מאצ'-אפ, זה כל הסוד (ארנון בן-דרור)

 

 יש מושג אחד שנעדר תמידית מהשיח כשמדברים על טניס – מאצ'-אפ. טניס, שוכחים לעיתים, אולי יותר מכל ספורט אחר, הוא משחק של מאצ'-אפים, של התאמה או אי-התאמה בין יריבים. מרבית המפגשים המתרחשים על מגרש הטניס מוכרעים בשל מיס-מאצ' כזה או אחר, בדומה לכדורסל. לא ברור מדוע המושג מאצ'-אפ כל-כך נפוץ בכדורסל, אבל כשמגיעים לטניס הוא חוזר היישר לבוידעם.

פדרר לא מפסיד לנדאל פעם אחר פעם רק כי יש לו מחסום מנטאלי מולו (למרות שזה בטח לא עוזר) או כי נדאל טניסאי טוב ממנו; הוא מפסיד לו משום שהחבטות שלו פחות אפקטיביות מול נדאל, ומנגד החבטות של נדאל אפקטיביות מאוד מול פדרר.  

אין זה אומר כלל כי נדאל טניסאי גדול או טוב מפדרר, זה פשוט מצביע על כך שנוח לו מאוד לשחק מול השוויצרי, כמו שלשוויצרי נוח לשחק מול אחרים, שמולם נדאל מתקשה.

לכן, כל אותם דיבורים על כך שפדרר לא ראוי להיחשב לגדול בכל הזמנים כל עוד הוא לא מצליח להתגבר על יריב בן זמנו, בדמות נדאל, הם הבל. מה שקובע הוא ההישגים של הטניסאים במהלך הקריירה ולא המפגשים ביניהם.

לרפאל נדאל יש מאצ'-אפ מושלם מול פדרר; לד'גוקוביץ המשופר (זה שחזר מחופשת הקיץ עם 43 נצחונות רצופים) מאצ'-אפ מצוין מול נדאל, לפדרר מאצ'-אפ לא רע מול דג'וקוביץ. במילים אחרות, בטריו הזה, פדרר מעדיף לשחק מול דג'וקוביץ', נדאל מעדיף לשחק מול פדרר ודג'וקוביץ מעדיף לשחק מול  נדאל. וכל זה למה?

נדאל 17 – פדרר 8  (השנה 0:3)

כאמור, לא המנטליות היא שמכשילה את פדרר שוב ושוב מול נדאל, כי אם העובדה שהשוויצרי חובט בקהנד-יד-אחת. זה עד כדי כך פשוט.

הספרדי מגיש כ-90% מהסרבים שלו לכיוון הבקהנד של פדרר, וגם מהקו האחורי מקפיד לכוון לגב-היד של השוויצרי. בהיותו שמאלי, באופן טבעי קל לו יותר לחבוט לכיוון גב-היד של פדרר: גם בחבטות ההגשה וגם מהקו האחורי.

מבחינה טכנית, הקושי הגדול ביותר של חובטי בקנהד-יד-אחת הוא כדורים שקופצים גבוה, לאזור הכתפיים. בדיוק מסוג הכדורים שהפורהנד של נדאל מייצר בסיטונאות.

פדרר, לעומת זאת, לא יכול להשתמש בחבטת גב-היד האלכסונית החתוכה, שהוא כל-כך אוהב, כשהוא משיב לחבטות ההגשה של נדאל, וגם כשהוא ניצב בקו האחורי ונדאל מכה לעברו כדורים גבוהים. אם הוא מעז להשתמש בחבטה הזו, הכדור החתוך נוחת נמוך באזור כף-היד של השמאלי, בדיוק באופן שמתאים לטכניקת הפורהנד המיוחדת שלו, שיודעת לייצר עוצמה וטופ-ספין אדירים מכדורים נמוכים וחלשים.

דז'וקוביץ' 11 – נדאל 16 (השנה 0:4)

השנה, במשחקים מול נדאל – ארבעה ניצחונות בארבעה גמרים של טורנירי מאסטרס, שניים מהם על חימר מבלי לשמוט מערכה – הראה דג'וקוביץ' לנדאל כי -Anything you can do, I can do better. אם השניים היו  נפגשים בגמר הרולאן-גארוס, סיכוי גבוה שידו של דג'וקוביץ' היתה על העליונה.

הכדורים הגבוהים של נדאל מתאימים מאוד לסגנון המשחק של הסרבי, החובט את הבקהנד שלו בשתי ידיים ולוקח את הכדור מוקדם מאוד בשני האגפים. שלא לדבר על משחק ההגנה הספקטקולרי של הסרבי, שמתעלה אפילו על זה של יריבו הספרדי. בעוד מול פדרר יכול נדאל להרשות לעצמו לגלגל סרב שני לכיוון הבקהנד של יריבו, מול דג'וקוביץ הדבר עולה לו באיבוד מוחלט של השליטה בנקודה.

גם היציבות של הסרבי מהקו האחורי משתווה לזו של נדאל, ומנטרלת עוד יתרון שיש לספרדי כשהוא משחק מול פדרר. במילים אחרות, אין נקודות קלות.

בנוסף, נדאל, בשונה מפדרר, לא מיומן בחבטת גב-היד החתוכה, שיש ביכולתה, כאמור, ליטול את העוקץ ממשחק הקו האחורי של דג'וקוביץ'.

ככלל, נדמה כי גם אם דג'וקוביץ' מפסיד לנדאל וגם אם הוא מנצח, בסופו של דבר תוצאת המשחק תלויה בעיקר בו. את התשובות כבר יש לו.

דג'וקוביץ 9 – פדרר 14 (השנה 1:3)

אותה חבטה שפדרר לא יכול להרשות לעצמו להכות כשהוא משחק מול נדאל – חבטת גב-יד אלכסונית חתוכה – היא זו שמתאימה כל כך מול נובאק דג'וקוביץ'. הכדור מגיע נמוך לכיוון חבטת גב היד של הסרבי, ומנטרל את החבטה שלו. הסרבי הוא קאונטר-פאנצ'ר מצטיין, אבל, בשונה מנדאל, לא יכול לייצר עוצמה וספין יש מאין כשהוא נתקל בחבטה חתוכה ונמוכה.

מלבד זאת, בארסנל של פדרר יש מגוון חבטות שאין לאף שחקן אחר, ובמשחקים מול דג'וקוביץ' הוא יודע להשתמש בו באופן מושכל. הוא מצליח להזיז את הסרבי מכר המחייה הטבעי שלו – צמוד לקו האחורי – בעזרת חבטות אנגל (חבטות זוויתיות לצידי המרגש), דרופ-שוטס, חבטות חתוכות ועוד, ובכך מצליח להוציא אותו משיווי המשקל.

יחד עם זאת, דג'וקוביץ עדיין פייבוריט כשהוא משחק מול פדרר. בעיקר בגלל היציבות הסלעית שלו מהקו האחורי.

*

אז עצה אחת לי לאוהדי פדרר. לאלה שחפצים בכך שהשוויצרי הפנומנלי ייזכר כגדול נושאי המחבט בכל הזמנים: התחילו לעודד את דג'וקוביץ במשחקים מול אלילכם. הוא נראה כסיכוי היחיד של פדרר לשמור על שיא הזכיות שלו בתארי גראנד סלאם ועל מקומו כטניסאי הגדול ביותר

כל עוד השניים ממוקמים במקום ה-2 וה-3 בדירוג העולמי, הם ימשיכו להיפגש בחצאי הגמר של ארבעת הטורנירים הגדולים. ואם אינכם מעוניינים לראות את נדאל דוהר לתואר גראנד סלאם אחר תואר גראנד סלאם, קוו לניצחון של דג'וקוביץ'.

זה רק עניין של זמן עד שהסרבי יכבוש את המקום הראשון בעולם. אבל זמן, כידוע, זה כל מה שנדאל צריך כדי להשאיר אבק לשיא של פדרר.

נ.ב: כל האמור לעיל לא קביל בהתייחס ווימבלדון. שם לפדרר עדיין יש סיכוי, גם מול נדאל.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

livetennisguide.com

 

ראלי עולמי ו"עיניים שלי" (לקראת אקרופוליס)
מלך ישראל, חי חי וקיים (מתנת "דה באזר" לשבוע החדש)

57 Comments

מנחם לס 18 ביוני 2011

אחד הפוסטים המקצועיים ביותר שקראתי על טניס! סחטיין!

מולי 18 ביוני 2011

אכן אןכ

מולי 18 ביוני 2011

כלומר: אכן אכן

דורפן 18 ביוני 2011

ארנון – מץ' אפים הם בוודאי משהו מכריע בטניס. אבל ראוי לציין בעניין הזה שלושה דברים.

אני חושב שאתה לא נותן חשיבות מספיקה לאורך המשחק. המץ' אפים של נדאל מול השניים הללו הוא 9-3 ו7-0 בהתאמה בהטוב מחמש מערבות. מץ' אפ זה לא רק חבטה מול חבטה אלא מאזן אנרגיות וגם מומנטום. והמאזן הזה כולל אפס הפסדים מולם בארבע השנים האחרונות בפורמט הארוך.

דשא הוא בכל זאת המשטח האחד בו פדרר מוביל על נדאל – -1-2. גם אם הניצחונות היו מזמן.

אם דג'וקוביץ לא יזכה בווימבלדון או ניו יורק אני מעריך שהוא ילמד את מה שלמדו פדרר ונדאל בתורם: שצריך להתחיל להניח לטורנירי המאסטרס. הם גוזלים יותר מדי אנרגיה ומשמעותם ההיסטורית אפס.

ירון 19 ביוני 2011

"צריך להתחיל להניח לטורנירי המאסטרס.":

1. ניקוד. ניקוד גבוה = הגרלה נוחה יותר.
2. תרגולאימון. אי אפשר להגיע למאסטרס ולשחק ברמה גבוהה אם לא השתפשפת לפני כן במשחקים קשים ותובעניים.
3. חובה לשחק מינימום של 4 טורנירי ATP 500 בשנה.
4. כסף
5. מה היה הסטטוס העולמיהיסטורי של דגו'קוביץ' היום אם לא היה נוטל חלק בכל אותם טורנירי חימר ומשטח קשה מאז תחילת השנה?

אבי ש 18 ביוני 2011

הקושי של פדרר מול כדורים שקופצים גבוה, לא קשור לעובדה שיש לו בקהנד של יד אחת, אלא לסוג האחיזה. האחיזה של פדרר היא, מה שנקרא בלעז, Eastern Grip. גוגה, לדוגמא, שהאחיזה שלו היתה Semi-Western, לא היה סובל מהכדורים של נדאל.

חוץ מזה, אני מסכים איתך.

שי הדור הבא 18 ביוני 2011

פוסט מעולה. תודה! למדתי הרבה.

ובאותו עניין: הנה כתבה מתורגמת (?) של ערוץ הספורט שמביאה את דבריו של פדרר בכבודו ובעצמו על הפחד שלו מנדאל.

http://www.sport5.co.il//articles.aspx?FolderID=1600&docID=101777&lang=HE

(האמינות של העניין הזה מרגישה לי קצת מפוקפקת, אבל היי, זה נשמע אמיתי)

יאיר אלון 18 ביוני 2011

שנון מאד, אבל בולשיט אחד גדול. אין סיכוי שפדה אמר חצי מהדברים בפוסט…

אלעד ב.א. 19 ביוני 2011

ממש לא…זה טור דמיוני שכתב עידן עמיאל שהוא, יפה וחכם כשלעצמו, פרי דמיוני של הכותב אך נכתב כאילו פדרר הוא זה שאומר אותו.
אני מתפלא איך אתה ועוד רבים אחרים שהגיבו שם הצליחו לקבל את הרושם שפדרר באמת אמר את זה…
אגב, מן הסתם חלק מהדברים שכתובים שם נכונים כי באמת יש מחסום מנטלי לפדרר מול נדאל אבל גם הוא חושב את הדברים האלו, הוא בוודאי לא יגיד אותם בציבור.

שי 19 ביוני 2011

צודק. לזכותי ייאמר שבמקור לא היה קרדיט והשם עידן עמיאל נכתב שם רק בערב. ושאמרתי מראש שזה נראה לי מפוקפק.

ארנון בן-דרור 18 ביוני 2011

רונן, אני מסכים איתך שלאורך המשחק יש משמעות לא מבוטלת. ובכל זאת, אני מאמין שדג'וקוביץ' היה מנצח את נדאל ברולאן גארוס אם היה פוגש אותו בגמר. אמנם לנדאל יש רקורד מושלם מולו בחמש מערכות, אך דג'וקוביץ' עשה את קפיצת המדרגה האמיתית שלו רק השנה.

דניאל זילברשטין 18 ביוני 2011

כל הכבוד, נוני! מדויק, כתוב היטב ובעיקר מעלה סוגיה שאיש כמעט אינו מתייחס אליה בזמן המשחקים בין פדרר לנדאל. הבעיה הבסיסית של השוויצרי מול הספרדי היא באמת נקודות טכניות שקשורות לסגנון, אבל עדיין אני חושב שאם הקריירה שלהם הייתה מתחילה בערך באותו זמן, הפער היה קטן בהרבה. וזה קשור לנושא המנטאלי, שהעמיק את הבעיה של פדרר. נדאל הוא כמעט היחיד שהצליח להיכנס לו עמוק מתחת לעור…

אופיר 18 ביוני 2011

ארנון,

אני אתחיל מזה שבין השניים האלה לא רק שאני מעדיף את פדרר, לא הייתי לעולם קונה כרטיס כדי לצפות בנדאל משחק. בעיני נדאל הוא האלוף הגדול ביותר שלא אכפת לי ממנו.

having said that, התיאוריה הזו היתה יכולה להחזיק מים רק אםם נדאל היה מנצח בקביעות את פדרר, אבל לא את כל האחרים. היות והוא מנצח את כולם – כנראה שהוא לא סתם מאצ' אפ גרוע עבור כולם – אלא שהוא פשוט הכי טוב.

אלעד ב.א. 19 ביוני 2011

לא מדוייק…לנדאל יש שני הפסדים קריטיים מול אנדי מארי בסלאמים: בחצי גמר של ארה"ב 2008 וברבע גמר של אוסטרליה 2010. לעומת זאת, פדרר מול מארי זה 2-0 כששני הנצחונות הם בגמרים של הטורנירים לעיל.

אז מה אנחנו מסיקים מזה?

שכנראה כן יש סגנון שיותר קשה מולו ויש פחות…תן היום לנדאל את דל פוטרו בכושר טוב ויש סיכוי של מעל 50 אחוז שהוא מפסיד.
לעומת זאת, תן את דל פוטרו לפדרר באותו כושר והסיכויים הם 70-30 לפחות לפדרר, זה בדוק!

דורפן 19 ביוני 2011

ואיפה זה נבדק? מה ההבדל בין זה להשערות הסובייקטיביות של אחרים? התוספת "בדוק" מה מקורה?

הדבר היחיד שדי בדוק בדיונים הללו הוא מה קורה במשחקים ראש בראש בין פדרר לנדאל. הבדיקה היחידה שנערכה במשחק גדול בין בין פדרר לדל פוטרו הסתיימה בניצחון דל פוטרו (למרות שפדרר הביס אותו במשחקים חשובים פחות)

מאשקה 18 ביוני 2011

ארנון, פוסט מקצועי ומעולה !!!
ליבי עם פדרר שלא יפיסיד פעמיים רצוף לנאדל.
תודה לך

יוני 18 ביוני 2011

פוסט מקצועי ויפה. רוצים עוד…

בני 18 ביוני 2011

ארנון,
כתבה מענינת וברמה גבוהה מאוד.מעניין לדעת את מי אתה אוהד מהשלושה?

צור שפי 18 ביוני 2011

פוסט מחכים ומעניין. תודה.

מאיה רונן 18 ביוני 2011

מעניין מאוד ארנון, סחטיין.

ירון 18 ביוני 2011

קביל, לא כביל

איתן בקרמן 18 ביוני 2011

צודק, ירון.. זו היתה כנראה מה שנקרא פליטת כולמוס :)

טימי 18 ביוני 2011

כתבה מצויינת

אבו צ'יצ'ריטה (fka תושב חוזר ) 18 ביוני 2011

מעניין ויפה, אך לי כהדיוט עודה בעינה התהיה כיצד זה שהמיס מץ' הטכני הזה בא לידי בנקודות שבירה ובנקודות מכריעות הרבה יותר מבמהלך יתר המשחק (כלומר המרכיב הפסיכולוגי פה הוא המכריע). תקנו אותי אם אני טועה, אבל פעם אחרי פעם יש לפדרר אחוז מזעזע של ניצול נקודות שבירה, נמוך בהרבה מאחוז הזכיה שלו בנקודות מול הסרב לאורך כל המשחק. זה כבר לא ענין של מיס מאץ' אלא של רוח וראש

אבו צ'יצ'ריטה (fka תושב חוזר ) 18 ביוני 2011

כלומר לפדרר מול נדאל, שכחתי לציין את הענין הקטן הזה אבל אני מניח שכולם הבינו

אלעד ב.א. 19 ביוני 2011

ניתוח מקצועי ויפה, מעל הכל נכון.

כמה דגשים:

1. בווימבלדון הרבה מהסטטיסטיקות האלו, נכונות ככל שיהיו, לא שוות הרבה כי זה עדיין המשטח שפדרר הכי טוב עליו.
2. עם כל הכבוד, אנחנו עדיין מעדיפים גמר של פדרר-נדאל כי למרות שהכל נכון, הוא יכול לנצח אותו בעוד גמר-שניים בשנתיים הקרובות. אח"כ כבר יהיה קשה מידי.
3. דג'וקו על דשא עדיין טעון הוכחה רצינית, גם אם הגיע פעמיים לחצי גמר.

דניאל אחר 19 ביוני 2011

נראה לי שאתה קצת משקר בעזרת הנתונים. מצד אחד "לדג'וקוביץ' המשופר מאצ'-אפ מצוין מול נדאל", ומצד שני "לפדרר מאצ'-אפ לא רע מול דג'וקוביץ". אז תחליט: על איזה נולה מדברים?
כי לנולה הלא-משופר היה מאזן לא מרשים במיוחד מול שניהם. למעשה, את פדרר הוא דווקא הצליח לנצח פעמיים (לפני השנה, כאמור) בסלאם, ואת נדאל מעולם לא. ולנולה הכן-משופר היה עד לפאריס מאזן מושלם מול שניהם. כך שבכל מקרה, אני לא רואה בסיס לטענה שהוא מעדיף לשחק מול נדאל.
מצד שני, אני כן מסכים שפדרר מאצ'-אפ נוח יותר לנדאל מאשר דיוקוביץ'. אבל להגיד שנדאל-דיוקוביץ' תלוי רק בדיוקוביץ' זאת הגזמה, נאמר בעדינות. הרבה תלוי בסרב של נדאל וביכולת שלו לתקוף את הפורהנד של דיוקוביץ'
והערה טכנית: אין סיבה מיוחדת שמקום 2 ו-3 ייפגשו דווקא בחצי ולא בגמר. סתם היה לנדאל מזל בשתי ההגרלות האחרונות.

ירון 19 ביוני 2011

מקצועי וחף מהבלי פסיכולוגיה, כמו שצריך.

גלעד בלום 19 ביוני 2011

פוסט יפה שאני מסכים עם עיקרי דבריו.כתבתי תגובה ארוכה לפוסט של רונן על קיצור תולדות הענף אבל נדמה לי שקצת איחרתי את הרכבת בדיון ההוא,אולי התגובה שלי פה תעורר פה מישהו להתדיין,שמתי גם שני לינקים לכתבות שלי מהשבוע האחרון בגלובס,שתיהן רלבנטיות לנושא…

וואו אני שמח שיש פה כזה דיון מעמיק ומעניין על טניס,טוב לדעת.אני מרשה לעצמי להפנות פה את הקוראים לשתי כתבות שלי באתר של גלובס שרלבנטיות,אחת על היעלמות הדשא והשניה ראיון עם דיק סאוויט בן ה-84,אלוף ווימבלדון היהודי היחיד בהיסטוריה,ראיון מרתק בעיני שנוגע בנקודות שרונן תיאר בפוסט עצמו.

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000654197

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000654197

לגבי הדיון עצמו-רונן כהרגלו תיאר באופן מאלף את השתלשלות העיניינים וגם בתגובות הטיעונים של רונן הם נכונים.

הוויכוח מי גדול יותר רפא או רוג'ר לא תלוי במאזן האישי ביניהם,אין לפדרר כבר סיכוי להדביק את המאזן.הוא ייקבע בראש ובראשונה לפי מי זכה ביותר סלאמים,זה מה שזוכרים.

מה שעוד זוכרים זה מי שלט בסבב(שנים רצופות במקום הראשון).עוד בסיס להשוואה זה אחוזי ההצלחות של רוג'ר מול שאר הסבב לעומת אחוזי ההצלחה של רפא לעומת שאר הסבב,בזה רוג'ר מוביל די בגדול.

צריך לזכור שרוג'ר הוא מספר 1-3 בעולם כבר תקופה ארוכה מאד ומגלה יציבות על אנושית על כל המשטחים ללא יוצא מהכלל כבר הרבה שנים.היו שנים שבהן נאדאל לא היווה גורם באליפות ארה'ב ובאולם עד היום הוא מאד אנושי,פדרר עליון על כל המשטחים מול כולם חוץ מרפא.

ווילאנדר אמר את זה יפה בטלוויזיה פעם-פדרר הוא השחקן הכי טוב בהיסטוריה אבל האבסורד הוא שהוא לא יכל לשחקן מהתקופה שלו.

לגבי למה הוא ממשיך להפסיד לרפא-יש כמובן את הצד המנטלי אבל הוא נובע ממאצ' אפ עדיף שחלקו תלוי במזל.המזל של רפא הוא שהוא שמאלי(לא ממש מזל כי הוא שמאלי מבחירה אגב) ושחבטת כף היד האדירה שלו באלכסון(החבטה הכי טבעית עבור כל שחקן) נופלת בדיוק אל תוך החבטה היחידה של פדרר שהיא פחות ממושלמת-גב היד.ברגע שרפא הבין שפיזית פדרר לא מסוגל להישאר איתו כל היום מהקו האחורי הוא פשוט המשיך לתקוף את החבטה הזאת ללא רחם עד שזה נכנס לראש של פדרר ונוצר יתרון מנטלי,לדעתי היתרון המנטלי נובע מהמאצ' אפ וכפי שכתב פה מישהו מהעקשנות(או היהירות ) של פדרר.

שוחחתי עם חוזה היגרס שאימן את פדרר בעבר והוא אמר לי שכשהיה עובד עם פדרר הוא לא אהב לעשות אימונים עם יותר מידי חזרות על אותה חבטה.הוא היה עובד על חבטה,מבצע אותה מספר פעמים בודדות ואז עובר לסוג חבטה אחר,הוא מאמין בעצמו שהוא כבר יעשה את זה בזמן אמת,אין צורך ללטש משהו שכבר יש לו.

את פול אנאקון מאמנו הנוכחי של של פדרר פגשתי במקרה ממש כשהח לעבוד איתו ושאלתי אותו מתי נראה את רוג'ר מתקיף יותר ועולה לרשת מול נאדאל,כי כמה פעמים כבר אפשר לראות אותו מפסיד באותה צורה בלי לנסות משהו חדש.

התשובה של אנאקון היתה-הבחור די עקשו,הוא זכה ב-16 תארי סלאם עם הסגנון שלו והוא עדיין מאמין בעצמו שאם ייתן את המשחק המושלם אז הוא יותר טוב מרפא.במציאות המשחק המושלם שלו מול רפא קורה רק בהטוב משלוש ואחת מכל שלושה משחקים בממוצע.

השנה בפאריז נראה שאנאקון כן שיכנע את פדרר לשנות את הטקטיקה וזה עבד במשך מערכה וחצי אבל כפי שרונן כתב וכולם יודעים-הטוב מחמש זו חיה אחרת לגמרי.

לגבי מי הגדול מכולם-מה שקובע זה לא המאזן האישי ביניהם אלא מאזן הסלאמים,מי שלט בסבב יותר שנים(מקום ראשון בעולם ברציפות),מי מצליח יותר מול האחרים(פדרר),מי יותר וורסטילי על משטחים שונים(פדרר).

אם רוג'ר יגנוב עוד איזה תואר או שניים(די ריאלי) ורפא ייעצר על 12-13(גם ריאלי ראו מקרה בורג) אז רוג'ר יוכל לפרוש בשקט,המאזן השלילי מול רפא זה כוכבית קטנה מאד בקריירה, אבל אם רפא ימשיך לזלול ויתקרב אליו אז הוויכוח ייפתח שוב.

וחוץ מזה לבוא ולהגיד שלרוג'ר פדרר יש בעיה מנטלית זה בדיחה.

אלעד ב.א. 19 ביוני 2011

מקסים…פעם ראשונה שאני קורא תגובה עניינית בנושא פדרר-נדאל שחפה מהשוואות הנובעות מאהדה.
אני קורא את כל הטורים שלך בגלובס (הראיון עם סאוויט היה פשוט תענוג) ואני גם מאוד אוהב את הטורים של אבי זורנזון שם שלדעתי גם הוא מבין הרבה בטניס.

לגבי השורה האחרונה-מסכים אך חלקית. אי אפשר להתעלם מהעובדה שפדרר היה כל כך קרוב לנצח את נדאל במעמדים המכריעים וקצת "נחנק".
זה קרה במערכה ה- 5 בווימבדלון 2008, במערכה ה- 5 באוסטרליה 2009 ואפילו במערכה הראשונה והשנייה (בשובר שוויון) השנה בפאריז. אם פדרר היה סוגר את המערכה הראשונה לדעתי הוא היה מנצח את המשחק.

אבל… זה לא אומר שכל פעם שהוא עולה נגדו הוא חושב בראש "אני מפסיד שוב". ברור שהוא מאמין ביכולתו לנצח אבל כשה מגיע לרגעים המכריעים (נקודות שבירה חשובות, שוברי שוויון וכו') לנדאל יש יתרון בצד המנטלי וזה ברור.

דורפן 19 ביוני 2011

גלעד – אז אני רוצה לזרוק לדיון שאלה לגבי העליונות הטכנית של פדרר כיכול. פדרר טוב מנדאל ברוב החבטות. נדאל טוב יותר בפורהאנד מהקו האחורי. רוב החבטות במשחק טניס הן פורהאנד מהקו האחורי (נדמה לי כ-60% תתקן אותי)

אלעד ב.א. 19 ביוני 2011

אף אחד לא אמר שנדאל יותר טוב בפורהאנד מהקו האחורי.
הוא יותר טוב אם זה הפורהאנד שלו מול הבקהנד של פדרר.
פורהאנד מול פורהאנד לפדרר יש יתרון ברור.
כל השאלה היא אם פדרר מספיק לעשות את עבודת הרגליים המדהימה שלו (גם בגיל 30) ולזוז מספיק פעמים לפורהאנד.

דורפן 19 ביוני 2011

היתרון הברור הזה חומק ממכשירים שמודדים את מספר הסיבובים ועוצמת החבטה. הם בטעות חושבים שעל החבטה של נדאל יש יותר כוח וסיבוב.

אלעד ב.א. 19 ביוני 2011

כוח הסיבוב לא מחליט אם החבטה טובה יותר או לא.
נדאל חובט כל כדור עם טופ-ספין אדיר אז זה נותן לכדור יותר סיבוב אך גם גוזל ממנו יותר אנרגיה.

הפורהאנד של נדאל לפעמים מאוד פגיע כי הוא פוגע לא עמוק בתוך המגרש של היריב (ברוב המקרים) ואז אם היריב עולה קצת לכיוון הרשת הוא יכול לייצר ווינר בקלות.

הפורהאנד של פדרר ברוב המקרים מקבל זווית הרבה יותר חדה. פדרר משחק עם פרק כף היד מה שמאפשר לו לייצר זווית הרבה יותר טובה גם מכדור פשוט באמצע המגרש. לנדאל אין ולא יהיו זוויות כאלו.
הפורהאנד המסוכן היחיד שיש לנדאל זה In-Side Out שהוא באמת טוב אבל זה רק במקרים מסוימים.

דורפן 19 ביוני 2011

קודם כל הפורהאנד תוך כדי ריצה של נדאל – זה דבר שמעטים הדברים כמותו בהיסטוריה של הטניס. ושנית אתה לא שופט דברים בהתאם למטרות.

הפורהאנד של נדאל הוא חבטה שבגלל הסיבוב כמעט אי אפשר לתקוף אותה. ג'ון מקנרו אמר שכשחבט נגדו בפעם הראשונה המחבט כמעט עף לו מהיד. העובדה שזוהי חבטה הגנתית ולא התקפית – לא עושה אותה פחות טובה.

נתי 19 ביוני 2011

תודה על הפוסט המעשיר.
הערה אחת:
כשאני קורא אותו אני מקבל איזה רושם של ניתוח בדיעבד. ולכן אבן הבוחן שלו זה אכן המץ' אפ של נולה-נדאל בסלאם. הבעיה שככל שהפוסט נכון הרי שפדרר יגבר על נולה, והפוסט לא יוכל לעמוד במבחן… :)
גלעד
תודה על הכתבות. הראיון עם סאוויט אכן מרתק.
האבחנה על כך שפדרר אכן משוכנע שאם יציג את הטניס "האמיתי" שלו הוא יגבור על נדאל אכן מאושש את מה שאתה כותב בסוף, לגבי הבעיה המנטאלית…
ובכל זאת, לא זוכר איפוא, אבל נדמה לי שקראתי פעם מישהו שניתח עפ"י איזו תוכנה של הבעות פרצוף, שהיא בשימוש גורמי מודיעין או משהו כזה, והוא קבע נחרצות שהבעת פדרר מול נדאל שונה מהותית מזו מול אחרים.
אבל רציתי לשאול: האם זה שהוא לא עובד עם מאמן זו אכן יהירות או שיש גאונים שלא מתאים להם "להתלכלך" בעבודה שחורה, ובעצם גם אנו לא רוצים שילכלכו בה כדי שהיא לא תאפיל על ניצוצות הגאונות?
ושאלה אחרונה. כיוון שהעלית את נושא המאמן: אשמח לשמוע קצת על איך אתה רואה את טוני נדאל, שאומנם בא מרקע של טניס, אבל ללא שום קריירת אימון מיוחדת לפני אחיינו.

גלעד בלום 19 ביוני 2011

אתה צודק רונן,בטניס של היום רוב החבטות שנאדאל יחבוט יהיו פורהאנד ואם הוא משחק מול רוג'ר אז רוב הפעמים רוג'ר יחבוט חבטות גב יד( ביחוד כשנאדאל מגיש),זה המקור ליתרון של נאדאל,הוא מצליח לנתב את המשחק לטקטיקה העדיפה לו ועושה זאת בקנאות ובמשמעת ברזל.

לפני כמה שנים היה גמר ברולן גארוס ביניהם,ההוא שנגמר ב-6-0 במערכה השלישית,הסטטיסטיקה הראתה שנאדאל חבט מאה אחוזים מחבטות הפתיחה שלו לגב היד של רוג'ר,מאה אחוזים! כלומר בשלב מסוים נאדאל פשוט אמר לו בפנים-אני תוקף את גב היד שלך ואין לך מה לעשות בנידון וזה מול השחקן הכי טוב בהיסטוריה לכאורה.אם רוג'ר לא היה עקשן אז ההגיון אומר שהוא היה צריך לשחק יותר בסגנון של מקנרו כבר לפני כמה שנים(ואיזה 3-4 הפסדים במשחקי גמר מכריעים),אני מאמין שאם היה מאמץ שיטה יותר הרפתקנית ומפתיעה הוא היה גונב את אחד הגמרים שהפסיד,ביחוד אותוגמר ווימבלדון מפורסם שעד היום אני לא יודע איך הצליח להפסיד.

אבל הוא הולך עם הראש בקיר עם הגאווה שלו ומנסה להוכיח לכולם שהוא כן יכול ללגבור עליו עם הטניס הרגיל שלו אבל נאדאל כבר רשם פטנט על איך לנצח את פדרר ורוג'ר לא מצא את האנטי ווירוס ,דווקא נראה שדיוקוביץ כן מצא את הנוסחה אבל רק בהטוב משלוש כרגע,כפי שרונן כתב לא פעם-חובת ההוכחה עליהם כי במעמדים הגדולים של הטוב מחמש יש לרפא עדיין יתרון מספרי ברור-הוא לא מפסיד !

בקווים די גסים נאדאל הוא האבולוציה של הטניס הביורן בורגי-בוא נראה אותך מנצח אותי,אני לא מחטיא כדור ואני מגיע לכל כדור,נלחם על כל נקודה ואם אתה רוצה לנצח אותי אז אתה צריך להיות בכושר עילאי ולתת משחק מושלם .

פדרר הוא(סוג של) אבולוציה של מקנרו-משחק טניס אגרסיבי,חופשי ומשוחרר,טבעי,עם מגוון חבטות,זוויות מעניינות,הגשות מדויקות להפליא עם הרבה רגש,כל המשחק שלו מושתת על טיימינג מושלם והכתבת הקצב של המשחק.

ההבדל בין ההשוואות הוא שבורג היה הסופרמן שמקנרו הפשיט עם הטניס המרהיב והאמנותי שלו ואילו במקרה של נאדאל דווקא ההיפך קרה-האמן שהשפיל את כולם הוחזר לקרקע ע'י שחקן שבחן אם הטניס של פדרר מסוגל לעמוד במבחן של מרתונים מול גלדיאטור שלא מחטיא כדור.זו האבולוציה בשיאה.

ההמשך של האבולוציה זה כמובן דיוקוביץ שכרגע פיצח את נאדאל ופדרר בהטוב משלוש אבל עדיין לא עשה את זה במשחק של חמש מערכות,זה השלב הבא של האבולוציה,יכול להיות שדווקא מוריי יהיה זה שישבור את המחסום,לפעמים צריך שמישהו יראה לכולם שזה אפשרי.

דניאל אחר 20 ביוני 2011

קצת מפתיע לשמוע את זה ממך – אתה מציג את זה כאילו פדרר אמור לנצח את נדל בכל משחק, אבל איכשהו משהו מתפקשש, ואני בטוח שאתה יודע שזה לא נכון. בגמר 2008 פדרר עשה הכל, כולל קאמבק מדהים, והפסיד מסיבה פשוטה: השחקן האחר שיחק יותר טוב ממנו. אם כבר, זה נדאל שנחנק כשהמשחק היה בכיס שלו, ב-5-2 בשובר השיוויון.
חוץ מזה, להגיד "לשחק הרפקני" זה נחמד, אבל כשמולך השחקן עם חבטת העברה מהטובות בהיסטוריה זה לא פשוט כל-כך. דוגמא: במערכה הראשונה, בשתי השבירות הרצופות של נדאל פדרר עלה לרשת 4 פעמים והפסיד את כולן. דווקא מה שעבד לו היה להשתלט על הנקודות מהקו האחורי – הוא הצליח לשבור את התבנית הרגילה ולשחק יותר עם הפורהנד שלו על הבקהנד של נדאל, וזה עבד לא רע. זה פשווט לא הספיק.

דורפן 19 ביוני 2011

אגב, גלעד אני רואה קצת בעיה כזו אצל מוריניו. כרגע לדעתי הוא בעמדה פחות טוב מפרגוסון להדביק את ברצלונה. למה?

כי פרגוסון הודה במפורש שהכדורגל של ברצלונה מנצח עכשיו. נראה במה הוא יתחזק ואיך הוא ינסה לעשות את זה, אבל הוא ינסה לנצח את ברצלונה, לא להוכיח שהכדורגל שלה לא נכון.

מוריניו נראה נחוש להשפיל את ברצלונה ולא בנשק שלה. להראות שהנעת כדור היא שטויות והוא ינצח אותה בשמירת לחץ וביציאה סילונית להתקפות. אולי זה יצליח לו – אבל יש לו כרגע אבן ריחיים – הוא לא מסוגל להודות בעדיפות היריב.

דניאל אחר 20 ביוני 2011

קצת אוף טופיק, אבל אתה התחלת: אבל גם פרגוסון לא הולך לשנות את שיטת המשחק שלו בכדי לנצח את בארסה, הוא פשוט יינסה לבנות קבוצה טובה יותר. או שאני מפספס משהו?
דווקא בשיטת המשחק של מוריניו יש הודעה דה-פקטו בעליונות של היריב: אני מוותר על המשחק שלי כדי לשבש את שלכם.

דורפן 20 ביוני 2011

אני בטוח שהוא הולך לשים דגש גדול על החזקת כדור. ראית את זה בחלק האחרון של העונה – עם קאריק וגיגס – רק שהם היו חסרי סיכוי מול בארסה. אבל מהמשחק ליגה בצ'לסי יונייטד החזיקה יפה מאד בכדור עד לדקה ה-20 מול ברצלונה. כמובן שזו ליגה אנגלית. ואף אחד לא מתכוון לעשות ארסנל ולשחק בסגנון שלא מתאים לליגה.

דניאל אחר 20 ביוני 2011

וזה נראה לך שווה את ההשקעה, רק בשביל האפשרות לפגוש את בארסה באלופות?
הרי ברור שהוא לא צריך לשנות משהו כדי להמשיך ולזכות באנגליה. ומה אם בארסה מודחת מהאלופות ויונייטד לא פוגשת אותה בכלל?
והערת אגב – המשחקים שבארסה תחת פפ מתקשה בהם ביותר הם דווקא משחקי חוץ בקצב מהיר מול קהל רועש (למשל, ארסנל פעמיים).

נתי 19 ביוני 2011

רונן,
אין חולק על גדולתו של נדאל.
אני חושב שגם תהיה הסכמה על כך שכיוון שההיסטוריה מתהווית עכשיו עוד מוקדם להכריע בנדאל-פדרר,
ואני חושב שגם יכולה להיווצר הסכמה על כך שהדבקת מונחים "ג'ורדניים" לפדרר היום נראית מוגזמת.
אבל: מצד שני נדמה לי שאתה חוטא מעט בצד הנגדי: נתינת משקל יתר להתמודדות ראש בראש ביניהם.
הרי לא יעלה בדעתך לטעון שיונייטד לא אלופה ראויה אם, נניח בעונת אליפות מסויימת היא תפסיד ישירות למתחרותיה הישירות על הכתר.
אז ברור שלמספר שבועות כמספר אחת, שליטה בסבב וכד' יש משקל נוסף על סלאמים.
ויש נקודה נוספת שלפי דעתי מפספסים קצת אצל פדרר. אמנם צדדית, ובכל זאת. הישגיו בקריירה לאחר הפיכתו לאבא.
אני לא בא לעשות הנחות, ולא בא לטעון שעד שנדאל לא יהיה אבא אין לו מה למכור, אבל אם אני לא טועה זה לא סוד שאצל רבים וטובים מרגע היותם אבות ההישגים הידלדלו. במקצועות אינדווידואליים ומנטאליים כל כך זה לא פשוט (ראה טייגר וודס), כך שאולי הקריטריון הג'ורדאני הקבוצתי קצת לא הוגן.

דורפן 19 ביוני 2011

נתי – זה קשור מאד לסוג הספורט וסוג הענף. כדורגל מתנהל בשיטת ליגה. בהגדרה המנצחת היא מי ששיחקה מול כולם והשיגה את התוצאה הממוצעת הטובה ביותר. בטניס זה לא כך. זה המפסיד עף ושיטת הדרוג מאד נוקשה – כי היא מנציחה את עצמה וקשה לשבור דומיננטיות (למדורג גבוה יש משחקים קלים יותר, שמחזקים לו את הדרוג וחוזר חלילה). אז למשחקים הישירים יש חשיבות על.

אז כן – טניס הוא משחק שמאדיר את הראש בראש מעצם מהותו.

דורפן 19 ביוני 2011

אלעד – בכל מקרה, דיון בחבטה זו או אחרת מזכיר לי קצת אמרות כמו "מבחינת חומר השחקנים מנצ'סטר סיטי הכי חזקה" או השוואות שהיו עושים פעם בעיתונים בין כדורגלנים רגל שמאל: שחקן א 8 שחקן ב. 7.5 וכך הלאה.

ספורטאי הוא מכלול – יש לו אסטרטגיה, יש לו כלי נשק שמשמשים את האסטרטגיה ויש לו את היכולת להתמודד עם תקלות. ההתמקדות באספקטים טכניים לרוב מביאה להערכות שגויות.

אלעד ב.א. 20 ביוני 2011

צודק…אין ספק שבסופו של דבר לוקחים את התמונה הכוללת.

מזכיר לי ששיחקתי כמה שנים בליגת כדורסל חובבים שהיה שם שחקן שהוא מבין גדול בכדורסל (עובד הרבה עם צוות הסקאוט של מכבי ת"א) וגם בתור שחקן הוא לא רע.
אבל…יש לו יכולת מדהימה לקלוע עם הקרש. ולא רק מהזוויות הרגילות אלא גם מחצי מרחק בזוויות לא קלות ואפילו תוך כדי תנועה באוויר לכיוון הסל.
פשוט הבחור ידע להשתמש בקרש בצורה מעולה. אפילו עונשין הוא היה קולע עם הקרש באחוזים לא רעים בכלל…

כל השחקנים בליגה קראו לו "נגר" או "נפח" ושלל כינויים של מקצועות סיזיפיים אבל אחרי כל סל שכזה, הוא היה מסתכל ליציע והמבט שלו כאילו אומר להם: "קרש או לא, זה עוד 2 נק'".

מה אני בא להגיד בזה? הכי טוב לצטט את טוני נדאל: "יש הבדל בין מי שחקן טוב יותר לבין מי יודע יותר טוב…"
לנדאל יש אולי מגוון חבטות הרבה פחות מרשים מפדרר ואולי חלק מהחבטות פחות טובות אבל את מה שהוא יודע הוא מיישם בצורה עילאית ובאחוזים גבוהים ולכן התוצאה הכוללת היא מה שציינת למעלה – שלא משנה אם חבטה מסוימת טובה יותר או פחות, המכלול הוא מה שקובע.

רועי 20 ביוני 2011

יש משחק אחד לציין, ווימבלדון 2007.
גם אותו פדרר ניצח בעיקר עם מזל (המערכות שהוא ניצח היו בשיניים, נדאל טייל בשלו).
אם לא הפציעה נדאל כבר אז היה סוגר את הבאסטה שיותר מהכל ידע להיות כמו גיבור הספר Being There.

אפשר לסובב את זה כיצד שרוצים, השנים שפדרר זלל תארים היו שנים חשוכות בטניס.
הוא לא פגש שום שחקן שיזכר בהיסטוריה.
זה ממש לא מקרה ג'ורדן.
ג'ורדן התמודד עם הצמד הטוב בהיסטוריה של המשחק, הסנטרים מהטובים בהיסטוריה, עם צ'ארלס בארקלי ועוד כמה שלמרות זריחתו של ג'ורדן היו כוכבים זורחים שאין לערער עליהם.

נדאל הוא תלמיד שקדן, והוא התחיל ראשית להנעל על דשא ואם לא התקלה הנעילה הייתה מתבצעת ב- 2007 ואז מהר יותר הוא היה עובר לשאר המשטחים.
מזל וטיימינג זה גם חלק מגדולה ולפדרר היה את זה בשפע, זה גם קייס.

אלעד ב.א. 20 ביוני 2011

אנשים מתעקשים להוציא מתחת לשטיח את הטיעון הטיפשי הזה כל פעם מחדש.

לידיעתך, אנדי רודיק בשנים 2004-2005, במיוחד על דשא, היה שחקן מצוין.
כזה שלא בטוח שגם נדאל של היום על דשא היה מנצח. כנ"ל דויד נלבנדיאן-אחד השחקנים הבודדים (מתוך 3 נדמה לי) שמחזיקים במאזן שווה מול נדאל.
כנ"ל דוידנקו שמחזיק באמזן חיובי מול נדאל (והוא בן גילו של פדרר).

פדרר ניצח את סמפארס בווימבלדון (2001), את אגאסי בגמר ארה"ב (2006) ועוד שחקנים מצויינים. גם יואיט וסאפין בשיאם היו שחקנים מצוינים ולזלזל בהם ולהגיד שהתקופה שלהם חשוכה זה פשוט בורות.

דורפן 20 ביוני 2011

נדאל כרגיל מאד מתקשה בכל המשחקים שמעולם לא התקיימו… כמו כל המשחקים מול פדרר על המגרשים הקשים בחוץ (באלו שהתקיימו הוא דווקא ניצח 80%). למעשה במשחקים שלא התקיימו יש לו לדעתי בעייה מנטלית והוא נוטה להשבר בנקודות מכריעות. במשחק האחד שלו מול רודיק על דשא שבמקרה התקיים הוא ניצח.

זה נכון שאתה רק יכול לנצח בתקופתך. אבל דבר אחד אני לא מקבל – שפדרר התחיל להפסיד עבר את שיאו. פדרר הוא אחד המבשילים המאוחרים ביותר בתולדות הטניס. הוא זכה בסלאם הראשון שלו בגיל 22. לטעון שעבורו גיל 26 או 27 הוא תחילת הירידה זה מוזר ביותר.

אלעד ב.א. 20 ביוני 2011

אני לא טענתי את מה שציינת…אתה כותב: "פדרר התחיל להפסיד אז הוא עבר את שיאו". בגלל שהוא עבר את שיאו אז הוא התחיל להפסיד יותר!
זה ממש כמו הסיפור על העיתונאי ששאל את ביל ראסל: "כיצד היית מתמודד עם קארים". אז ראסל ענה לו: "בחור צעיר, אתה הפכת את הסדר בשאלה".

העובדה שפדרר התחיל להפסיד יותר באזור גיל 27 מראה שהוא ירד מהשיא שלו בשנים 2004-2007. כי החל מ-2008 הוא הפסיד לעוד שחקנים ולפעמים הפסדים מטומטמים ולא רק לנדאל.
אז בסדר, החל משנת 2008 הוא לא בשיאו כמו בשנים 2006-2007 אבל פדרר ביכולת של היום עדיין גובר על רוב הסבב ולכן גם תקופת אחרי השיא שלו היא תקופה גדולה.

ולמי שטוען שההפסדים של פדרר לנדאל קרו בגלל שהוא עבר את השיא אז הוא טועה בגדול. נדאל ניצח כי באותם משחקים הוא שיחק יותר טוב, במיוחד ברגעים המכריעים (מערכה 5 בווימבלדון 2008, מערכה 5 באוסטרליה 2009 וכו').

לגבי גיל הבשלתו של פדרר – זה עניין אישי של כל שחקן. נדאל הבשיל כבר בגיל 19 אבל במשך 4 שנים שלט רק בחימר ולקח תארים זניחים על משטחים אחרים. פדרר הבשיל רק בגיל 23 אבל אז במשך 4 שנים הוא לקח 11 תארים, כולל 3 עונות של 3 סלאמים בכל עונה (אוסטרליה, ווימבלדון וארה"ב). אני חושב שכל שחקן היה רוצה "להבשיל" ככה.

Drazick 20 ביוני 2011

נו באמת,
בוא ניקח את הדמות שלכאורה פדרר נישל ממעמד הגדול בהיסטוריה – סמפראס.
את מי סמפראס פגש בקריירה שלו, אדברג ובקר בתחילתה, 2 שחקנים היסטוריים.
קורייר, אגאסי ועוד כמה חזקים במהלכה וסופה.
שחקנים היסטוריים.

פדרר פגש עד היום, לאורך זמן כאשר שניהם בתקופה פורייה שלהם רק שחקן היסטורי אחד (דיוקוביץ' בדרך להיות השני), משום מה השחקן הזה בקביעות מנצח אותו.

אני לא מתווכח על כל מיני טיעונים של מקצועני טניס לאיכות המכות שלו, אני רק יודע דבר אחד, הגדולה ההיסטורית שלו, זו שנמדדת בהישגים וביכולות לעומת הסביבה, היא נסיבתית יותר מכל שחקן אחר שאני מכיר.
ואני צופה בטניס מהגמר של שטיך מול בקר.

זה מעניין שלפדרר יש 100% הצלחה זה לא בגלל רמת טניס נמוכה של הסביבה אבל כשיש לו 70% הצלחה הוא כבר לא בשיאו.

חבר'ה שחקן תותח, מהטופ של הטופ, אבל סופר נסיבתי.

דורפן 20 ביוני 2011

אלעד – לא אתה טענת זאת אלא מישהו אחר. לגבי ההבשלה – זה כמובן אינדיווודואלי אבל יש אלמנט של שחיקה. כך שאם אתה מבשיל מאוחר – גם אגאסי – אתה צריך להיות במצב לסחוב אל אזור גיל 30.

אגב, קראתי אתמול ראיון עם טוני נדאל שאומר שבגלל שנדאל כבר בגיל 16 היה בסבב הוא הגיע חסר יכולות טקטיות ונאלץ לרוץ הרבה יותר מהיריבים שלו. והיום למעשה אינו רץ יותר מהיריבים שלו. היה מעניין לראות דאטה על העניין הזה.

אלעד ב.א. 20 ביוני 2011

מסכים…אבל יש גם שחקנים כמו סמפראס שכבר בגיל 20 לקח סלאם ונשאר בסבב, עדיין דומיננטי למשך 11 שנים. נכון שבשנה האחרונה הוא לא עבר את הרבע גמר באף סלאם למעט ה- US האחרון שבו זכה אבל עדיין…

חוצמזה שהדבר היחיד שכנראה מאפשר לפדרר לשחק בגיל 30 ביכולת גבוהה זה סגנון המשחק שלו.
עד כמה שאני מחבב את נדאל והווינריות שלו, יש יותר סיכוי שהוא יפרוש לפני פדרר מאשר אחריו (עד כמה שזה נשמע ביזארי אבל אני מאמין שהסיכויים לכך גבוהיםיותר משנדמה).
וכמובן שאם זה יקרה-רוב הסיכויים שזה יקרה עקב אילוצים של הגוף שלו ולא משהו אחר.

דניאל אחר 20 ביוני 2011

לטובת הגולשים מארה"ב: כל המשחקים משודרים בחינם באתר האינטרנט של EPSN:
http://espn.go.com/espn3

בארץ זה עדיין קיציס?

ארנון בן-דרור 21 ביוני 2011

לשמחתנו קיציס עוד לא הפציע על המסך. בנוגע לתקופה בה פדרר שיחק, צריך לזכור שסאפין ורודיק, לדוגמה, נחשבו בתחילת דרכם לשחקנים שיכולים להיכנס לרשימת ההול-אוף-פיים של הטניס, אבל פשוט קיבלו בראש מפדרר. באותה מידה, יכול מאוד להיות שאם אגאסי או בקר או אדברג, למשל, היו משחקים בזמן פדרר ונדאל הם גם היו זוכים רק ב-2-3 גראנד סלאמס. מה שאני מנסה להגיד, זה שכל ההשוואה הזאת בין התקופות היא היפותטית מדי.

אלעד ב.א. 22 ביוני 2011

הוא אשר אמרתי למעלה, זו טענה מגוחכת ולא מקצועית.
או כמו שדורפן אמר – אתה יכול לנצח רק בתקופתך.

אגב, אנשים שוכחים שפדרר הפסיד לסאפין כשפדרר היה יחסית בשיאו במשחק חשוב מאוד – חצי גמר אוסטרליה 2005, כאשר סאפין המשיך לזכייה בסלאם השני והאחרון שלו. כנ"ל ההפסד לדגוקוביץ' בחצי גמר אוסטרליה 2008 כאשר פדרר בקושי התאושש ממחלת הנשיקה (מחלה שהייתה שולחת כל ספורטאי אחר לפניסה להרבה זמן) וניתן לומר כמעט בוודאות שבכושר רגיל הוא לא היה מפסיד את אותו חצי גמר.

יש אינספור דוגמאות שניתן לקחת אבל בסוף זה מה שיש.
חוצמזה, פדרר לקח הרבה תארים כאשר נדאל היה בסביבה ונדאל (לפי כל ההגדרות פה) בדרך להיות הגדול בהיסטוריה אז זה כלשעצמו טיעון מספיק טוב.

Comments closed