גם אנחנו אשמים – מתן זוהר

אתלטים משתמשים בחומרים אסורים - יש לנו חלק באחריות.

srdx

 

 

בעקבות פרשות החומרים האסורים האחרונות באתלטיקה, שמצטרפות לעוד רבות אחרות, עולה השאלה כמה אנחנו, חובבי הספורט (בעזרת התקשורת כמובן), אחראים לכך.

האמת? לא מעט. כמובן שכל אתלט שבוחר לקחת חומרים אסורים עושה זאת על דעת עצמו. אין בכך ספק. אבל גם לנו, הצופים, יש חלק בכך. אנחנו, אלה שמקדשים את השיאים, מחפשים את הגיבור הבא שינצח את בולט בריצת 100 מטר, האתלט שיקפוץ גבוה יותר מסרגיי בובקה, או שיקבע שיא אחר שהוא לא הגיוני, תורמים לתופעה המכוערת הזאת לא מעט. לנו, הצופים, יש חלק בכל הפרשיות המביכות הללו.

אנחנו, בדרך עקיפה, גורמים לאתלטים הללו ליטול חומרים אסורים. בימים בהם לרדת מ-10 שניות בריצת 100 מטר לא נחשב עבורנו, לזכות"רק" בחמש מדליות זהב בשחייה עובר בהינף יד, קשה מאוד לרגש את חובבי הספורט. אנחנו תמיד נמצאים ברדיפה בלתי הגיונית אחרי שיאים חדשים של הספורטאים שאנו צופים בהם. אנחנו כבר לא מסתפקים בצפייה בשיא אולימפי, אלא רוצים שיא עולם שייקבע באולימפיאדה (התחרות המלחיצה ביותר עבור אתלט). ולא רק זה, אנחנו גם רוצים שהשיא שיישבר יהיה כמה שיותר מרשים. הכי טוב שאפשר. כדי שבתחרות הבאה נרצה שגם הוא ישבר.

*

ואחרי כל הבקשות המטורפות האלו של הקהל, נמצא לו הספורטאי, זה שגם ככה היצר התחרותי שלו גבוהה הרבה יותר משלנו. הוא רוצה לספק את הצופים, לתת שואו, לזכות בתהילת עולם, להרוויח הון תועפות, לקבל הכרה כגדול מכולם, כמחזיק שיא העולם. לכן, כדי לזכות בכל הדברים הללו, שהם על סף הבלתי אפשרי, הוא בורח למקום הכי קל שיסייע לו – נטילת חומרים אסורים.

בימים כאלה, בהם קשה מאוד לרגש את האנשים, בעולם שבו המידע זורם כהרף עין, הכול כל כך נגיש שאתה יודע בדיוק מה קורה כרגע בהודו או במצרים בהקלקה על עכבר, או לחיצה על כפתור הטלוויזיה, כמעט שום דבר לא מרגש את האנשים. אם זה לא מיוחד, יוצא דופן, חריג, משהו שהוא קצה גבול היכולת האנושי, אחרי שעתיים הוא יתפוגג כלא היה. ייעלם. ומי מעוניין להתפוגג אחרי שעתיים? בטח לא אתלט שמחפש לשבור שיא עולם יוצא דופן, אפילו אם זה אומר להיעזר בחומרים אסורים.

*

ומי שמקדשים את כל הדברים הללו, ונותנים להם דחיפה, אלה אנחנו, חובבי הספורט (והתקשורת גם), שלא מסתפקים בכלום. הצופים בבית שמחר כבר ירדפו אחרי השיא הבא, המשהו המדהים והגדול האחר. אנחנו אלה שתרמנו לכל נטילת החומרים האסורים ברצון שלנו לראות שיאים שהם לא הגיוניים. ואחר כך, כשאנחנו מגלים שהאתלט השתמש בחומר אסור, אנחנו באים בטענות, מזלזלים, מגחכים. אז בואו בבקשה לא נדרוש את כל הדברים הללו מהאתלטים שמתחרים ונהיה מציאותיים. כי אחרי הכול, גם הם בני אדם ולא רובוטים. חשוב לציין, כל אתלט שבוחר לקחת חומרים אסורים עושה זאת בסופו של דבר על דעת עצמו. הרי אף אחד מהקהל או בתקשורת לא יבוא ויגיד לו לעשות זאת (לפעמים אנחנו אפילו מנסים להדחיק את המחשבה שהשיא שנשבר הוא בעזרת חומרים אסורים, כדי להאמין שזה נעשה "באמת"). אנחנו גורמים להם לנטול חומרים אסורים בדרך עקיפה כמובן, אבל בסופו של דבר שיקול הדעת הוא של אותו אתלט. קצת כמו אלכוהול וסיגריות, יש לך אזהרה שרשומה, אבל בסופו של דבר מי שמחליט לשתות/לעשן עושה זאת מרצון, ולא כי הכריחו אותו.

הקיץ שלי עם אלי/יניב פרנקו
גרנד פרי בייג'ין – טופאלוב בתחרות המועמדים, ממדיארוב בדרך

5 Comments

דון נאפולי 17 ביולי 2013

אז אחרי כל התלונות.
מה אתה מציע?

The Rapture 17 ביולי 2013

פסיכולוגיה בשקל תשעים

איציק 17 ביולי 2013

נכון, ביוון העתיקה הנציחו את הבינוניות ולא רצו ספורטאים מצטינים. אנחנו צריכים לאהוד רק את הבינונים ולבוז לחזקים, מהירים, ולדרוש את ראשם. באמת…

רועי מ 17 ביולי 2013

אנחנו לא אשמים בשום דבר.
היום התרסק רוכב אופניים שעלה עם שבר בעצם הבריח. למה עלה בכלל? בגלל או בזכות יצר התחרותיות שיש לאנשים ובמיוחד לספורטאי הצמרת.
הם יקחו כל דבר רק בשביל לנצח. הם מודעים טוב מאוד למה שהם עושים.
גם הרצון לעוד מיליון ועוד מיליון. תמיד רוצים ע.זוד

עוד ועוד. הניצחון הןא חזות הכול.

אריאל 20 ביולי 2013

טור מטופש

Comments closed