אני דברים כאלה מחבב (ארנון בן-דרור)

 

אחח, איזה כיף שחלפה עברה לה עונת החימר המתישה, והגיחה לה כיונה צחורה עונת הדשא. צהריים מול הטלוויזיה. טורניר קווינס הלונדוני בשידור ישיר ביורוספורט (ועכשיו גם ביורוספורט2, סופסוף!).

כבר הרבה שנים שמלבד ארבעת טורנירי הגראנד-סלאם, זהו הטורניר האהוב עלי. הוא שייך אמנם לקטגוריית ה-ATP World Tour 250, הנחותה יחסית, ופחות חשוב ומתגמל כספית מטורנירי המאסטרס השונים, אך בעל איכות מיוחדת – קסם המסורת הבריטי.

עוד לפני ששוחקה נקודה אחת, אני שבוי: מבני הלבנים האדומות סביב למגרש המרכזי (שכונת התקווה למתקדמים); האורלוגין שניצב איתן וזקוף וצופה על המתרחש במגרש (בטוח יש איזה צפון-לונדוני מאפיר שיער בשם הרולד שמקפיד לתחזק אותו כבר חמישה עשורים); הגברות האנגליות המטורזנות ומפונפנות השיער ומחיאות הכפיים המאופקות שלהן; השחקנים הלבושים לבן מכף רגל ועד ראש (על-פי רוב); וכמובן, הגיבור הראשי – הדשא: ירוק-מארקר כמעט (לפחות בימים הראשונים), קצוץ למשעי, מפודר בגיר לבן על הקווים, ומוכן ומזומן להחליק על עצמו בבוגדניות כל כדור חתוך שיגיע.

ייחודו האמיתי של הטורניר, בדומה לווימבלדון, הוא בכך שהוא משוחק בתוך מועדון טניס פרטי – קווינסק קלאב – שהוקם, בטח ניחשתם, לפני קצת יותר מ-120 שנה. שינוי מרענן אל מול כל אותם מגה-איוונטים אמריקאים שהפציעו בעשורים האחרונים ומהווים חלק נכבד מטורנירי המאסטרס.

עד 2008, במשך כ-30 שנה, היה הנוף של הטורניר המלבב הזה עוד יותר מזהיר, כאשר הספונסר הראשי שלו היה יצרנית הבירה הבלגית "סטלה ארטואה", ששלטי הפרסום המגרים שלה עיטרו את המגרש הראשי. איזה קלאסה.

*

המזגן בבית מנתק אותי מהמחנק המזרח-תיכוני ויוצר אשליה שגם אני אפוף כרגע בצינה בריטית נעימה, בדיוק כמו אלה בקהל. למגרש עולים פליסיאנו לופז הספרדי ודמיטרי טורסנוב הרוסי, לא בדיוק שני אריות טניס, וכאלה שבשביל רוב הצופים מפגש משודר בין שניהם הוא אטרקטיבי פחות מ"יום בחיי ליטל סמדג'ה" (סלב בבאר-שבע) ב'הוט בידור' ישראלי.

אבל רגע, יכול להיות שלופז הגיש עכשיו שבעה סרב-אנד-וולים רצופים, גם על הסרב השני? את המערכה הראשונה הוא לוקח בשובר-שוויון ובשנייה הוא כבר שובר את טורסנוב ועובר לסיבוב הבא. נקודות קצרות, חבטות הגשה הרסניות, מכות יעף (יורם שמרון מחלחל בסוף לתודעה) למכביר, בנג-בנג-בנג ומקסימום עוד בנג, ונגמרה הנקודה. להתראות משחקונים בלתי-נגמרים והתפלשות בחמרה המייאשת, שלום לסלייס בקהנד לאורך הקו שאשכרה עדיין מקשה על היריב.

פדרר, אגב, מוותר באופן קבוע על השתתפות בקווינס, ובדרך כלל (השנה לא) הוא לוקח חלק בטורניר שמתקיים בהאלה, גרמניה, בו זכה כבר חמש פעמים. נפקדותו של השחקן הגדול בדורו מקווינס, אפשרה במהלך השנים האחרונות לשני שחקנים אחרים להתהדר בכמות זכיות נכבדת: אנדי רודיק ולייטון יואיט זכו מאז המילניום החדש בארבעה תארים כל אחד, והשוו את שיא הזכיות בטורניר.

האלוף הנוכחי והמפתיע הוא סם קוורי מארה"ב, המגיש המצטיין ארך-הקומה. השנה יהיו אלה, סביר להניח, רפאל נדאל, אנדי מארי ואנדי רודיק (כן, עדיין רודיק כשמדובר במשחק קצר על דשא), שיתכתשו ביניהם עבור התואר הנכסף – למרות שבמשחק של הטוב-משלוש-מערכות על דשא, מספיק יום הגשות מצוין של אחד מאותם טווילים נטולי כישרון כדי להדיח כל אחד מהם.

*

אנדי רודיק, אגב, כינה בעבר את המגרשים בקווינס "אחד המגרשים הטובים ביותר בעולם". אז מי אני שאתווכח עם אדם שמכה סרב ב- 249.4קמ"ש.

 מאיר אריאל / הדשא של השכן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טוב שקשטן חוזר
גולד קאפ 2011: הפסדנו למנחם בדרבי

4 Comments

אריאל 8 ביוני 2011

גם אני מת על הטורניר הזה. באיכות HD של יורוספורט, עם הפרשנים שלהם, הדשא של השכנים נראה בהחלט ירוק יותר

הופ 8 ביוני 2011

נדמה שהטקסט הזה נכתב בין משחק למשחק, על דשא אחרצהריימי במועדון טניס לונדוני: מאופק, מעודן, מדויק ומשובץ הומור דק. יופי של פוסט.

אביאל 8 ביוני 2011

זו תיהיה השנה השניה שאני צופה בו, בהחלט מהנה, חבל שפדרר לא בנמצא.

אלעד 8 ביוני 2011

טורניר חביב בהחלט…נותן שוב את התובנה שלפעמים מסורת ואסתטיקה שווים יותר מהכל!

וזאת גם הסיבה שתמיד הכי כיף לצפות בווימבלדון, מכל הגראנד סלאמס הקיימים!

Comments closed