על קצה המזלג – עידו גבעון

תמונת נושא

 

מעבר לסקרנות האופיינית לי בנוגע לכדורגל, יש תחום אחד שעם השנים מסקרן ומושך אותי יותר. מדובר בתחום התמחותם של בודדים ותחביבם של היסטוריוני כדורגל רבים– הכדורגל של לפני עידן הטלוויזיה. מה שמסקרן כל כך הוא עצם היותו מסתורי ולא (יותר נכון, פחות) מתועד. לא צריך אפילו לפרט כמה שהכדורגל בעולם כיום מתועד. כל צעד ושעל של כל קבוצה מקצוענית שמכבדת את עצמה מצולם ונכתב ומועלה כמובן לאינטרנט לרשות הכלל.

ודווקא עם הזמן, ככל שהכרתי את רזי המשחק, עלו בי יותר ויותר שאלות. רבים אמנם זכו, אבל אני לא ביניהם, לצרוך כדורגל עוד בימים ההם ולכן בעיניי נשארו תעלומות.

ז"א – האם תמיד קהל היה מעודד ושר שירים? מתי הופיעו שלטי הפרסומת? מתי הופיעו טקסים שכה מוכרים לנו כיום מהקהל והמגרשים? השוואה בין ההתפתחות במדינות שונות? מתי ואיך התפתחו נורמות שונות וחוקים שונים (בזבוזי זמן כדוגמא…) וכן הלאה.

 לפני זמן מה נתקלתי בסרטון הבא, שעליו אבסס מספר מסקנות שמצאתי:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

תחילה, כדי להבין מי-נגד-מי (מילולית) אגיד, כמו שניתן להבין מהתיאור, שמדובר במשחק בארגנטינה בשנת 1971 בין בוקה ג'וניורס וסן לורנצו– אז כמו היום שניים מהמועדונים המפוארים בארגנטינה –בבומבוניירה שלמרבה הפלא נראית בדיוק באותו מצב כמו היום, 43 שנים מאוחר יותר.

הסרט, כמו שמתואר גם ביוטיוב, צולם ע"י חברת "בריטיש פאטה" ופורסם כחלק מ85,000 סרטים בשלל נושאים שנמתחים לאורך 3,500 שעות ובהם צילומים ישנים, החל משנת 1896 ועד 1979.

אז כמו היום, דרבי שכזה מילא את האצטדיון עד אפס מקום (כ-40,000 מקומות) וכבר אז היה את המנהג לתלות סרטים-דגלים במורד היציע (בסרטון : 0:36), לשיר, לקפוץ ולעודד. אפילו לזרוק קונפטי (1:03). בנוסף ניתן לראות אנשים שעומדים על הברזלים, עם הגב למגרש.

מודה, את תולדות והתפתחות ארגוני האולטראס והעידוד תמיד הכרתי אף פחות. כנראה כי זה הפן השולי של הכדורגל. אבל עדיין מעניין לראות כמה מעט השתנה בכל השנים. וכמובן מסקרן לברר מתי באמת התחילו אנשים להשקיע בעיצוב הקהל, שיריו ומנהגיו.

*

דבר נוסף, אליו לא שמתי לב זולת בתיאור הסרטון ביוטיוב, הוא העובדה שרוב האנשים לבושים בבגדי יום יום. טוב, אמנם בישראל גם היום הרבה אנשים נוהגים לבוא בלבוש יומיומי גם למשחקי קבוצתם, אך בארגנטינה (כמו גם במדינות נוספות רבות) המנהג של ללכת עם חולצת הקבוצה המקומית הוא מקיף ורחב. שיטוט קצר ברחוב כל עיר, ובמיוחד בערים הגדולות, בארגנטינה ביום רגיל יפגוש מיד אנשים שמראים את זיקתם לקבוצה. כנראה שהמנהג התפתח מאוד ברבות השנים.

באשר לצילום, רבותיי יש דבר אחד מרכזי וחשוב שאפשר להוציא מצפייה בסרטון המצורף והוא שיש זווית צילום יותר נוראית מזו של וסרמיל.

ועכשיו בנימה יותר רצינית, אפשר רק להניח שהצלם אינו מקצוען בתחומו וכמובן שכבר אז היו גם צלמים שהצליחו להעביר את המתרחש בצורה יותר נוחה ומוצלחת.

בדקה 3:55 בערך, ניתן לראות שמספר ספסלים על קו האורך, ממש כמו יציע של כבוד, מוקצים לחיילים ושוטרים. ניתן בבירור להבין שאין הם נמצאים שם מתוקף תפקידם כשומרי חוק (הם פשוט יושבים בשורה הראשונה וצופים במשחק), אלא אולי מתוקף מעמדם וזכויותיהם. אלו אולי אף בכירים וגנרלים ראשיים. כאשר חושבים על ההקשר ההיסטורי והחברתי של התקופה, כאשר המדינה הייתה תחת משטר החונטה אפשר להפליג במחשבות על משמעות הימצאותם במשחק.

*

לגבי המשחק עצמו, אמנם קטונתי מלנתח באמת אבל יש דברים מסוימים שבולטים מאוד לעין. למשל, העובדה שהרוב המוחלט של המהלכים משוחק על הדשא. מעט מאוד מסירות ארוכות וגבוהות. רוב השחקנים מחפשים פס קרוב או דריבל קטן. כנראה שלאיכות הדשא יש השפעה על המגמה הזאת.

בסביבות הדקה 10:30 אנחנו מקבלים עדות להצגה שלמה של אחד משחקני סן לורנצו, שלבסוף נראה כאילו הוא ממש התייבש ופונה מהמגרש. לא מן הנמנע שיש ברחבי האינטרנט גם תיאור מקיף של המשחק שיכול לענות על השאלה הזאת, אבל התיאטרליות בתנועות של השחקן מראה שגם לפני כל כך הרבה זמן, כאשר טלוויזיה בצבע עוד לא היה בארגנטינה וכנראה שמעט מאוד סיקור מצולם של משחקים, כבר שיכללו מיטב השחקנים את היכולות הדרמטיות שלהם להשגת יתרון בכל צורה שהיא.

צריך לזכור ולהדגיש שסביר מאוד שהשחקנים הללו לא היו מודעים לכדורגל כמו שמשחקים אותו מעבר לים. קשה להאמין שהיו יושבים לראות כיצד עושים זאת ביבשת הישנה, שלא לדבר על האופן התדיר שבו צורכים אנשי כדורגל בימינו בכל העולם. השפעות והשראה כנראה שלא היה איך ממש לספוג וללמוד וזו הסיבה שהכדורגל נראה בעיניי מעט יותר ראשוני ובסיסי. שיטות משחק, אותן לוקח שנים לתרגל וללמוד, או פעולות כמו לחץ ויציאה למתפרצות מבוצעות בצורה יותר אינסטינקטיבית מהמקובל היום. השחקנים הרבה פחות מאומנים ומתורגלים וזה ניכר מאוד גם בסרטון קצר שכזה, של פחות מרבע שעה.

 ****

העונה בארגנטינה לקראת הסיום. התאפקתי עד כה לא לעשות "יומן אליפות" מפאת נאחס וחוסר עניין לציבור. וכנראה שסיקור משמעותי לא תמצאו אצלי. אבל שני מחזורים לסיום, ריבר וחימנסיה חולקות את המקום הראשון ושתי קבוצות מפגרות אחריהן רק במרחק 2 נקודות. שווה לעקוב.

הפייפר ממריא סוף סוף
ערב אופטימי

5 Comments

עודד 9 במאי 2014

מעניין מאד. רק הערה היסטורית קטנה- החונטה התחילה לקראת אמצע שנות ה70. ב71 עוד לא הייתה חונטה.

אודי 9 במאי 2014

להישמר מפני נאחס זה חשוב

רועי 11 במאי 2014

הערה לעודד: דווקא היתה אז חונטה צבאית (הנשיא דה פקטו היה הגנרל לנוסה). אלא שזאת היתה חונטה אחרת מזאת שעלתה ב-76 והדיחה את איסבליטה פרון.

עומרי 11 במאי 2014

יפה

שחר ד. 11 במאי 2014

מעניין

Comments closed