ראשונים – אמיר אשכנזי

הבייסבול אמנם לא בליגה של פוטבול וכדורסל במדד פופולריות, אבל ראשון במלחמה בסמים משפרי ביצועים.

סמ

 

הבייסבול כיום הוא ספורט במאבק. הוא לא מצליח להתחרות בפופולריות של הפוטבול, שמזמן מחזיק בתואר הספורט מספר 1 באמריקה, אבל עדיין מתמודד בכבוד מול הנ.ב.א, ההוקי ומירוצי המכוניות.  יחד עם זאת, על מנת לשמר את מעמדו כספורט מספר שתיים על הבייסבול להתאים את עצמו לסביבה בה הוא מתקיים.

צעד אחד במאבק זה הוא התאמת הספורט לאמצעים הטכנולוגים הקיימים במאה ה-21.  ב-2008 היה הבייסבול האחרון מביין ארבעת ענפי הספורט הגדולים להכניס רוויו למשחקים, וגם זה רק בסיטואציה של קריאות מסויימות בנוגע להומראנס.  אבל באוגוסט האחרון הודיעה הליגה שבכפוף להסכמת הבעלים, השחקנים והאמפיירס   (השופטים), יוכנס רוויו כמעט לכל החלטה שיפוטית.  הקידמה תאפשר לשופטים לתקן תוך כדי משחק טעויות כמו הטאג שלא היה, ושוב היאנקיס דופקים את הרדסוקס, ההומראן שלא היה כי האוהד הפריע, ושוב היאנקיס זוכים מההפקר, או את הטעות המחרידה מכולן, הקריאה האומללה שלקחה מגלאראגה, המגיש של דטרויט, את המשחק המושלם  באאוט האחרון של האינינג האחרון.

אישית אני לא יודע מה לחשוב על זה.  מצד אחד, המרכיב האנושי וטעויות השיפוט אלו חלק אינטגרלי מהמשחק כמעט כמו ביצועי השחקנים עצמם ובייסבול הוא משחק של מסורת.  מצד שני, מישהו היה רוצה להיות בנעליו של גלאראגה?

*

הצעד השני הוא המאבק בסמים משפרי ביצועים.  אני לא חושב שיש עוד ענף ספורט מרכזי שחרט על דיגלו את המאבק בסמים כמו הבייסבול. מספיק לראות מה קרה לענף האופניים או לראות איך שחקני הפוטבול נראים, כדי להבין עד כמה ענפי הספורט האחרים נמצאים הרחק מאחור ולדעתי, שתי סיבות הביאו לכך.

ראשית, בייסבול הוא משחק של סטטיסטיקה. לעיתים נראה כאילו אין נתון כלשהו הניתן לכימות בספורט הזה שאינו מקוטלג היכן שהוא.  ככזה, ההשפעה של סמים על הביצוע של שחקנים פוגעת ישירות במהות של הספורט.  בפוטבול אם שחקן הגנה מצליח להשיג עוד 2-3 הפלות קוורטרבק בעונה בגלל סמים משפרי ביצועים לאף אחד לא אכפת.  בבייסבול, אם שיא ההומראן לעונה נשבר בגלל סמים נשברת איתו גם המהות של הספורט.  שנית, הבייסבול הוא משחק של מסורת.  כפי שכבר כתבו כאן בתגובות לפוסטים הקודמים שלי, אין עוד ענף ספורט שבו האוהדים מכירים לפרטים את השחקנים ששיחקו לפני 100 שנה.  אז אם נגזר ששיאים שקבעו בייב רות', טיי קוב וג'ו דימאג'יו ימחקו מספר השיאים, לפחות שזה יהיה בזכות יכולות אתלטיות ולא בגלל שימוש בסמים.  את הפוסט הפעם בחרתי להקדיש למלחמה של הליגה בסמים.

*

בארי בונדס התחיל את הקריירה במדי הפיטסבורג פיירטס וסיים אותה במדי הסאן פרנסיסקו ג'איינטס, כשבדרך הוא מציב את שיא ההומראנס לקריירה על 762.  מארק מגווייר שיחק באוקלנד ובשנת 1998  גבר על סאמי סוסה במירוץ לשבירת שיא ההומראן לעונה שקבע רוג'ר מאריס 37 שנה קודם לכן והעמיד אותו על 70.  סאמי סוסה עצמו חבט בקריירה ל-609 הומראנס.  אלכס רודריגז חתם עם היאנקיס ב-2008 על החוזה הגבוה ביותר בבייסבול (275 מיליון לעשר שנים).  איבן "פאדג'" רודריגז היה אחד התופסים הטובים בתולדות המשחק, עם 46 אחוז הצלחה בתפיסת גניבות בסיס.  מני רמירז היה בשנת 2004 בורג מרכזי באליפות ההיסטורית של הרדסוקס ובדרך גם חבט ל-546 הומראנס בקריירה.  לרוג'ר קלמנס היו בקריירה 354 ניצחונות ויש כאלו הרואים בו את הפיצ'ר הטוב בכל הזמנים.  המשותף לכל השחקנים הללו מלבד היותם הפנים של הבייסבול בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 הוא שבשלב כלשהו הם קושרו לשימוש בחומרים משפרי ביצועים.

העדות המוקדמת ביותר לשימוש בחומרים משפרי ביצועים בבייסבול היא משנת 1889, אז השתמש "פאד" גאלווין, אחד המגישים הבולטים בתקופה המוקדמת של המשחק, בתמצית שהכילה טסטוסטרון שהופק מקופים.  על בייב רות' נאמר שבשנת 1925 הוא ניסה להזריק לעצמו תמצית שהופקה מאשכי כבשים, וכתוצאה מכך חלה ונאלץ להפסיד מספר משחקים.  סטרואידים והורמון גדילה הופיעו בשנות ה-70 של המאה ה-20 ולמרות שהליגה היתה מודעת לכך, הנושא לא זכה לתשומת לב רבה.  (רק נציין כאן שסטרואידים מגדילים את מסת השריר ומוסיפים כוח אבל במחיר מהירות.  מכיוון שלחובט יש רק שבריר שניה כדי להגיב לזריקה, האיטיות שמתלווה ללקיחת סטרואידים מהווה מחיר יקר מדי וכאן בא היתרון של הורמון הגדילה המשפר את קואורדינצית עין-יד ואת חדות הראיה, ומפצה על אובדן המהירות האמור).

*

רק לקראת סוף שנות ה-90 החל נושא הסטרואידים להטריד את פרנסי הליגה ואוהדיה והסיבה, כאמור, היתה הסטטיסטיקה.  מאז 1927 ועד היום היו רק שמונה מקרים בהם חובטים הצליחו לחבוט 60 או יותר הומראנס בעונה.  בייב רות' עשה זאת ב-1927 ורוג'ר מאריס ב-1961.  יתר המקרים התרחשו בשנים 1998-2001 (סמי סוסה שלוש פעמים, מארק מגוויר פעמיים ובארי בונדס פעם אחת).

גולת הכותרת של שיאים אלו היה מירוץ ההומראנס בשנת 1998 לשבירת השיא של רוג'ר  מאריס שנקבע 37 שנים קודם לכן.  הליגה עדיין היתה במשבר עקב שביתת השחקנים בעונת 1994-1995, שביתה שהביאה לביטול הפלייאוף והוורלד סרייס, והיה צורך בארוע מכונן על מנת להחזיר את האוהדים למגרשים ואת הספורט למקום הראוי לו.  למשבצת הזו נכנסו מארק מגוויר וסמי סוסה אשר חבטו באותה שנה הומראנס כתף אל כתף, כאשר בסופו של דבר מגוויר סיים עם 70 וסוסה עם 66.

אנשים נצמדו למכשירי הרדיו והטלוויזיה בכל יום כדי ללמוד מי מהשניים יצליח לחבוט כדור נוסף אל מעבר לחומה, ולרגע היה נדמה שהימים בהם ג'ו דמג'יו חבט לרצף הבלתי נתפס של חבטה ב-56 משחקים עוקבים חוזרים על עצמם מבחינת העניין.  במצב עניינים זה ברור מדוע לכולם היה נוח להעלים עין מהפיל שבחדר, למרות שסטרואידים נכללו כבר ברשימת החומרים האסורים בבייסבול.

*

אבל טחנות הצדק כבר החלו לטחון 10 שנים קודם לכן, כשהקונגרס העביר ב-1988 חוק ההופך את ההחזקה וההפצה של סטרואידים לאקט פלילי, למעט שימוש רפואי בהוראת רופא.  ב-1990 הורחב החוק והפך גם את השימוש הלא רפואי לאקט פלילי ולא רק את ההפצה, מה שהוביל את הקומישינר של הליגה להכניס את הסטרואידים לרשימת החומרים האסורים.  עם זאת, ההודעה לא לוותה בשום פרוטוקול לגילוי שחקנים משתמשים.  יותר מכך, במהלך המירוץ אחרי שיא ההומראנס התגלתה בארון ההלבשה של מגוויר צנצנת עם אנדרוסטנדיון, סטרואיד שהליגה עדיין לא אסרה על שימושו (רק שש שנים מאוחר יותר, בשנת 2004 הוא נכנס לרשימה האסורה).  גילוי זה הצטרף לממצאים אחרים, כמו הראיון בו טען טוני גווין, שחקן הסן דייגו פאדרס בזמנו וחבר בהיכל התהילה, כי 30% לערך מהשחקנים בליגה משתמשים בסטרואידים.

בשנת 2003 החלה הליגה לערוך בדיקות לשחקנים, ובסבב הבדיקות הראשון חזרו בין 5-7 אחוזים עם תוצאה חיובית.  ממצא זה הביא לחקיקת התקנות הראשונות בנוגע לענישה, כאשר תפיסה ראשונה תביא לטיפול ומעקב ואילו רק תפיסה שניה תביא לענישה.  במקביל, גם בליגות המיינור (ליגות המילואים) החלו לבדוק שחקנים, ושם תפיסה ראשונה הביאה להשעיה מ-15 משחקים, תפיסה שניה מ-30, שלישית מ-60, רביעית משנה שלמה ותפיסה חמישית תביא להשעיה לכל החיים.

הפצצה התיקשורתית האמיתית נחתה, עם זאת, בשנת 2005 עם פרסום האוטוביוגרפיה של חוזה קונסקו בשם JUICED.  הספר כלל פירוט של שימוש בסטרואידים, כולל חשיפה של שחקנים אשר שיחקו איתו והשתמשו גם הם.  קונסקו לא בחל אפילו בהפללה של אחיו בשימוש בסטרואידים, מה שמאפשר להבין למה אלכס רודריגז הוא אולי השחקן היחיד ששנוא על שחקני הליגה יותר מאשר קונסקו.  במקביל, חקירה פדרלית של BALCO, מעבדה שממוקמת באזור סן פרנסיסקו, העלתה שהמעבדה סיפקה חומרים אסורים לספורטאים רבים ובהם גם שחקני בייסבול מובילים כמו ג'ייסון ג'יאמבי, בארי בונדס וגארי שפילד. חלק מהשחקנים, כמו שפילד, טענו שהם לא ידעו שבמוצרים אותם סיפקה להם המעבדה היו חומרים אסורים, אבל הנזק התקשורתי כבר נגרם.  כדור השלג החל להתגלגל.

מנקודה זו החלו לצוץ יותר ויותר עדויות לגבי שחקנים שעשו שימוש בחומרים אסורים.  ב-2006 החלה ועדת מיטשל (אותו מיטשל שחיבר דו"ח לממשל האמריקאי על הסכסוך הישראלי-פלסטינאי) לחקור את השימוש בממריצים בליגה ופרסמה את ממצאיה ב-2007 כשהיא נוקבת בשמותיהם של 47 שחקנים נוספים כמשתמשים בנוסף לכל אלו ששמם עלה עד אז.  בשלב זה הליגה ואיגוד השחקנים הבינו כבר שאי אפשר להמשיך בצורה כזו, והגיע הזמן להלחם בנגע הסמים ללא פשרות.

וכך, מעונשי השעיה מגוחכים של 10 ימים ב-2005, העונשים הפכו כבדים יותר ויותר, כשהליגה לא בוחלת בהענשת שחקנים בכירים.  מני רמירז הורחק ל-50 משחקים ב-2009 ולעוד 100 משחקים ב-2011.  אדינסון וולקז, מגיש של סינסנטי רדס, הורחק ל-50 משחקים גם הוא ב-2010.  מלקי קבררה בעונת שיא בסן פרנסיסקו ג'איינטס מצא את עצמו מורחק ל-50 משחקים, וראיין בראון, ה-MVP של הליגה הורחק ל-65.  מיגל טחאדה, MVP נוסף, הורחק ל-105 משחקים.

*

בנקודה זו אפשר היה לשער ששחקנים יפנימו כי כללי המשחק השתנו וכי השימוש בסמים ממריצים אינו משתלם.  אבל בינואר 2013 יצא המיאמי ניו טיימס בחשיפה ולפיה שחקנים בליגה עמדו בקשר עם קליניקה בשם ביו-ג'נסיס מדרום פלורידה שכבר זכתה במוניטין של ספקית חומרים האסורים לשימוש בליגה.  מכל השמות שצצו בפרשה זו בלט זה של אלכס רודריגז, שחקן הבסיס השלישי של הניו-יורק יאנקיס. השחקן בעל השכר הגבוה בליגה (30 מיליון דולר לעונה), השחקן שהרוויח את הסכום הגבוה ביותר במהלך הקריירה (350 מיליון דולר), שמחזיק בשיא הגראנד סלאמס (24), שהיה הצעיר ביותר להגיע ל-500 הומראנס (32 שנים ו-5 ימים) ושנחשב כאחד החובטים הטובים ביותר בהיסטוריה של המשחק, מצא את עצמו כמייצג הראשי של נגע הסמים.  העובדה שהיתה זו הפעם השניה ששמו של רודריגז נקשר לסמים משפרי ביצועים הביאה את הליגה להטיל עליו עונש חמור של הרחקה מ-211 משחקים, תקופה שקוצצה ל-162 משחקים (אורכה של עונה שלמה) לאחר ערעור.

בראיון עם שין מקאדאם התייחס דוד אורטיז, החובט האגדי של הבוסטון רדסוקס, לגילויים בפרשת ביו-ג'נסיס:

“When I first heard about [players being linked to the clinic],” he said. “I started saying that us, as baseball players, we pretty much might be the dumbest athletes of all the sports because there’s a history of players doing things like that and later on getting caught. We’re talking about six or seven years. So how come in 2011 or 2012, there are players still being caught in the same situation?

הסקנדל של ביו-ג'נסיס הזכיר לכול המעורבים בבייסבול שהמאבק בסמים משפרי ביצועים רחוק מסיומו, ומי יודע אם יסתיים אי פעם.  בספורט שמקדש את הסטטיסטיקה ושבו שבריר שניה מבדילה בין שחקן במקצוענים המרוויח מיליונים בשנה ובין שחקן בליגת המילואים שמרוויח פרוטות ומתנייע באוטובוסים בין עיירות שכוחות אל, אין זה מפליא ששחקנים עושים הכל על מנת להשיג יתרון על פני שחקנים אחרים, יהיה מזערי ככל שיהיה.  השאלה היא האם לאור נסיון העבר על הליגה כלל להילחם בחומרים אלו או לקבל אותם כחלק אינטגראלי מחיי הספורטאים?

ערב אבוד
דאבור - מכבי - נמני

9 Comments

Bigunit 5 בפברואר 2014

לסיכומו של עניין, אתה חשוב שמדובר בעניין ערכי או המשהו מהותי באמת, קרי יתרון אמיתי?

Bigunit 5 בפברואר 2014

ראיתי עכשיו את המאמרעל סוגי ההגשות

חובה לצרף את הקרב המושלם ביקום של קלייטון קרשואו

http://www.cbssports.com/mlb/eye-on-baseball/22821266/gifs-clayton-kershaws-curve-vs-whiffleball-curve

Amir A 5 בפברואר 2014

דווקא קרשואו היה הקישור ששמתי בדוגמא לקרב בול בפוסט… אבל שווה לראות אותו פעמיים.

תומאס נוימן 5 בפברואר 2014

גם אורטיז עצמו היה באחד הרשימות, לא?

Amir A 5 בפברואר 2014

כן, הוא בין אלו שנכשלו בבדיקה של 2003.

austaldo 5 בפברואר 2014

תמיד יהיו כאלו שיקחו את הסיכון וישתמשו. הפיתוי פשוט גדול מדי.

בוא נניח שהיית יכול לקחת חומרים שהיו יכולים לשפר את המעמד שלך משחקן מיינורס לשחקן עם חוזה של של 2-3 מיליון לעונה במייג'ורס – לא היית מסתכן?

Amir A 5 בפברואר 2014

ברור. בגלל זה שאלתי האם הליגה צריכה פשוט לקבל את זה ולהפסיק לרוץ אחרי כל חומר חדש? או לחילופין להשית כאלו עונשים שפשוט לא יהיה משתלם לעשות את זה (נניח הורדה של X נצחונות ממאזן הקבוצה, דבר שיעודד אותה להכניס לחוזה סעיף המפיל קנס אדיר על שחקנים שנתפסים)

ששון 8 בפברואר 2014

אין עוד ענף ספורט שבו האוהדים מכירים לפרטים את השחקנים ששיחקו לפני 100 שנה כי אין ספורט אחר למעט בייסבול ששוחק לפני 100 שנה. עוד 50 שנה יזכרו את ג'ורדן כמו שזוכרים היום את בייב רות'.

Amir A 8 בפברואר 2014

הליגה הראשונה בכדורגל באנגליה התקיימה מאז 1888. איזה מקבילה יש לשחקנים מהליגה הזו בשנים האמורות לשמות כמו בייב רות', טיי קוב, לו גריג ו-ולטר ג'ונסון? לומר שיזכרו את ג'ורדון כמו שזוכרים את בייב רות' זה קצת לא הוגן לאור העובדה שהטלוויזיה הביאה את ג'ורדן לכל בית. את בייב רות' אף אחד לא ראה משחק מהכורסא בסלון ביתו.

Comments closed