נאום הניצחון – עידו גבעון

יאללה, תנצחו או שנשרוף לכם את המועדון..."

נושא

 

לפני כשבועיים, העלה יואב בורוביץ' פוסט על הדברים שלדעתו היה צריך מאמן ליברפול רוג'רס להגיד לשחקניו רגע לפני העלייה לדשא, למשחק מול מנצ'סטר יונייטד. זה גרם לי טיפה לחשוב על הקונספט הזה של מה אומרים מאמנים לשחקנים לפני משחק. במשחקים שגרתיים ובמשחקים הגדולים.

איך עושים את זה בפועל? האם בכלל תמיד עושים את זה?

בכל אופן, בשעות שאחרי הניצחון של ריבר השבוע את בוקה, פרסמו אנשי המועדון את הסרט המדרבן שהקרינו להם לפני העלייה למגרש ואת איך שקישטו את חדר ההלבשה לכבודם. מאחורי הקלעים של הקבוצה, רגע לפני המשחק הכי חשוב בטורניר.

 וכך זה היה. תחילה, כמובן, עלה הסגל על אוטובוס באצטדיון הביתי שם חיכו להם מאות אוהדים כדי לעודד בהזדמנות האחרונה לפני שנוסעים השחקנים לשחק, לבדם וללא קהל תומך, מול אצטדיון ביתי של 50 אלף אוהדי בוקה.

מי שלא מכיר עדיין, מאז אוגוסט האחרון יש איסור על הקהלים בארגנטינה ללוות את הקבוצות למשחקי החוץ, כניסיון למגר את האלימות בכדורגל.

 banderazo-3_3729121-386

בתמונה: אוהדי ריבר באו בגשם השוטף לדרבן את השחקנים, שעות לפני המשחק.

 עם הגיעם לאצטדיון, קישטו לשחקנים בחדר ההלבשה את הקירות עם פוסטרים וקלישאות על המועדון והמורשת שלו.

poster-frase-Labruna-mensajes_OLEIMA20140330_0290_5

בתמונה : "ביום שבו תהיה אובססיבי לגבי ניצחון על בוקה, רק אז תוכל להבריק בגאווה עם החולצה של ריבר"

אבל רגע השיא, ככל הנראה, היה כאשר הקרינו לשחקנים סרטון. בעיני, הסרטון משרת את המטרה שלו נאמנה. ז"א, הוא קצר וקולע, אבל נוגע במספר נקודות רגישות של השחקנים. כבני אדם, כבני משפחה, כחלק מקבוצה של כעשרים גברים וכחלק ממורשת ארוכה של מועדון כדורגל. סרטון נוסף שהועלה מראה כיצד עמדו השחקנים, מחובקים רובם, וצפו בסרטון. כן, יכול להיות שהם לקחו את זה בפרופורציות של בנאדם נורמטיבי. אבל צריך לזכור שהשחקנים נמצאים במערכת ענקית של לחצים. כזאת שמתעקשת להזכיר להם ימים כלילות, שבוע אחרי שבוע, שהם נמצאים במועדון גדול עם לחצים וציפיות. מועדון שמטריד את שלוותם של מיליוני גברים, נשים וטף.

F30

מועדון, שכרגע רוב הציפיות שלו מהעונה הנוכחית מסתכמות ב90 הדקות הקרובות שלהם.

הסרטון גדוש, כמו שציפה בורוביץ', בקלישאות ודברים קטנים שאולי נכון שבהם יתרכזו השחקנים לפני משחק כזה לא פחות מאשר הוראות טקטיות ומקצועיות.

קצת כמו טירונים לפני מסע כומתה, לוחמים רבים לאורך ההיסטוריה וכמובן מל גיבסון ב"לב אמיץ".

 לאחר המשחק נתנו דעתם השחקנים מעט על ההכנות בחדרי ההלבשה:

"גרמו לנו להרגיש בבית" , אמר טאו גוטיירז. לדסמה הסכים: "ריגש אותי לראות את הסרטון. זה היה ספקטקולרי, אלו הדברים הקטנים שגורמים לנו, השחקנים, להרגיש טוב. זה גם ריגש אותי הרבה בגלל שהחברים לקבוצה דוחפים אותי הרבה בשביל שאוכל להמשיך ולהתקדם וברמות האלו זו פריבילגיה. לא הרגשנו לבד."

תחושתי האישית היא שסרטון זה הוא ייחודי ונעשה שימוש בעזרים כאלו רק אחת לזמן ארוך. יוצר הסרטון סיפר שזו פעם ראשונה שמפיקים משהו כזה (לפחות במועדון, לפחות בשנים האחרונות), השחקנים קיבלו את זה בהפתעה ואף התכנון להקרין את זה עם הגיעם לחדר ההלבשה שונה ולבסוף הם ראו את זה ממש בדקות שלפני העלייה למגרש.

ז"א, היה אפקט מסוים של הפתעה וחדשנות שהצליח למנף את היעילות של סרטון כזה. קשה לי להאמין שזה יהפוך לדבר שבשגרה. למרות ההצלחה היחסית שלו. כמו כן, צריך לזכור שאי אפשר לזקוף לזכות סרטון שכזה ניצחון שלם בדרבי שהיה רווי באירועים.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

לא התעסקתי בלהדביק כתוביות אבל הנה תרגום זריז של הנאמר:

"אתם לא הראשונים שיחקו במגרש הזה. לא תהיו הראשונים שינצחו. אבל כן תהיו הראשונים שיוצאים לבד לקרב.

בפעם הראשונה מזה שנים רבות, רק 11 הולכים להתמודד עם אלפים. אתם תהיו הנבחרים שיכתבו את ההיסטוריה.

לא הולכים להריע לכם. לא הולכים לעודד אותם.

עומדים להעליב אתכם, עומדים לפגוע בכם. הולכים להתגרות בכם.

אבל היום אתם – תהיו ריבר. ואתם תדעו איך להגיב.

לך זורם כדורגל בדם, בגלל שאת החולצה הזאת לא לובש כל-אחד.

אל תחפשו את האוהדים שלנו ביציע, כמו תמיד.

כי היום, אתם הולכים להיות לבדכם. תסתכלו סביבכם, תעודדו אחד את השני. כי אתם קבוצה של גברים שנמצאים שם בשביל לתת את החיים אחד בשביל השני.

תלחמו, תעבדו קשה, תאמינו בעצמכם כי רק בכם זה תלוי.

שחקו, תחגגו ותתחבקו. תנשקו את החולצה!

תמירו את הצעקות בשקט. תגרמו לבומבונרה לרעוד אבל מפחד.

תיהנו מתשעים הדקות הללו ותזכרו אותן לכל החיים.

תכתבו את ההיסטוריה.

היום ריבר – זה אתם.

הגיעה השעה. לכו בשביל התהילה של המשחק הכי חשוב בעולם. בשבילכם, בשבילנו, בשביל המשפחות של כולנו. שימו את הלב שלכם.

11 מול כולם. ותהיו לאגדה."

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

בסרטון : איך השחקנים ראו את הוידיאו, רגעים לפני עלייה למגרש.

 

הניצחון עם ראש סלרי
לערער על הנבדל

9 Comments

אודי 6 באפריל 2014

היה תענוג (לקרוא ולראות אותם מנצחים את בוקה)!!

עידו גבעון 6 באפריל 2014

תודה.
שמח שנהנית, תחזור תמיד.
נקווה שריבר תמשיך לשמח אותנו הערב ולאורך החודשיים הקרובים.

דניאל 6 באפריל 2014

תענוג לקרוא פחות לגבי הנצחון :), הסרטון ערוך נפלא!
חבל שאין יותר קוראים ותגובות לפוסטים שלך, למרות שאני לא תמיד מגיב, אני תמיד קורא :) אין על הליגה הזאת ועל תרבות הכדורגל של המדינה הזאת. מי שלא היה שם לעולם לא יבין. האווירה ברחובות היא של כדורגל, לא יודע איך להסביר את זה.

אנדר 6 באפריל 2014

מעולה… קריאה צרופת תענוג.
תזמון מושלם ביחס לפוסט של אריאל

עידו גבעון 6 באפריל 2014

תודה!

איזה פוסט של אריאל?

red sox 6 באפריל 2014

על הפסיכולוגיה והנטייה המגוכחת של תקשורת הספורט בישראל להסביר כל דבר בהסברים פסיכו-מנטליים.
שניכם צודקים.

פוסט נפלא, משחק נפלא. נקווה שגה עונה נפלאה.

ארז (דא יונג) 7 באפריל 2014

בגלל שאצלי בבית אוהדים את סנטרל, העפתי מבט בטבלה אחרי המשחק אתמול.

אחרי 12 מחזורים יש 3 נקודות הפרש בין המקום הראשון למקום השמיני, כלשמוליכה יש 21 נקודות מתוך 36 אפשריות.

באחוזים זה משהו כמו אחוזי ההצלחה של יונייטד בליגה האנגלית העונה.

גורדיטו 8 באפריל 2014

תודה על הכתבה, תודה על הפתח שאתה נותן לי להתחבר מחדש לכדורגל שהתנתק מעט לאחר שערוץ הספורט החליט לוותר על זכויות השידור שלו.
לא משנה עד כמה הסרטון הזה היה עמוס בפאתוס, זה בדיוק מה שנוגע בארגנטינאים בכל הקשור לכדורגל. הציניות מפנה את מקומה לתשוקה אמיתית, בסיסית, צורבת ושורפת (מישהו אמר El viejo Pasman?)
והתענוג הכי גדול היה הנצחון במשחק. חולצה חדשה של ריבר נמצאת בדרכה מבואנוס איירס היישר אל הארון של הילד.
תודה

עידו גבעון 10 באפריל 2014

התענוג כולו שלי, באמת.

Comments closed