חייכת, הפסדת – גיל גרינגרוז

לוחמי UFC שמחייכים יותר, מפסידים יותר. גיל גרינגרוס מסביר למה.

UFC

 

לוחמים ב-UFC שמחייכים לפני הקרב מפסידים יותר

חיוכים יכולים ללמד אותנו לא מעט על אנשים אחרים. אדם שמחייך הוא לרוב מישהו שיש לו מצב רוח טוב, הוא אופטימי ונוח לשהות במחיצתו. אנשים שמחייכים חיוך אמיתי (מה שנקרא חיוך Duchenne) מזמינים אותנו להיות באינטרקציה איתם, להתחיל בשיחה או מאותתים לנו על עניין רומנטי.

אחת ההשערות לגבי האבולוציה של ההומור מתבססת על מחקרי צחוק וחיוך אצל חיות אחרות, בעיקר פרימאטים עליוניים. תצפיות של פרימאטולוגים חושפות שחלק ניכר מקרובי משפחתנו הקרובים מחייכים וצוחקים. החיוך נקרא “חשיפת שיניים שקטה” (silent bared teeth display) ומופיע לרוב במצבי קונפליקט בין שני פרטים, כשצד אחד שמפסיד במאבק לפרט אחר מחייך את החיוך הזה שמצביע על כניעה וציות. החיוך מסיים את הקרב והצד המחייך מקבל עליו את העליונות של הצד המנצח (ישנה גם הבעת פנים אחרת שמקבילה לצחוק האנושי ונקראת “חשיפת שיניים רגועה” או relaxed open mouth והיא מופיעה בזמן משחק חברתי).

ובכן, אם שימפנזות, בונובו, אוראנגוטנים וקופי אדם אחרים מחייכים כשהם מפסידים, אולי זה קורה גם אצל בני אדם? האם יתכן שאחת הפונקציות של החיוך היא להראות כניעה? מחקר חדש שפורסם לאחרונה בודק את הטענה הזו בצורה מקורית. המחקר נעשה על לוחמי UFC. מטרת המחקר הייתה לבדוק האם לוחמים שמחייכים לפני הקרב מפסידים יותר קרבות בכלל שהחיוכים מצביעים על כניעות מצידם.

הרעיון הבסיסי מאחורי המחקר פשוט. מחקרים מראים שאנשים שמחייכים (או שמחייכים בצורה פחות אינטנסיבית) נוטים להיות פחות אגרסיביים ואלימים ואפילו רמות הטסטוסטרון שלהן נמוכות בהשוואה לאנשים שלא מחייכים או שעוצמת החיוך שלהם חלשה. מחקרים גם מצביעים על כך שאנשים עם סטטוס נמוך נוטים לחייך יותר מאשר אנשים בעלי סטטוס גבוה (הרבה פעמים החיוכים הללו הם כלפי האנשים עם הסטטוס הגבוה). באופן כללי, חיוך מסמן הרגעה והתפייסות. על סמך המחקרים הללו החוקרים במחקר הנוכחי רצו לבחון האם “עוצמת חיוך גבוהה לפני עימות פיסי תדליף באופן לא מכוון מידע ליריב, שהאדם המחייך פחות אגרסיבי ועוין, ולכן הוא פחות דומיננטי”. במילים אחרות, ההשערה היא שלוחמים שמחייכים לפני הקרב חסרים את האגרסיות הדרושות לנצח אותו, והיריב שלא מחייך יכול ללמוד מכך שאותו לוחם הוא חלש וכנוע, מה שיכול גם לתרום למוטיבציה גבוהה מצד הלוחם הלא מחייך שתגדיל את הסיכוי שלו לנצח.

כדי לבחון את העניין קודדו החוקרים 152 תמונות לוחמים, כאלו שנלקחו במסיבת העיתונאים שבו הם נשקלים ביום שלפני הקרב. דוגמא לצילום כזה מופיעה בכותרת.

ארבעה שופטים שהיו עיוורים לשאלת המחקר קודדו את התמונות על פי עוצמת החיוך הנשקפת מהם. החוקרים גם ביקרו משתנים שונים כמו יחס ההימור על הקרב, דרך טובה להעריך מי הפייבוריט לזכות בקרב.

התוצאות הראו שלוחמים שחייכו חיוך חלש יותר או לא חייכו בכלל זכו ביותר ניצחונות. התוצאות היו נכונות לכל הקרבות, כולל כאלו שנגמרו בנוקאאוט, והם גם לא הושפעו מיחס ההימורים על הקרב. ממצא מעניין היה שעוצמת החיוך ניבאה את תוצאות הקרבות ביום למחרת אבל לא ניבאה קרבות שהתרחשו לאחר מכן. הממצא הזה רומז שעוצמת החיוך אינה משקפת תכונת אישיות קבועה אלא היא יותר משתנה מצבי, משהו שקשור לרגש המיידי שהקרב או היריב מעוררים. אפשר לחשוב על זה כהבדל בין אדם שמחזיק בהשקפת עולם הומוריסטית על החיים, תכונה אישיותית שמלווה אותו כל הזמן, לבין אדם אחר שצוחק מבדיחה כלשהיא, אבל הצחוק לא משקף בהכרח את העדפות ההומור ארוכות הטווח שלו.

אז הבעת פנים נייטרלית מגדילה את הסיכוי לזכייה בקרב, והחוקרים רצו לבדוק האם זה בגלל שהלוחם נתפס כדומיננטי יותר כשחיוך מסמן חוסר אגרסיביות. במחקר המשך נתבקשו נבדקים לדרג את רמת האגרסיביות והעוינות של לוחמי UFC על פי התמונות שלהם לפני הקרב. התוצאות הראו שלוחמים שחייכו נתפסו כפחות אגרסיביים ועוינים, מה שהוביל לתפיסתם כפחות דומיננטיים, לעומת אלו שלא חייכו שנתפסו כיותר דומיננטיים.

נראה שתוצאות שני המחקרים מצביעות על כך שעוצמת החיוך חושפת משהו מהותי לגבי אותו אדם, ונותנות אינדיקציה לרמות האגרסיביות והעוינות מצד אחד, וכניעות מצד שני. לוחם שרואה מולו מישהו שמחייך יכול להיות מעודד מכך מה שיוביל לביטחון עצמי גבוה ומוטיבציה גבוהה יותר להלחם. עם זאת, חשוב לזכור כמה דברים בהקשר הזה. אחד, אין לנו גישה ישירה לרגשות הלוחמים ואנחנו משתמשים בהבעות הפנים שכוללות חיוכים או לא, כאמדן לרגש או המצב הנפשי שבו הם נמצאים. שניים, די ברור שהלוחמים עצמם לא מודעים למסר שהם מעבירים או משתמע מהחיוכים שלהם כי אחרת הם היו מווסתים את הבעת הפנים שלהם ומחייכים פחות. החיוך בכל מקרה מנבא רק את הקרב הספציפי הממשמש ובא ולא קרבות עתידיים מה שמעיד כנראה שהוא בא בתגובה ליריב ספציפי ולאינטרקציה איתו.

חשוב גם לציין שרוב החיוכים בתמונות הם מה שמוגדרים חיוכים מזויפים, ולא מהסוג שנקרא Duchenne שנובעים ממצב רוח שמח (רובם התרכזו סביב הפה והשפה של הלוחמים ולא העיניים כמו בחיוכים הטבעיים). אפשר לפרש חלק מהם כחיוכים מתריסים או מאולצים אבל הם כנראה כן מסמלים כניעות בדרגה כלשהיא. מבחינה אבולוציונית, סביר שהחיוכים המזויפים שמסמנים ציות וקבלת מרות עברו מסלול אבולוציוני שונה מהחיוכים האמיתיים. החיוכים המזויפים הומולוגים להבעה של כניעות בקרב אצל פרימאטים אחרים, בעוד החיוכים אמיתיים שקשורים לתחושות שמחה או עליזות (הרגש החיובי שמרגישים כשצוחקים, נקרא באנגלית mirth) עברו מסלול אבולוציוני אחר. המסלול הזה התפתח כנראה ממשחקים חברתיים (social play) שנפוצים אצל בני אדם בדיוק כמו שהם נפוצים אצל פרימאטים אחרים.

מכיוון שהמחקר הנוכחי השווה רק לוחמים גברים, יהיה מעניין לבחון האם קיימים הבדלים בין המינים והאם חיוכים יכולים לנבא ניצחונות והפסדים של לוחמות UFC (ספורט שצובר פופולאריות גם הוא בארה”ב).

לסיכום, המסקנה מכל זה היא שאם אתם מתכוונים ללכת מכות עם מישהו ורוצים לנצח, אל תחייכו ליריב שלכם.

הכרעות סוף עונה
אנדרייטד - יוחאי שטנצלר

20 Comments

red sox 19 במאי 2013

אני תמיד מלא הערכה למי שמבצע מחקר אמיתי ואמפירי שמאשש טענה שנוגדת את הקומון סנס, אבל: מייקל ג'ורדן, קובי בריאנט, מוחמד עלי, אוסיין בולט, מג'יק ג'ונסון… להמשיך?

גיל 19 במאי 2013

אני חושב שאלו מקרים שונים. קודם כל הם חייכו הרבה פעמים אחרי שהם עשו משהו טוב אבל החיוכים שלהם הם גם כאלו שנחשבים לאמיתיים שהם באמת שונים מבחינת השרירים שאתה מפעיל מאלו שלוחמי הUFC מראים בתמונות הללו.

דור 20 במאי 2013

רד סוקס – אני חושב שהעלית נקודה מעניינת בהקשר של מג'יק ג'ונסון ומוחמד עלי (שבמקרה שלהם באמת מדובר במשהו שהיה מושרש עוד לפני שעלו לגדולה), אך אצל האחרים (כג'ורדן, בולט ובמיוחד בריאנט), לדעתי, הפך החיוך לתוצר נלווה של ההצלחה שלהם.
עם זאת, מקריאת הממצאים (שהיו, אגב, מרתקים לכשעצמם), נראה לי שלא נכון יהיה לבחון זאת על ספורט קבוצתי ככלל ועל ספורט לא-אלים בפרט. זאת משום שבספורט קבוצתי יש צורך להתמודד מול קבוצה שלמה (שקשה לומר שניתן להבחין בכל חיוך וחיוך בה, בשל ריבוי הפרטים בה)ולכן מתבטלת יעילות המדידה. כמו כן, ספורט לא-אלים, כריצה, מהווה גם הוא מדד בעייתי, שכן בהיעדר האגרסיות-תואמות-הקרב של המתמודד בו, יהוו כישרונו ונחישותו מדדים מתאימים יותר.
לכן אני מניח שהנעלם היחיד הוא מוחמד עלי, בעל החיוך המיוחד, שאכן התמודד בספורט אגרסיבי ללא ספק. כאן, אני מאמין, ייכנס לתמונה ביתר-שאת הסברו של גיל, באשר להבדלים שבין חיוך אמיתי לזה המאולץ. אלמנט זה יתאים כיוון שמדובר בחיוך שהיווה חלק ממרכיב אישיותי, ולא פועל יוצא של מסיבת עיתונאים כזו או אחרת (נהפוך הוא: הנטייה שלנו, כשאנו שומעים תיאוריה כזו, היא לחפש ספורטאים מצליחנים ותחרותיים שידועים בחיוך שלהם, דוגמת מג'יק ג'ונסון. למעשה ההיפך הוא הנכון. ספורטאי שידוע בחיוך שלו הוא בד"כ אדם שהחיוך הוא ממאפייניו הקבועים, בעוד המחקר שואף לבחון חיוך כפועל יוצא מתחושת נחיתות בקרב נתון). לכן, גם דוגמתו של מוחמד עלי, לדעתי, אין בה בכדי לסתור את הנאמר.
בנוסף, מעבר לתחושה הסובייקטיבית של לוחם כי הוא נחות מיריבו, הגורמת לו לחייך, אני יכול רק לשער שיש פה גם אלמנט פסיכולוגי, המהווה נבואה שמגשימה את עצמה. הלוחם מחייך חיוך מאולץ, באופן לא מודע, כי הוא חש נחות יותר בקרב נתון. יריבו מזהה את שפת גופו (החיוך) כהיעדר אגרסיות, ובשל כך חש בתת-המודע שלו כי סיכויו לנצח גדולים יותר. תוספת הביטחון הזו מאפשרת לו להציג ביצועים טובים יותר בעת הקרב עצמו. זה כמובן רק ניחוש, אך אני חושב שהמרכיב הפסיכולוגי פה חזק לא-פחות מיכולתו המדויקת של לוחם לזהות יריב חזק ממנו, ולאותת על כך (שוב, באופן לא-מודע) באמצעות חיוך.
בכל מקרה מדובר בנושא מרתק ומסקרן, שתענוג לקרוא עליו.
תודה רבה גיל

גיל 20 במאי 2013

דור, תודה. ואתה כנראה צודק שהממצאים לא עובדים באותה צורה בספורט קבוצתי.

אריאל גרייזס 20 במאי 2013

רד סוקס, יש מצב שאתה שולח לי אימייל? ariel.greisas בג'ימייל

וילי פוד 19 במאי 2013

גיל, כהרגלך- נהדר…
רק אם היה אפשר לתמצת את זה עוד טיפה זה היה אפילו עוד יותר טוב…

שחר דמרי 19 במאי 2013

וואו, מאוד מעניין.
לצערי אני מכיר את זה מניסיון אישי. זה קרה לי פעם אחת בתחרות ג'יוג'יטסו לפני כמה שנים. זיהיתי את היריב שעלה מולי בגלל שבמקרה צפיתי בקרב MMA שלו בטלויזיה. כשהשופט עבר במהרה על החוקים ולחצנו ידיים מצאתי את עצמי מחייך. לא התכוונתי לחייך ואפילו הייתי ממש מופתע. חצי דקה אחרי תחילת ההתמודדות אני זוכר שהרגשתי כאילו הרגליים הפכו לבטון והבטן נהייתה חלשה. משם הדרך להפסד הייתה מאוד קצרה.
רק בדיעבד הבנתי מה קרה שם.

בני תבורי 20 במאי 2013

זה לבד שווה פוסט.

איציק 20 במאי 2013

היי,
מעניין מאוד. שאלה אחת, כיוון שהמדגם של 152 תמונות הוא קטן מאוד, סטיית התקן היא גבוהה. מה היו התוצאות באחוזים ומה מובהקות תוצאות הניבוי? כלומר אם הניבוי הוא 60% והשגיאה 40%, אני לא בטוח שניתן לומר נחרצות שהמסקנות נכונות אך אם זה 80/20 זה סיפור אחר לגמרי.
ללא קשר לאחוזים מאוד מעניין. האם יש הגדרה גם לחיוך ציני (גיכוח) כזה שמראה על התנשאות, והאם הוא מנבא תוצאות אחרות?

גיל 20 במאי 2013

איציק, זה יותר מורכב מזה. קודם כל סטיית התקן לא בהכרח גבוהה כי זה מאוד תלוי בגודל האפקט. אם האפקט חזק אז הסטייה יכולה להיות קטנה. אני לא יודע מה נחשב לסטיית תקן קטנה או גדולה אבל יש משתנים שונים שהתשמשו בהם. גם הניבוי עצמו לא פשוט אלא כולל בקרה על משתנים אבל היחס היה בערך 2:1. כלומר, החיוך ניבא 2 ניצחונות על כל הפסד. בכל מקרה המסקנות נכונות במובן הסטטיסטי כמו בכל מחקר. זה לא אומר שאין כמובן חריגים.

אני לא מכיר הגדרה לחיוך ציני אבל יש בערך 20 סוגי חיוכים שונים שכל אחד מפעיל שרירים אחרים בפנים ומאוד יתכן שחיוכים מסוגים שונים מנבאים דברים שונים (וגם כמובן תלוי בספורט, בהקשר וכו').

איציק 20 במאי 2013

גיל תודה,
2:1 זה כבר מובהק. סטיית תקן גדולה זה אומר שאחוז הזיהוי המוצלח פחות הזיהוי השגוי (הפרש בין ניבוי נכון לשגוי) קטן יחסית לסטיית התקן. במקרה זה נראה שזה לא כך.
ציינת פרמטר שקראת לו "גודל האפקט" מה זה אומר אפקט חזק או אפקט חלש? האם זה פרמטר על התמונה, כלומר עוצמת החיוך כדוגמא, או על התוצאה, מהירות הניצחון, גודל ההפרש בניקוד שופטים (אם יש ניקוד כמו באיגאוף)?

גיל 20 במאי 2013

איציק, זה יכול להיות גם מובהק ביחס קטן יותר אבל מובהקות זה לא הכל בחיים. גודל האפקט הוא דבר חשוב. גודל אפקט מתייחס לכמה גדולים ההבדלים בין קבוצות וקשור קשר הדוק לסטיות התקן של הקבוצות. זו דרך לאמוד את עוצמת ההבדלים בין קבוצות ויש מדדים שונים לכך. אני לא יודע אם יש לך רקע סטטיסטי אבל אתה יכול לגגל Effect size ולראות איך מחשבים אותו במצבים שונים. זה משהו סובייקטיבי במידה מסוימת ויש חוקי אצבע שכל מיני אנשים קבעו מתי אפקט הוא חזק או חלש אבל זה מאוד תלוי בתופעה הנמדדת. יש משתנים שאפשר למצוא בהם הבדלים גדולים ואילו אחרים לא. במאמר הזה דווקא לא ציינו את גודל האפקטים אם כי ניתן לחשב את זה מהנתונים שלהם אם רוצים. המדד שהם השתמשו בו היו ההערכות הממוצעות של ארבעת השופטים שלא ידעו על מה המחקר. אם תרצה אתה יכול לקרוא את כל הניתוחים הסטטיסטיים במאמר עצמו.

איציק 20 במאי 2013

גיל, קראתי על Effect size, תודה. אני יותר מכיוון תורת השיערוך ולא סטטיסטיקה אבל אנחנו בני דודים ולכן זה לא זר לי.

ש. בן ד. 21 במאי 2013

תודה גיל, מאד מעניין.

תמיד הייתה לי את ההשערה הזאת על טייסון אחרי הקרב שלו נגד לואיס (כשהוא חייך וניקה לו את הפנים אחרי הקרב), הוא גם קצת אושש את זה בסרט שעשו עליו מאוחר יותר.

השאלה שלי היא האם הנושא שנבדק הוא החיוך הישיר (כלומר פנים אל פנים) ללוחם השני?
אני אתן לדוגמא את פלויד מייווטר שמחייך לכל אורך הפרומושן אבל לא מחייך מול המתמודד עצמו כשהם עומדים פנים אל פנים.

גיל 21 במאי 2013

כן, בדקו את החיוך כמו בתמונה (למרות שלתמונה אין ממש קשר למחחקר).

ש. בן ד. 21 במאי 2013

תודה

אילון 23 במאי 2013

מצטער לשבור את ההרמוניה, אבל המחקר נראה ממש לא רציני, ובטח לא תקף.

1.קודם כל, בדוגמה שהבאת מעולם החי, חיוך הציות הגיע רק לאחר הכניעה, ולא לפני, כך שהוא לא יכול להיות מדד לחיזוי תוצאות הקרב.
2. חיוך יכול להיות גם אמצעי לאיומים, כך שאדם כועס ומחייך חיוך מפחיד, יכול להראות מסוכן יותר מאדם כועס ולא מחייך.
3. נקודת הזמן עליה מתבצעת הבדיקה היא לא רלוונטית. ההגיון אומר שאם יש נקודת זמן ממנה ניתן להסיק משהו, היא ה stare down לפני התחלת הקרב.
4. בהמשך לנקודה הקודמת, ניתן לראות עוד דפוסי התנהגות כנועים. למשל המבט המושפל של פידור. התנהגות זו היא דווקא כן יכולה להוות מדד מקדמי בטבע. וחבל שהתעלמתם ממנה.
5. וכאן אני מגיע לשאלת השאלות- מה היה הבסיס לבחירת התמונות שלכם, ואיך ניתן לדעת שמדובר במדגם מייצג? למשל, אני זוכר שדן הנדרסון חייך גם מול ביספינג, והתוצאות שם היו אחרות.
6. במידת האפשר, הייתי שמח לראות את התוצאות המלאות שהתקבלו.

אילון

גיל 26 במאי 2013

אילון, אצל חיות אחרות החיוך הוא הכניעה ולא מגיעה בעקבותיה. ברגע שמחייכים את החיוך המסוים הזה הקרב נגמר.

לגבי חיוכים מסוגים אחרים, אכן יש רבים כאלו אבל הם לא נבדקו במחקר הזה.

נקודת הזמן כן הייתה רלוונטית כי היא הייתה מנבא טוב לתוצאות הקרב. זה לא שולל שהבעות פנים לפני הקרב גם הן יכולות להיות מנבא טוב.

אף אחד לא התעלם משום דבר (בטח לא אני שלא עשיתי את המחקר). כמו כל מחקר מדעי אי אפשר לכסות את כל הנושאים במחקר בודד. כאמור, הבעות שונות בהקשרים שונים יכולות לומר לנו דברים מגוונים לגבי האנשים.

לגבי התמונות, הן נלקחו מהאתר של MMA.

אם אתה מעוניין במחקר עצמו הוא קיים במאגרי מידע אקדמיים. אם אין לך דרך להשיג אותו אני יכול לשלוח לך עותק שלו.

אבי 24 במאי 2013

כמו שכתבו כאן על פידור, הבחור תמיד משפיל מבט,למישהו יש ספק שהוא אחד הגדולים בהיסטוריה?

רנדי קוטור תמיד לקח דברים בקלות, נו ו…? חייך צחק, לפני אחרי בזמן הקרבות, עדיין ניצח יותר משהפסיד, לוחמים גדולים וחזקים ממנו.

מצד שני? מייקל ביספינג תמיד עושה רוח וצלצולים, נו ו…? כל קרב גדול הוא מקבל בראש ומפסיד.
דן הנדרסון (הלוחם הימני בתמונה אגב) תמיד מחייך, ותמיד בטופ.

אני אמשיך ככה שעות.
אגב אני תמיד מחייך, מבטיח לכם שמעולם בימי חיי זה לא גרם למישהו לחשוב שהוא ינצח אותי, או גרם לי לחשוב שאני אפסיד…ובטח לא אומר כלום על האינטסיביות שלי, ברגע שיש תחרות הצחוק בצד, אבל החיוך על הפנים שלי, וואלה הכל קל…

מחקר שבגדול? מקשקש ולא אומר שום דבר נכון לדעתי האישית.

גיל 26 במאי 2013

צריך לזכור שהתוצאות נכונות באופן סטטיסטי ולא מושלמות כך שתמיד יש חריגים. הדוגמאות שנתת אנקדוטיות ואינן מחקר מדעי מבוקר על מדגם גדול של לוחמים. זה לא אומר שאי אפשר לבקר את המחקר אבל צריך להבין איך הוא מתבצע ואת מגבלות התוצאות.

Comments closed