נמצאה האבדה – יוחאי שטנצלר

אז ירד הקוף מהגב? או לא ירד. שטנצלר חושב.

kuxy

 

בסוף מאי 2010 פגשה באיירן מינכן את אינטר בגמר ליגת האלופות, יומיים לפני שידור הפרק האחרון של הסדרה – "אבודים". שלוש שנים לאחר מכן נסגר סוף כל סוף המעגל של באיירן ולרגל זכייתה בתואר אני מצרף את עיקרי הפוסט שכתבתי בבלוג הקודם שלי באותו מועד על הקשר המסתורי בין שני האירועים הללו, וכמובן, המסקנות וההשלכות על הגמר הקרוב בסוף:

 האי

המרכיב החשוב ביותר בסדרה "אבודים" הוא כמובן האי אליו התרסקו נוסעי טיסת אושיאניק 815. האי שחלק מנסים להימלט ממנו, חלק מנסים להשתלט עליו, וחלק מנסים להרוס. ויש כמובן את אלו שהאי הביא אותם בחזרה אליו, כאלה שהאי פשוט לא סיים איתם עדיין. האי בסיפור שלנו הוא הסנטיאגו ברנבאו, האצטדיון של ריאל מדריד, שיארח את משחק הגמר. האצטדיון של הקבוצה המפורסמת בעולם, פסגת השאיפות של כל כדורגלן ואצטדיון שהרים הרבה קריירות לשמיים, אבל גם מחץ וריסק לא מעט אחרות.

 שפרד וסוייר

הזכרנו מספר שחקנים שיש להם היסטוריה וחשבון פתוח עם הברנבאו, אבל אין ספק שיש שניים שמתבלטים מעל כולם, בדיוק כמו ג'ק וג'יימס מאבודים.  שניהם הולנדים ושניהם שוחררו הקיץ מהקבוצה, בעיני הנשיא פלורנטיני פרז (או צ'ארלס ווידמור בשבילכם), הם לא היו אמורים להיות חלק מהפרויקט. אבל ברגעי השיא גם אריאן רובן מבאיירן וגם וסלי סניידר מאינטר לוקחים את הקבוצות שלהן לשיאים חדשים.

 רובן שהחל את העונה בהיסוס, הגביר הילוך עם הזמן. הוא הסוייר של אבודים, סוג של ילד רע (לפחות על המגרש), שחצן, אגואיסט ולא אחד שאתה יכול לסמוך עליו שיתן מסירה טובה. סניידר לעומת זאת הוא שפרד קלאסי, הוא המנהיג הצנוע, האיש שלוקח אחריות ומסדר את העניינים כשצריך, גם מבלי לקבל על כך את כל הקרדיט. השניים כאמור חוזרים לאי כדי לסגור מעגל.

 ג'ון לוק

תאונה קטלנית השאירה אותו מצולק לכל חייו וגם הפכה אותו לשם נרדף ללעג וזלזול. אבל הוא תמיד האמין בעצמו, הצליח להשתקם ולהפוך למנהיג אמיתי ואחד שאפשר לסמוך עליו. הוא בנה את עצמו כל הזמן להגיע לאי כי האמין שהוא המועמד הננבחר, אלא שרגע לפני שהאבודים חזרו לאי, הוא נהרג ולא זכה להגיע לארץ המובטחת. את הפסקה הזו אפשר להלביש בקלות על פרנק ריברי, טאלנט גדול שהתחיל מהאשפתות ומינף את עצמו להיות אחד השחקנים הטובים בעולם, כשהתקשורת תמיד קשרה אותו למעבר לריאל מדריד. אבל כמו לוק, ריברי לא יגיע לברנבאו בעקבות הכרטיס האדום שקיבל מול ליון.

 העשן השחור

המפלצת השחורה שזורעת הרס באי, ומסתובבת ללא רסן, כשאף אחד באזור לא בטוח. הגוף הראשון בו היא השתמשה היא גופו של אחיו של ג'ייקוב, שמגיל קטן מאוד היה אמור להיות המושיע של האי, אבל מהר מאוד כשראה כי הוא מקבל יחס לא הולם מבית, יצא לחפש את עצמו במקומות אחרים ולאחר מכן, בתור המפלצת, המשיך להרוג ללא היכר באי.  זהו סיפורו של סמואל אטו, שבגיל 17, נרכש ע"י ריאל מדריד, אך מעולם לא קיבל הזדמנות לשחק בה ומאז מתעלל בה כל פעם שהוא פוגש אותה, במיוחד בברנבאו.

 המועמד

בפרק האחרון של העונה נגלה מיהו המועמד שיזכה להיות השומר של האי, המחליף של ג'ייקוב. במקרה, בסנטיאגו ברנבאו מחפשים מועמד משלהם, מאמן שישתלט על הצי הגלקטי ויהפוך את ריאל לקבוצה הטובה באירופה. מה יותר טוב מלמנות את אלוף אירופה החדש? אבל יש עוד קריטריון אחד: המועמד צריך להיות…מאוד מאוד…"מיוחד". מכירים מישהו כזה?"

 שלוש שנים אחרי

באיירן כידוע הפסידה בגמר לאינטר, בעוד שבאבודים לא בדיוק ידוע וברור מה קרה, כרגיל. מרבית גיבורי הפוסט הזה עדיין קצת אבודים.  מוריניו הגיע לריאל אבל פוטר, פלורנטיני לא מצליח להתמודד עם ברצלונה ולהביא עוד גביע אירופה למדריד, סניידר הוגלה עד לטורקיה ואטו סופר את הכסף בכפור הרוסי.

 עד הגמר הזה נראה היה שהצמד רובן את ריברי, (או ROBERY בשבילכם) גם כן עדיין בחזקת נעדרים. שניהם בילו את השנים האחרונות בעיקר בפציעות וגם לא הצליחו לשקם את המעמד שלהם. ריברי לא הצליח להשתחרר מהתדמית הרעה ורובן רק ממשיך להחמיץ באירועים גדולים. הוא נדחק מההרכב, אבל קיבל הזדמנות חד פעמית להוכיח את עצמו בעקבות פציעתו של טוני קרוס.

 עד הערב, נראה היה שבאיירן של השנים האחרונות גם כן בכיוון של הסדרה אבודים. היא מבטיחה כל כך הרבה בהתחלה ויוצרת המון ציפיות, אבל בסופו של דבר הסיום שלה חלש ביותר. ברוב שלבי המשחק נראה שגם הגיבורים – רובן וריברי לא משנים את הרגליהם. רובן מחמיץ בלי הפסקה ומקבל החלטות רעות, ריברי כמעט מורחק בכרטיס אדום ונראה עצבני מרבית המשחק. אבל בסופו של דבר הם בסופו של דבר הם היו האסים של באיירן. ריברי עם בישול גאוני בעקב ולמעשה קרדיט על השער הראשון, ורובן עם בישול ושער מנצח בדקה ה-89. ממש כמו בסרטים.

 אתה שואל את עצמך אם היית רוצה שחקן כמו רובן – הוא אגואיסט ואי אפשר לסמוך עליו, אבל מצד שני הוא מעורב ב-90% מהמצבים. לא נראה לי שגוארדיולה ירצה שחקן כזה, אבל האמת שאחרי שהוריד פארק שלם של קופים מהגב שלו, רובן יכול לעזוב בשקט.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

לוזר!
בשם האב

6 Comments

דון נאפולי 26 במאי 2013

אהבתי את המשפט האחרון.

אורי 26 במאי 2013

כתבה מעולה!

גל שמואל 27 במאי 2013

הכותב מס' אחד פה ביחד עם רונן דורפן

זורק מילה 27 במאי 2013

סגנון כתיבה מקורי ומרענן,המשך כך.

קיש 27 במאי 2013

נחמד ולא רע, אבל סניידר הוא ממש לא המנהיג השקט, ובטח שלא הצנוע, והסיום של אבודים ממש לא היה מאכזב. זו סדרה מדהימה, שלקחה הרבה טוויסטים במהלכה, אבל גם הסתיימה (בצורה כפויה, להזכירך) כראוי, לדעתי. בכל מקרה – הסוף במקרה של אבודים הוא כמובן לא העניין, אלא הסיפור עצמו וה"דרך" כמו שאוהבים להגיד.
באיירן היא קבוצת-על, שכנראה תשחק באפריל-מאי גם בעונה הבאה, ואינטר בכלל לא תהיה באירופה.
אגב – מעניין מי המקבילה שלך מהסדרה לדורטמונד…? אולי קייט…?

יוחאי שטנצלר 27 במאי 2013

אבודים הייתה עשויה מעולה והעונות הראשונות היו מצוינות, אבל לא נתנו מספיק תשובות. גם אני יכול להמציא תסריט לא הגיוני ולא להסביר אותו בכלל, זה יהיה מגניב ומעורר שאלות ובסוף אין ממש תשובות ברורות. הרגשתי מרומה בסופה.
אבל שוב – זה לא העניין. הדברים לגבי סניידר נראו נכונים יחסית לפני 3 עונות, אז הוא היה אנדרייטד ועכשיו כנראה אובר. בטור המקורי קייט הייתה הגביע, למרות שרובן אוהב יותר את הכדור. האמת שקייט יכולה להיות מריו גצה, אבל הוא נראה לי נשי מדי ביחס אליה. היא פייטרית אמיתית ולא התחבאה מתחת לכובע.

Comments closed