קבלו את מעצמת סירות הדרקון החדשה (ארז ברויטמן, טאיוואן)

 

 

 

 

 

 

"אריות חיפה"  על קו הסיום. בפעם הבאה בטהרן

האם אריק זאבי יכול לנצח מתאבק מנוסה בקרב היאבקות? האם נדאל יוכל להצליח בטורניר בדמינטון רשמי? ודרק ג'יטר, הוא יוכל להציג את ביצועיו במגרשי הבייסבול גם במגרש קריקט?

את התשובות לשאלות הנ"ל אני לא יודע, אבל במו עיני ראיתי כיצד חבורת חותרים ישראלית, שבימים רגילים חותרת בקיאקים אולימפיים כתחביב, מגיעה לטורניר סירות דרקון (ענף שאמנם דורש חתירה מהירה, אולם שונה לחלוטין בטכניקה וביכולות הפיזיות הנדרשות מחותרי קיאק) ויום אחד בלבד אחרי שחבריה חזו לראשונה בחייהם בסירות דרקון, מביסה קבוצות מאומנות ומנוסות בהרבה.

טורניר סירות הדרקון נחלק לשני סוגי תחרויות. הראשון הוא תחרויות יום, עם סירות קטנות וקלות יותר מבחינת משקל, והשני תחרויות ערב עם סירות כבדות ומהודרות יותר. אורך המירוץ כ-500 מטרים, כאשר בכל מקצה מתחרות 3-4 קבוצות. "אריות חיפה" שלנו היו בקטגורית הקבוצות הבינלאומיות, כמובן, והתחרו בשתי המסגרות.

קבוצת הבוקר, שעל פי הכללים מחצית ממנה צריכה להיות מורכבת מנשים, כללה , פרט לחותרי אריות חיפה, גם את עובדות נציגות ישראל בטייוואן (כולל הנציגה עצמה), וסטודנטיות ישראליות, שלמרות נחיתות מסויימת בתחום הכושר הגופני הצליחו לתת תצוגות שיעל ארד ואסתר רוט היו מתגאות בהן בשני מקצי המוקדמות, ולהעפיל לחצי הגמר. שם פספסו רק במעט את העלייה לגמר.

קבוצת הערב, שכותב שורות אלה זכה להימנות בין חותריה, התמודדה במוקדמות מול מועדון סירות הדרקון המאוחד של סיאטל ופורטלנד (מ.ס סי-פורט, אם תרצו), שממוצע הגיל שלהם אמנם גבוה בכעשר שנים משלנו, וקו המותניים שלהם כולל כמה אלפי דונאטס יותר, אולם הם חותרים מזה שנים באופן קבוע, ומול קבוצת תלמידי אוניברסיטה מקומית, שמתאמנים מזה כמה חודשים לתחרות.

אבל עזבו אותנו מהכנות מראש או תכניות לטווח ארוך. אנחנו מישראל ולאלתר ולהתארגן בהתאם לסיטואציה זה בין הדברים שאנחנו יותר טובים בהם. אז בלי להתכוון הצלחנו להגיע במקום השני במקצה המוקדמות ולהעפיל לחצי הגמר. ובחצי הגמר, מול יריבים קשים יותר, הצלחנו לקזז עוד כמה שניות ולעלות לגמר.

ובגמר עצמו? אמנם האריות הגיעו למקום הרביעי והאחרון במשט, אך זה לא יצר אצלם שום מרמור, שכן הם שיפרו בעשר שניות את התוצאה מהחצי וסיימו שלושה ימים של גרף שיפור תוצאות שלידו גרף מחירי הדלק נראה שטוח.

רגע נחמד היה כשגילינו שזכינו גם לתמיכה בלתי צפויה מקבוצה של כמה עשרות מקומיים חובבי ישראל, שעמדו עם שלטים ודגלים ועודדו אותנו בכל מקצה. זאת, יחד עם האירוח הלבבי של אנשי גאושיונג ואווירת האחווה הספורטיבית מסביב, יצרו הפנינג מהנה, בלי שום קשר לתוצאות במים.

אין הרבה דברים בעולם שיכולים לקרב אנשים בכזו מהירות כמו ספורט. קבוצה של אנשים שיום לפני כן לא ראו סירות דרקון מימיהם, ודיברו על התחרות כחובה שצריך לסיים במהירות כדי שיהיה יותר זמן לשופינג ורביצה בג'קוזי, הפכה תוך כמה שעות לקבוצה מלוכדת בנחישות ובאמונה ביכולת להצליח, והגיעה להישגים שהיו מעל ומעבר למה שכולנו חשבנו. בלי שום סרקזם או ציניות, באמת שהיה כיף להיות חלק מזה.  

חתירת סירות דרקון, מסתבר, כבר מזמן הפכה לעניין גלובלי, ואליפויות עולם מתקיימות על בסיס שנתי כבר מזה 16 שנה. בשנת 2013 האליפות צפויה להתקיים בטהרן. על פי הביצועים בימים האחרונים, האריות מחיפה כבר יכולים להתחיל להתכונן.

תחרות סירות הדרקון / חלק א'

 

סנה :- הסיפור שאינו נגמר...
על השחקן הנאמן ביותר בהיסטוריה של יונייטד

One Comment

מולי 9 ביוני 2011

כל הכבוד ויישר כוח על ההגעה לגמר ועל המקום הרביעי בו.

Comments closed