האם כבר קראתם את החדש של פרוסנר? (טל בן יהודה)

 

לכבוד שבוע הספר המסתיים, ומכיוון שאין לנו את הכמות הרצויה של ספרי ספורט המתפרסמים בעברית, אני מגיש את הרעיונות הבאים לספרי ספורט שהייתי רוצה לקרוא (ואם יש מי שמוכן לקחת את המשימה על עצמו, בבקשה). כל ספר מגיע גם עם סופר מומלץ, וכדי לא להפלות אף אחד החלטתי במודע, להוציא חריג אחד, שלא להכליל עיתונאים שכותבים בדה באזר.

זו השנה השלישית שבה אני כותב את הטור הזה ונהנה ממנו בכל פעם מחדש, כולי תקווה שאתם תיהנו באותה מידה מהקריאה שלו (כמו כן, אתם מוזמנים לבקר בטורים של  2009 ו-2010).

ערוץ 5 – להיות שם כזה קורה

לפני כשלושה שבועות יצא בארה"ב ספר חדש המספר בצורה מקיפה את ההיסטוריה של  ESPN. כל כך מקיפה, שהספר כולל 784 עמודים, וג'ים מילר (שכתב את הספר יחד עם טום שיילס) הודה שנותרו עוד כ-200 עמודים על רצפת העריכה. אז בהיגיון פשוט, אם ESPN מקבל ספר, למה לא ספורט5.

הייתי רוצה לקרוא מי התחיל את הכל ואיך הערוץ הישראלי קרם עור וגידים. איך עברו השידורים הראשונים לפני ומאחורי המצלמות, מה היתה ההרגשה החלוצית בראשית הדרך בקרב העובדים, השנים של מיילן טזנר מול השנים של אביב גלעדי (וכמובן על תהליך הרכישה בינם). הייתי רוצה לקרוא את הדברים שיש לעפר שלח שהיה שם מההתחלה, לומר.

הספר יספר את הסיפורים והרכילויות מאחורי הקלעים של תוכניות ישנות וטובות כמו "סל בסלון", "חמש על האש" "צעד וחצי" ו"צעדים", על ההתחלה של "חדשות הספורט" עם מיכה פרידמן וגם על ההתהוות של "יציע העיתונות". פרק נרחב יוקדש גם לכל הרומן בין ספורט5 לליגת האלופות וכיצד הערוץ הגיע לרמה הגבוהה של השידורים.

אני רוצה לקרוא את הסיפורים הכי עסיסיים ומצחיקים של מודי בר-און, נדב יעקבי, אבי מלר, יורם ארבל, רונן גורביץ', שימי ריגר, שגיא כהן, ניב רסקין, רון קופמן, ירון טלפז, אביב לביא, דני ענבר, ציון ננוס, מורן ברק, לילך סונין, מירי נבו, אלי אילדיס ועוד רבים וטובים אחרים.

כמובן שיוקדשו פרקים לסיפור כיצד נולדו הערוצים הנוספים 5+, לייב וגולד, יחד עם המאבקים במועצת הכבלים והלוויין, וכיצד נולד והתפתח אתר האינטרנט. פרק נרחב לקראת סוף הספר יוקדש גם למאבק של ספורט5 מול האתר של אופירה אסייג, על כל גווניו (כולל הקמפיין של ברקו לנבחרת והקרב הטרי על שידור תוכנית הספורט של תחנת הרדיו 102FM).

סופר מומלץ: כמו במקרה של הספר האמריקאי, זה צריך להיות זוג כותבים השייכים לעיתונאות של הטלוויזיה. יובל נתן וירון טן-ברינק, שני פליטי המגזין "רייטינג", יודעים לכתוב טלוויזיה ויעשו עבודה נהדרת.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

http://www.youtube.com/watch?v=t9oO5AvdxdY

 מכבי ת"א – "במרחק נגיעה"

העונה האחרונה של מכבי ת"א בכדורסל מבוססת למעשה על המשוואה ההוליוודית המוכרת של סרטי ספורט. חבורת דחויים מתקבצת יחד, אף אחד לא נותן לה סיכוי והיא מגיעה עד הסוף, או כמעט (ממש כמו ה-Bad News Bears, סרט חובה בגרסתו המקורית משנת 76' עם וולטר מת'או).

אז סרט לא נצלם כאן, כי יש את הכל ב-YouTube, אבל אפשר לכתוב כאן אחלה ספר שיתאר כיצד הקבוצה הצהובה חזרה לחורף אחד (?) להיות הקבוצה של המדינה.

בחלק הראשון של הספר נקרא על הקיץ המשוגע שעבר על הקבוצה. נפתח בהחלטות של ההנהלה להביא את בלאט על חשבון גרשון ולהחזיר את הצביון הישראלי, נמשיך בהחתמה של סופו, התקף הלב של טורנס ותגובת הקבוצה שכללה את הבאתו של פארגו, כיצד טורפדה חזרתו של שאראס וגם על ההחתמה של ליאור אליהו על חשבון כדיר.

אחר כך נגיע לפרקים שיתארו נקודות ציון שונות בעונה: משחק הנפל הראשון בויטוריה, השבוע הקשה עד למשחק הבית אחריו, רצף הנצחונות המשוגע של תשעה משחקים רצופים באירופה, הניצחונות ב-40 הפרש, מצבי הרוח של סופו, ההיעלמות ההתקפית של אידסון, הפיכתו של פניני לצבר המוביל בקבוצה, השפעתו של שארפ מאחורי הקלעים, הפציעה של פרקינס, סדרת הפלייאוף מול ויטוריה והפיינל פור בברצלונה – כולל הסיום העצוב (לחלקנו).

פרק מיוחד יוקדש לכל סאגת יום הזיכרון וההתנהלות מול יול"ב. שמעון מזרחי ודיוויד פדרמן יספרו את השתלשלות האירועים החל מהפנייה שנעשתה כבר בקיץ 2010 ועד לשינוי השעה של משחק הגמר, כולל כל מה שהתרחש מאחורי הדלתות הסגורות של משרדי ברתומאו.

כמובן שכל השחקנים והמאמנים בקבוצה ישפכו את ליבם ויספרו לנו מתי לדעתם הכל התחבר, מי לדעתם היה השחקן הכי חשוב בסגל, מתי הבינו (אם בכלל) שיש כאן קבוצה שיכולה ללכת הכי רחוק, וגם יענו על השאלות המרתקות בנוסח מי הכי רועש, מסריח, אובססיבי, מצחיק, חושב שהוא מצחיק, חושב שהוא חתיך, שר הכי טוב, רוקד הכי טוב ועוד הרבה קוריוזים קטנים ופיקנטיים מחדרי ההלבשה.

סופר מומלץ: אבי אורנן עושה עבודה נהדרת במעריב בסיקור של מכבי ת"א, מה גם, בואו נודה בזה, שסופר שידוע גם בתור אוהד מכבי ת"א יקבל מהמערכת גישה רחבה יותר מסופרים אחרים שלא נמנים על קהל אוהדי הקבוצה. קראתי שהוא באמצע כתיבה של שני ספרים, אז מה זה עוד אחד לדרך.

צ'ילבות

הגיע הזמן להתייחס ברצינות לכל התופעה של "סכסוכים בעולם הספורט הישראלי" ולגלות מה עומד במוקד הריבים המפורסמים, ספר שיתייחס גם לצד הפסיכולוגי של התחרותיות.

הספר יפתח בהקדמה שתסביר לקוראים מה זו יריבות לעומת יריבות ספורטיבית ותמשיך עם הסברים על המושגים "חתרנות" ו"אגו" בהקשר של ספורט מקצועני. ממש לפני שהספר יגיע לניתוח המקרים הישראליים המפורסמים, יוצגו בקצרה גם כמה דוגמאות לסכסוכים מפורסמים מחו״ל (קובי-שאק, מייקל-איזייה, מוריניו-תבחרו).

אחר כך נעבור לנתח את המקרים המפורסמים מהספורט הישראלי: אברם גרנט ושלמה שרף, אברם גרנט ודרור קשטן, צביקה שרף ופיני גרשון, אריק שיבק ודייויד בלאט, אייל ברקוביץ' ואלי אוחנה, אבי נמני וניר קלינגר, עמית ענבר וגל פרידמן, שרגא שמש ויוני אלמוג (הכדורעף הישראלי), אפילו מאיר איינשטיין ורמי וייץ.

כתב הטורים האמריקאי, ביל סימנס, טוען בהומור שכל סכסוך בין שחקנים ב-NBA מקורו באחד משני גורמים: בחורה או חוב הימורים ממשחקי הקלפים המפורסמים במסעות החוץ. אני רוצה לדעת האם יש מכנה משותף לסכסוכים אצלנו ומה הגורמים העיקריים והייחודיים שמובילים אליהם. האם זו תמיד קנאה או אולי אי היכולת לחלוק הצלחה עם אחרים. האם זו חתרנות נטו או שיש גם קרבות על מורשת של ספורטאי או מאמן? אחרי הספר יהיה לנו רעיון טוב יותר.

סופר מומלץ: גם כאן אני חושב שצמד כותבים יהיה רעיון מצוין, האחד פסיכולוג ספורט והשני עיתונאי ספורט ישראלי ותיק. לגבי הפסיכולוג, פשוט תבחרו אחד (אין העדפה). לגבי העיתונאי, אביעד פוהורילס מתאים לספר כזה.

 שחר של יום ירוק

 בתחילת השנה הבאה ימלאו 20 שנים לבעלות של יעקב שחר במכבי חיפה. זה זמן מצוין לקחת צעד אחורה ולהסתכל על "שמעון מזרחי של הכדורגל" ברטרוספקטיבה מקיפה ולהביא את הכל לידי ספר שייתן לנו את התמונה המלאה של האיש ששולט בכדורגל הישראלי.

זה יתחיל בפרק שיתאר את השנים של מכבי חיפה לפני הרכישה, שבה שחר תפקד כספונסר של הקבוצה. אחר כך נגיע לפרק המתאר לנו את הרכישה וההחלטה החלוצית של שחר להפוך לבעלים הפרטי הראשון של קבוצת כדורגל בישראל.

משם, הספר נכנס לרכבת הרים ששחר יהיה זה שינווט בה את הקרונות. הוא יתאר במילים שלו את עונתו השנייה, בה הקבוצה לא הפסידה משחק, הגירושין המכוערים מגיורא שפיגל ומה בדיוק קרה שם, הנסיונות שלו עם מאמנים זרים, הקשרים עם ההתאחדות לכדורגל וההשפעה שלו על מינויי מאמנים לנבחרת הלאומית, השנה שבה הקבוצה העפילה לליגת האלופות אך הפסידה אליפות בישראל, השנים עם אברם, עם רוני לוי, היחסים עם ברקוביץ' כולל חסימת החזרה שלו לעונת פרישה, ההתנהלות עם בניון, האיום מצד בית"ר של גאידמק, ההצבעה שלו בעד הקיזוז שפגע בעיקר במועדון שלו, הבנייה של האצטדיון החדש ועוד שלל סיפורים ופרשיות.

מעניין לשמוע מה יש לשחר לספר על צורת ההתנהלות של המועדון. האם כשקנה את הקבוצה הוא ציפה להפוך ל"מודל לחיקוי" בעולם הכדורגל הישראלי, האם ניסה לחקות מועדון כלשהו, האם לדעתו יש לו לאן להשתפר ומה המודל האידיאלי של הכדורגל הישראלי לדעתו.

וכמובן, איך אפשר מבלי החלקים היותר צהובים של הספר. מי היה השחקן האהוב עליו ולמה. מי היה המעצבן ביותר, המאמן שהטריף אותו, למי הוא הכי מתגעגע, מי הכי הצחיק אותו, העונה הכיפית ביותר שעבר, האם היו נקודות שפל ומשבר, האם אי פעם שקל לעזוב הכל, מה הסיפור עם כובע הקסקט הזה, אוואט או דוידוביץ', מי הדמות שהוא הכי סולד ממנה בכדורגל הישראלי, ומה הפספוס הכי גדול שעדיין מציק לו כשהוא יושב לבד בלילה.

הספר יסתיים במבט קדימה, איפה הוא רואה את המועדון ואת עצמו בעוד שני עשורים, כשיחגוג ארבעים שנה לבעלות על הקבוצה הירוקה.

סופר מומלץ: האם יש מישהו יותר מתאים מכתב הכדורגל הוותיק, א. טבק שראה, שמע ודיווח כבר הכל. שטבק ילווה את שחר ויוציא ממנו את הכל. אבל הכל!

בלדה לאצטדיון

נכון שאמרתי שלא אכליל את הכותבים של דה באזר, אבל עופר פרוסנר חייב לכתוב את הספר הזה. משתי סיבות. הראשונה, הוא חבר ותיק שלי. והשנייה, הוא היחיד שיסכים לכתוב את הספר הזה וגם ייהנה מהתהליך.

כל פרק יוקדש לאצטדיון ותיק ומוכר אחר בישראל, כשעופר יספר לנו את הסיפור הייחודי שלו. מתי הוקם ועם איזו מחשבה, איך החליטו על שמו, המשחקים הגדולים ביותר שנערכו בו והשחקנים הגדולים ביותר שדרכו בו, ההשפעה של האצטדיון על הספורטאים, החוויות השונות של האוהדים, סיפורים ביזאריים שהאצטדיון ראה, פרטי טריוויה לא ידועי, ולבסוף, אם האצטדיון נהרס או נסגר, מה הביא לכך.

אחרי שנסקר את כל האצטדיונים המוכרים נקדיש מספר לא מבוטל של עמודים לכל האצטדיונים הקטנים שרק מעטים שמעו עליהם. מגרשים של קבוצות בליגות נמוכות במקומות שמוגדרים כ"סוף העולם", אצטדיונים עם סיפורים מצחיקים ואצטדיונים שהיו מתוכננים לקום ולעולם לא יצאו מהשרטוטים.

לסיום, פרוסנר יציג את העתיד של האצטדיונים בארץ. מה מתוכנן לקום ומתי, סקירה של המגרשים החדשים בפ"ת, בחיפה ובנתניה, ולבסוף יסביר לנו מה מתוכנן לאסלה הלאומית שלנו, אצטדיון ר"ג, ולמה מה שמתוכנן לעולם לא יתממש. תהיו בטוחים, פרוסנר כבר מרייר על הכריכה הדמיונית של הכותר הזה.

עוד כמה קטנותאוטוביוגרפיות

לסיום, כמה רעיונות לספרים שמוצגים בקצרה:

אלי אוחנה – הגיע הזמן שאחד מגדולי הכדורגלנים בישראל, הסמל הגדול ביותר של בית"ר, יכתוב ספר שמספר לנו הכל. על אירופה, החזרה לבית"ר, העימות עם ברקו, קריירת האימון המדשדשת, הקריירה התקשורתית הפורחת והתספורת הנוראית של שנות השמונים. אייקון בסדר גודל כזה חייב אוטוביוגרפיה.

דורון שפר – למרות שהוא כנראה באיזו סדנת ויפאסנה בנגב, לא צריך לדבר כשמקלידים את הסיפור שלך לתוך קובץ וורד. שפר יכול לספר לנו על הקריירה בנוער, דרך אליפות הדובדבנים ופיני גרשון מודל 93', השנים בקונטיקט, האכזבה מזה שנבחר לקליפרס (אחרי פאקינג טרוויס נייט), מכבי ת"א, הפרישה התמוהה, הקבוצה הנהדרת של ירושלים עמה זכה בגביע יול"ב, החזרה בתשובה, והשנים שאחרי. רב מכר.

אבי כהן – אני מודה, אני יודע לא יודע הרבה על הקריירה שלו ככדורגלן. אני יודע שהוא שיחק בליברפול ושחלק מגדירים אותו כישראלי המצליח ביותר באירופה, אבל לא הרבה מעבר לכך. אשמח לקרוא ספר שעוקב אחר הקריירה שלו החל ממכבי ת"א בארץ, דרך אנגליה וסקוטלנד ועד החיים לאחר הכדורגל.

השנים הראשונות – לא כל כך יודע באיזה קונסטלציה הספר הזה יעבוד, אבל אני רוצה לדעת איזה ספורט התנהל כאן בשנים של קום המדינה. האם התקיימו ליגות בעת מלחמת העצמאות, מי הגיע לצפות במשחקים של העשור הראשון ואיפה הם נערכו, איזה ליגות היו לישראלים החדשים, איזה מקום תפס הספורט בחיי היום-יום, כיצד התקשורת התייחסה לספורט הישראלי, מי בלט בכל ענף באותה תקופה.

ואם אפשר גם עוד כמה פרטים על מסע נבחרת הכדורגל לדרום אפריקה, שמופיע בספרה של קאסבירה הולנדר, זה בכלל יהיה נהדר.

*

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

מה לאהוד, נהג או קבוצה?
1 עד 10, סיכום השבוע הראשון בווימבלדון (ארנון בן-דרור)

19 Comments

שמעון שוואעי 24 ביוני 2011

בספר אודות ערוץ הספורט חובה להקדיש פרק על הרוני קלדרון הטלוויזיוני, הלא הוא רונן "או מיי גד" גורביץ'.

אלי 25 ביוני 2011

מאיר איינשטיין ורמי וייץ משדרים ביחד עם רון קופמן את תוכנית הספורט ברדיו ללא הפסקה.
כנראה שהם השלימו.

אסף 25 ביוני 2011

מוזר שאתה רוצה לקרוא על ערוץ הספורט. ואני לתומי חשבתי שדה באזר מייצג את כל מה שערוץ הספורט הקלוקל לעולם לא יהיה (ולמען האמת הוא גם לא רוצה להיות)
probably it is the worst sport channel in the world

עופר פרוסנר 25 ביוני 2011

טל, תודה רבה. האמת – יש לי כבר ספר שאני רוצה לכתוב אותו: אני רוצה לנסוע לארגנטינה, להיות שם במסגרת קלאוסורה או אפרטורה שלמות, ללכת כל יום למשחק כדורגל, ולכתוב את הרשמים שלי.

red sox 25 ביוני 2011

קורא אחד מובטח לך.
עיר הכדורגל מס' 1 בעולם.

בני תבורי 25 ביוני 2011

טל,
איתך במאבקך הצודק…
מבקש להוסיף תת פרק חשוב מאוד לי: מה היה הבסיס העסקי למכירות הסיטוניות של שחקני הפועל פ"ת למכבי חיפה ומה היה חלקו של שמיר ברווחים.

פאקו 25 ביוני 2011

אחלה פוסט.
מניח שספר שהיה מסכם את השערוריות הגדולות בספורט הישראלי לדורותיו היה יכול להיות מעניין (וגם אקטואלי). כמובן לא בצורה של סיכום, אלא כמשהו שגם שופך אור בזויות לא מוכרות, מראה מגמות וכו'.

ניתאי 25 ביוני 2011

ממש אחלה פוסט.
אני הייתי רוצה לקרוא על הבנק של פנאן (באמת, לא בשביל לקנטר). איך זה התחיל, למה, איפה, מי היו מעורבים (לא חייבים שמות, אבל באיזה ענפים, האם רק ספורטאים, כמה רחוק זה הגיע). פרק סיפורים מיוחדים שהיו במהלך השנים. פרק על איך זה היה התערבב בניהול של מכבי, האם רק פנאן ניהל, איך הגיבו האחרים, איך הסתירו את זה מהתקשורת ועוד. וכמובן פרקי הסיום על מה הוביל למשבר הסופי ותוצאותיו ואיך כל הנושא נעלם בתהום הנשייה כאילו כלום.

טל בן יהודה 25 ביוני 2011

תודה לכולם על התגובות החיוביות…

ניתאי – תארת כאן ספר נהדר, שאני כאוהד מכבי הייתי קונה וקרא אותו תוך יום.

פאקו – היו כאן כל כך הרבה שערוריות שאני מניח שאפשר לכתוב סדרה של כמה כרכים בנושא הזה. לחלק עכל כרך לענף ספורט – מין הסתם, הכדורגל הישראלי יהיה הכרך העבה ביותר.

בני – אולי אפשר להכניס פרק מיוחד על הנושא הזה בספר שפאקו הציע.

עופר – את הספר על ארגנטינה תכתוב אחרי הספר על האיצטדיונים.

אסף – אני מסכים איתך לגבי הטענה שלך על דה-באזר וספורט5, אבל זה לא אומר שספורט5 אינו מעניין אותי. אולי יום אחד, עוד 10 שנים, מישהו ירים את הכפפה וירשום ספר על "דה-באזר" והסיפור שלו.

red sox 25 ביוני 2011

ערוץ 5 הוציא כבר ספר לפני כמה שנים טובות ואפילו אחד טוב, מעניין ועב כרס. זה נקרא (אתם יושבים?) "ספורט 5 – הספר" בעריכת ירון טלפז.
זה לא על הערוץ עצמו אלא אוסף של הרבה מאוד קטעים ("פוסטים" אם תרצו) שכתבו אנשי הערוץ על אירועים, ספורטאים, תופעות וכיו"ב שקשורים בספורט ומעיניינים אותם. הכותבים הבולטים היו עופר שלח, שגיא כהן, יעקבי ומלר, אבל גם שימי ריגר כותב שם (על כדורסל רחוב בניו יורק), מירי נבו (התעמלות) והרבה אחרים. חלק מהכתיבה טובה ממש. חלק אחר הרבה פחות. הסה"כ בהחלט טוב ומעניין, עם הרבה תמונות ושילוב טוב של ישראלי ועולמי, היסטורי ואקטואלי, סיפורים גדולים ואנקדוטות קטנות.

דובי מילר 26 ביוני 2011

לגבי איצטדיונים – בשבוע שעבר או לפני שבועיים באחד ממוספי השבת של "ידיעות" נדמה לי היתה סקירה קצרה ונחמדה על אולמות הכדורסל המיתולוגיים, בעיקר בהתיישבות העובדת (כשזו עוד עבדה ולא העסיקה תאילנדים..)

פראליה 26 ביוני 2011

פששש מדהים, אתה מפרגן פה לכותב ירוק מוכשר (ברור שמגיע לו, בגדול. יש לי הרגשה שהוא כמה צעדים לפני שיא הקריירה העיתונאית שלו) ובאותו פוסט קורא לשחר "מזרחי של הכדוגל".. למה?

טל בן יהודה 26 ביוני 2011

פספסתי משהו?
האם "מזרחי של הכדורגל" זו לא המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לבעליםיו"ר של קבוצת ספורט מקצוענית כלשהיא?

(האם פתחתי את הדלת לשרשרת תגובות שנאה נגד דון שמעון הגדול? אני מקווה שלא – כנראה שכן).

פראליה 26 ביוני 2011

זו ממש לא מחמאה, אם היית ציני אז זה בסדר כי לא ממש הבנתי אם היית או לא.
אין צורך בשרשרת, נראה לי שיש קונצנזוס מגובש (לפחות כאן) בנושא.
אני בכל מקרה נעלב בשם שחר למרות שאני לא מתיימר לייצג אותו.

פראליה 26 ביוני 2011

ולגבי ערוץ הספורט – השנים הראשונות היו נהדרות ולא בגלל הנוסטלגיה – נדב, אבי, רונן, רמי היו רעבים ומהרעב באה האיכות והשמחה, חוויתי את הכל מבפנים וכמובן שמהמרקע. היו ערוץ ספורט אמיתי להבדיל מכל המסחרה הדביקה שיש שם היום, חבל. היום יש ספורט טוב בטלויזיה אבל רב רובו ממש לא שם.

טל בן יהודה 27 ביוני 2011

היי אלון,

תודה על המידע… נספר הועבר לרשימת הספרים שלי לקנייה

עומר 27 ביוני 2011

יש למישהו הסבר מדוע אין כמעט ספרי ספורט בעברית? זה ז'אנר שרק עולה ופורח בעולם ואילו בארץ אין עם מי לדבר (או לקרוא), לא תרגומים ולא ספרות מקור.

תומר 28 ביוני 2011

סיפורם של הזרים בכדורסל הישראלי(בעצם אפשר גם בכדורגל מצדי)

– איך הגיעו לכאן, לליגה הפרימיטיבית של שנות הששים שבעים שחקנים מצוינים כמו סטיב צ'ובין וטל ברודי (פרק נפרד ייוחד כמובן לסיפורו של לייבוביץ)
– איך גוירו ואוזרחו ארל וויליאמס, אולסי פרי, ברד ליף ודומיהם ובכלל – תופעת המתאזרחים (נדמה לי שבשנות השמונים לא היה כמעט זר אחד שהצטיין ולא אוזרח, מישהו זוכר את דזי בארמור כמשל?)
– שחקנים עם סיפורים מיוחדים, ווילי סימס, דרק שארפ, מייקל ריי ריצ'אדסון ולהבדיל – קני וויליאמס
– איך מתנהל הסקאוטיג שהביא לכאן בפינאטס שחקנים שהפכו להיות מעולים כמו טרנס מוריס, קאוקינאס, דונאלד רויאל ולהבדיל – ריצ'י דומאס.
– וגם – כוכבים שפרשו בליגה הישראלית ממשחק פעיל ואנחנו לא ידענו (כרגע עולה לי לראש בעיקר סדריק סבאלוס)
– ועוד ועוד – הפלישה היוגוסלאבית בחסות מארק בוסמן, השחקנים המשונים, השיחוקים (שורט) והלא-שיחוקים (צ'יימברס?)

מי הסופר? ערן סלע יכול להיות אחלה בחירה אני חושב

Comments closed