וידוי – עידו גילרי

וידוי – אני יודע לרכב על אופניים.

NRU

 

וידוי – אני יודע לרכב על אופניים.

התחלתי לצפות במרוצי רכיבת אופניים לגמרי במקרה אי שם ב-1996. אח שלי ישב בסלון מול יורוספורט או TVE מרוכז למחצה במה שנראה כטיול מאורגן על המסך. כשצחקתי עליו ושאלתי אותו מה זו השטות שהוא רואה, הוא ענה לי שזה מרוץ אופניים  וזה דווקא נראה מעניין.

המשכתי לגחך אבל התיישבתי ונתפסתי. למחרת מצאתי את עצמי עושה את אותו הדבר בדיוק רק באופן וולונטרי. למרות  הסקרנות הראשונית איתה הגעתי לא הצלחתי להבין מה גרם לשדר להיכנס לאקסטזה כאשר אחד הרוכבים סטה לפתע לצידי הכביש וירד מאופניו. קראו לאיש מיגל אינדוראין וייקח לי עוד שנתיים להפנים את גודל הרגע. כך נשאבתי לתוך עולם שהיה עד אז לא מוכר כאשר הטור, הג'ירו, והוואלטה הפכו  במהרה לעניין שבשגרה ולאט לאט נוספו גם אליפות העולם והמרוצים הקלאסיים. בקיצור נהייתי מכור.

 וידוי –  אין לי אופניים וגם אם היו לי לא נראה לי שהייתי יוצא לרכיבה כל שבת בבוקר.

מאז שהתחילו לסקר את הטור בערוצי התקשורת השונים בארץ שמעתי כבר מכמה אנשים את התיאור הבא למרוץ אופניים טיפוסי: בהתחלה כמה רוכבים יברחו מהשאר ויבנו יתרון של מספר דקות. אחר כך הם ירכבו ככה כמה שעות בלי שיקרה כלום, עד שמתישהו הדבוקה תתעורר ותתפוס את הבורחים. לקראת הסוף כולם ייסעו נורא מהר, כמה יתרסקו ומישהו ינצח, אבל בסוף כולם יגיעו יחד לקו סיום. נשמע מרדים למדי אבל על הנייר זה תיאור די מדויק של הרבה מאד מרוצים. אז מה הופך את הספורט הנפלא הזה לכל כך קסום?

האמת שפעמים רבות שאלתי את עצמי את אותה שאלה בדיוק והתקשיתי לנסח תשובה מנצחת, עד שמישהו עשה זאת בשבילי. באמת שאני כבר לא זוכר מי זה היה, אבל ברגע שהדברים נאמרו ישר הבנתי "וואללה זה בדיוק זה".  מה שמיוחד במרוצי אופניים היא העובדה שבכל רגע נתון יכול לקרות כל דבר העולה על הדעת וגם מה שלא. במילים אחרות זה כמו לצפות בפצצה שעומדת להתפוצץ. תגידו : "מה ההבדל בין זה לבין כל משחק כדורגל בתוצאה 0-0?" ההבדל הוא במה שיכול להתרחש.  אם בכדורגל יכול ליפול פתאום גול, באופניים יכולות לקרות גם המקבילות לאירועים הזויים כמו משחק סטנגה ספונטני בין השוערים או דאבל-פסים בין מסי לרונאלדו.

מרוצי אופניים הם סינתזה מאד מיוחדת בין ספורט אישי וקבוצתי. הניצחון הוא על בסיס אישי אבל התחרות מתנהלת באופן קבוצתי כך שכל קבוצה עובדת עבור הרוכב המוביל שלה. בנוסף, למעט המרוצים החד יומיים, יש תמיד גם תחרות על הניצחון בקטע של אותו היום, וגם את המאבק על הדירוג הכללי. השילוב המיוחד הזה יוצר מגוון גדול של אינטרסים מנוגדים, כך שנוצרים מצבים רבים של מרוץ בתוך מרוץ ומלחמות טקטיות בין הקבוצות, שהאינטרסים שלהן משתנים באופן דינמי בזמן התחרות. המשמעות היא שקטע מרוץ שגרתי ביותר יכול בשניות להפוך לכאוס טוטלי שחורץ גורלות. זה גם אומר שלמרות שלכל קבוצה יש את הרוכב ה"מיועד" שלה ביום נתון כל אחד מהעשרות הרבות של הרוכבים יכול לנצח.  אם נחזור לדימוי של הפצצה המתקתקת, במשחק כדורגל יש סיכוי שהיא לא תתפוצץ בסופו של דבר. לעומת זאת במרוץ אופניים הפיצוץ בוא יבוא וכשהוא יגיע יעופו זיקוקים.  היופי הוא שהם יכולים לבוא בכל צבע וצורה אפשריים מבלי שנוכל לצפות מה נקבל מראש, ולכן נותר לנו רק להרים את הראש לשמיים ולחכות למופע שיתחיל.

 וידוי – אני Quitter,  כשנהיה לי קשה אני מהר מאד מתייאש ונשבר. זאת כנראה גם הסיבה  שאני לא רוכב.

היה הרבה יותר קל להתחבר לספורט הזה אם גיבוריו היו דמויות שריריות הנוטפות כריזמה ומפזרות חיוכים לכל עבר. הבעיה היא שלפחות במבט ראשון רוכבי אופניים הם ספורטאים מהסוג שאינו מעורר הערצה. הם לא נראים אתלטיים במיוחד ונוטים לנוע על הספקטרום שבין מופנמות לנרגנות. אולי זה בגלל כל האינטריגות בין הקבוצות ובתוכן בזמן המרוץ ולאחריו. למרות כל זאת לאחר הסתכלות קצת יותר מעמיקה  קשה שלא להעריך רוכבים ולהזדהות איתם עד עמקי נשמתך. הסיבה לכך היא שהמרוץ האמיתי המתנהל על הכביש הוא זה שמתקיים בין הרוכב לעצמו.

רכיבה היא ספורט תובעני ביותר הדורש סיבולת פיזית ומנטאלית כאחד. במקרים רבים כדי לנצח יהיה על הרוכב להתמודד עם הכאב שזועק מכל חלק בגופו ולנהל בחוכמה את שאריות האנרגיה העומדות לרשותו על מנת להגיע לקו הסיום.  בשלב זה הוא בדרך כלל כבר נמצא ללא התמיכה של  חברי קבוצתו ונשאר לבדו אדם מול ההר או איתני הטבע.

לא אחת אתה יכול למצוא את עצמך מעודד את הרוכב החביב עליך בדרכו במעלה ההר כשלפתע אתה שם לב שאתה חווה איתו כל סיבוב של דוושת הפדל מנסה לדחוף אותו קדימה בעוד הוא מתחיל לקרטע מצד לצד.  בספורט שבו  לסיים את המרוץ מהווה סוג של ניצחון יש מקום רק לקשוחים ביותר.  לכן יהיה זה עניין שבשגרה לראות רוכב שהתרסק ונפצע ממשיך ומגיע לקו הסיום דקות רבות אחרי כולם.

באופן דומה אי אפשר שלא להתמלא אמפתיה למראה הקבוע של הרוכב הבודד המנסה לשווא להגיע אל קו הסיום הרחוק ממנו קילומטרים בודדים רק כדי להיבלע על ידי הפלטון השועט מאחוריו. אפילו כשהוא יודע שהסוף אבוד הוא לא יוותר וימשיך לנסות, כי תמיד הבלתי צפוי יכול להתרחש מאחור שיאפשר לו את הניצחון הנכסף.

אם כל זה לא מספיק בשביל להתמכר אז תמיד יש את הקסם של תחרות פתוחה לקהל. יש משהו מיוחד באירוע ספורט שמתרחש בתוך הסביבה היומיומית שבה חיים אנשים ולא במבנה שנוצר לשם כך. זאת לא רק העובדה שהכניסה היא חופשית לכולם אלא גם העובדה שהתחרות מתקיימת בדיוק על אותם כבישים שאחר כך תוכל אתה לרכב בהם בעצמך, או סתם לעבור בהם בחופשה עם המשפחה. זה כמובן לא מזיק כשההתרחשות כולה היא בתוך נופים עוצרי נשימה, שיחד עם אלפי הצופים בצידי הדרך יוצרים תפאורה מושלמת.

 וידוי –  ב 5.7 כשרוב ערוצי התקשורת יהיו עסוקים בפרומואים למשחקי רבע הגמר במונדיאל אני אהיה שקוע במה שיתרחש בלידס שבאנגליה, שם יתקיים הקטע הראשון של הטור.

בינתיים יש עוד שבוע מסעיר של ג'ירו לפנינו.

מצער
עונת המלפפונים 39: על זבובים טורדניים שעולים על רבם

6 Comments

oded 24 במאי 2014

לא שכנעת אותי אבל היית קרוב
כתוב יפה מאד, תודה

עידו ג. 24 במאי 2014

טוב – strike one.
זה קצת קלישאתי אבל צריך לראות כדי להבין.
תקדיש שעה וחצי ביום שבת הבא לקטע שנגמר בזונקלאן ואם זה לא יעשה לך כלום אז אני אאלץ להרים ידים.

oded 24 במאי 2014

:)
אנסה

פאקו 24 במאי 2014

טור נהדר. מתאר פחות או יותר את התחושות של כל חובב של הענף הזה.
דווקא הג'ירו הנוכחי מעט בעייתי מהבחינה הזאת, כאשר הוא סובל מצד אחד ממצבת משתתפים התחלתית בעייתית (רוב הרוכבים המובילים בחרו בטור), ומפרישות של רוכבים מובילים שכבר הגיעו אליו (רודריגז, קיטל). מקווה שהקטעים ההרריים הקרבים יצילו אותו מהשיממון. אם לא – נחכה לטור.

עידו ג. 25 במאי 2014

זה נכון שהרבה מהתותחים הכבדים חסרים בג'ירו הזה אבל דווקא זה מה שמונע ממנו להיות משמים. קודם כל יש תחרות נהדרת בכל קטע והרבה דרמות. בנוסף ייתכן מאד שאנחנו רואים פה את דור העתיד עם כמות מטורפת של כשרונות צעירים. קח את אורן קינטנה ומייקה שכבר סומנו בשנתיים האחרונות ויכול להיות שזה הפודיום של הטור בעוד שלוש שנים. לזה תוסיף עוד את קלדרמן וארו שהגיע משום מקום ויש המון רוח צעירה במרוץ.
נשארו עוד 6 קטעים ויש 7 רוכבים במרחק סביר מהחולצה הורודה כשלא נראה שיש אחד שטוב בבירור מהשאר. כלומר צפוי שבוע מרתק.

tsiklop 27 במאי 2014

נהנתי מאד לקרוא, תודה.

לצערי, אין לי איפה להכניס עוד שעות צפייה בחיים…

אבל, הטור שלך אכן מפתה אותי לחפש

Comments closed