הידינק היה הראשון – יוני דעאל

ERU

"נמשיך עם פילוסופיית הכדורגל שלנו". אמר צ'אבי הרננדס לפני הטורניר את המשפט שאמר בעשרות ראיונות בשנה האחרונה.

 שני דברים לי אליך, צ'אבי אהובי, גדול הקשרים של הכדורגל המודרני. אחד, פילוסופיה היא מילה גדולה מאוד בשביל לתאר שיטת משחק (בד"כ בהקשר של המילה הזו באים כל מיני "איזמים"- "קומוניזם", "ניאו-ליברליזם", לא "טיקי טאקה"). שני, אם שיטת המשחק הזאת הייתה עדיין עובדת, לא היית צריך לחזור על מנטרות בראיונות  כל שני וחמישי.

 הטעות של צ'אבי היא אחת מהנפוצות של מנהיגים, מנכ"לים וכו' משחר ההיסטוריה :" היי, זה עובד כל כך טוב, למה לשנות"? ובכן כשאתה מגיע לרמה כזו של דומיננטיות, כשאתה עושה משהו כל טוב, המתחרים שלך יעשו אחד מהשניים: או שהם יחקו אותך, וחלקם יצליחו לעשות זאת יותר טוב ממך (אנדרואיד ואייפון, באיירן של שנה שעברה), או שהם יעשו הכול כדי לאתר את התורפה שלך.

*

28 באפריל 2009. צ'לסי  של חוס הידיניק פוגשת בקאמפ נואו את קבוצת הכדורגל הכי מפחידה שנראתה (ואל תספרו לי מה שסבא שלכם סיפר על פושקש ודי סטפנו. אני מדבר על קבוצות שראיתם משחקות), כזו שדופקת שלישיות, רביעיות וחמישיות על בסיס שבועי. המשחק הראשון נגמר ב0:0 משמים. "בונקר", צעקו הכותרות, "גועל נפש", "משחק ציני". אל תדאגו,הרגיעו העיתונים, המשחק בסטמפורד ברידג' יראה אחרת כי  צ'לסי גם תהיה חייבת לכבוש. המשחק אכן נראה אחרת, בדקה העשירית, גול מטורף של אסיין משום מקום הכריז על חזרה של צ'לסי למקלטים. במשך שמונים וארבע דקות, כל אוהב כדורגל ניטראלי (אז עוד לא כולם אהדו/שנאו את בארסה) קסס את ציפורניו בעצבים. שני פנדלים (לפחות) שלא נשרקו וגול מטורף של אינייסטה אחרי, וכולם שכחו חוץ מגווארדיולה שרץ להביא את איברהימוביץ' במחיר פסיכי, כי הוא הבין היטב את הבעיה שלו.

 הידיניק היה הראשון שזיהה את השיטה: לחנוק את מרכז השדה, לשלוח שחקן אחד קדימה ולקוות לטוב. אחריו באו מוריניו ועוד מוחות כדורגל קצת יותר פרגמטיים וקצת פחות רומנטיים מהמשורר צ'אבי, ושכללו את השיטה: לא מספיק להסתגר מאחורה- שני סילונים בכנפיים ישאירו כמעט בכל מתפרצת את הגנת בארסה במבוכה. אחוז ניצול המצבים מול ברצלונה של אחרי פויול הוא פשוט מפחיד. כשהכדור עובר את החצי, כל אוהד בארסה מתחיל לפחד…

*

אם כבר ב2009 נמצאה השיטה, איך ברצלונה, ויותר מכך נבחרת ספרד, הצליחו לאורך זמן רב כל כך. אני רואה שתי סיבות עיקריות: אחת, כאשר כל שחקני ברצלונה/ ספרד  היו בשיאם, שחקנים ששיחקו נגדם תיארו הרגשה שלקבוצה השנייה יש שחקן אחד יותר. המשחק של ברצלונה מבוסס על שני דברים עיקריים: לחץ בחצי המגרש של היריבה והמון המון תנועה ללא כדור. שני הדברים דורשים כושר פיזי עילאי, מה שאי אפשר להגיד שיש להם היום. השנייה, אינייסטה ומסי: היכולת של שניהם למצוא שחקן פנוי גם כשאין כזה, ושל מסי לכבוש גם כשאי אפשר, הצליחה להביא לשערים כמעט בכל משחק.

סיבה נוספת היא כמובן היכולת של פפ לבצע שינויים והפתעות כמו העברתו של מסי למרכז, לעלות עם שלושה בלמים במשחק אחד וכו'.

 אם כן, בתחילת הדרך, רק קבוצות עם קישור אחורי מאוד איכותי והגנה מעולה כמו צ'לסי ואינטר הצליחו להפעיל את השיטה. זה היה מגעיל, אבל אפקטיבי. מי שראה  את הליגה הספרדית השנה, יודע שכמעט כולם שיחקו שם ככה נגד בארסה. אפילו הפסקנו לגנות אותם. אנחנו עדיין חושבים שזה משעמם, אבל מגנים בעיקר את בארסה/  ספרד ולא את הקבוצות שמסתגרות מולם.

*

 ככל שאימפריה הצליחה לצעוד בכיוון מסוים, כך היא התקשתה יותר לשנות כיוון. בניגוד לאימפריות היסטוריות וחברות עסקיות, לקבוצות כדורגל קל יותר לבצע את השינוי הזה. מרגע שהושגה התובנה, מחליפים כמה שחקנים, משנים שיטת אימון, ואפשר לצאת לדרך חדשה. אחרי סטירת הלחי שהנבחרת הספרדית קיבלה אתמול אני מאמין שזה יקרה. כמות הכישרון של הדור הבא שלה, לא פחות גדולה מהדור הנוכחי. כל מה שצריך זה לבצע שינוי תוכנה.

אצל ברצלונה זה כבר יותר מורכב. המאבק על האליפות עד השנייה האחרונה, עלול לגרום לדיבורים כמו של צ'אבי על פילוסופיה וכו'. מינויו של מאמן "עם הDNA של המועדון", ובחירה של שוער "עם משחק רגל מצוין", לא מבשרים טובות. נשאר רק לקוות שההדים של הסטירה יגיעו עד קטלוניה…

ההגמוניה הגיעה אל סופה
מי שלא רצה אותו בנבחרת...

7 Comments

no propaganda 19 ביוני 2014

השיטה של הידינק הייתה שונה מכל השיטות האחרות, הסיבה לכך שצ'לסי של אז הייתה היחידה(לפני באיירן) שהקישור שלה היה עדיף על זה של בארסה. היו שם באלאק, אסיין ולאמפארד כולם בשיא. הם לחצו כל שחקן שהיה עם הכדור עם שללושה שחקנים.

אינטר של מוריניו וגם צ'לסי של די מתאו שיחקו בונקר מתפרצות רגיל לגמרי. כאשר באינטר במשחק הראשון זה היה ממש לפי הספר.

אחרי זה באה שיטת הסילונים של מוריניו שהיא די שכלול של הבונקר הרגיל.

אבל במקביל יורגן קלום התחיל עם שיטת הלחץ המטורף על ההגנה והקישור האחורי, עם ריצה בלתי פוסקת על כל המגרש והתקפה בנגיעה. בהתחלה הוא פירק ככה את באיירן אבל אז היינקס למד והתחיל להשתמש בזה בבאיירן, קלופ אפילו התלונן על הפלגיאט. השיטה הזאת נתנה את הנוקאאוט הראשון לבארסה, זה גם במקביל לירידה בכושר של צ'אבי שבלעדיו אין שום טיקי טאקה.

bob 20 ביוני 2014

בתור אוהד ברסה ונבחרת ספרד, אני ממש עצוב שאני מסכים לחלוטין עם הניתוח שלך רק חסרה התייחסות להדרדרות של צ'אבי – בשמך השנים צ'אבי ולא אף שחקן אחר היה השחקן החשוב ביותר במערכים, הוא זה ששיחרר את שאר השחקנים מצא שטח והעביר לשם כדור, לא היה ולא יהיה לדעתי מוסר טוב מממנו (מבחינת דיוק) ואני לא ראיתי שחקן עם ראית משחק מדהימה כשלו.
בכל המשחקים שציינת האפקט המשמעותי ביותר לנטרול ברסה היה לשים 3 שחקנים סביב צ'אבי כדי שהוא לא יכול להשפיע על המשחק ואני חושב שאם הוא היה שומר על רמתו בשנה האחרונה בארסה וספרד היו טובות משמעותית.

יוני דעאל 23 ביוני 2014

אין ספק שהירידה בכושר של צ'אבי השפיעה. אך אני לא חושב שזו הנקודה המרכזית. ירידה בכושר, בוודאי בעקבות גיל היא עובדה, לא בעיה, ואפשר להתכונן אליה. הנקודה המרכזית היא שברצלונה הפכה ל"מסעדה עם מתכון אחד". אנחנו רואים במונדיאל הזה כמה שערים מגיעים ממצבים נייחים ("מכות עונשין") כמה כאלה ראית של ברצלונה בשנים האחרונות? כמעט ולא כי אין מי שיכבוש אותם. לקבוצה השנייה הכי נמוכה באירופה אחרי סכנין(!!!!) אין שום אפשרות לשחק אחרת ממה שהם עשו בחמש שנים האחרונות. וזו לב הבעיה. הכתובת הזאת הייתה על הקיר גם בתקופות הטובות מאוד של צ'אבי.

אביאל 20 ביוני 2014

כתוב מעולה, שמח שמישהו זוכר שהידניק היה באמת הראשון שעצר את הטיקי-טאקה של ברצלונה.

עובר אורח 20 ביוני 2014

רק הבהרה קטנה בשביל הזיכרון ההיסטורי:
עם כל הכבוד להידינק שהיה היחיד שהתמודד בהצלחה באותה שנה עם ברצלונה, המשחק בברידג' היה מקרה קצה מיוחד. ברצלונה היתה אז במכת פציעות רצינית, במיוחד בהגנה. למשחק הספציפי הזה פפ העביר את טורה להיות בלם בגלל המחסור בבלמים, ובגלל שהנרי נפצע בתחילת השבוע אינייסטה עבר לשלישיה הקדמית. התוצאה היתה שצ'אבי נשאר לבדו במרכז השדה, ואז צ'לסי הוציאו לפועל טקטיקה פשוטה של "סגרת את צ'אבי? סגרת את ברצלונה". במצב הזה לברצלונה לא היתה היכולת להניע כדור, והיתה צריכה לקוות רק לנסים. איזה קטע שלפעמים נסים קורים…

פורנוהוליק 23 ביוני 2014

לא חושב שנמצאה תרופה או שהידינק גילה משהו שפרגוסון לא גילה לפניו.
הסיבה האמיתית לירידה של ברצלונה וספרד היא הירידה ביכולת של צ'אבי ואינייסטה ולהעלמות החלוצים הספרדים. הבעיה הראשונה פגעה בברצלונה אבל לה יש עדיין את מסי. בנבחרת ספרד הבעיה קשה יותר כי החלוצים שלה בכושר איום.
לא נמצא פיתרון טקטי.

אלכס 25 ביוני 2014

ניתוח יפה ופרוש היטב.

השנקל שלי:
1. אתה צודק, זה לא פילוסופיה, אבל כן יש שם עקרונות מנחים (למסור מהיר יותר מלכדרר, 30% שער לא שווה לאיבוד כדור).
2. כל זה אבולוציה פשוטה – ברצלונה פיתחו שיטה שעבדה להם, והשחקנים נבחרו ככאלה שמתאימים מלכתחילה + התאמות פה ושם. כשיש טורף, אתה רץ מהר יותר או הופך לאוכל. אירופה היתה אוכל ואז למדה לרוץ. עכשיו ברצלונה כבר איטית יותר ובאמת מעניין האם הם עדיין יתעקשו שהם אריה, או יעבדו על הרגליים.
3. כשהתוצאה של השיטה היפה שלך היא עבודה מאומצת של שנים (ברירת שחקנים, הנחלת שיטה…), קשה מאוד לחקות אותה. אז איך מנצחים? מבקיעים יותר או סופגים פחות (השוני בהדגשה). אבל גם אי אפשר להבקיע יותר כי (א) הם מבקיעים המון וכי הכדור פשוט לא אצלך (ב). אז סופגים פחות. איך? בונקר. ואז אם אפשר לעצור את הנעת הכדור, זה יתן גם הזדמנות להבקיע. (פשוט, בדיעבד)
4. בעיני עדיין יפה יותר, אסטתית, בונקר בלי כדור מאשר עם. בראשון לפחות יש סיכון, כי היריב תלוי יותר בעצמו (בערך).

Comments closed