הסקנדל – אמיר אשכנזי

הסקנדל הגדול ביותר בספורט האמריקאי: סיפורה של שיקגו בלק סוקס.

זלל

 

 

הניו-יורק ג'איינטס הביאו במהלך 1919 סך של כ-708 אלף צופים ואחריהם דטרויט עם 647 אלף והשיקגו וויט סוקס עם 627 אלף צופים.  שנתיים קודם לכן הוויט סוקס זכו בוורלד סרייס אחרי שניצחו את הניו-יורק ג'איינטס 2-4.  למעשה, ב-1919 הוויט סוקס נחשבו טוענים רציניים לכתר הקבוצה הטובה ביותר בליגה.  כל זה לא גרם לבעלים של הקבוצה, צ'רלס קומיסקי לפתוח את הכיס.  מלבד אדי קולינס שהסכים להגיע לקבוצה מהפילדלפיה את'לטיקס תמורת חוזה שהכניס לו 14,000$ לעונה, שאר השחקנים הרוויחו סכומים מגוחכים בהשוואה לשחקנים ברמתם מקבוצות אחרות.

אדי צ'יקוטה, האייס (המגיש הטוב ביותר) של הקבוצה, הרוויח 6,000$.  ארנולד גנדיל, מי שהפך למנהיג השמיניה בסקנדל של 1919, הרוויח 4,500$.  SHOELESS  ג'ו ג'קסון, שנחשב בין השחקנים הטובים ביותר בתקופתו אם לא הטוב שבהם, הרוויח רק 5,000$.  לשם השוואה, טיי קוב היה השחקן בעל המשכורת הגבוהה ביותר בליגה בשנת 1919 כשהחוזה שהוא חתם בשנת 1916 הכניס לו 20,000$ לעונה.  בתיקון לאינפלציה המשכורת הזו היתה שווה 262,500$ בשנת 2012.

ללא ספק קומיסקי ידע איך לגרום לשחקניו להרגיש מקופחים.  נאמר עליו שהפעם היחידה שבה הראה איזו נדיבות לקבוצה היתה כאשר אחרי הזכיה בוורלד סרייס של 1917 הוא הגיע לחדר ההלבשה עם ארגז שמפניה.  לא אחת נאלצו השחקנים לשחק במדים מלוכלכים כי הוא ניסה לחסוך על הוצאות הכביסה.  זה לא היה סוד שבין שחקני הקבוצה לא שררה אהבה רבה והדבר היחידי שאיחד אותם והפך אותם לקבוצה מבטיחה היה התיעוב שכולם חשו כלפי קומיסקי.

*

את העונה הרגילה סיימה הקבוצה במקום הראשון באמריקן ליג עם 88 נצחונות.  רק הסינסנטי רדס, אלופת הנשיונאל ליג, ניצחה יותר משחקים אבל לכולם היה ברור שבסידרת הגמר בין שתי הקבוצות השיקגו וויט סוקס הם הקבוצה העדיפה.  בסוכניות ההימורים היחס לטובתם עמד על 1:3, והשילוב בין העליונות בשדה המשחק וחוסר התגמול הכלכלי היוו הזדמנות פז לסוכני ההימורים.

בניגוד למצב כיום כאשר ספורטאים שמהמרים על משחקים מוקעים בראש חוצות, בתחילת המאה הקודמת שתי האוכלוסיות התערבבו זו בזו פעמים רבות.  את מרבית המהמרים ראו השחקנים כאנשים פשוטים שהסתפקו בנסיונות להשיג טיפים פה ושם.  גם ג'ו "ספורט" סאליבן נתפס ככזה, עד ששבוע לפני המשחק הראשון של הוורלד סרייס הוא ניגש אל גנדיל בבוסטון והציע לו לצרף 6-7 שחקנים לקנונייה שתדאג לניצחון של הרדס בסידרה.  גנדיל הסתייג מהרעיון, אולם הבטחה לתשלום של 10,000$ לכל אחד מהקושרים שכנעה אותו במהרה.

אל גנדיל, שחקן הבסיס הראשון, הצטרפו במהרה המגישים אדי צ'יקוטה וקלוד "לפטי" וויליאמס, שחקן האאוטפילד אוסקר "האפי" פלטש, השורטסטופ צ'רלס ריזברג, והאינפילדר פרד מקמילן.  בעוד שמעורבותם של שחקן הבסיס השלישי ג'ורג' "באק" וויבר והכוכב, שחקן האאוטפילד ג'ו "שו-לס" ג'קסון נותרה לא ברורה עד היום, גם הם נכללים בשמיניה שמיוחסת לה מכירת הוורלד סרייס.  השמונה חששו שסאליבן לא יעמוד במילתו ולא ישלם להם לאחר הוורלד סרייס ולכן החליטו לדרוש מחצית מהתשלום מראש.  לפגישה הבאה עם השמיניה הגיע סאליבן מלווה באדם נוסף, שזוהה לאחר מכן כארנולד רוטשטיין.  זה האחרון, חבר של כבוד במאפיה היהודית של תחילת המאה ה-20 בניו יורק, ימצא את מותו כעשר שנים מאוחר יותר לאחר אי תשלום חוב שמקורו במשחק פוקר.

*

כפי שאפשר לצפות מקנונייה בסדר גודל כזה, העניינים החלו להסתבך במהרה.  השמועות על האפשרות "לסדר" את סידרת הגמר הביאו מהמר נוסף, ביל בארנס, לרחרח עם שחקני הוויטסוקס האם יש על מה לדבר.  בכדי לאותת על רצינות כוונותיו, הוא הראה להם טלגרמה שמבטיחה לתמוך בכל סכום שהוא יצליח לסגור עם השחקנים.  על הטלגרמה התנוססה החתימה "א.ר.".  עד היום לא ברור האם באמת היתה זו חתימתו של ארנולד רוטשטיין או שהיה זה ניסיון עלוב של בארנס לשכנע את השמיניה ברצינות כוונותיו.  בעוד שחלק מהשחקנים דחפו לשתף פעולה גם עם בארנס ובכך להכפיל את הרווח ממכירת הסידרה, התלבטה החבורה האם להישאר רק עם סאליבאן. אחרי הכל, בגידה באמונו של רוטשטיין לא היה הדבר החכם ביותר לעשותו.

יחד עם זאת, עד היום לא ברור כמה מהמרים וכמה סינדיקטים של הימורים היו מעורבים בקנוניה.  אייב אטל, מקורב של רוטשטיין, אמר שהשחקנים לא רק מכרו את הסידרה אלא "מכרו אותה בכל מקום שבו הם יכלו להרוויח דולר".  את ההיקף האמיתי של הקנוניה כנראה לא נדע לעולם אבל מה שברור הוא שלקראת פתיחת הסידרה השמועות על מכירתה התחזקו יותר ויותר, ואיתם צנח גם יחס ההימורים לזכות הוויטסוקס.

*

הסידרה החלה בראשון לאוקטובר 1919.  על הגבעה לוויטסוקס עלה צ'יקוטה וכבר באינינג הראשון זרק לכתפו של החובט הראשון של סינסינטי.  היה זה סימן למהמרים שהשחקנים עומדים במילתם וכי מכירת הסידרה בתוקף.  באינינג הרביעי איבדו זריקותיו לפתע מעוצמתן ומדיוקן, דבר שאיפשר לסינסינטי להשיג 5 ריצות באינינג, ולנצח את המשחק בסופו של דבר 9-1.  האינינג הרביעי התגלה כאסון גם במשחק השני, כשלפטי וויליאמס הוליך שלושה שחקנים של סינסינטי ואיפשר להם בסופו של דבר להשיג ריצות.  את המשחק הזה הפסידה הקבוצה 4-2.  כפי הנראה בארנס היה מעורב בקנוניה בשלב זה, היות והוא השאיר לגנדיל 10,000$ לאחר המשחק.

סכום זה לא ריצה את השחקנים, שציפו לנתח גבוה הרבה יותר.  לקראת משחק 3 הם הבטיחו לבארנס שהם הולכים להפסיד שוב, אולם לאחר שזה הימר בסכומים גבוהים על סינסנטי הוויטסוקס ניצחו 3-0.  במשחק 4 שיקגו הפסידו שוב לאחר שתי טעויות הגנתיות של צ'יקוטה ובמשחק מספר 5 היה זה תורו של פלטש לבצע שתי טעויות של טירון באינינג השישי.  סינסנטי השיגה 4 ריצות עקב כך וניצחה 5-0 כדי לעלות ליתרון של 4-1 בסדרת הטוב מ-9.  המהמרים לעומת זאת לא עמדו במילתם ולא סיפקו 20,000$ לאחר המשחק.

שחקני הקבוצה החליטו בשלב זה שמספיק זה מספיק וניצחו את משחקים 6 ו-7.  ניצחון במשחק הבא והסדרה תשתווה והקבוצות יעלו למשחק מכריע.  לא ברור מה קרה לפני משחק שמונה, אולם  שיחות טלפון מאיימות היו כבר דבר שבשיגרה לשחקנים ומכאן אפשר להבין את הלחץ שלפטי וויליאמס היה שרוי בו.  בשני המשחקים הקודמים אותם הוא פתח הקבוצה הפסידה ועכשיו על כתפיו היה מונח משחק מספר 8 והאפשרות למחוק את המכירה.  הוא שרד רק 15 זריקות במהלכן הוא נתן ארבע חבטות שהפכו ל-3 ריצות.  סינסנטי ניצחה 10-5 במשחק ו-5-3 בסידרה כולה.

הרינונים סביב הסידרה נמשכו בחודשים הבאים.  קומיסקי הציע 20,000$ למי שיביא לו מידע שיוכיח שאכן שחקניו מכרו את המשחקים.  המנג'ר גליסון נתקל בניו-יורק באייב אטל שאישר את דבר המכירה ואת היותו של רוטשטיין המוח שמאחורי העיסקה.  בסופו של דבר המכירה נחשפה במהלך חקירת מכירת משחק אחרת.  רוב בנטון, מגיש של הניו-יורק ג'איינטס, עלה להעיד לפני חבר מושבעים שחקר כשרות משחק בין השיקגו קאבס ופילדלפיה פיליס והעיד שהוא ראה טלגרמה שבה כתוב שהוויט סוקס הולכים להפסיד את הסידרה.  מכאן כדור השלג החל להתגלגל ועוד עדויות יצאו לגבי המכירה, כולל ראיון עם בילי מאהארג, אחד המהמרים שהיו מעורבים בסיפור.

*

הראשון להישבר היה צ'יקוטה.  הוא העיד לפני חבר מושבעים גדול והתוודה על מעורבותו.  אחריו התייצב ג'קסון ושטח את סיפורו.  לפי האגדה בדרכו החוצה מבית המשפט צעק אחריו ילד קטן ""It ain't so, Joe, is it?".  על כך ענה לו ג'קסון  "Yes, kid, I'm afraid it is.".  ג'קסון עצמו הכחיש את הסיפור.  המעורבים בסיפור החלו לפעול במהירות.  קומיסקי השעה את שמונת השחקנים מהקבוצה למרות שידע שצעד זה יעלה לו באליפות של שנת 1920 שהיתה בהישג יד באותם ימים.  רוטשטיין שלח את אטל לקנדה ואת סאליבן למקסיקו, העיקר שלא יגיעו להעיד לפני חבר המושבעים בשיקגו.  הוא עצמו לעומת זאת אימץ את האסטרטגיה שהציע לו עורך דינו ונסע לשיקגו להעיד.  לטענתו הוא לא היה מעורב במכירה ושמו שורבב לסיפור על ידי אטל ודי היה בעדות זו כדי לשכנע את התובע המחוזי בכך שלרוטשטיין לא היה יד ורגל בדבר.

לאחר שמיעת העדים החליט חבר המושבעים הגדול שקיימות מספיק עדויות להגשת כתב אישום כנגד השחקנים ומספר מהמרים והעביר את המקרה לבית המשפט, אולם באופן מפתיע (או שלא) נעלמו המסמכים עם עדויות השחקנים לפני המשפט.  ללא עדויות אלו המטלה של התביעה לא היתה קלה.  לא היה ספק שאכן השחקנים קיבלו כספים, אולם כפי שהנחה השופט פרינד את המושבעים במשפט "על מנת להרשיע את הנתבעים על המדינה להוכיח כי הם קשרו קשר להונות את הציבור ולא רק להפסיד משחק" (על כך הגיבו עורכי הניו-יורק טיימס בכותבם שהיה זה כאילו השופט אמר ש"על המדינה להוכיח שהנתבע רצה לרצוח את הקורבן ולא רק לערוף את ראשו").

כצפוי, חבר המושבעים זיכה את השמונה ולא רק זאת, אלא שחלק מהמושבעים נשאו את השחקנים על כתיפהם החוצה מבית המשפט.  אבל המילה האחרונה היתה של הליגה.  הקומישינר החדש, השופט לאנדיס, לא חיכה הרבה זמן לפני שהודיע שהשמונה מושעים ממשחק בליגה לכל ימי חייהם, והודיע שזה יהיה המקרה עם כל שחקן שיהיה מעורב באופן כלשהו בהימורים על המשחק ובמכירת משחקים.  היה זה צעד משמעותי במלחמה בהימורים שאיימו על טוהר המשחק.

אין ויכוח על כך שהשחקנים קיבלו כספים כדי למכור את הסידרה, אך האם הם הפסידו את המשחקים בכוונה?  בעוד שקיים ויכוח סביב שאלה זו (גנדיל טען בראיון מאוחר שהסטטיסטיקה שלהם היתה טובה לפחות כמו זו של סיסינטי), הרי לגבי שני שחקנים אין ספק שהם לא עשו כן.  "שו-לס" ג'קסון ובאק וויבר שיחקו מעל רמתם בסידרה אולם לא היה זה מספיק על מנת להלבין את העובדה שהם קיבלו כספים ולא דיווחו על המכירה.  הדבר בולט במיוחד במקרה של ג'קסון שהיה השחקן הפופולרי ביותר במשחק לפני עליתו של בייב רות', ושממוצע החבטות שלו בקריירה מציב אותו במקום השלישי בהיסטוריה.  הוא לא שיחק יותר לעולם בייסבול מקצועני.

טיי קוב, אולי גדול השחקנים בהיסטוריה של הבייסבול, נכנס יום אחד ל- "Joe Jackson's Liquor Store" בדרום קרוליינה.  ג'קסון, שהחזיק בחנות עד למותו בשנת 1951 לא עשה כל סימן שהוא מזהה את טיי.  אחרי ששילם אמר טיי "אתה לא מכיר אותי, ג'ו?"  "כן, אני מכיר אותך טיי, אבל לא הייתי בטוח אם אתה רצית להכיר אותי.  רבים מהם לא רוצים".

 *

בין המקורות ששימשו אותי אני רוצה להמליץ בעיקר על:

אתר המספר בפרוטרוט את התגלגלות המשפט

נקודת המבט של גונדיל

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

מדברים מהבטן
חידון מספר 380. ניו יורק

25 Comments

אריק האדום 31 בינואר 2014

לא להאמין שאין תגובות, חסר לך שתפסיק לרשום.
סגרת לי את הפינה הזו של הבייסבול, שזה הספורט היחידי שאני לא מבין (חוץ מקריקט אבל שם ויתרתי מזמן…). שתי הכתבות הקודמות היו מצויינות.
לגבי זו שאלה אחת רק, מה קרה ב-2005? רשום בתמונה 1919 – 2005. 1919 זו השנה שזה קרה… 2005???

אריק האדום 31 בינואר 2014

אוקיי מצאתי, אבל משאיר לך את המקום להרחיב ולהסביר…

Amir A 31 בינואר 2014

תודה על התמיכה. בוא רק נאמר שמי שכותב על בייסבול בעברית לא עושה את זה בגלל התגובות… אני יודע שדורפן פעם נהג לכתוב על בייסבול וחיפוש מהיר בעמוד שלו יעלה פוסטים מאוד נחמדים על הנושא.
לגבי ה- 2005, זו כמובן השנה שהוויטסוקס זכו שוב בוורלד סרייס, לראשונה מאז 1917, שזה שנתיים לפני המכירה של סידרת הגמר והקללה שהיא הפילה על הקבוצה. קללות בבייסבול זה עניין רציני מאוד (לפרטים אפשר לפנות לבמבינו ולעז של הקאבס).

עידוקוליס ליפשיץ 31 בינואר 2014

בהקשר של הקללה, וכדי להבין את עומק השריטה בשיקגו בנושא, ממליץ מאוד על הסרט:
https://www.youtube.com/watch?v=o6NsWdRfgAk

אמיר, מצטרף לחיזוקים. פוסטים יפים, נוחים וחשובים להבנת הבסיס של הבייסבול

ויכסלפיש 31 בינואר 2014

תודה רבה אמיר על הרשימות מרחיבות הדעת, בדקות ספורות אני צובר ידע שעדיף בעיני על צפייה במשך שעות במשחק שאין בו עבורי שום חשיבות לזהות המנצחת או המפסידה.

רועי מ 31 בינואר 2014

עדיין אני לא מבין אנשים שבאמת הולכים למשחקים הללו. יש משחקים שיכולים להסציים 2:1
. המשחק יכול להמשך שעות.
אבל תמשיך להרחיב אופקינו בקשר למשחק וההיסטוריה שלו.
חבל שכאן לא יודעים לא רק איך לעשות ספורט אלא גם איך לספר אותו. ולהביא אותו לכל בית בסרט או סדרה.

Amir A 31 בינואר 2014

לגבי המשפט הראשון שלך, אני מניח שאתה מדבר על כדורגל? (-:
בדרך כלל המשחקים שמסתיימים בתוצאה הנמוכה הם המשחקים הטובים יותר. אלו המשחקים שבהם הפיצ'רים היו בשיאם והחובטים היו צריכים לעבוד קשה כדי להשיג משהו.
יוצאי דופן המשחקים שמסתיימים בתוצאה גבוהה ועדיין נחשבים כקלאקסיקות. ראש וראשון למקרים האלו הוא המשחק שנחשב אולי לגדול מכולם ושהסתיים בתוצאה 10-9, אבל עליו ארחיב בפוסט הבא.

ויכסלפיש 1 בפברואר 2014

אמיר, כדי לראות משחק צריך עניין מינימלי בזהות המנצחת קבוצתך/נבחרת אהודה או תוצאה שמשפיעה על מעמדה. או לחלופין ממה שהבנתי אין הרבה חשיבות ל"אליפות העולם בבייסבול" לעומת MLB או הליגה היפנית. עם כל הכבוד לפיצ'רים ולחובטים – בשביל להנות מהעניין מספיק לי לקרוא עליהם

Amir A 1 בפברואר 2014

לי אין קבוצה אהודה בליגה. לדעתי, אם אתה לא נולד וגדל לתוך אהדה לקבוצה בתור ילד, אף פעם לא תוכל להיות אוהד אמיתי (אבל זו דעתי האישית). מה שכן, אני אוהב לראות שחקנים מסויימים. לראות את רוי האלידיי מגיש היה לראות שירה צרופה. בשביל להנות מזה לא צריך לאהוד קבוצה.
בנוסף, כשאתה רואה משחק, קל לבחור מהר מי מבין שתי הקבוצות אתה רוצה שתנצח… תקרא לזה אהדה זמנית.

מוטי בננה 1 בפברואר 2014

אמיר, תודה רבה על סדרת הפוסטים.
מענין אותי לדעת מה ההבדל בין הבייסבול לסופטבול
תודה בכל מקרה

דיזידין 1 בפברואר 2014

בגדול, בסופטבול הכדור גדול יותר, המגרש קטן יותר (כולל המרחק בין הזורק למכה והמרחקים בין הבסיסים) ולפיצ'ר מותר לזרוק רק under arm.
ויש גם חוקים קצת אחרים לגניבת בסיסים, לבאנטים וגם משחקים רק שבעה אינינגס.

אבל, יש שני סוגי סופטבול – מהיר ואיטי.
באיטי הכדור של הפיצ'ר צריך לנוע בקשת, ובמהיר הכדור יכול לטוס בקו ישר.
אם אני זוכר נכון, פיצ'רים בסופטבול מהיר זורקים את הכדור במהירויות של 75 מייל לשעה ויותר. מכיוון שהמרחק בין הזורק למכה קטן יותר מאשר בבייסבול, זמן התגובה הנדרש מהמכה הוא על גבול הלא אנושי.

יהודה 1 בפברואר 2014

משום מה שמים אותך בסוף הדף ולכן לא רבים שרואים אחרת היו יותר מתענינים

Amir A 1 בפברואר 2014

אני מנסה לראות את חצי הכוס המלאה ולשמוח על זה ששמים את זה בכלל. לא טריוויאלי לאתר ספורט בעברית לתת התייחסות לבייסבול.

S&M 2 בפברואר 2014

תודה על הטורים שלך.
בהקשר של הסקנדל, מאוד אהבתי את הסרט "שדה החלומות" עם קווין קוסטנר שבו השמיניה חוזרת לשחק אצלו בשדה התירס…

matipool 2 בפברואר 2014

סרט נפלא שלא קיבל את הקרדיט שמגיע לו .
אצלי לפחות , הוא בטופ 10 , אולי אפילו בטופ 5 .

קתרוס 4 בפברואר 2014

סרט ענק.
תמיד מעלה בי דמעה למרות שראיתי אותו כבר מלא פעמים…

אריאל גרייזס 2 בפברואר 2014

דבר אחד אף פעם לא הבנתי – למה shoeless? איפה היו הנעליים של ג'ו ג'קסון??

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 2 בפברואר 2014

לפני שהוא הצטרף למקצוענים הוא שיחק באיזו ליגה של מקומות עבודה. באחד המשחקים היו לו נעלים חדשות שלחצו לו על כפות הרגליים אז הוא פשוט הוריד אותן. מישהו מהקהל ראה אותו משחק יחף, צעק לו שו-לס, ומאז הכינוי נדבק.

Amir A 2 בפברואר 2014

האנונימי הוא אני. חזרתי לתגובות הבוקר וראיתי לשמחתי שיש עוד איזה עכבר בייסבול בקוראים כאן בנוסף לעשרת המגיבים. ואז נזכרתי שזה אני מי שכתב את התגובה הזו אתמול בלילה. איזו שביזות.

rbi 4 בפברואר 2014

במקום להתלונן שאף אחד לא מדבר על בייסבול בעברית, תבוא לקבוצת הפנטזי בווטסאפ שמזיינת כל היום במח (על בייסבול ועוד כמה דברים. אם אתה רוצה, יש לך את המייל שלי.

Amir A 4 בפברואר 2014

מה זה ווטסאפ? אני עוד עם טלפון חוגה ואתה מדבר איתי על ווטסאפ? אבל טוב לראות שאתה, הביגיוניט ועוד מסתובבים פה.

נשבע לך שאין לי סמרטפון אז ווטסאפ לא עובד בשבילי.

BIGUNIT 4 בפברואר 2014

מחכים לקאמבק של הנפולת

עונת הדאבל לא תישכח

Amir A 4 בפברואר 2014

אכן לא תישכח. קיבלתי טלפון מתיאו ששאל אם אני יכול להצטרף אליהם לקאבס ואולי להרים את הקללה אבל סירבתי. לא שילמו מספיק.

רני 7 בפברואר 2014

אמיר –
הבייסבול כבודו במקומו מונח (אצלי בין הפינג-פונג לקרלינג).
אתה לעומת זאת כותב מדהים ונותן פייט לטובי הכותבים כאן באתר עם מקום על הפודיום, אצלי לפחות.
כן מגיבים לא מגיבים, תמשיך תמשיך תמשיך.

Amir A 16 בפברואר 2014

תודה רני. אנסה להמשיך עד שיזרקו אותי מכאן.

Comments closed