אוהבים אותך, קטן (האדומים מתל אביב) / עירד צפריר

21 בפברואר 2008, מכבי חיפה נגד הפועל תל אביב, יניב קטן ניגש לבעוט פנדל

שלהי עונת 2007-2008, 21 בפברואר 2008 ליתר דיוק. הפועל ת"א נלחמה נגד הירידה, אלי גוטמן הגיע להושיע אחרי התקופה הקטסטרופלית של גיא לוזון, ומכבי חיפה הגיעה לבלומפילד כקבוצה בשיפולי הצמרת. Must win game בשביל הפועל.

ביברס נאתכו, אז נער מוכשר ולא מלוטש, כבש את הראשון, והמושאל שלומי ארבייטמן שם את השני. בתווך מכבי חיפה קיבלה פנדל ויניב קטן ניגש לבעוט. ממש כמו אתמול, גם אז הוא ניגש לכדור מאותה זווית – קצת אלכסונית משמאל לכדור – בא  להטעות כאילו הוא בועט בעיטה מלאה, אבל שינה לפס לפינה הימנית. אז זה לפחות הלך למסגרת, אבל וינסנט אניימה זינק נכון והדף.

*

איש לא ידע אז שמדובר ברגע מכונן, כזה שישפיע על יחסי הכוחות בין הקבוצות בעתיד לבוא. הפועל ניצלה בסופו של דבר, גם בזכות אותו ניצחון; אוהדי מכבי חיפה ביציע ג' קיבלו את מבוקשם בסוף העונה ונפרדו מרוני "אליפות בלי מאמן" לוי; אלי גוטמן החל לבנות קבוצה רצינית בעזרת השחקנים של אלי "תקופת צינון" טביב; בשלוש העונות הבאות האדומים והירוקים יילחמו על האליפות ראש בראש.

משהו השתנה בתפיסה של אוהדי הפועל את מכבי חיפה בשנים האחרונות. "קללת אליעזר", "המנחוסים", "הקבוצה שמנוהלת הכי טוב בישראל" – כל כך הרבה סופרלטיבים תיארו עד אז בז'רגון האדום את הפחד מהירוקים. זה היה פחד מהול ברגשי נחיתות, בפצעים מכל כך הרבה טראומות, בעיקר במשחקי חוץ, שהותירו השנים – עד כדי כך שהפסד למכבי חיפה כבר לא היה כואב. איך הגדיר זאת עודד ברגר, אוהד ותיק של הפועל, ביציאה מבלומפילד? "פעם רק היינו שואלים, 'מתי הם שמים כבר את השני' כדי שנוכל להתרכז בעידוד ולא להיות בלחץ?'".

השנים שהגדירו את הרתיעה ממכבי חיפה היו 2000 עד 2007. כל כך הרבה הפסדים, תבוסות, אנשים שרוקדים לך על הדם בחוץ. לי אישית פעמיים בעטו באוטו אחרי הפסדים בקריית אליעזר בשנים הללו. את סימן הסוליה שהוטבעה על מכסה המנוע של היונדאי שלה, אמא שלי לא תשכח לעולם.

*

אני, לעומת זאת, לא אשכח דווקא את יניב קטן של אותה תקופה. הוא היה מבחינתי השחקן הכי גדול ביקום. בכל פעם שהיינו מגיעים לחיפה היינו נתקלים שוב במפלצת הזו. גדול, חזק, מהיר, אגרסיבי, סקורר, ראיית משחק, רע, מפחיד. יניב קטן היה הדבר הכי גדול שראיתי במו עיני במגרשי כדורגל בעשור האחרון. ולו רק בגלל שכשהוא פגש את הפועל הוא הפך להיות הענק הירוק – ולא משנה אם לידו היו בניון ויעקובו או זנדברג ובוקולי.

בשנים האחרונות הגיל התחיל לעשות את שלו. קטן כבר לא מהיר, אפילו די איטי, הוא יכול לשחק רק בתפקיד אחד על המגרש, בטח לא כחלוץ מרכזי או כשחקן כנף. את הכוח המתפרץ החליפו כאבי גב בלתי נגמרים. ומצד שני, את הערסיות והאלימות החליפו בגרות וספורטיביות מזן שלא קיים בארץ.

בכל משחק מול הפועל בבלומפילד בשנים האחרונות דאג קטן להוציא את הכדור החוצה כדי לאפשר טיפול בשחקן יריב, אפילו אם מישהו רק התעטש לידו. גם בפיגור שני שערים, גם כשקבוצה שלו יכולה לצאת למתפרצת. לפעמים זה נראה לי ספורטיבי מדי – אם הייתי אוהד ירוק ודאי הייתי משתגע – אבל אי אפשר שלא להעריך איזה ספורטאי הוגן נהיה הקפטן של מכבי חיפה. הוגן מספיק כדי להוציא את הכדור החוצה גם כשמדובר בפנדל.

אם תרצו, יניב קטן הוא המטאפורה ליחסי הכוחות בין מכבי חיפה להפועל ת"א. בין 1988 ל-2010 ניצחה הפועל את חיפה בקריית אליעזר רק שלוש פעמים (ב-88', ב-97', ב-2006). מאז אפריל 2010 היא ניצחה שם עוד שלוש פעמים. ועוד פעמיים בגמר הגביע. ועוד שלוש פעמים בהפרש שלושה שערים בבלומפילד. ויניב קטן המפחיד? הוא היום השחקן שאני הכי מעריך ואוהב בכדורגל הישראלי.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

http://www.youtube.com/watch?v=KUCpdEkvcFQ

יומן אליפות צהוב-כחול (6) – מצ'עמם כאן!
שחטאר אלופת אירופה. למה לא בעצם?

18 Comments

צור שפי 24 באוקטובר 2012

כאוהד הפועל לא אהבתי את הפוסט. אם לתת כבוד ליריב ספורטיבי אז לתת אותו עד הסוף ונטו, לא עם התחכמות שיותר מרומזת שההערכה לקטן באה בגלל החלשותו. האוהד ״אדום עולה״ עשה את זה כמו שצריך אצל פרוסנר והפוסט הזה הוא מקרה מובהק של ״כל המוסיף גורע״.

עירד 24 באוקטובר 2012

הכבוד הוא עד הסוף ובעיקר בשל העובדה שיניב קטן הפך בשנים האחרונות לשחקן הכי ספורטיבי בכדורגל הישראלי. ועדיין, אי אפשר שלא לציין במקביל גם את הדעיכה המקצועית שלו שנובעת מהגיל ומבעיות הגב שעבר.

עירד 24 באוקטובר 2012

שכחתי לציין גם כמה אני אוהב את הראיונות של קטן אחרי משחקים. לא בורח אף פעם, גם ברגעים קשים, מתייצב מול המצלמה ומדבר לעניין. זה אמנם מה שמצופה מקפטן של קבוצה גדולה, אבל בארץ זה ממש לא טריוויאלי.

הרבי מיעוטו 24 באוקטובר 2012

מצויין, עירד.
ביציע, בשבת, מיד אחרי שיניב קטן שוב הוציא כדור על פציעה של שחקן (לקול שריקות הבוז מ-11/12), התפתח דיון בשורה שלי (שער 7 למעלה) בנושא "זה למה אני לא שונא את יניב קטן". שלא כמו סמלים אחרים (נמני, אוחנה, אבוקסיס אם תרצו למרות שאוהדי הפועל מעולם לא התייחסו אליו כסמל), יניב קטן לא שנוא על ידינו אלא בעיקר מפחיד את אוהדי הפועל, כשלרוב את משחקי השיא שלו הוא שומר לנו. שלא כמו הדוגמאות שהוזכרו, הוא מעולם לא מתגרה ביריבה, לא מנסה להשיג יתרון לא ספורטיבי, לא מנסה להעליב אלא משחק בסגנון "שהטוב ינצח". אולי זה מה שבעוכרי חיפה של השנים האחרונות, אם כי, כפי שציינתי בתגובה לMG בפוסט אחר, הוא לא רק היוצא מהכלל אל מול קבוצות אחרות אלא גם בתוך חיפה, ומספיק להזכיר את משומר של גמר הגביע ואת אותו משומר ביום שני, כשהוא חוטף כדור שבעט דמארי לכיוון החוץ בעקבות פציעה של טב"ח רגע לפני שהוא יוצא החוצה, ומנסה להמשיך את המשחק עד שהשופט עוצר אותו (בטעות שיפוט, לדעתי).

נמרוד 24 באוקטובר 2012

השופט עצר את המשחק כי היתה עבירה בהמשך המהלך, לא כי טב"ח שכב פצוע

TheEnd 24 באוקטובר 2012

רק הערה ביחס לכל הספורטיביות הזאת: אני לא בטוח שדני בונדר (וגם דה רידר) יסכימו בנוגע לסגנון של קטן.

MOBY 24 באוקטובר 2012

כי זה מה שהופך אותו למה שהו. לאיש יש סרט ספורטיבי גדול אחריו. ולעולם לא יהיה גדול כמו שיכול היה להיות. והוא שחקן ענק.

childish 24 באוקטובר 2012

בתור אוהד חיפה אני חושב שיניב קטן הוא סמל אמיתי אחד שגם עם כל כאבי הגב שלו נלחם ויורד לגליצים יותר משחקני "עתיד" כמו גולסה וורד.
אבל הספורטיביות שלו במשחק אתמול הייתה מוגזמת אחת הרעות של הכדורגל הישראלי זה הנפילות ובזבוז הזמן לא שחיפה לא חוטאת בזה בעצמה (אני מאשים את אייל משומר בשער בגמר גביע ולא את הופעל שניצלה את זה)
המשחק ביום שני הוא עוד דוגמא במיוחד הנסיון להרחקה שהשחקן הפצוע עדין עומד ומקבל צרחות מהמאמן שלו יפול, אם הוא יכול ללכת שיצא מתחומי המגרש או שיבעטו את הכדור חזק צדקו שחקני חיפה שהמשיכו לשחק, למרות שאני לא מבין למה במשחק שחיפה שיחקה כמו ערימת זבל היה צורך לבזבז זמן אבל ניחא.
במקרים כאלה להוציא את הכדור כבר לא מראה על התנהגות ספורטיבית אלא נותן פרס להתנהגות מגעילה שצריכה להעלם (שנים אני אומר ששחקן שנופל "וצריך טיפול" יהיה מחויב לבלות שלושה דקות בחוץ ברגע שזה יהיה החוק כמות הנפילות תקטן בצורה דרסטית)

MG 24 באוקטובר 2012

אחזור קצת על מה שכתבתי אתמול בתגובה לאודי, בפוסט של פרוסנר.
הסיבות שמנית הן הסיבות העיקריות מדוע גם אני מאד אוהב את יניב קטן.
מבחינתי הוא צריך להיות המייצג של מכבי חיפה. לא מעניין אותי אם הוא נותן לגיטימציה לבזבוזי זמן או אם כל האוהדים באים אליו בטענות.
אנחנו צריכים להיות בסדר וזה אומר להוציא את הכדור גם אם ברור מעבר לכל ספק שמדובר בהצגה, כי זה מה שנכון והגון לעשות.
אני רוצה להסתכל על הקבוצה שלי ולראות קודם כל בני אדם טובים והוגנים ורק אח"כ שחקני כדורגל.
אפילו שכל הדברים לעיל עולים לנו בהפסדים, אני הייתי מאד גאה מדרך ההתנהלות של קטן במשחקים הללו.
שאוהדי הקבוצות האחרות יעשו חשבון נפש עם עצמם. אנחנו צריכים להתעסק בעצמנו.

childish 24 באוקטובר 2012

אני מסכים איתך בנושא שאני מעדיף לראות את הקבוצה שלי משחקת הוגן בגלל זה אני לפעמים מתעצבן יותר ששחקני חיפה מתחילים ליפול ולעשות הצגות מאשר קבוצות יריבות, אבל אני לא חושב שצריך לתת לזה ללכת לקיצוניות השנייה בה מנצלים את ההגינות בצורה צינית ומכוערת

אדום עולה 24 באוקטובר 2012

במשחק שלשום היה רגע ארוך מאוד שדמאו נפצע , שכב ושכב ואיש לא שם לב עד שהכדור יצא .
המשחק נעצר לשניה , הצוות הרפואי שעמד בפינה הנגדית התחיל לזחול באיטיות אליו , השחקנים החלו להתרענן ואני בדקתי ממילים מהעבודה .
הצוות הגיע , העמיד אותו על הרגליים בשניה , נתן לו מים והוא חזר לרוץ כאיילה .
הקטעים האלה לא נעצרים במישור החוף .

MG 24 באוקטובר 2012

חיפה אינה במישור החוף?
בכל מקרה, גם בחיפה יש לא מעט שחקנים שצריכים ללמוד ממנו.
לגבי דמאו – אני בספק אם הוא ניסה למשוך זמן במצב של 0-0 בדקה 20 ולא רואה אינטרס אחר לשכב, כיוון שלא היה מדובר על עצירת מתפרצת של הפועל ת"א.

אדום עולה 24 באוקטובר 2012

אני בשוק! יש בחיפה ים? מה עוד קורה אצלכם .

הרבי מיעוטו 27 באוקטובר 2012

לרוב בליגה הישראלית, הסיבה להתחזות אינה בזבוז זמן אלא מאין נא באוזן לשופט. "לא שרקת? תראה שמדובר בעבירה אמיתית. עכשיו אתה תעצור את המשחק ותשמע מה שיש לי לומר על זה".

הופמן 24 באוקטובר 2012

יופי של טור ו lol על השורה עם ההגינות והפנדל בסוף.
אני מסכים לגמרי שה"הגינות" הזו של קטן אומרת כל כך הרבה עליו, ולא במובן החיובי. היא מסכמת אותו יפה.

רוקו 24 באוקטובר 2012

יניב קטן כנראה השחקן הישראלי הכי אוברייטד מאז ומעולם. מצד שני זה לא מפתיע שאוהדי הפועל יודעים לתת כבוד למי שאף פעם לא היה שחקן רק כשבאמת ברור שהוא בשלהי…(ואם תשאלו אותי הבחור בשלהי הקריירה מהרגע שנסע לשחק בחו"ל עלאק וחזר עם אותו צוות אוויר שלקח אותו לשם). נו מילא. העיקר לפרגן.

אמיר 24 באוקטובר 2012

כאוהד הפועל אף פעם לא הבנתי את הליקוק הזה לקטן, אתמול כשהוא נכנס אנשים בשער 7 מחאו לו כפיים כאילו היה שחקן הפועל.
כשעזב את חיפה לאירופה קיבל בבלומפילד סטנדינג אוביישן כאילו היה קפטן הפועל, או מינימום איזה שחקן שהביא את הנבחרת למונדיאל.
תסלחו לי אבל שחקן יריב, ספורטיבי ככל שיהיה, ויש פעמים שאני מסכים עם זה, אבל לקטן לא חסרו פעמים שאני זוכר שהוא היה גם לא ממש ספורטיבי במשחקים, שחקן יריב שלא שיחק אצלי לא מגיע לו לעולם שאני יעמוד וימחא לו כפיים.

נ.ב. בסוף המשחק עמדתי ומחאתי כפיים ליניב קטן, כי הוא שיחק בשביל הקבוצה שלי הפעם, גם היה חלש וגם החטיא פנדל בדקה קריטית, אז תודה לך יניב קטן על המשחק הנהדר ביום שני…

Comments closed