חלום כחול – שחר דלאל

הדרבי של קנטאקי

Pitino-vs-Calipari (1)

 

קשה לא לדבר על המשחק שיתקיים מחר בין המשחק שיתקיים מחר (שישי) בין 2 המכללות המובילות של מדינת קנטאקי – קנטאקי ווילדקאטס ולואיוויל קרדינלס – ומסיבות טובות. 2 הקבוצות הללו הן גם שתי האלופות האחרונות של כדורסל המכללות (קנטאקי-2012, לואיוויל 2013) ומחזיקות מאזן של 20-1 בשלושת הטורנירים האחרונים (ההפסד היחיד הוא של לואיוויל במפגש הישיר בניהן בפיינל פור 2012). המפגש ביום שישי הוא גם מפגש בין 2 מ-5 המאמנים הטובים ביותר של כדורסל המכללות – ריק פטינו של הקרדינלס (שאימן בעבר את קנטאקי) וג'ון קליפארי ששינה לחולטין את כדורסל המכללות באופן שבו הוא מגייס שחקנים. אבל יותר מהכל, המשחק יהיה משחק נוסף ביריבות הגדולה של מדינת הדשא הכחול, יריבות שכדי להבין אותה צריך לחזור אחורה 30 שנה למשחק שהתחיל את הכל – "המשחק החלומי" (Dream Game).

*

זה היה חייב לקרות מתישהו, 24 שנים נמנעה "האחות הגדולה" (קנטאקי) מלפגוש את "האחות הקטנה" (לואיוויל), אבל מפגש כזה היה פשוט בלתי נמנע. התקשורת הכתירה אותו בתואר "משחק החלומות" כבר לפני כשנה – שום דבר לא היה יכול למנוע את המפגש בין הקולג'ים המובילים של מדינת הבורבון.

*

הדרך למשחק הזה לא הייתה יכולה להיות שונה יותר. בשנות ה-30 של המאה הקודמת נפרדו דרכיהן של 2 האוניברסיטאות וכל אחת פנתה לדרך שונה.

קנטאקי החליטה לשכור את שירותיו של מי שיהפוך לימים למאמנה הגדול בהיסטוריה – חניכו של 'פוג' אלן מקנזס, אדולף ראפ. ראפ שינה לחלוטין את הכדורסל באוניברסיטה ב-41 שנותיו במשרה. מקבוצה טובה אך בינונית הוא הפך את הווילדקאטס לבת האצולה של כדורסל המכללות (ובאותם ימים של הכדורסל בכלל), כאשר ארבעת (או ששת, תלוי איך סופרים) תארי האליפות שהביא עדיין מציבים אותו שני ברשימת המאמנים הטובים בהיסטוריה (בצוותא עם מייק ששבסקי).
לאווויל לעומתם נשארה נאמנה למורשת החובבנית, כאשר היא שיחקה בהתאחדות המכללות הקטנות (NAIA) כשלשיאה היא מגיעה בשנת 48' בה היא זוכה באליפות הארצית.

הבדלי הרמות בין האוניברסיטאות אף הונצחו באותה שנה כאשר 2 הקבוצות שזכו באליפות (קנטאקי באליפות ה-NCAA עם הפאב-פייב המקוריים) והתמודדו בטורניר שנערך בניו יורק על הזכות לייצג את ארה"ב באולימפיאדת לונדון, כשתוצאת המשחק (91-57) לא השאירה מקום לספק.
לאחר מעברם של הקרדינלס ל-NCAA נפגשו הקבוצות פעמיים בטורניר הארצי (51' ו-59') כשכל קבוצה לוקחת משחק אחד, אבל גם זה לא שינה את ההנחה שלא מדובר בקבוצות שוות, הווילדקאטס של ראפ עדיין הייתה הקבוצה של מדינת קנטאקי, הנחה שעתידה להשתנות עם לכתו של הברון בתחילת שנות ה-70.

*

קשה מאד להסביר את מה שקרה במדינה בימים שהובילו לקראת המשחק. במשך שנים, בהובלת מאמנה ג'ו בי הול, סירבה מכללת קנטאקי לקיים משחקים נגד לואיוול בטענה ש"אם תתחיל לשחק נגד מכללות קטנות כמו לואיוויל היא תאלץ לשחק נגד כל המכללות במדינה".
לואיוויל של אותם שנים הייתה רחוקה שנות אור מההגדרה "מכללה הקטנה". בעשור שקדם למשחק הזה, בהובלת מאמנם החדש – דני קרום, הגיעו הקרדינלס 4 פעמים לפיינל פור כאשר בשנת 80' היא גם מצליחה לזכות בתואר עצמו.

גם המאמנים שהחזיקו במשרות הללו היו טיפוסים שונים לגמרי. הול, היה מאמן אולד סקול, בנה של מדינת קנטאקי ועוזרו במשך שנים של ראפ השמרן. בעשור שהחזיק במשרת המאמן הקבוצה לא החסירה אף צעד מימיה הגדולים – 2 פיינל פורים ואליפות בשנת 78', אליהם ניתן לצרף גם את אליפות ה-NIT בשנת 76'.
לעומתו עמד מאמנה של הקרדינלס דני קרום. קרום שנולד וגדל בלוס אנג'לס, היה במשך שנים חניכו של יריבם המושבע של אוניברסיטת קנטאקי – ג'ון וודן של UCLA. קרום, שאת כל חייו בילה בחוף המערבי הביא איתו שיטות אימון אחרות לגמרי שאתגרו את עולם הכדורסל הישן (האליפות הראשונה שלו זכורה בעיקר בכך ששחקניו הכניסו את ה'היי פייב' לספורט) – התקפות מתפרצות, שמירת לחץ והתבססות על שחקנים שחורים.

הוולידקטס עשו הכול כדי להימנע ממפגש איתם.

*

לואיוויל נכנסה לטורניר של שנת 83' כמדורגת שניה במדינה וקיבלה את הדירוג הראשון באזור שלה. לעומתה קנטאקי נכנסה כמדורגת 12 וקיבלה את המיקום השלישי באותו אזור בדיוק, אבל כשהם נפגשו בשלב העלית-8 לא היה ספק מי היא המועמדת הבכירה לניצחון – "הלחץ כולו עליהם" אמר קרום לפני המשחק.
במדינת קנטאקי לא היה אירוע חשוב מזה כבר כמה עשורים – 12,489 צופים, ששילמו סכומים מטורפים לאותם ימים, נדחסו לאולמה של אוניברסיטת טנסי ובניהם מושל המדינה שלבש מקטורן שנתפר במיוחד – חצי אדום וחצי כחול.

הווילדקאטס היו הראשונים להסתגל למעמד ובעשר הדקות הראשונות רצו להובלה של 23-10 (במשחק ללא קו שלוש) וירדו להפסקה ביתרון 37-30. המחצית השנייה נפתחה באותה צורה בדיוק וכשנותרו 16 דק' על שעון המשחק התוצאה היתה 43-32 לכחולים. קרום שידע שקבוצתו טובה יותר, הורה על שמירת לחץ שעבדו עליה באימונים שלה קרא "מניעה" (denial) ומטרתה היא להשיג כמה שיותר איבודי כדור – הקרדינלס השיגו 5 כאלה בתוך 2 דק' וצימקו את התוצאה ל-3 (45-42), עכשיו המשחק היה בידיים שלה, ולקראת הסיום הם כבר הובילו 58-50.
נגמר? לא בדיוק, לאחר כמה איבודים משלה התוצאה היתה שוויון 60 עם 49 שניות על השעון וכדור של קנטאקי – בתקופה בה שעון ההתקפה לא היה קיים עכשיו הניצחון היה בידיים של הווילדקאטס. ההוראה הייתה ברורה: "תבזבזו כמה זמן שאתם יכולים ותלכו על הזריקה אחרונה" אמר המאמן הול והשחקנים שלו התחילו לבצע. כשנותרו 20 שניות על השעון זיהה שחקנה של קנטאקי, דירק מניפילד, פירצה בדרך לסל והלך עליה, הכדור כבר עשה את דרכו פנימה כאשר משום מקום הגיע הסנטר של הקרדינלס, צ'ארלס ג'ונס, וחסם את הזריקה. הכדור נהדף לשחקן לואיוויל שיצא למתפרצת שנגמרה ב-2 נק' והעלה את התוצאה ל-62-60 כשנותרו 8 שניות על השעון.

הפעם קנטאקי לא יכולה לחכות וחייבת לתקוף במהירות, המשימה ניתנה לקלע המצטיין שלהם במשחק – ג'ים מאסטר. מאסטר הוציא את הכדור בחצי המגרש של קנטאקי ומיד רץ לפינה במגרש. מניפילד, אותו שחקן שהחטיא את הזריקה הקודמת ידע למצוא אותו בדיוק במקום הנכון, מאסטר כדרר כדרור אחד, רק כדי להתפנות, ושיחרר זריקה מושלמת – משחק כזה חייב להיגמר בהארכה.
ההארכה כבר הייתה סיפור אחר. הסגל העדיף של לואיוויל בא לידי ביטוי ובהובלת מילטון וואגנר (כן, המילטון וואגנר הזה) שטפה את המשחק בהארכה, וסיימה את המשחק בניצחון מוחץ 80-68.

המציאות הייתה בלתי נמנעת, "האומה הכחולה" (הכינוי לאוהדי קנטאקי) הייתה צריכה לקבל את העובדה ש"אחותם הקטנה" טובה מהם, מעכשיו הם צריכים לתת להם כבוד.

*

בעונה שלאחר המשחק כבר נקבע, לראשונה זה 62 שנים, משחק בעונה הרגילה. "אני מאמין בלב שלם שהיריבות הזאת לא היתה מתקיימת אם היינו מפסידים את המשחק הזה" אמר סקוטי מקריי, שחקנה של הקרדינלס ב-83', "הם הובילו עלינו במספר האליפויות (5-1 ש.ד) ואם הם היו מגיעים לפיינל-פור על חשבוננו באותה שנה לא היה להם שום דבר נוסף להוכיח".

היום מדובר בתקופה שונה לגמרי. לא רק שהשתנו החוקים, אלא שבכל שנה לקראת ראש השנה האזרחי, מתקיים המשחק השנתי של מדינת קנטאקי, בו שתי האוניברסיטאות הגדולות הללו נפגשות למשחק על תואר "הקבוצה הטובה במדינה". "הקרב על ראש השנה" הוא אחד האירועים החשובים בעונה הרגילה ועל אף המעברים האחרונים של לואיוויל בין הליגות השונות, היריבות לא צפויה להיפסק. יריבות שחייבת את קיומה למשחק חלומי אחד.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

מאריכה חיים
השוערים יכריעו

29 Comments

גיל 27 במרץ 2014

סקירה יפה. הבעייה שמציירים את זה כמפגש של שתי האלופות האחרונות זה די מטעה. לקנטקי אין שום שחקן מהאליפות ההיא כי כולם הלכו לנבא. זו הסיבה שאני בעד לואיוול כאן למרות שאני דווקא די מחבב את קליפארי שמנצל את החוקים הקיימים עד תומם.

שחר ד. 27 במרץ 2014

אתה צודק בקשר לקנטאקי, וזאת בדיוק הסיבה שאני לא אוהב את קליפארי…

עד הרגע בו התחיל לנצל את השיטה היה חוק במכללות שנקרא 3/5 שמשמעותו – אתה יכול להביא סה"כ 8 שחקנים בשנתיים כשבשנה אחת את יכול להביא מקסימום חמישה.
השיטה הזאת חייבה את המאמנים לתכנן טוב יותר את הגיוסים שלהם ולבנות קבוצות מאוזנות יותר (כוכבים, אבל גם שחקנים שצפויים להישאר 4 שנים). היום, לאחר שהחוק בוטל, אין שום הגבלה ואתה רואה חלוקה ברורה בין קבוצות כמו קנטאקי שמשתנות כל שנה ואין לך שחקנים להתחבר אליהם (רק השנה הם החתימו 6 פרשמנים מהטופ 100 בארה"ב…).

היסטוריון של ספורט 27 במרץ 2014

ענק : תודה רבה האם זו העונה שוואגנר לקח אליפות במכללות ?

שחר ד. 27 במרץ 2014

לא, הקדינלס לקחו אליפות בשנת 86' שנתו האחרונה של וואגנר במכללה (למעשה זאת היתה שנתו החמישית לאחר שנפצע בשנה הקודמת לאחר 2 משחקים בלבד ולמעשה "זכה" לשנת משחק נוספת).

עונת 83' זכורה בעיקר בזכות משחק הגמר שבו ניצחה צפון קרוליינה סטייט את "הפיי סלאמה ג'אמה" של יוסטון (עם קלייד דרקסלר ואקים – בלי "ה" – אולג'ואן) בזכות הסיום הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=ICZ8HO8c9bw

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 28 במרץ 2014

תודה רבה : קישור מרגש.

red sox 27 במרץ 2014

לא. האליפות הייתה ב86'.

red sox 28 במרץ 2014

דבר אחד שחובה לציין בהקשר ליריבות הזו: הסיבה שקנטאקי נמנעה במשך כ"כ הרבה שנים מלשחק מול לואיוויל (אף שמעולם לא הודו בכך) היא העובדה ששיחקו שם שחקנים שחורים רבים כמדיניות של האוניברסיטה. זו מורשתו של אדולף ראפ וכמה שינסו לייפות אותה זה לא יעזור. זה סיפור הרבה יותר גדול מאשר יריבות כדורסל – סיפור על לקסינגטון ולואיוויל ועל קנטאקי העירונית מול הכפרית. סיפור על אמריקה בעצם.
בכלל, הנושא של כדורסלנים שחורים וכדורסל מכללות במדינת קנטאקי שווה פוסט בפני עצמו. במיוחד הסיפור המטורף של טום פיין (Payne), השחור הראשון לשחק בוויילדקאטס. חפשו בגוגל.

וכמובן כדאי לומר שמילטון ואגנר ובילי ת'ומפסון הם בין הבודדים שלקחו אליפות תיכונים, מכללות (בלואיוויל) וNBA. את 2 הראשונות ביחד. מועדון יוקתי ביותר עם מג'יק ג'ונסון וג'רי לוקאס בין היתר.

Go CARDS

עידו ג. 28 במרץ 2014

שחר, קודם כל רציתי לומר שאני מאד נהנה מהפוסטים שלך.

יש מרכיב שנגעת בו בקצרה שאולי כדאי קצת להרחיב עליו בכל מה שקשור להיסטוריה של היריבות בין שתי הקבוצות. הכוונה היא לנושא הגזע שהוא תמיד מרכיב תרבותי רגיש באמריקה בודאי במדינה כמו קנטקי.

לקח די הרבה זמן לאינטגרציה לחלחל לכדורסל המכללות כשהשינוי המשמעותי היה בתחילת שנות ה-60. לואיוויל הייתה אחת המכללות שפתחה את שעריה והתחילה לגייס שחקנים שחורים בעוד שקנטקי של ראפ התעקשה לשמור על הרכב על טהרת השחקנים לבנים.

העימות הרעיוני הזה הגיע לשיא כאשר קנטקי פגשה בגמר הטורניר של 1966 את טקסס ווסטרן (היום טקסס אל-פאסו) שמרבית שחקניה היו שחורים(המשחק הונצח בסרט האמריקאי להחריד- Glory Road).
את קנטקי של ראפ הוביל אחד פאט ריילי שדווקא יישמח לאמן שחקנים שחורים בהמשך הקריירה שלו. מהצד השני המאמן של טקסס ווסטרן בחר להעלות חמישיה שחורה ולשחק רק עם השחקנים השחורים שלו בתור סוג של מחאה. כמו בכל סרט אמריקאי ה"טובים" ניצחו וכנראה גם בעקבות ההפסד גם קנטקי התחילה לקבל שחקנים שחורים מספר שנים מאוחר יותר.

היום זה נראה קצת מצחיק לאור הבוגרים האחרונים שיצאו ל-NBA משורות הווילדקאטס: אנתוני דיוויס, נואל, קיד-גילכריסט, לאמב,טיג, בלדסו, קאזינס …. אבל אז ב-1983 לואיוויל נחשבה עדיין לקבוצה ה"שחורה" וקנטקי ל"לבנה" (למרות שהיו כבר לא מעט שחקנים שחורים בקבוצה).

red sox 28 במרץ 2014

הוא שאמרתי.
מדויק.

עידו ג. 28 במרץ 2014

כן, כנראה כתבנו בערך באותו הזמן. מה הסיכוי?
בכל אופן, לא היכרתי את הסיפור של טום פיין. נראה שבמקרה שלו באמת אפשר להגיד : no Payne no gain

Amir A 28 במרץ 2014

העיקר הוא שהמדינה הזו הביאה לנו את ה- Wild Turkey 101

שחר ד. 28 במרץ 2014

אמיר,
לפני כחצי שנה עשיתי טיול ברחבי ארה"ב כששלושה ימים מהם מוקדשים ל"שביל הוויסקי" של קנטאקי, ולמרות שאת שיחות הספורט הטובות ביותר עשיתי עם אנשי ווילד טרקי (אוהדי קנטאקי), הבורבון שלהם הוא בתחתית הרשימה…

בני 28 במרץ 2014

knob creek!

Amir A 28 במרץ 2014

תראה, כשמדברים על עלות מול תועלת אז הבורבון הזה דווקא לא רע בכלל. אם אני יכול לקנות בקבוק של 101 ב-$20 אז למה שאתלונן?
וחוץ מזה, אם זה טוב לבוב הוסקינס אז זה טוב גם לי:
http://cdn3.whatculture.com/wp-content/uploads/2013/10/Roger-rabbit.jpg

שחר ד. 28 במרץ 2014

עם בוב הוסקינס אני לא יכול להתווכח… :)

יש לי רעיון בשבילך לקראת הקיץ (גם בקונטיקט):
מכיוון שאתה גר בארה"ב אתה יכול להזמין מהמזקקה האהובה עליך את אחת החביות הריקות שלהם (עולה 100-150$ תלוי במזקקה), למלא במים ולהשאיר בחוץ כל הקיץ. בחורף תוכל להנות מחבית חבית מלאה של בורבון (זהה לתהליך שעושים בג'ים בים כדי להגיע ל'דויל'ס קאט' שלהם…).

Amir A 28 במרץ 2014

באמת תהיתי מה הסיפור של הדויל'ס קאט הזה. אתה רציני? פשוט ממלאים במים ומחכים? אין לזה טעם של מים מדוללים אחר כך?

שחר ד. 28 במרץ 2014

הם משתמשים במכונות שמנערות את החבית במהירות גבוהה ומאיצות את התהליך, אבל כל העובדים במזקקות שדיברתי איתם על זה, נשבעו שזה עובד אם משאירם את זה כמה חודשים בשמש.

shohat 28 במרץ 2014

מאוד מעניין. גם התוספות בתגובות. תודה.

אודי 28 במרץ 2014

מאוד מקווה שלואיוויל יעיפו אותם לכל הרוחות. אם לא השופטים קנטאקי לא עוברת את וויצ'יטה סטייט, והיינו זוכים לראות שנה שנייה ברציפות את התקשורת שוחטת את קאלפירי על השיטה שלו.

אלון 28 במרץ 2014

קאליפרי אולי מגייס טוב ומנצל טוב את החוקים אבל השיטה של להחליף חצי קבוצה כל חצי שנה היא גרועה לשחקנים. שחקנים יוצאים מוקדם מדי למקצוענים כי הם לא רוצים להתחרות בשישה פרשמנים חדשים שבאים. הם מגיעים לא מוכנים למקצוענים ועובדה שרובם נכשלים שם. על כל דייויס ווול יש גודווין וטיג שמגיעים מוקדם מדי. שחקן כמו וויטיקר צריך לעבור כי הוא יראה ירידה משמעותית בדקות שלו אם הוא ישאר.
לא שפטינו זה כוס התה שלי אבל אני מעדיף אותו ואת השחקנים שלו על קאליפרי והאחים הריסון.

שחר ד. 28 במרץ 2014

איתך לחלוטין. אני חושב שבשנים הבאות נראה את ירידת קרנה של השיטה, זה פשוט לא מחזיק מים…

אריאל גרייזס 28 במרץ 2014

אחלה סקירה.
מבחינתי זה ממש בחירה בין שתי רעות חולות. קליפארי המושחת מול פיטינו שלמרות היותו מאמן גדול, אני לא יכול לסלוח לו על התקופה בבוסטון. משום מה זה רק הוזכר פה בקטנה, אבל פיטינו לא רק אימן את קנטקי, הוא החזיר אותם לגדולה ולקח איתם אליפות.

אלון 29 במרץ 2014

בגלל השנים שהקבוצות לא שיחקו אחת נגד השניה והעובדה שהם משחקים פעם בשנה וזה שהם לא באותו קונפרנס הן הסיבות שהיריבות הזו לא גדולה מספיק. בטח לא כמו היריבות בצפון קרוליינה.

Amir A 29 במרץ 2014

1000 נשמות יש ליוקון האלו. לא להאמין שהקבוצה המוגבלת הזו מצליחה להגיע עד לעלית שמונה. זה קאמבה ווקר אול אובר אגין.

אלון 29 במרץ 2014

בדיוק מה שחשבתי אתמול, דזה וו ל 2011

יוסי 30 במרץ 2014

היום היה יום מדהים אם יוקון ינצחו מחר זה יהיה יום חג! איזה כיף לגור בקונטיקט!

שחר ד. 30 במרץ 2014

איך הלכה לנו אריזונה? פלורידה אריזונה היה יכול להיות גמר מדהים….

(בהזדמנות זאת אני רוצה להכות על חטא, סקוטי ווילביקן שחקן ענק. אם הייתי מאמן באירופה כבר הייתי עושה שיחות לסוכן שעוד לא קיים)

Amir A 30 במרץ 2014

לא יאומן הדבר הזה. מי היה נותן ליוקון סיכוי להגיע לפיינל פור? 18-19 מהקו או משהו כזה.

Amir A 6 באפריל 2014

איפה, איפה הפוסט על יוקון בגמר?

Comments closed