספרדי מוצא בעיני עוד פחות. הפעם מדובר בעניין סמנטי ולא ספורטיבי. אני מתכוון לכך שהגביע הזה נקרא ב-72 השנים האחרונות על שמם של שני אישים שלא מוסיפים כבוד מיוחד לכדורגל: הגנרליסימו פרנקו (בין השנים 1939-1976) והמלך דון חואן קרלוס הראשון (מ-1976 ועד היום).

את הסיבות לדחייה שאני חש מגביע הדיקטטור הרצחני פרנקו באמת שאין טעם לפרט, ואילו דון חואן קרלוס אלפונסו ויקטור מריה דה בורבון אי בורבון (מלך ירושלים, בשבילכם), משקף בעיני את המסורת האירופית המונרכית הרקובה, המסואבת והמושחתת מבחינה כלכלית ומוסרית, שאין לה דבר וחצי דבר עם ערכי הספורט המודרניים.

העובדה שהאדם העצל ביותר בספרד (כפי שהוא מכונה על ידי ספרדים רבים) מעניק מדי שנה את הגביע שנושא את שמו היא עניין מטופש ופרימיטיבי, שלא מוסיף כבוד לכדורגל, אלא רק מוצץ ממנו אנרגיה וחיות. לכן, מוטב היה אם שמו של הגביע היה חוזר להיות זה שהוענק לו בזמן הרפובליקה השנייה: גביע ספרד. פשוט, הגיוני ואסתטי.

עד שישנו את שמו, הגמר הערב הוא מבחינתי לא יותר מאשר משחק קלאסיקו, שלמעשה הוא תמיד חשוב ומותח כמו משחק גמר, לא משנה מתי ואיפה הוא מתקיים, ועל אחת כמה וכמה אם מדובר במפגש שני תוך פחות משבוע. 90 דקות של קלאסיקו (אולי 120 + בעיטות מהנקודה הלבנה) הן סיבה מספיק טובה למסיבה.

ספורט הוא (כמעט) הכל - פוסט חגיגי לפסח
יאללה מכות (התחיל הפלייאוף בהוקי קרח)

10 Comments

רפאל 20 באפריל 2011

הפרדוקס במצב:

מצד אחד לא מעריכים אלופות במפעלים של נוק-אאוט.
מצד שני הקבוצות הגדולות בונות את המעמד הדומיננטי והבלתי מעורער שלהם באמצעות שיטה של ליגה סדירה ללא אפשרות למשחקי הכרעה.

אז יוצא שאנחנו אוהבים רק את העשירים והדורסניים ביותר שאין להם אלטרנטיבה או תחרות.
הבנת?

שלו 20 באפריל 2011

האיש הכי עצל בספרד, הייתי מוסיף גם שהתחרות לא קלה.
בכל זאת ספרד ולא גרמניה נגיד.

אני חושב שזה משחק חשוב כפרומו לשניים הבאים אחריו.
הימור שלי, מוריניו לוקח.
אבל אני אחד שמצליח להוציא אפס בטוטו…

אזי 20 באפריל 2011

תשמע. תמיד התארים המשמעותיים הם תארים שהושגו בליגה. לראיה, בכל מדינה בעולם אליפות מקומית שווה יותר מגביע.
מסיבה כזאת או אחרת, כנראה מטעמי זמן, כל טורניר שכולל יותר ממדינה אחת מתקיים בשיטת נוק אווט בשלבים המתקדמים.
אם אתה מקבל את הגביע הבין-יבשתי, אתה יכול לקבל גם את אליפות אירופה, הצ'מפיונס ליג והפיינל פור.
אבל היתרון הגדול של השיטה היא שבכל ליגה אפשר לחלק עוד תארים חוץ מאליפות.
אותי למשל, נורא משעמם שבNBA אין אף משחק חשוב עד הפלייאוף.

צור שפי 20 באפריל 2011

יש הרבה ספרדים שאינם תומכי מלוכה אבל בכל זאת אוהבים את המלך חואן קרלוס בגלל שברגע הנכון, ב-23 בפברואר 1981, הוא היה האיש שמנע ניסיון להפיכה צבאית ואיפשר מעבר חלק לדמוקרטיה. להכליל באופן גורף שבתי מלוכה הם מושחתים ומסואבים זו די דמגוגיה. הרבה אנשים זקוקים לסמלים. בעולם מושלם אוטופי היינו יכולים לחיות בלי מלכים, בלי נשיאים, בלי ממשלות ובלי גבולות. בעולם האמיתי אנחנו לא שם. אגב, אם נבדוק השוואתית את הלו"ז של "האיש העצל בספרד" עם זה של נשיא ישראל אני לא בטוח שהאחרון עובד יותר קשה.

גפן 21 באפריל 2011

ברכות לריאל ( אין לה אוהדים כאן בבלוג?) על הזכיה בגביע !

היה משחק מעולה לדעתי.במחצית הראשונה ריאל עלו בטירוף והיו טובים יותר,הגיע להם גם שער אחד.
במחצית השניה בארסה כבר חזרה לעצמה,ושלטה ללא עוררין במגרש.מסי עם בישול ענק לפדרו בשער שנפסל בטענת נבדל שהיה,פלוס כמה החמצות של פדרו או לחילופין הצלות של קסיאס.
הפסד ראשון לבארסה בעידן פפ מול ריאל,אולי במפעל הכי פחות חשוב,אבל במשחק שאי אפשר לתקן.

האליפות של בארסה,הגביע של ריאל,עכשיו נשאר חצי גמר ליגת האלופות.מוריניו יעלה שוב עם 7 שחקני הגנה,אבל אם זה מצליח לו אי אפשר לבוא אליו בטענות.

עופר 21 באפריל 2011

פפ חייב לצאת מהקופסה ולשנות קצת לפני המשחק ביום רביעי
אולי לפתוח עם אפליי במקום וייה
אי אפשר להמשיך ללכת עם הראש בקיר. זו יהירות לשמה

ID במולדת 21 באפריל 2011

היה משחק נהדר עם חלוקת כוחות ברורה בין המחציות וקצת פחות ברורה בהארכה. הספסל הקצר של ברצלונה זה משהו שדורש הסבר מקבוצה ברמות האלו.
לא ראיתי את המשחק הראשון מהארבע אבל העבודה של ריאל בהגנה הייתה עבודה טיפוסית ומושלמת של מוריניו. המחצית הראשונה של ריאל פשוט העלימה את ברצלונה כולל הנעת הכדור שלה באופן שאני לא חושב שראיתי בשנים האחרונות ובלי ללהזניח את ההתקפה בכלל. המחצית השניה הייתה תצוגת תכלית של הכדורגל הברצלונאי – אני לא אוהב אותו בכלל ואני שמח שהיום הוא גם לא לקח אותה לשום מקום – הוא דיכא את ריאל לגמרי.
משחק חם כזה מעורר מחשבות לגבי איך יראו שני המשחקים הבאים וכמה כרטיסים אדומים ייצטרכו השופטים להביא מהבית. שחקנים משתי הקבוצות הציגו משחק מלוכך מאד ואלים במקומות הלא נכונים. התעלה רמוס (התעלה על עצמו הכוונה).

אביאל 21 באפריל 2011

אני דווקא לא מבין ממש את הטענות כלפי חואן קרלוס, אם כל המלכים בהיסטוריה היו מתנהלים כמוהו העולם היה טוב בהרבה, סך הכל הוא לא מזיק והוא סמל כיאה למדינה אירופית עתיקת יומין.

צור שפי – אני דווקא חושב ששמעון פרס מספיק די הרבה ביחס לתפקיד ולגיל ואני חושב שעצלנות או חוסר בעבודה קשה הם אינם דברים שמאפיינים אותו.

בקשר למשחק, גפן אני יפתח בהתנצלות לגבי מה שכתבתי בטור אחר, יפה שאפשר לפרגן ! אבל אפשר גם למוריניו.

גווראדיולה שוב נתקע עם סגל קצר, בשנה שעברה מול אינטר אנייסטה היה פצוע והיום לא היה חלוץ רחבה דומיננטי שיעשה את העבודה שצריך, כנ"ל לגבי ההגנה, הרגישו בהחלט שפויול חסר.

קורא אדוק 21 באפריל 2011

תודה גפן

וכפראפראזה על דברי דורפן הגאוניים שנה שעברה על בראיינט לפני הגמר מול הסלטיקס:
ועכשיו,לשדים והרוחות של ליגת האלופות

דורפן 21 באפריל 2011

רועי – דעתי על מלוכה בוודאי דומה לשלך בשלב הזה של ההתפתחות האנושית. המלוכה הספרדית תמיד סקרנה אותי. בעוד האנגלים הם עם צייתן וכנוע הספרדים הם עם אנרכיסטי במהותו. אתמול זה בלט כשראיתי שבספרד שחקן כדורגל יכול לעמוד על השולחן לפני המלך ולחבק אותו כאילו היה חבר מהשכונה.

Comments closed