פילים בקנה – יוחאי שטנצלר

לאחר שכשלו בשנים האחרונות בניסיונם לזכות בתואר ולהתקדם בגביע העולמי, הטורניר הקרוב יהיה ההזדמנות האחרונה של דור הזהב של השנהב.

JUP

 

 רעידת האדמה ששינתה את הכל

עד אמצע שנות ה-2000, חוף השנהב אף פעם לא הייתה אחת מנבחרות העל ביבשת השחורה. ברזומה שלה רק זכייה אחת באליפות אפריקה, בשנת 1992. אלא שאז הגיעו מוקדמות מונדיאל 2006 הסנסציוניות בכל קנה מידה. ארבעת הנבחרות שהעפילו למונדיאל הקודם, וביניהן קמרון וניגריה החזקות, לא הצליחו להעפיל לגרמניה, ולעומתן טוגו, אנגולה, גאנה וחוף השנהב עשו זאת לראשונה בתולדותיהן. מאז, השתיים האחרונות הפכו לנציגות הבכירות ביבשת על חשבון ניגריה וקמרון.

 חוף השנהב נחשבה לנוצצת מבין השתיים, עם כוכבים כמו דידייה דרוגבה, האחים קולו ויאיא טורו, האחים בונוונטורה וסלומון קאלו ועוד שרשרת כישרונות ארוכה. היא הייתה אמורה להיות הדבר הגדול הבא. אלא שדווקא גאנה האפורה והסולידית היא זו שהפכה למצליחה יותר. בעוד שחוף השנהב נשרה בשני המונדיאלים האחרונים בשלב הבתים, הגנאים העפילו לשמינית ב-2006 והיו רחוקים פנדל אחד ב-2010 מלהפוך לאפריקאית הראשונה שמעפילה לחצי הגמר.

 לא רק חוסר מזל

אז למה חוף השנהב לא הצליחה לתקוע יתד בכדורגל העולמי, ואפילו האפריקאי? על פניו נראה שלפילים היה חוסר מזל משווע. בשני המונדיאלים האחרונים הם היו חלק מבית המוות, ובשני גמרים באליפות אפריקה היא נוצחה רק בפנדלים. במונדיאל 2006 היא הוגרלה יחד עם ארגנטינה, הולנד וסרביה, וכעבור ארבע שנים עם ברזיל, פורטוגל וצפון קוריאה. הסיכוי שלהם לעבור שלב היה נמוך מאוד מלכתחילה ועדיין הכתומים הציגו יכולת טובה מול יריבות חזקות ביותר. ההרגשה היא שבמידה והיו מוגרלים לכל בית אחר, הם היו מצליחים להגיע לפחות ל-16 האחרונות.

 אבל גם לניגריה בימיה הגדולים בשנות ה-90' לא היו חיים קלים. ניגריה הייתה אחת הנבחרות המפתיעות במונדיאלים של 1994 ו-1998 וסיימה כראש בית בבתים לא קלים בכלל. ב-94' היא הקדימה את ארגנטינה של מראדונה ובולגריה, וב-98' היא הדיחה את ספרד ובולגריה, לפני שנשרה בשני המקרים בשלב שמינית הגמר. כלומר, ניגריה הצליחה להתעלות על עצמה, וב-94' היו חסרות לה שתי דקות לנצח את איטליה בשלב השמינית. חוף השנהב לא התעלתה על עצמה.

 באליפויות אפריקה לחוף השנהב יש רקורד של פספוסים, כשהאחראי העיקרי לכך הוא לא אחר מהכוכב הגדול ביותר בתולדות המדינה, מסייה דרוגבה. ב-2006 הוא החמיץ את הפנדל הראשון בדו קרב הפנדלים בגמר מול מצרים שרשמה זכייה שנייה ברציפות בטורניר. שנתיים חלפו והפרעונים הגדילו את הרצף לשלוש כשבדרך הם מביסים את הכתומים 2-4 בחצי הגמר. ההזדמנות הגדולה ביותר הגיעה לפני שנתיים. מצרים וקמרון לא הפעילו לטורניר, וחוף השנהב שיחקה בגמר מול זמביה המפתיעה אך נחותה. דרוגבה שוב החמיץ פנדל, הפעם בתוך הזמן החוקי והזמבים הפתיעו בגדול עם ניצחון בבעיטות הכרעה מ-11 מטרים.

 אז איפה הבעיה?

למה זה קורה לחוף השנהב? האם מדובר בחרדת ביצוע של נבחרת שיודעת שהיא טובה יותר ממה שהיא מציגה?

יכול מאוד להיות. הלחץ בחוף השנהב גבוה והמאמנים מתחלפים שם בקצב מסחרר. המקרה החמור ביותר היה של והיד האליהודזיץ' הסרבי שפוטר 4 חודשים לפני המונדיאל הקודם, רק בגלל שהפסיד 3-2 ברבע גמר אליפות אפריקה לאלג'יריה. זה היה ההפסד היחיד של הסרבי בשנתיים שלו בתפקיד. ועדיין הוא פוטר כדי לפנות מקום לסוון גוראן אריקסון שהגיע רק כדי לגרוף שק שמן, לאמן במונדיאל ולהמשיך הלאה.

 טיעון שתמיד נשמע נגד חוף השנהב היא העובדה שאין לה שוער והעובדה הזאת משתקפת בסגל הנבחרת לטורניר הנוכחי. כל שחקני השדה מגיעים מהליגות הבכירות באירופה (אנגלית, גרמנית, צרפתית, הולנדית, טורקית ורוסית) ורק השוערים מגיעים מליגות זניחות יותר. השוער הבכיר, בובאקר בארי משחק בלוקרן הבלגית.

 כסף או נבחרת?

ואולי הבעיה היא אחרת, וזוהי הבעיה של הכדורגל העולמי בכלל, והאפריקאי בפרט. המחויבות של השחקנים לנבחרת הלאומית. כיום הכסף מדבר, וזה ידוע. אבל במקרה של מרבית השחקנים האפריקאים שגדלו במשפחות עניות, במדינות עולם שלישי, עם מספר דו ספרתי של אחים, יצר ההישרדות חזק יותר. הפרופיל של השחקן האפריקאי הוא של אחד שלא נאמן מדי לקבוצה שלו ומחפש תמיד את התחנה הבאה עם יותר כסף. אני כמובן לא רוצה להכליל חלילה, אבל התיאוריה הזאת נכונה לא רק לשחקנים האפריקאים אלא בעיקר לעסקנים האפריקאים.

 לא מעט נבחרות אפריקאיות התרסקו בגלל סכסוכים וחיכוכים בין השחקנים להתאחדויות המקומיות, והכול בנוגע לכסף ומענקים. הדוגמא הטובה ביותר הייתה זו של נבחרת טוגו שכמעט והחרימה את משחקיה במונדיאל 2006 לאחר שלא הגיעה לסיכום עם ההתאחדות על גובה המענקים לשחקנים. אבל זאת לא הסיבה העיקרית, היום השחקן האפריקאי מגיע לנבחרת לאחר שכבר יש לו עבר בליגה בכירה, רבים מהם משחקים מגיל העשרה בליגה הצרפתית, והכישרונות הגדולים יותר עוברים כבר מוקדם יותר. כך שהם לא מגיעים לנבחרת חדורי מוטיבציה להוכיח את עצמם, הם כבר שם מוכר, עם חוזה מכובד וחשש להיפצע.

 אבל במה חוף השנהב שונה מנבחרות אחרות? מצרים לה הפסידה ב-2006 היא נבחרת שבה הגאווה הלאומית חזקה יותר ומרבית שחקני הסגל משחקים בליגה המקומית. בזמביה שהדהימה אותה אין כוכבים גדולים שמגיעים עם אגו גדול, ואולי זה היה הסוד שלה. גם לאותה ניגריה הייתה אותה בעיה. היא זכתה באליפות אפריקה ב-94' לפני שפרצה לתודעה העולמית במונדיאל, אבל מאז ששחקניה החלו לשחק בליגות הבכירות ביבשת, היא הגיעה רק פעמיים לגמר האפריקאי והפכה להיות נבחרת שגם כן נקרעת מבעיות פנימיות.

 הגיע זמן ה-יאיא

גם בטורניר הנוכחי החלק הקדמי של חוף השנהב הוא מפלצתי ולא יבייש אף נבחרת. דרוגבה כבר בן 36 אבל עדיין מקומו בהרכב כנראה מובטח, למרות שלא בטוח שהוא זה שצריך לפתוח. וילפרד בוני, לסאנה טראורה, סיידו דומביה– כולם מעולים וגם סלומון קאלו הוותיק (רק בן 28!) שם.

 אבל עם כל הכבוד להתקפה ולדרוגבה, השחקן הטוב ביותר בנבחרת וליגה האנגלית העונה הוא הקשר יא יא טורה. גם טורה כבר בן 31 אבל הוא היה בעונת שיא ואולי השינוי צריך להיות פשוט תפיסתי מבחינת דמות המנהיג והשחקן המוביל. אם דרוגבה יכיר במעמדו ויהיה שחקן שעולה מהספסל ועוזר ואת המפתחות יקבל הקשר של הסיטי, אולי חוף השנהב יכולה להגיע רחוק יותר.

 על פניו חוף השנהב סוף כל סוף נהנתה מהגרלה סבירה. בלי שום מפלצת, אפילו בית שהיא פייבוריטית לעלות ממנו עם קולמוביה, יוון ויפן. אלא שקל לא יהיה לה. זהו כנראה הבית המאוזן ביותר במונדיאל כולו עם ארבע נבחרות שוות ברמתן. קולומביה כביכול הבכירה, אבל לא ברור איך תתמודד ללא פלקאו, למרות שעדיין היא איכותית מספיק. יפן הוכיחה במונדיאל הקודם שהיא מתקדמת בצעדי ענק וההימור שלי הוא שהיא תהיה אחת משתי הראשונות. אם לחוף השנהב יש כישרון אבל לא אופי, הרי שיוון היא האנטיתזה והפילים יתקשו מאוד מול היוונים.

 סטטיסטיקות מבית ג':

 אף אחת מהנבחרות לא פגשה את השנייה מעולם במונדיאלים. ביחד יש להן 16 העפלות למונדיאל, הכי מעט מכל הבתים.

 קולומביה היא הבכירה מבניהן למרות שזהו רק המונדיאל החמישי שלה. רק במונדיאל 90' היא עברה את השלב המוקדם ואולי גם הייתה מגיעה רחוק יותר, אלמלא הטעות הנוראה של היגיטה בהארכה מול רוז'ה מילה. קמרון ניצחה אותה 1-2 כשהפכה לאפריקאית הראשונה שמעפילה לרבע גמר.

 למונדיאל 94' היא הגיעה כמועמדת לזכייה לאחר ה-0-5 המפורסם על ארגנטינה בבואנוס איירס, אבל הפסדים מפתיעים לרומניה וארה"ב הביאו להדחה מוקדמת ולרציחתו של הבלם אנדראס אסקובר, שכבש שער עצמי מול ארה"ב.

 היא אחת משתי נבחרות יחידות שחזרו מפיגור של 3 שערים בתולדות המונדיאל. זה קרה ב-62' כשחזרה מ-3-0 מול ברה"מ ל-4-4, התיקו הכי גבוה בתולדות המונדיאל.

 גם ליפן יהיה זה מונדיאל חמישי בסה"כ וגם חמישי ברציפות. היא עברה את השלב המוקדם ב-2002 כמארחת כשהודחה בשמינית בידי טורקיה ולפני 4 שנים כשסיימה במפתיעה לפני דנמרק ונוצחה רק בפנדלים בידי פרגוואי. כלומר – בטורנירים באירופה היא נושרת מוקדם ומחוצה לה היא עוברת שלב.

 ליוון יהיה זה הטורניר השלישי והשני ברציפות. את הראשון היא תעדיף לשכוח – היא סיימה את מונדיאל 94' עם 0 נקודות, 0 שערי זכות ו-10 שערי חובה כשבכל משחק משחק שוער אחר. לפני 4 שנים היא רשמה ניצחון ראשון בתולדותיה כשכברה 1-2 על ניגריה בזכות השמטה של אניימה.

סבלנות
יומן אליפות בלגיה, הסגל

12 Comments

אלכס דוקורסקי 4 ביוני 2014

אכן מדובר בבית מאוד פתוח. כל נבחרת יכולה למצוא עצמה בשמינית הגמר. ציינת בצורה מאוד מדויקת את הבעיות שמהן סובלות רבות מן הנבחרות האפריקאיות, וככל הנראה גם חוף השנהב. חוסר היציבות הפוליטית (ע"ע ניגריה, שנקרעת בגלל הטרור של האיסלאם הקיצוני) והשחיתות מחלחלים גם לספורט. מבלי להיכנס לכ מני הבדלים תרבותיים וחברתיים (כי בסופו של דבר חושב שצריך לבחון כל מקרה לגופו ולהיזהר מלהכליל), כנראה שגישתם של שחקני יפן ודרום קוריאה, למשל, תהיה שונה מעט מעמיתיהם מיבשת אפריקה.

כך או אחרת, הפילים, הנשרים, האריות והחברים מחוף הזהב (כינוי שלי) עושים רושם של הרכבים מאוד חזקים, שאולי יצליחו להעפיל שלב או שניים מעל ההישג הטוב ביותר של נבחרת אפריקאית במונדיאל, לו היו שותפים שלוש נבחרות (קמרון, סנגל וגאנה)והוא עליה לרבע הגמר.

יוחאי שטנצלר 4 ביוני 2014

התלבטתי אם לכנות אותם גם בכינוי חוף הזהב או אפילו להשתמש בזה בכותרת. יש עדויות לכך שהלכידות סביב הנבחרת ובקשה מיוחדת של דרוגבה הביאה לסיום מלחמת האזרחים בחוף השנהב ויכול להיות שהשחקנים מחויבים לא פחות מאסיה אבל התנאים של יפן וקוריאה טובים יותר. בקיצור זה יהיה סוג של בית מוות למרות שאני לא רואה איך מישהי מהן שורדת את השמינית.

ירושלמי 4 ביוני 2014

לדעתי זה נטו עניין של מנטליות אפריקאית.
ביבשת שלא מעט אזרחים בלא מעט מדינות רק חושבים על דרכים יצירתיות שיעזרו להם לעזוב למדינה נורמאלית ובמדינות מסויימות אזרחים מפלגים שונים רק עסוקים בלרצוח לאנוס ולשדוד אתה אלה שלא מהכפר או השבט שלהם, במקום כזה קשה ליצור מחוייבות מאולצת מצד אנשים שהצליחו לעשות את הצעד הזה באמצעות הכדורגל ומבחינה מנטאלית הם כבר לא חיים את החיים האמיתיים באותה מדינה שכביכול הם אמורים לייצג.

האפריקאיות מגיעות מראש עם מינוס של מנטאליות וזהות ומחויבות ברמה נמוכה.
חצי מהאוהדים בכל מדינה כזו היו רוצחים את השחקנים והמשפחות שלהם אם היו מבטיחים להם כסף וכרטיס טיסה למדינה נורמאלית.
במדינות מערביות זה לא קורה, ובייחוד ביפן שם הכבוד האחריות והמחויבות זה דרך חיים.

אלכס דוקורסקי 4 ביוני 2014

כאן אני חושב שמעט הכללת. מסכים שהבעיות הרבות במדינות הללו משפיעות על השחקנים (שחלקם אכן חיים שנים רבות מחוץ לארצם ואולי הזדהותם עימה הולכת ונחלשת עם השנים), ומחלוקות על פרמיות עם ההתאחדות הלאומית, ערב המונדיאל, אינה הדרך האידיאלית להתכונן אליו…
מצד שני, ייתכן שדווקא המצב הפוליטי המעורער עשוי, בסיטואציה מסוימת, לאחד את השחקנים סביב איזושהי מטרה משותפת, המונדיאל במקרה הזה. מן ההיבט הזה, יהיה מעניין לראות את אלופת אפריקה, נבחרת ניגריה, שבשורותיה משחקים נוצרים ומוסלמים, מתמודדת בטורניר לנוכח הטרור האיסלאמי הקיצוני, שלמעשה הפך לעניין יום-יומי במדינה.

ירושלמי 4 ביוני 2014

המשחק הראשון של קולומביה מול הוא שיכריע איך הבית הולך להראות.
אם הקולומביאנים יצליחו להתגבר על טראומת פלקאו ויראו שיש להם עוד מה למכור הם בהחלט הנבחרת החזקה בבית וצפויים לסיים במקום הראשון.
במצב כזה הקרב על המקום השני יהיה בין הפילים ליפנים, כשהאחרונים עם יתרון משמעותי כי הם באמת נבחרת.
בכל מצב אחר, אם היוונים שהם הכי חלשים ללא ספק, הולכים להוציא נקודה או יותר מול קולומביה הבית הזה הולך להיות סיוט של בונקרים וטקטיקות שיוכרע בנקודות.

יוחאי שטנצלר 4 ביוני 2014

לא הייתי אומר שהיוונים הם הכי חלשים, יש להם לא מעט שחקנים בליגות בכירות והם מאוד מנוסים, הכי מחויבים וממושמעים טקטית לא פחות מהיפנים. קולומביה אמנם פייבוריטית, אבל לא מספיק מנוסה וראינו איך היא מתמודדת עם לחץ לפני 20 שנה (אין מה להשוות אמנם אבל בכל זאת). אני לא מהמר על יוון, אבל היא נבחרת שתמיד לא מהמרים עליה ותמיד מפתיעה.

אלכס דוקורסקי 4 ביוני 2014

מדובר בבית פתוח, שעל פני לכל הנבחרות בו קיים סיכוי שווה לעלות לשמינית. היוונים הם בהחלט לא הכי חלשים בו.

red sox 4 ביוני 2014

סיידו דומביה ולסינה טראורה לא יהיו בברזיל. מי שכן יהיה שם זה ג'רביניו שמגיע אחרי עונה טובה ברומא ויכול להיות ציוות טוב לדרוגבה בחוד וגם לשחק על הקו כחלק משלישיה עם דרוגבה וקאלו.

יוחאי שטנצלר 4 ביוני 2014

כן, הם נופו בבחירה הסופית. מראה רק על העומק שלהם.

red sox 5 ביוני 2014

הלילה מול אל סלבדור חופ"ש עלתה בדיוק ככה עם ג'רביניו-דרוגבה-קאלו כשלישיה קדמית. בהתחשב ביריבה ובעובדה שיאיא טורה למשל לא שולב כלל, לא בטוח שזה אומר משהו. ועדיין, סוג של אינדיקציה לכוונות.

זוווווו 7 ביוני 2014

מעניין שנגעת בעניין השוערים כי כששיחקתי מנג׳ר בשנה שעברה הייתי המאמן של חוף השנהב וזכיתי איתם במונדיאל 2014 בברזיל ואחר כך באליפות אפריקה אך לאחר מכן נאלצתי לפרוש מאימון הנבחרת כי נגמרו לי השוערים…
טור מצויין

יוחאי שטנצלר 7 ביוני 2014

המנג׳ר יודע הכל.

Comments closed