עונג שבת – אסף מיכאלי

מי שמגיע ראשון תופס שולחן.

EM

 

יום שישי, שש בבוקר, אני בסופשבוע בצפון, בילוי שאמור להיות מלווה בהתעוררות מקסימה מול נוף הכנרת כאשר ארוחת הבוקר מוגשת על המרפסת. אבל נתוני הפתיחה שהעניקו לי הורים שגרים על שפת הכנרת, מייצרים אפשרות להשאיר את שני הקטנים עם סבתא ולצאת לריצת בוקר של שנים עשר קילומטר מעין גב לצמח, או במילים אחרות מנקודת הסיבוב של מרתון טבריה ועד שמגיעים לארומה בצמח שם נקודת המפגש בסיום, האחריות של מי שמגיע ראשון, היא לתפוס שולחן נוח לקפה בסוף.

*

התקופה הזאת בשנה בין פורים לפסח, ואין שום אפשרות להגדיר אותה בתאריך לועזי, היא תקופה קסומה. ראשית, הכול ירוק, כל ריצה בשטח הפתוח מצליחה להוציא מחשבות התפעלות על יופיו של הטבע גם מציניקנים מוחלטים. וגם מזג האוויר בעונה זו של השנה מאופיין בטמפרטורות סבירות יחסית עד שעות הבוקר המאוחרות ללא הרוחות המזרחיות שתוקפות את האזור בחורף. לתוך הסיטואציה הזו אני מאפס שעונים, מפעיל אפליקציה ויוצא לעוד ריצת בוקר, אלא שהפעם אני חוזר לנקודת האמצע. קשה לי להשתחרר מזה, אבל כבר שלושה חודשים כל ריצה שאני רץ, מחזירה אותי לאותו בוקר נפלא מבחינתי בו סיימתי את המרתון הראשון והיחידי עד כה בחיי, היום באופן טבעי המחשבות רבות יותר, היות שאני רץ בנתיב המרתון. אולם יש מספר הבדלים צפויים.

*

בניגוד לריצת המרתון, הפעם אני רץ לבד. יעל אמנם יוצאת יחד איתי, אבל הפרשי הקצב בנינו משאירים כל אחד לרוץ עם עצמו. לעומת מסלולים אחרים בהם אני רץ, המסלול לאורך הכנרת שומם, במשך שעה שלמה של ריצה פגשתי שתי נשים לא צעירות בעת הליכת בוקר והחלפת דעות, או שמא נאמר מהלכות רכיל על הקורה בקיבוצן. אותי הן מברכות בבוקר טוב מחויך.

זהו, עד נקודת הסיום יחלוף מולי אצן אחד בלבד. המרתון מאפשר לך לראות אנשים סביבך לכל אורך הדרך, ביום שישי בין שש לשבע בבוקר, דומה המסלול המקסים הזה לאזור ספר לא מיושב, כאילו החלוצים נעצרו בצמח ולא המשיכו צפונה.

דבר נוסף, בעוד במרתון רצים על הכביש הראשי, הריצה הזו מתבצעת על שביל הריצה המקסים והנהדר לצידו של הכביש הראשי. הנתון הזה מקנה מספר אפשרויות שקיימות רק בדרכים צדדיות. הראשונה, פרחים. רוב רובה של הדרך סלול בתוך שטחים חקלאיים או שטחי בר, בתקופה הזו של השנה ניתן לראות כל כך הרבה צבעים בצד הדרך, החל מרקפות בסגול, כלניות באדום, חרציות בצהוב ועוד כהנה וכהנה, קשת שלמה של צבעים שמסיחים לגמרי את כל טרדות הריצה. עוברים ליד שדה אספסת שזה עתה נקצר, קשה עד בלתי אפשרי לתאר את הריח הנשגב שעולה משדה שזה עתה קצרו אותו, כאילו כל הטבע בעולם מזדקק לכדי שובל ריח ארומתי שאף בקבוק בושם לא יוכל לעולם לספק. ולבסוף הבונוס הגדול: בין קני הסוף שיוצרים שדרה מלכותית לעוברים בתוכם, חוצה שועל את השביל כחמישים מטרים ממני, הוא מזהה אותי ומיד נסוג אל העשב הנמוך שבצד הדרך, חולפים להן חמישים המטרים, ואני זוכה למבט משתומם על הימצאותי שם מהשועל, מבט שאפילו שוללי הריצה הגדולים ביותר שהמנטרה שלהם היא " אני עושה עשרה קמ"ש ביד אחת עם ההגה" לא מסוגלים לייצר. השועל כל כך יפה, עיניו משדרות לחץ מסוים, אבל עבורי זוהי אולי הנקודה היפה ביותר בריצה הבוקר, פשוט מקסים.

*

הדבר הנוסף ואולי הראשון שקשור לריצה, היא העובדה שקצב הריצה שלי מהיר בכעשרים עד שלושים שניות לקילומטר לעומת הקצב הקבוע שבו הורגלתי לרוץ, זאת בנוסף לעובדה ששעון הדופק לא מראה סימני לחץ או נתוני דופק לא סבירים, אני מרגיש כמעט מרחף על המסלול, הזמנים שהגדרתי לעצמי פשוט מתמוססים ואני תוהה עוד כמה קילומטרים אני אצליח למשוך באותו הקצב. במרתון יש מים כל שלושה קילומטרים ויש ג'לים ואדרנלין, בריצה הזו אין לי מים, אין לי יעד, והדבר היחידי שמניע אותי הוא לסיים בפחות משעה, העניין הוא שמדובר על שנים עשר קילומטרים וחצי. ובכל זאת, כל קילומטר שעובר, תחושת הגוף שלי רק משתפרת, אני מרגיש כאילו אני בכושר שיא, זאת למרות שהחודשים האחרונים, לא התאפיינו ברמת אימונים סדירה ואיכותית, כך שהקצב בו אני רץ מעודד אותי ומאתגר אותי קדימה.

*

סיום הריצה מוצא את עצמי די משתהה על הריצה שזה עתה סיימתי, מאד מרוצה ממנה, אבל מבין שאפילו בארומה, עוד בקושי הדליקו את מכונות הקפה. היות שאת הזמן כידוע לא ניתן לעצור, גם יעל רצה מהר מהרגיל, כך שההפוך הגיע מוקדם מהצפוי, אכן פתיחה מדהימה לסופ"ש עמוס שלפנינו. קשה להסביר את ההשפעה שיש לאימון טוב בבוקר על שאר היום, מי שמתאמן מבין את זה. לכן כבר בדרך חזרה לילדים אני יודע, יהיה סופ"ש פצצה, שאני כותב את הדברים הללו עכשיו במוצאי שבת אני יודע, היה אחלה סוף שבוע.

תמר מזל טוב.

שלח לי שקט
הדילמה

4 Comments

YG 8 באפריל 2014

יפה. אכן אין כמו אימון טוב כמתכון ליום נפלא.

דבר אחד- "עד נקודת הסיום יחלוף מולי אצן אחד בלבד"- אצן הינו רץ קצרות (60-400 מטרים) שלמעשה מאיץ מרגע הזינוק עד הסיום. יותר מ-400 מטרים לא ניתן להאיץ.

ולכן- "עד נקודת הסיום יחלוף מולי רץ אחד בלבד".

שחר ד. 8 באפריל 2014

אחלה סיפור אסף, בהחלט קשה להתעלות על התחושה שיש אחרי אימון מצוין.

אלכס דוקורסקי 8 באפריל 2014

נהניתי מאד לקרוא, אסף.

אסף 8 באפריל 2014

תודה על התגובות
לריצה טובה או אימון איכותי בהחלט יש השפעה חיובית

Comments closed