סליחה, אני לא מתנצלת – רינת אמיר

דברים שרואים מהדשא לא רואים מהיציע.

TNH

 

אני שופטת כדורגל –  ואני לא מתנצלת על זה!

אמוציות, מחלוקות, ויכוחים, דעות ופרשנויות שונות הן הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים את המשחק הזה. תמיד יש לנו מה לומר – על הקבוצות, המאמנים, ההרכבים, השיטות, השחקנים, ההעברות, התקציבים, המשכורות והחוזים, תמיד תשמעו את שני הצדדים: אלה שתומכים ואלה שמתנגדים. בעצם כמעט תמיד תשמעו עשרות פרשנויות , שיטות והשקפות  בעד ונגד .

רק לגבי עניין אחד או יותר נכון קבוצה אחת יש תמימות דעים-  אף אחד לא מחבב אותם או תומך בהם, יש שאפילו אימצו אמונת תפלה שהם "המנחוס" שלהם- קבלו את: שופטי הכדורגל.  למען הסר ספק , לפני חמש שנים, אני זוכרת שגם אני הייתי חלק מהעדר. כעס, תסכול ומירמור היו הגרעינים שלי וחלק בלתי נפרד מחבילת הצפייה הקבועה שלי במשחקים. משפטים כמו:"מה הוא עושה"?!"איפה הצהוב?!", "שופט אתה לא רואה?!"הפכו לשגרה וממשחק למשחק רפרטואר המילים "הנחמדות" שלי הלך וגדל. אף אחד מהאוהדים לא ידע איך יגמר המשחק, מה תהיה התוצאה, האם יהיו פנדלים, עבירות, כרטיסים או שחלילה מישהו יפצע, אבל דבר אחד היה ברור לכולם-

השופט בן ז…

 דצמבר 2009, היה היום שהפכתי לחלק מהקבוצה הכי שנואה בכדורגל, לא רק בארץ – בעולם: "איגוד שופטי הכדורגל". האנשים שהם ההפך המוחלט מהטייפ קאסט של האוהד הטיפוסי: רציונליים , מאופקים, אובייקטיבים, ממוקדי מטרה. עשיתי זאת מתוך סקרנות ומתוך התיימרות לחשוב שאני "אראה להם מאיפה משתין הדג"- מה הבעיה לשפוט?! כל אוהד ממוצע יגיד לכם שהוא מבין בשיפוט – בולשיט!  מרחוק כולנו חכמים ויודעים הכל, אבל בשטח – יודעים מעט מאד. לא כל יד זו יד, לא כל דחיפה היא פנדל…זה הרבה יותר מורכב.

 אז חשבתי שזה קטן עליי…על חטא היוהרה כבר שמעתם?

לראשונה בחיי עליתי, במדי שיפוט, למשחק ילדים. מהוססת ומתרגשת  –  אבל בן רגע קיבלתי סטירה לחי מצלצלת מהקהל שהורידה אותי לקרקע והבהירה לי באופן סופי: "ברוך בואך לגהינום". כמות הקללות שקיבלתי עוד בטרם התחיל המשחק היה כמו לעמוד מתחת לשבר ענן שאבני ברד גדולות פוגעות בי בחוזקה, ללא הגנה. 70 דק'(למזלי משחק ילדים) של הלם ובלבול- "מה הם רוצים ממני?!" שאלתי בסיום המשחק את צוות השופטים שהיו איתי והסתכלו אחד על השני במבט משועשע. מאז עברו כמה שנים טובות, הגהינום לא הפך לגן עדן אבל התרגלנו "לנוף" ועד היום השופטים ששפטו איתי באותה בכורה טראומתית, מזכירים לי את השאלה התמימה ששאלתי וצוחקים.

עכשיו בואו נעמיד דברים על דיוקם: שופטי הכדורגל לא מושלמים ואנחנו גם לא מעמידים פנים שאנחנו כאלה. אין שופט או אדם בכלל שאינו טועה. אוהדי הכדורגל  דורשים 100% דיוק ולמיטב ידיעתי יש רק אחד שרואה ויודע הכל , בוחן כליות ולב – אלוהים.

אז כל עוד אף אחד מאתנו לא זכה בכוחות על – תתמודדו!

לפני שאתם – השחקנים, הצוות המקצועי ובעלי הקבוצות טוענים: 'אנחנו מתאמנים כל השבוע ובסוף בא שופט והורס לנו'

תחשבו שוב. אנחנו גם מתאמנים כל השבוע ובכל משחק עומדים למבחן, יש מבקר, יש משקיף, יש קהל שבא לראות משחק הוגן, יש לנו משפחה וחברים שצופים בנו, יש על כתפנו המון אחריות ואנחנו רוצים לנהל את המשחק על הצד הטוב ביותר ולהצליח,  וגם אם זה כרוך בלקיחת החלטות קשות כמו הרחקה  או פנדל, אנו נעשה זאת ללא חשש במידה ואנו סבורים ומשוכנעים שהמצב מחייב.

לפני שאתם אומרים: "השופט בא לגנוב את ההצגה", תחשבו שוב.  באמת שאין לנו שום כוונה או אינטרס לקבל כותרות לא מחמיאות וביקורות צולבות ע"י גורמים שונים בתקשורת הכתובה והאלקטרונית . אני, אישית, לא מכירה שופט אחד שמוכן להסתכן בציון נמוך ובהשעיה ממספר משחקים רק בתמורה לכך שיזכירו את שמו ועוד בהקשר שלילי.

כשאנחנו עושים טעויות אנחנו באים לתת את הדין, נותנים הסברים לגורמים הרלוונטיים, מסיקים מסקנות וממשיכים הלאה למשחק הבא. המקצוע שלנו הוא הכי כפוי טובה שיש, התדמית שלנו לא חיובית וצריך חוזק וחוסן נפשי בכדי לחזור בכל פעם למגרש מחדש.  אין לנו אוהדים, תמיכה או הבנה ובכל פעם שאנו לובשים את המדים אנו זוכים לברכות ו"איחולים לבבים" לנו ולבני משפחתנו.

אבל אנחנו אוהבים את המשחק, אנחנו חלק בלתי נפרד ממנו ואנחנו ממשיכים למרות הקשיים ולמרות חוסר הפרגון, כי אנחנו מאמינים שאנחנו באים לעשות צדק וזה מה שמניע אותנו.

רובנו היינו אוהדים ממש כמוכם ועדיין אוהדים מאוד גדולים של המשחק

ואחרי תקופה ארוכה שישבנו זועפים ביציע והתלוננו על החלטות שנראו לנו שגויות ולא מוצדקות , החלטנו ללמוד ולהתנסות בעצמנו בניהול משחק.

חברים יקרים –  כמו שאומר השיר : דברים שרואים מכאן לא רואים משם           

 

אין מלבדו
מאטה, מאטיץ׳, Cup Tied

17 Comments

אריאל גרייזס 19 במרץ 2014

איזה כיף למצוא סוף סוף "אחות" למקצוע. אמנם אני לא שופט כדורגל, אבל התסמינים הם דומים מאוד. הקללות, השחקנים והמאמנים שבטוחים שאתה נגדם ובעיקר חוסר ההבנה של הקהל שיש 22 שחקנים על המגרש ולשופט יש רק זוג עיניים אחד ואין לו את היכולת לראות את הכל.
בזמן האחרון שאלתי את עצמי שאלה מאוד פשוטה – למה אני עושה את זה? הרי שיפוט זה המקצוע הכי כפוי טובה שיש. במקרה הכי הכי טוב, אף אחד לא אומר לך כלום. ברוב המקרים, לפחות לקבוצה אחת – ובדרך כלל לשתיהן – יהיו תלונות נגדך. יש הרבה יותר מדי ימים שבהם אתה הולך הביתה בהרגשה רעה, לא בגלל שטעית, אלא בגלל שהקבוצות בטוחות שטעית. אתה יכול להיות מעולה כל המשחק אבל פעם אחת שטעית וכולם יזכרו לך את זה, וגם אתה תזכור את זה וזה יהרוס לך את הערב.
אז למה אנחנו עושים את זה? הייתי שמח לשמוע את התשובה שלך (אני חושב שאני יודע מה שלי).
חוץ מזה, אני סקרן לשמוע עד כמה העובדה שאת אשה משפיעה על התגובות של הקהל והשחקנים. האם הם יותר מעודנים ביחס לשופטת אישה מאשר גבר, או שבדיוק להיפך – בטוחים שבגלל שהיא אישה היא לא מבינה כלום? ואיך היחס של הקולגות, במשחק גברי לגמרי?

רינת אמיר 19 במרץ 2014

היי אריאל,

תודה על התמיכה, כיף ונעים לשמוע שיש מעט הבנה גם כלפינו:)
לשאלתך, כשופטת יש הרבה הערות סקסיסטיות- שובניסטיות כמו:"לכי תבשלי", "תתחתני" או מחמאות על המראה ושטויות מהסוג הזה על בסיס מגדרי שאין להם שום קשר לכדורגל וחבל. קללות לשמחתי יש פחות. ולגבי הבנה בכדורגל, אולי בהתחלה מרימים גבה ומתייחסים בסקפטיות לעצם הימצאותה של דמות נשים במגרש, אבל כמה דק לאחר שהמשחק מתחיל הם מבינים שאין הבדל ברמה.

שחר ד. 19 במרץ 2014

בואי נגיד דבר כזה, הלוואי והבעיה של הספורט בארץ היה השיפוט…

העברת האשמה אל השופט היא בד"כ מפלטם של החלשים שלא מוכנים להודות שהם פחות טובים מהקבוצה השנייה. ולמרות שעלו לכותרות לאחרונה (בכדורסל דווקא) מספר שופטים שבאמת מנסים למשוך את הפוקוס אליהם, הרוב עושים עבודה טובה.

תמשיכי כל עוד זה עושה לך טוב ואל תתני לאנשים קטנים להשפיע עליך, שיהיה בהצלחה!

רינת אמיר 19 במרץ 2014

מסכימה איתך. תודה על העידוד:)

אדם 19 במרץ 2014

כתבת שישבת ביציע עם גרעינים אז אני מוכרח לשאול. כשדמיינתי את עצמי שופט לא יכולתי להתעלם מהרגשות שלי כלפי קבוצות מסוימות והגעתי למסקנה שאין שום דרך בה אני יכול לשפוט ולא להיות מוטה.
אז, איך את בורחת מההטייה? עבורי זה פשוט נשמע כמעט בלתי אפשרי.

רינת אמיר 20 במרץ 2014

היי אדם,כשהופכים להיות שופטים אתה עושה מעבר מאד מהיר מאוהד לשופט באופן אוטומטי.זה שונה מאד. אתה "מתפכח" מבחינת תגובות ואתה הופך לשקול יותר ורגוע.אתה מספיק אוביקטיבי לומר-"פנדל" גם על קבוצה שאהדת בעבר. וחוץ מזה…עדיין יש את נבחרת ישראל וקבוצות מחו"ל שאני לא שופטת אז…הכל פתוח:)

B. Goren 19 במרץ 2014

גאה בך רינת. איתך במאבקך הצודק. אנא עודדי עוד נשים להיכנס לתחום. נראה לי שעולם הכדורגל רק ירויח מכך.

רינת אמיר 20 במרץ 2014

תודה רבה!מחמם את הלב:)

אודי 19 במרץ 2014

אני לא מבין. את אומרת שאנחנו כולנו צריכים לשתוק ולהגיד תודה לכל השופטים שמוכנים לעשות את זה?

רינת אמיר 20 במרץ 2014

היי אודי,
חלילה. אין לי זכות לומר לאף אדם לשתוק. אני רק מצפה להבנה בסיסית בכל מה שקשור לשיפוט. יש בני אדם מאחורי המשרוקית ואנחנו ממש לא מצפים לכפיים בסוף כל משחק-את זה אנחנו משאירים בכיף ובשמחה לשחקנים. אבל המסר שלי הוא שאנחנו עובדים מאד קשה כדי להשתפר ולהקטין את מספר הטעויות אבל תמיד יהיו. מה שיעזור בעתיד יהיו אולי העזרים הטכנולוגים שיצמצמו עוד יותר את הטעויות אבל עד אז תבינו-אנחנו רוצים שהמשחק ינוהל הכי טוב שיש.

אודי 20 במרץ 2014

כמו שזו תהיה הכללה להגיד על כל השופטים דברים שליליים, זה לא יהיה נכון להגיד שכולם פשוט עושים עבודה כפוית טובה וכל מה שהם רוצים זה להיות הוגנים, לעבוד על הצד הטוב ביותר וכו' וכו'. יש שופטים שאור הזרקורים מסנוור אותם, יש שופטים מוטים, יש גם מושחתים. מחקרים שנעשו מראים שאין כמעט דבר כזה שופט אובייקטיבי, במודע או שלא במודע. יש פנקסנות, נטייה לקבוצות חזקות, השפעה מקהל ביתי ועוד. אני שמח שיש שופטות והלוואי שיהיו קצת יותר; אני גם שמח לשמוע שאת (ואחרים) באים מאהבה לכדורגל, אבל זה לא אומר שרואים שופטים גרועים (ויש לא מעט, אצלנו בליגת העל ובחו"ל) צריך לחוש איזושהי אמפתיה כלפיהם.

בכל מקרה, עד שלא יצאו מעידן האבן ויכניסו קצת טכנולוגיה לדבר הזה, כולנו נדפקים.

עוד מתן אחד 20 במרץ 2014

דבר ראשון: מאוד אהבתי וכן ירבו.
דבר שני: #בני תבורי בבקשה שלח את הפוסט הזה למעלה ולא רק בגלל התוכן הנכון שלו אלה משום שאין נשים כותבות ואם יש אחת אז לפחות שתיהיה בפרונט ואולי כך גם תעודד נשים אחרות לכתוב ובכלל להצטרף למשפחת הספורט, מבחינתי שתתפוס את המקום של דרופן. כמה שיותר הפליה מתקנת לנשים באתר הזה ובכלל בספורט ואולי תיהיה פה תרבות ספורט מגוונת.

ביבר 20 במרץ 2014

אין ספק שהשופטים לא יכולים לראות את הכל , אבל גם את השופטים שופטים תרתי משמע. במיוחד שהם אלה שקובעים החלטות חשובות במשחק, האוהדים נמצאים במתח ומספיקה טעות אחת בלבד של שופט להוציא את כולם משלוותם, לפעמים זה אפילו נראה מגמתי, לכן הדיוק של השופט היא מה שעושה שופט טוב לשופט ברמה טובה מאד, בסופו של דבר הוא נמדד בביצועים שלו במגרש.

צור שפי 20 במרץ 2014

רינת תודה על הפוסט ובהצלחה. מעניינת אותי דעתך על הכנסת יותר אמצעי עזר למשחק ובעיקר הסתייעות בהילוכים חוזרים במקרים שונים (פנדל, נבדל, עבירה מחייבת הרחקה – היה או לא היה וכו׳). באותה הזדמנות ובלי שום רצון לנגח, ודווקא כאוהד הפועל, אשמח לדעתך על שופטי הרחבה על רקע הפנדל שלא היה של גילי ורמוט בדרבי וחוסר התרומה של אותו שופט במקרה הזה.

ביבר 20 במרץ 2014

אין ספק שהשופטים לא יכולים לראות את הכל , אבל גם את השופטים שופטים תרתי משמע. במיוחד שהם אלה שקובעים החלטות חשובות במשחק, האוהדים נמצאים במתח ומספיקה טעות אחת בלבד של שופט להוציא את כולם משלוותם, לפעמים זה אפילו נראה מגמתי, לכן הדיוק של השופט היא מה שעושה שופט טוב לשופט ברמה טובה מאד, בסופו של דבר הוא נמדד בביצועים שלו במגרש.

אדם 20 במרץ 2014

שאלה נוספת שמעניינת אותי. נשמע שאת בתור שופטת בעד אמצעים טכנולוגיים. מדוע לא קמים איגודי השופטים בדרישה להכנסה של אמצעים שכאלה תוך כדי מתן סנקציות אפשריות. יתרה מזאת, האם אתם נלחמים על מנת להעניש מתחזים בדיעבד ושינוי הרחקות בדיעבד? האם לא מראה לך שזה מתבקש בחלק מהמקרים?

יניר 22 במרץ 2014

כל הכבוד על ההחלטה ל"בזבז" שבתות בתפקיד כל כך קשה ובעייתי.
נשמח כולנו ( אם יורשה לי להתבטא בשם כולם כאן ) אם תוכלי לשתף אותנו מדי פעם בחוויותיך. זה חשוב לענף

Comments closed