סיפורו של ריק אנקיל – אמיר אשכנזי

להגיע לליגת המקצוענים בביסבול זה קשה. להגיע לשם פעמים, זה לא ייאמן.

TBE

 

הרבה קריירות מוזרות היו בהיסטוריה של הבייסבול, אבל קשה לראות איך מי מהן מתחרה בזו של ריק אנקיל.

כבר בתור תלמיד תיכונים בפלורידה היה ברור שמדובר במגיש מחונן.  המספרים שהוא העמיד הביאו את העיתון יו.אס.אי טודיי לבחור בו לשחקן השנה של התיכונים בשנת 1997.  יכולתו לא נעלמה מעיניהם של ציידי הכשרונות ב-MLB, ובאותה שנה הסיינט לואיס קרדינלס החתימו אותו על חוזה שכלל מענק חתימה בגובה 2.5 מיליון דולר.  במיינורס המשיך ריק להרשים ובשנת 1999 נבחר לשחקן השנה של המיינורס על ידי המגזין בייסבול אמריקה.  שלא במפתיע, כבר באותה השנה הוא ערך את הופעת הבכורה שלו במייג'ורס, וגם כאן הציג מספרים מרשימים.

שנת 2000 היתה השנה המלאה הראשונה של אנקיל במקצוענים, במהלכה הוא פתח ב-30 משחקים, ניצח 11 והפסיד רק שבעה, שרף 194 חובטים בסטרייקאאוט (על סך של 175 אינינגים שהגיש) והגיע למקום השני בדירוג רוקי השנה של הנשיונאל ליג, מאחורי רפאל פורקאל (השורטסטופ הנפלא של אטלנטה, שהחל משנת 2008 יגדיר מחדש את המושג בובת חרסינה עם פציעות חוזרות ונשנות).

*

העתיד נראה וורוד ואף אחד לא יכל לנבא את הפיאסקו שעמד להתרחש בפלייאוף של אותה שנה.  פציעות הביאו לכך שטוני לה-רוסה, המנג'ר של הקרדינלס, החליט שאנקיל יפתח את המשחק הראשון בסדרה כנגד אטלנטה.  כבר באינינג הראשון הקרדינלס השיגו 6 ריצות על גרג מדוקס, המגיש האגדי של אטלנטה.  אנקיל מצידו פסל את אדם ג'ונס אבל נתן סינגל לרפאל פורקאל והוליך צ'יפר ג'ונס ואת גאלאראגה.  לא מעודד אבל אפשר לייחס זאת להתרגשות של שחקן צעיר במשחק פלייאוף.  באינינג השני הוא שוב פסל חובט אחד ונתן דאבל לחובט שני.  הפעם האינינג הסתיים לאחר דאבל-פליי של חאווי לופז, ועדיין אנקיל לא נתן ריצה.

ואז הגיע האינינג השלישי.  הראשון לעלות לצלחת בנסיון לחבוט היה מאדוקס, המגיש של אטלנטה.  מה שאמור להיות אאוט פשוט (מגישים הם בדרך כלל חובטים גרועים) הפך להולכה.  את פורקל הצליח אנקיל לפסול ואז נפתחו שערי הגיהנום.  זריקה פראית (WILD PITCH) הוא מונח הבא לתאר זריקה גבוהה מדי, נמוכה מדי, קרובה או רחוקה מדי, או בקיצור כל זריקה שהתופס לא מסוגל להגיע אליה במאמץ סביר.  זריקה כזו מאפשרת לרוב לשחקנים על הבסיסים להתקדם ומצביעה על חוסר שליטה של המגיש.  מתוך 41 הזריקות הבאות של אנקיל, 5 היו זריקות פראיות, נתון מדהים לכל הדעות.  אנקיל איבד באחת את היכולת לזרוק כדור בייסבול ולפני סוף האינינג מצא את עצמו מוחלף.

*

הקרדינלס המשיכו לנצח את המשחק ואת הסדרה ובגמר הנשיונל ליג פגשו את הניו-יורק מטס.  אנקיל עלה להגיש וכבר באינינג הראשון הוליך שלושה שחקנים, נתן שתי ריצות וזרק שתי זריקות פראיות.  זה הספיק ללה-רוסה שהוציא אותו מהמשחק לפני סוף האינינג.  במשחק החמישי בסדרה אנקיל כבר הופיע בתור רליבר ולא פותח, וגם שם זרק שתי זריקות פראיות.  בשנת 2001 הוא עוד ניסה להגיש ב-24 אינינגים במהלך 6 משחקים, אבל לכולם היה ברור שהבחור אבוד וכך באה לסופה קריירת ההגשה של ריק אנקיל.

עד כאן מדובר על סיפור עצוב, אבל לא על סיפור יוצא דופן.  בספורט מוכרת התופעה של איבוד יכולת מוטורית באבחה אחת ואפילו שם יש לה – Yips.  מקרים כאלו ידועים בגולף, טניס, בייסבול, ועוד.  מספיק לראות את צ'אק הייס מנסה נואשות לקלוע קליעות עונשין כדי להבין שאף ספורט לא חסין מהמכה הזו.  יש הטוענים שמדובר על תופעה ניאורולוגית (Focal dystonia) ואילו אחרים מדגישים את הפאן הפסיכולוגי.  טוני לה-רוסה, המנג'ר שהעלה את אנקיל הצעיר על הגבעה במשחק הפלייאוף הראשון אמר מאוחר יותר כי היתה זו אולי ההחלטה שעליה הוא הכי מצטער בקריירה שלו.

*

אבל אנקיל אהב בייסבול.  הוא עוד ניסה להתאושש במיינורס, אבל גם שם הזריקות הפראיות לא פסקו.  הוא המשיך להתדרדר במורד הליגות עד שמצא את עצמו חזרה בליגת הרוקיס.  רק כדי לסבר את האוזן, החיים במיינורס הם לא החיים במקצוענים.  מדובר בליגות שוחקות בהן אתם משחקים במקומות נידחים שלא קיימים על אף מפה.  לא מזמן התפרסמה כתבה בדיילי מייל על 23 כפרים נידחים באזור קרסנויארקס בסיביר, בהם יש אוכלוסיה של גברים בלבד.  אני לא אתפלא אם בדיקה מעמיקה יותר תגלה שמדובר בעצם בעוד ליגת מיינורס.  השחיקה, השכר הנמוך, מסעות המשחקים הבלתי נגמרים, חוסר הוודאות לגבי הסיכוי להמשיך ולטפס, כולם גורמים ששוברים את מרבית השחקנים בליגות האלו.  למי שמתעניין קצת בחיים במיינורס הייתי ממליץ על האתר קאפ-צ'ק, ש פרסם גם הוא סיפור על ה- Yips לא מזמן.

לעבור את המסלול של המיינורס פעם אחת ולהגיע למקצוענים זהו מסע של חיים בשביל מרבית השחקנים.  לעבור את המסלול הזה פעמים זה כבר בלתי נתפס.  אבל כאמור, אנקיל אהב בייסבול.  לאט לאט הוא החל להחזיר לעצמו את השליטה בהגשה ובמקביל מצא את עצמו חובט במספרים יפים.  כסיזיפוס בשעתו הוא החל לטפס חזרה במעלה ליגות המיינורס.  הוא לא התייאש גם משנה שלמה שבה מצא את עצמו מחוץ למגרשים בעקבות ניתוח טומי ג'ון, ובסופו של דבר זכה שוב להגיש במייג'ורס כרליבר.  המספרים, לעומת זאת, כבר לא היו כבעבר ואנקיל החל להאמין שכחובט יש לו סיכוי טוב יותר לתקוע יתד בליגה.  הוא הכריז בשנת 2005 שהוא עובר מעמדת המגיש לעמדת שחקן אאוטפילד ונבחן במדי הקרדינלס, קבוצתו המקורית.  המזל הרע המשיך לעקוב אחריו ושוב הוא הושבת לעונה שלמה, הפעם עקב ניתוח שנועד לתקן פציעה בברך.  אבל עדיין הוא לא היה מוכן לוותר על חלום החזרה למקצוענים ובשנת 2007 המספרים שהציג בזמן ששיחק במדי קבוצת המיינורס הבכירה של הארגון העניקו לו את המקום ברוסטר של הקרדינלס.

*

הקהל במשחק החזרה של אנקיל קיבל אותו בתשואות, וכפי שאפשר לצפות מספורט אמריקאי, המציאות עלתה על כל דמיון.  במהלך האינינג השביעי, כששני שחקנים כבר היו על הבסיסים, אנקיל עלה לחבוט והכדור מצא את עצמו מתעופף אל היציעים להומראן של שלוש ריצות.  למרבה האירוניה, יותר מאשר כחובט טוב אנקיל התבלט כשחקן אאוטפילד בזכות כישורי הזריקה שלו.  היכולת לזרוק את הכדור למרחק גדול בדיוק של קרן לייזר עזרה לבסס את מעמדו כאחת הזרועות החזקות ביותר באאוטפילד בליגה.

בשלב זה הקורא כבר יכול לצפות לעוד סיפור פנטסטי כמו זה של בייב רות', אשר עבר גם הוא מעמדת המגיש לעמדת חובט והפך להיות אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הבייסבול.  אבל לא תמיד הכוכבים מסתדרים כפי שהיינו רוצים, ובליגה בה פערים קטנים באחוזי חבטות יכולים להוות את ההבדל בין פלייאוף ובין עוד שנה מאכזבת אין מקום לשחקנים שהמספרים על הצלחת שהם מציגים אינם מרשימים.  למרות הבלחות פה ושם של חבטות מרשימות, אנקיל הסתמן כחובט בינוני, עם ממוצע חבטות באזור ה-0.250.  בשנת 2009 חבטה הקרדינלס כקבוצה לממוצע של 0.263, מה שהספיק למקום 18 בליגה בנתון זה.  אנקיל באותה עונה חבט לממוצע של 0.231, ובסופה מצא את עצמו מחוץ לרוסטר.  הוא החל לנדוד בליגה, חותם לעונה בקבוצות דרג ב' כמו הקנזס סיטי רויאלס, וושינגטון נשיונלס, אטלנטה ברייבס (לא כל כך קבוצת דרג ב'), יוסטון אסטרוס ולאחרונה הניו-יורק מטס.  גם מהמטס הוא שוחרר בסופו של דבר, מה שמעיד יותר מכל על בינוניות כרונית, וכיום הוא שחקן חופשי.

*

הסיפור של אנקיל הוא סיפור מהאגדות.  בעוד מרביתנו יכולים רק לחלום על קריירה כספורטאים מקצוענים הוא הגשים את החלום.  פעמיים.  כנגד כל המגישים שבעולם וכנגד כל החובטים שבעולם אנקיל מצא את עצמו מפלס את הדרך עד לרמה הגבוהה ביותר, בשני תפקידים הדורשים כישורים ספורטיביים שונים.  גם החוסן המנטלי שאפשר לו להתמודד עם ההתרסקות כמגיש ועם שתי פציעות משביתות עונה בדרכו חזרה למייג'ורס הוא בלתי נתפס.  למרות שנמנע מאיתנו סוף הוליוודי בדמות בחירה ל-MVP של וורלד סרייס, עדיין הסיפור של ריק אנקיל הוא אחד הסיפורים הגדולים בהיסטוריה של הבייסבול.

אמאבא בקונגרס
חלק מהמשחק - תתמודדו!

11 Comments

יואלזיניו 23 בפברואר 2014

אמיר, סיפור נהדר. מעורר השראה. אולי הוא יוכל להיות קווטרבק עם היד הזאת.

Amir A 23 בפברואר 2014

נקודה מעניינת. הגובה שלו (185 ס"מ) לא בטוח שהיה מספיק, למרות שיש ק"ב נמוכים יחסית כמו דרו בריס וראסל ווילסון.

יהודה 23 בפברואר 2014

מחכה לסיפורים המענינים כל שבוע

Amir A 23 בפברואר 2014

תודה, תודה.

שחר ד. 24 בפברואר 2014

אחלה סיפור שלא הכרתי. תודה.

זיגי 24 בפברואר 2014

עם 66 על הגב הוא מצפה לעזרה מהשמיים?

אחלה כתבה. שוב תודה.

Amir A 24 בפברואר 2014

שאלה יפה, שמעלה עוד מהמיסטיקה של הבייסבול. המספר 66 היה שייך לאנקיל כשהוא שיחק בתור פיצ'ר בסיינט לואיס קרדינאלס בתחילת הקריירה שלו.
את הקריירה (בינתיים) אנקיל סיים אצל הניו יורק מטס, שם הוא חבט במהלך 2013 לסטטיסטיקה האומללה של 0.182 לפני שהם שחררו אותו. וכמה אט-בט היו לו במטס לפני שהוא נזרק מהקבוצה, כפי הנראה בפעם האחרונה בקריירה? נכון. 66.

ששון 25 בפברואר 2014

יופי של טור, תודה רבה.
אתה מתחיל להזכיר לי למה הייתי קורא באתר הזה בעבר.

Amir A 26 בפברואר 2014

התענוג כולו שלי. גם אני לומד עוד דברים על בייסבול מהכתיבה כאן.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 28 בפברואר 2014

התכוונתי שפעם מזמן היה אפשר למצוא טורים כמו זה באתר הזה. היום זה נדיר. בקשה לי אליך, יהיו לך 14 קוראים על טור טוב. אל תתייאש ואל תתקלקל. תמשיך לעשות את מה שאתה עושה מצויין – טורים על בייסבול (ואולי גם על ענפי ספורט אחרים, טרם הספיקותי להכיר אותך).

עסק שחור 26 בפברואר 2014

סיפור מדהים.מתי יוצא הסרט? זה מזכיר לי את הסיפור על ג'ים מוריס.

Comments closed